יחסי אהבה-שנאה: נשים וכסף

האם גברים הם בזבזנים מטבעם? האם גברים הם האויבים הגדולים ביותר של עצמם? האם גברים פוחדים מכסף? האם גברים בורחים מאחריות? האם גברים מתקשים לפרגן לגברים אחרים? האם גברים מסוגלים ביולוגית לקבל החלטות רציונליות כשזה נוגע לתקציב המשפחה?

אופס, סליחה. אלה שאלות מאוד נפוצות, אבל עליכם להחליף את המלה "גברים" במלה "נשים".

הכנס השביעי ל"אוריינות פיננסית וחינוך כלכלי" בחסות הבנק הפדרלי האמריקאי בשיקגו נערך השבוע סביב נושא אחיד, "שיפור היכולות הכלכליות והאוריינות הפיננסית של נשים בעולם כולו", והממצאים לא מעודדים:

  1. ברוב ארצות העולם השלישי, לנשים אין גישה למידע אמיתי על הכנסות משק הבית, כולל משכורותיהן-שלהן. במצרים, למשל, רק ל-12% מהאוכלוסיה יש חשבון בנק, ולפיכך אין רישום של הכנסות והכסף מועבר במזומן לאב המשפחה.
  2. רוב המורים בחינוך היסודי בארה"ב מאמינים שיש ללמד את התלמידים ניהול פיננסי, אולם 70% מהמורות דיווחו שהן עצמן מתקשות להבין מונחי יסוד כמו אג"ח.
  3. שיעור הנשים באיחוד האירופי הבוחרות באופציה "לא יודעת/לא בטוחה" בשאלונים בנקאיים על בחירת השקעות גבוה פי ארבעה מאשר שיעור הגברים. סימון האופציה בדרך כלל מאפשר לבנק לעשות כרצונו בכספי החוסכות, לעיתים בניגוד לאינטרס שלהן-עצמן.     
  4. לינה מוהלו, נגידת הבנק המרכזי של בוטסוואנה, דיברה בכנס על הקשיים שלה למנוע מנשים להשקיע את כל חסכונותיהן בתרמיות פונזי ופירמידות.
  5. סקר טוויטר בין 2,000 באי הכנס העלה שרוב המשיבים מאמינים ש"לנשים יש נטייה טבעית גבוהה יותר לבזבוזים מאשר לגברים", בעוד סקר גאלופ עולמי מוכיח מדי שנה בשנה, שגברים מבזבזים יותר כסף מנשים (11 דולר בחודש בממוצע) על דברים שהם עצמם מגדירים כמיותרים.

ג'ייסון אלדרמן, מנכ"ל בכיר בחברת האשראי "ויזה" אשר העניקה את החסות לכנס, הרחיב על הלחצים המופעלים על נשים להעדיף את טובת המשפחה על טובתן שלהן, באופן הגורם להן לוותר כליל על חיסכון לפנסיה.  ככלל, המסקנה הברורה מהכנס היתה שיש הרבה מהמשותף בין מהנדסות הי-טק בקנדה, למשל, לבין תופרות זוטרות בפקיסטן, או כלשון מנכ"לית משרד האוצר באוסטרליה, ברני ריפול: "מערכות פיננסיות עומדות לפני אתגר לא פשוט אם הן מתכוונות לדבר יום אחד ברצינות עם מחצית מהאוכלוסיה על פני כדור הארץ".

ספר חדש של כתבת הערוץ הכלכלי CNBC העתיד לראות אור בחודש הבא כבר מעורר פולמוס. בספרה "סודות שהייתי מספרת לבנותיי על עסקים," ממליצה העיתונאית קרן פינרמן לנשים להעדיף תמיד יועצת בנקאית על פני יועץ בנקאי, יועצת פנסיה על-פני יועץ פנסיה ממין זכר וכך הלאה. "הדינמיקה תמיד זהה: בא זוג נשוי לבנק, יועץ ממין זכר מדבר וכעבור פחות מדקה פונה באופן בלעדי לבעל". פינרמן סבורה שנשים עשויות להירתע פחות מניהול פיננסי אם השותף להתחבטויות יהיה אשה.

אף כי הדינמיקה מלכתחילה ממולכדת בגלל שלרוב הבעל הוא המפרנס הראשי, פינרמן טוענת שהבעל מקבל יחד עם היועץ ממין זכר של הבנק את כל ההחלטות על ההשקעות של משק הבית גם כאשר אשתו היא מפרנסת שווה או אפילו כאשר היא המפרנסת העיקרית. "נניח שהזוג היה נכנס לקליניקה של אונקולוג. האם האשה היתה אומרת, אוי, אני באמת לא מבינה בשאלות האלה של סרטן השד, אתם שניכם תחליטו מה הכי טוב?", כותבת פינרמן.

מרי-אלן גאנט, מנכ"לית בכירה בחברת מריל לינץ', אמרה למגזין הכלכלי "יו.אס נוז" שיחסים בין לקוח ליועץ חייבים להיות מושתתים על אמון הדדי, ולכן הגיוני להמליץ לנשים להעדיף יועצת. אולם היא סבורה שאפילו גברים עשויים להעדיף אשה בתפקיד הזה: "מחסום רציני מאוד בזרימת מידע גלוי בין לקוח ליועץ הוא האגו של הלקוח. אם פוטרת מעבודתך, אם אין לך ברירה אלא לצמצם הוצאות, אם עשית שטות מוחלטת באתר השקעות אונליין, יתכן שיהיה לך קל יותר לחשוף את כל החולשות האלה דווקא לפני אשה".

זה לא עומד לקרות, לפחות מסיבות אריתמטיות: לפי נתוני הביטוח הלאומי האמריקאי, בשכבות הסוציו אקונומיות הגבוהות באמריקה מחזיקות נשים בדיוק ב-50% מההון הרשום, אבל הן מהוות רק 30% ממספר יועצי ההשקעות בארה"ב.

"כל השפה בענף הזה היא גברית," אמרה בראיון ל"ניו יורק טיימס" מנישה טאקור, מנהלת חברת ההשקעות "מאני-זן" שבבעלותה. "משתלטים על חברה. חותכים את המחיר. המניה נוסקת או צוללת. מפציצים את בעלי המניות. חוטפים דיבידנד. זו שפה של מלחמה".

הנושא של ניהול פיננסי על ידי נשים עמד במרכז מחקר בינלאומי ב-2011. פרופ' אנה-מריה לוזארדי מאוניברסיטת ג'ורג' ואשינגטון בדקה אוריינות פיננסית בשמונה מדינות מערביות ומצאה שנשים ידעו על ניהול כלכלי פחות מגברים. ככל שהשאלות חוברו בז'רגון טכני אטום יותר, לנשים היתה נטייה להשיב שאינן יודעות את התשובה, בעוד שגברים המשיכו להשיב, לעיתים על-ידי ניחוש.

כאשר למשל הנבחנים נשאלו איזו השקעה עדיפה בדרך כלל לטווח ארוך, מניה בודדת או מניה של מדד ממוצע של בורסה לניירות ערך, מחצית מהאמריקאים לא ידעו לבחור בתשובה השנייה. אבל בעוד 57.1% מהגברים השיבו נכונה, שיעור הנשים שסימנו את התשובה הנכונה עמד על 46.8%. בגרמניה ידעו רוב הנשאלים מה התשובה הנכונה, אבל גם שם נשים טעו יותר, 56.8% תשובות נכונות לעומת 67.6% תשובות נכונות אצל הגברים.

אבל הממצאים קיבלו תפנית דרמטית כאשר פרופ' לוזארדי ביטלה את האופציה השלישית, "לא בטוח/לא יודע", נשים ידעו להשיב נכון בדיוק ב-50% מהמקרים, וזאת בכל שמונה המדינות: הנטיה הטבעית של חלק ניכר מהנשאלות היתה לבחור "אני לא יודעת" אפילו כאשר היא בעצם ידעה את התשובה הנכונה.

היועצת הפיננסית של הבית הלבן, פרופ' טהירה ק. הירה מאוניברסיטת איווה, פרסמה לאורך השנים מחקרים רבים על ההבדלים בין המינים בניהול פיננסי. היא לא אופטימית במיוחד: " בכל פעם שאני מנתחת התנהלות כלכלית של משק בית באמריקה", היא כותבת בבלוג שלה, "עולה באופן ברור שיש להורים ציפיות גבוהות יותר מהבן שלהם מאשר מהבת, וזאת 30 שנה אחרי שהעליתי ממצאים דומים בתזה שלי, בכל השכבות הסוציו-אקונומיות ללא יוצא מהכלל".

מקורות:אתר הכנס השביעי לאוריינות פיננסיתמנכ"ל ויזה ג'ייסון אלדרמן מסכם את הכנס באתר הפינגטון פוסט עיקרי ההרצאות והפאנלים בנושא "שיפור היכולות הכלכליות של נשים" (וידיאו) קרן פינרמן על המלצתה להעדיף נשים יועצות באתר יו.אס. ניוז"לצמצם את הפער", ראיונות עם פרשניות כלכליות בעקבות הכנס באתר הניו יורק טיימסהמחקר ההשוואתי של פרופ' לוזארדי באתר המכון הלאומי האמריקאי למחקרים כלכלייםהאתר של פרופ' טהירה ק. הירה 

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב

תגובות פייסבוק

2 תגובות על יחסי אהבה-שנאה: נשים וכסף

01
סנופקין

"אבל הממצאים קיבלו תפנית דרמטית כאשר פרופ' לוזארדי ביטלה את האופציה השלישית, "לא בטוח/לא יודע", נשים ידעו להשיב נכון בדיוק ב-50% מהמקרים, וזאת בכל שמונה המדינות: הנטיה הטבעית של חלק ניכר מהנשאלות היתה לבחור "אני לא יודעת" אפילו כאשר היא בעצם ידעה את התשובה הנכונה."

מאיפה הוודאות שהן ידעו את התשובה הנכונה?? אם 50% השיבו נכונה נראה שהן פשוט ניחשו. הסיכוי לתשובה נכונה הו בדיוק 50% כאשר יש 2 אפשרויות.
בכל מקרה - כתבה מעניינת.
תודה