יפהפייה בת גלים

שכונת בת-גלים תופסת את קצה-קצהו של חצי-האי של הר הכרמל והעיר חיפה. לכן, רחוב אחד בלבד מוליך אליה, רחוב חיל הים, החוצה את פסי הברזל שבין התחנה המרכזית של "אגד" לתחנת הרכבת. הרחוב הישר מסתיים בבית-החולים רמב"ם. מימין אפשר לראות את מתחם המכולות של נמל חיפה, לפנות ימינה ולהגיע ל"חוף השקט", אחד מחופי הרחצה הקלאסיים של העיר מזה עשרות שנים. אכן, החוף הנוח ידוע במימיו השקטים, הכלואים במפרצון הפונה אל הנמל, מה שמבטיח מראה לא שגרתי של ספינות החולפות לנגד עיניך, קרובות מבכל חוף רחצה בארץ. צמוד לחוף השקט נמצא בסיסו הגדול של חיל-הים, המבטיח למתרחצים לא רק ביטחון אלא גם תצפית יפה על כלי-השיט המגוונים של החיל העוגנים במקום, והעושים לא פעם את דרכם האטית מן המעגן ואליו.

במקום שבו פנינו ימינה לחוף השקט ולבסיס חיל-הים, אפשר לפנות שמאלה לרחוב העליה השניה, לנסוע בו עד לשדרות בת-גלים ולפנות בהן ימינה. שדרת הדקלים היפה מוליכה הישר אל הים ואל מסעדות הדגים הוותיקות והטובות שלא שינו פניהן מזה שנים. השדרה מסתיימת במבנה בטון בלתי-גמור: "הקזינו". עשרות שנים עומד הבנין ההיסטורי הזה כאבן שאין לה הופכין. לקראת סוף המאה החולפת נלחש שיהודי תושב מרוקו נטל על עצמו את חידושו, אך הוא נקלע לקשיים והעבודות הופסקו. "הקזינו" היה מקום שוקק חיים ופעילות בשנות המנדט הבריטי. בית הקפה הגדול שפעל בו משך קצינים אנגלים, יהודים וערבים מתושבי העיר הנכבדים וגם לא מעט יפהפיות מקומיות. אוהבי הספרות העברית מכירים אותו מסיפוריו של יהושע קנז, למשל. בשלב זה, נאלצים אוהבי המקום והנגועים בנוסטלגיה לימיו היפים להסתפק בשלד הבטון המחודש, אנדרטה חלולה לימיו היפים לפני קום המדינה. במקום, אגב, מעולם לא פעל בית-הימורים.

"הקזינו" הוא חודה של שכונת בת-גלים, ויסודותיו לוחכים את הים. משמאל נמתחת הטיילת של בת-גלים, שבניגוד לאחיותיה בערים אחרות לאורך החוף הישראלי, ידעו מתכנניה לשלב אותה היטב עם החוף ולא להבליטה יתר על המידה. הליכה על הטיילת היא חוויה חושית והיסטורית יחידה במינה. מימינך הים, שבנקודה הזו הוא רוגש תמיד, נחבט על סלעים שטוחים וגדולים הזרועים לאורך קטע החוף דרומית ל"קזינו". צבעי הים מתחלפים תדיר, בכל ימות השנה. גוונים של ירוק-עד וכחול בקיץ, וסוגים של כחול עמוק עד שחור בחורף. ותוך כדי פסיעה בטיילת אתה מתמלא בריחו הנהדר של הים התיכון, בנוכחותו הנשית החריפה של ימם של הפניקים. אכן, בטיילת של בת-גלים חווה המבקר את היותו הרחק מארצות הפלישתים שבין יפו לעזה, הרחק מכל הדימויים השחוקים של "הים-תיכוניות". פה הים הוא פניקי, לוחך סלעים שפעם ניגשו אליהם עובדי-הבעל לשלות קונכיות ולייצר מהן את צבע הארגמן לטוגות הרומיות. אתה מרים את ראשך ולפניך מתגלה שקמונה, אחד הישובים הקדומים בעולם, ומרכז פניקי גדול הנחקר עד עצם ימינו בכליה של הארכאולוגיה התת-ימית.

ולאורך אותה הטיילת גם נפרשת ההיסטוריה של השכונה, של האזור הזה של העיר חיפה. שורה של בתים מישנים ועד עתיקים, ואין שניים דומים. בית בסגנון ערבי שמעל לכניסה שלו אתה מוצא אבן ועליה כתובת "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", בתי ערבים שגורשו או נמלטו לפני למעלה מחמישים שנה, בתים בבניה הטמפלרית של המושבה הגרמנית, שיכונים ישראליים מראשית ימי המדינה - הכל באותה השורה, כמין חתך זמין בקורות המקום ותהפוכותיו.

מצדו השני של בנין ה"קזינו", מתגלה חוף הים החולי על שוברי הגלים שלו. בכל ימות השנה אפשר למצוא כאן דייגים, אך בחורף הם פעילים במיוחד. הדייגים מנקדים במעיליהם הצהובים את הזרועות הסלעיות הנשלחות אל הים, מניפים חכות טלסקופיות גדולות אל המפרץ הקטן שבין ה"קזינו" לבסיס ההדרכה של חיל-הים ובית-החולים רמב"ם. מענין למצוא במקום יהודים צפון-אפריקנים, שהביאו את מסורת הדיג מארצות מוצאם, לצד עולים מרוסיה, שבוודאי נהגו לדוג בים השחור או בים הבלטי, ואיתם גם ערבים בני-חיפה, ילידי המקום המכירים את מימיו ואת הדגה באורח אינטימי. בקיץ אפשר למצוא דייגים העומדים על הסלעים שלמרגלות הטיילת, ומזה שנים נראים במקום עולים מרוסיה הלוכדים סרטנים, שאינם עולים על שולחנם של יהודים שומרי-כשרות. דייגים גם אינם מתביישים לבוא לחוף בחורף ולפרוש בו רשתות משוברי-הגלים: הם מכירים את זרמי הים ואת התנהגות הדגים בחורף, כשהמים עשירים בחמצן והמפרצון מציע מקלט חמים ושליו מפני הים הסוער. אכן, הרוחות במקום חזקות, כפי שמעידה שורה העצים הנוטים ב-45 מעלות המעטרת את המדרכה המקבילה לחוף.

נעים להתהלך בשכונת בת-גלים. למי שרוצה לתמרן בה במכוניתו, כדאי לדעת שהדרך היחידה להיכנס לשכונה עצמה היא משדרות בת-גלים, כשלכל אחד מהחלקים, דרומית לשדרה וצפונית לה יש רחוב אחד המוליך פנימה. החלק הצפוני היפה מתחיל ברחוב יעקב כספי (שהשלט מספר לנו שהיה "מראשוני חיפה ומחלוצי הספנות העברית"). רחובותיה קטנים ומסבירי פנים. המדרגות נמוכות, והתחושה חמימה וביתית. הבתים הצנועים מציגים שלל סגנונות אדריכליים, משרידים של קווי באוהאוס ובנייה אקלקטית של שנות הארבעים, דרך מבנים ערביים (בעיקר בחלקה הדרומי של השכונה, במקביל לטיילת) מרשימים ועד לבניה חיפאית אפיינית של בתים משותפים על עמודים. החצרות, הגינות והמרווחים בין הבתים מגלים עושר בוטני לא קטן: עצי פיקוס, גפנים משתרגות, דקלים מכל סוג, צמחים מטפסים המכסים חצי בנין, ובאחת החצרות ניצבים אפילו כמה עצי בננה הנותנים פרי לדיירי הבנין.

מי שעושה את דרכו לצאת מן השכונה, כדאי לו להביט במבנים של בית-החולים רמב"ם. ברקע, על הים ממש, עומד המבנה הלבן והאימתני המתנשא לשמים, הפקולטה לרפואה של הטכניון. למרגלותיו משתרע גיבוב של בניינים ישנים וחדשים, כמקובל במוסדות ציבוריים בישראל. מבנים ערביים, בנייה בריטית ישנה, בנין בטון מודרני בסגנון שנות השבעים. ובמקביל לרחוב עומד מבנה עתיק ומרשים, אם כי מוזנח ברובו, הבנוי בסגנון אירופי-קלאסי, שכמוהו אפשר למצוא בערי גרמניה או צרפת: בניין רחב-אגפים שלו שורות ארוכות של חלונות גבוהים, עמודים רשמיים ודלתות כניסה גדולות, כולו בנוי אבן חומה. גם במצבו הגרוע, ברור שמדובר בנכס היסטורי וארכיטקטוני חשוב, הראוי לשימור וטיפול, שהוא אינו זוכה להם כיום.

אנו חוזרים ברחוב חיל-הים, עד לתחנה המרכזית, ופונים ימינה בכביש הראשי. מיד יתגלה לעינינו בית-הקברות הצבאי הבריטי על דשאיו המטופחים והדקלים הזקופים המשלימים תמונת-נוף שכאילו ממתינה לקוקטייל האנגלי האמור להיערך בו. קל לדמיין מטחי-כבוד מרעימים כפי שאין קושי להוסיף למקום גברות בריטיות בשמלות ארוכות האוחזות בשמשיות בעוד בעליהן המשופמים עומדים תמירים ומשוחחים על ימי האימפריה שטרם חלפה מן העולם. בבית העלמין קבורים חיילים בריטיים שנפלו בשתי מלחמות העולם, נוצרים על-פי הצלב שעל קבריהם, יהודים ומגן דוד וכיתוב "תנצבה" על המצבה התקנית, ומצויים בו גם קברותיהם של נופלים שלמראשותיהם אין כל סמל דתי. השוויון המוחלט בעיצוב אינו מבטל אפשרות לבטא אמונת-אבות או אבל פרטי. פה ושם נחקקו מלות בית-שיר או דברי הצדעה באנגלית מבהיקה. בקיר בית-הקברות, מאחורי צלב ענק מאבן, שעליו מוצמד צלב מתכת דמוי-חרב, יש תא זעיר עם דלת. אך במקום ספר הקבורים, אתה מוצא בו לוח ועליו נאמר "ניתן להפנות שאלות לוועדה לקברי-מלחמה של ה- Commonwealth, מיידנהד, אנגליה". ובקיר הנגדי, בקצה השני של בית-הקברות, יש תבליט-מצבה על החומה, ועליו ה"פאתיחה" המוסלמית בכתב ערבי מפואר וכתובת: "110 אנשי כח-העבודה המצרי קבורים ליד נקודה זו". ללמדך שהמעמדות אינם נמחקים, אפילו לאחר המוות, ואותם מאה ועשרה חסרי-שם, אפילו מקום קבורתם המדויק אינו מצויין.

ומאחורי בית-הקברות האנגלי, ללא סימן הפרדה ברור, מצוי ה- Templerfriedhof, בית-הקברות של בני כת הטמפלרים שהקימו "מושבה גרמנית" גם בחיפה. בית-הקברות הזה פראי וטבעי, ניגוד ברור לטיפוח הצבאי הבריטי, ועדות לחייה של קהילה דתית מחמירה וקשת-גורל. מצויה בו גם אנדרטה לבני הקהילה הטמפלרית בחיפה שנפלו במלחמת העולם הראשונה. בריטים וגרמנים, אויבים באירופה, נקברו כמעט ביחד בארץ-ישראל. המבנה הקטן עשוי בזלת ארץ-ישראלית מאוד, ועליו מטפס ונצמד בזרועות רבות ומחבקות צמח קקטוס ארץ-ישראלי לא פחות. גם במספר דקות של שיטוט בין הקברים אפשר לגלות משהו מהקשיים הנוראים שהמתיישבים הגרמנים מהמאה ה-19 נאלצו לעמוד בהם, ולא תמיד הצליחו. הנה למשל חלקת הקבר המשותפת של משפחת בק. האב, יוהן גרגור מת בגיל ששים, ב-1874. אשתו מתה שנה אחריו, בגיל ארבעים-ושתים. אך עוד לפני כן, מת הבן וילהלם והוא בן עשרים-וארבע. בת שש-עשרה הייתה אמו כשילדה אותו ליוהן גרגור, והנה ראתה במות בנה ולאחר מכן במות בעלה.

מי שימשיך מבתי-הקברות צפונה לאורך הרחוב, ייתקל בבית-הקברות היהודי הישן של חיפה ובו קברי הרוגים מפרעות תרפ"ט, ומיד אחריו ימצא את בית הקברות המוסלמי הישן "אל אסתקלאל", ששדרות הפל"ים חוצות אותו לשניים, באירוניה היסטורית נוספת, אופיינית מאוד לחיפה.

 

אנו מודים למיכאל פריבורוצקי על האישור להשתמש בתצלום הראשי.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

10 תגובות על יפהפייה בת גלים

01
איציק זילברמן

יפה כתבת יורם. לא רק מלנכוליה של עבר יש בשכונה, גם הווה פועם. כוונתי לקואופרטיב ההתחדשות של השכונה שמורכב מסטודנטים צעירים מהפקולטה לרפואה אך גם מדיירים ותיקים יותר, רבים מהם קשי יום. כדי לחוש את הפעימה שעליה אני מדבר שווה לעצור בבר-גלים - הפאב הקואופרטיבי שהם הקימו לאחר מחאת האוהלים. ההתערבבות של חדש וישן שם, מרתקת.

02
מיכאל

שכונת ילדותי המופלאה. חבל שראשי העיר לדורותיהם נותנים להזנחה להתפשט. יכולה היתה להיות הפנינה של חיפה. תודה יורם שאתה מעלה אותה נס. זכור לטובה הבלוג שכתבת לפני מספר שנים ושנתן חיים חדשים לותיקי השכונה

03
אפי

שכונת בת גלים - איזו הזנחה. ביקרתי שם לפני כחודש ונדהמתי מכמויות הליכלוך בכל פינה. מדהים איך עיריית חיפה מזניחה והורסת את כל הפנינים הארכאולוגים הכי יפים בעיר. חיפה היא עיר בלי מזל. עם ראש עיר אחר היא היתה יכולה להיות מוצלחת.

כתבה מעניינת. כמעט הכל בה. מהנה ומאירת עיניים.
לשנייה חלפה לי המחשבה שהיא מטעם מישהו, משפחת עופר, ראש העיר המקרטע בין שכונות מוזנחות בעירו, אשר רק תעלות ביוב פתוחות חסרות בה להשלמת המראה או חברת נדל״ן שרוצה ליצוק נופך נוסטלגי לשכונה עם כל הפוטנציאל שיש לנווה צדק בתל-אביב, אבל מה לעשות, הרעל נמצא בכל פינת חמד בה וכמו הגברת עם הקמליות, יפה אבל גוססת. בת גלים, שכונה מופלאה, עבר מפואר, הווה מתעורר ועתיד...נו, ימים יגידו. וכדי לתקן קצת את המלנכוליה שאחזה בי, גם אני חטאתי בסיורים בשכונה הנחמדה עם מבט לים, אבל בלי לנשום הרבה...

06
איציק הרמן

אני גר בשכונה שנים רבות . ״ואני תושב חוץ״.... השכונה אינה מוזנחת ואינה מלוכלכת ... כל הזמן מסתובב עובדנקיון מטעם העיריה... ( אין לימושג איפההסתובבתם???).. נכון שיש רבה עוד לעשות ונכון שזה תלוי בתקציבים והחלטות אסטרטגיות ... אכן זו שכונה עם פוטנציאל אדיר .. המתעוררת לאט לאט..
אני אוהב את השכונה שהיא ירוק, שקט ואינטימי, את האוכלוסיה המגוונת, ואת הקרבה לים ...
הכתבה נפלאה פיוטית ומחמיאה לשכונה, וטוב שככה, למרות ששפשפתי את עיני .. מדברים כאן על בת גלים חיפה?? רומנטיקה בעיני המתבונן .. וטוב שככה.

07
קרני

איציק יקר, מתנצלת אם הבעתי דעתי קצת בבוטות ומאחלת לך שנות מגורים מהנות ופוריות בשכונה. אני מאמינה ומקווה שתראה בפריחתה, שניצניה כבר נראים בכל העיר (פה ושם, לא יותר מדי).
אנשים כמוך, הנאחזים היטב במקום מגוריהם ואוהבים אותו, יביאו את השינוי. כפי שקורה בשנים האחרונות ב׳הדר׳, בו צעירים מכים שורש ומטביעים את חותמם ברחובותיו. רק תמיד צריך לדעת שאמנם השינוי האיטי בו יבוא מלמטה, אבל השינוי המהיר מגיע מלמעלה ושם צריך ללחוץ חזק כדי לאכול מפירותיו בעוד ילדינו צעירים. יישר כוח.

08
ורדה גנוסר

כתבה יפה ומרגשת, תמיד שולחת מבט לעבר השכונה בחלפי בכביש המהיר, פעם או פעמיים גם נכנסתי פנימה, משהו מהאוירה במקום עורר בי כבתמונת ראי את עיר ילדותי, יפו, וחלון ביתי שנשקף היה אל סלע אנדרומדה כמו גם לעבר הדייגים, למרגלות המסגד, והנזירים הגולשים בדממת גלימותיהם מן המנזר שבראש הגבעה, ואל כל היופי השזור בכאבי המקום אלא שאת יפו שיפצו במרוצת השנים, ללא הכר, ואי שם מתחת לטיפוח עוד נסתרת תמונה מלאת סוד...

העלתי את הפוסט הזה בקבוצה של חברי הילדות שלי מבית ספר עליה. לפני כשנה וחצי החלנו נפגשים שוב (בתדירות גבוהה יחסית) אחרי כ 50 וכל מפגש שלנו מפעיל את ליבי. הכתבה הזאת היא עוד חיבור מרגש של נוסטלגיה וגעגוע של מה היה פעם - ויותר מזה הבנה מחברת למי שאני/אנחנו היום. תודה תודה

10
מרקו

פוסט נפלא!
רק תיקונים קטנים מבחינת תחבורה. הכניסה היחידה לבת גלים לא נבעה מכך שהיא קצהו של חצי-אי, אלא מכך ש-א. פסי הברזל מפרידים אותה לכל אורכה משאר העיר ו-ב. עד ממש לאחרונה, לא טרחו ליצור לה חיבורים נוספים.
עכשיו המצב שונה, משפתחו את מחלף אלנבי על דרך ההגנה (בחלק שאחרי הרכבל החביב לסטלה מאריס), כך שעכשיו יש שתי כניסות רכב פרטי לשכונה.