לאכול בלי לחשוב

מחקר חדש חושף מדוע אנחנו נמשכים למזונות עתירי קלוריות -- ואיך אפשר להימנע מהם
X זמן קריאה משוער: 2 דקות

הסברים רבים הועלו לבעיית השמנת היתר בארה"ב, ואחד מהם הוא בורות תזונתית. אנשים פשוט לא יודעים מה היא קלוריה, אז איך אפשר לצפות שידעו לזהות מזון עשיר בקלוריות? אם רובנו אפילו לא יודעים איך נראה גרם של תפוח או מיליליטר חלב, איך נוכל לחשב מהי מנה סבירה? אך ייתכן שחשבון אינו נחוץ כאן, ואף יכול להטעות. ממחקריהם של פסיכולוגים קנדיים הבודקים את האופן שבו אנשים מקבלים החלטות לגבי אוכל, עולה כי התועלת בהערכות ובחישובים מעטה. ייתכן שאנחנו בעצם יודעים באופן לא מודע עד כמה אוכל מסוים משמין, אפילו כאשר ההערכות שלנו רחוקות מהמציאות. לפי הדעה הזו, המוח שלנו מגיב לצפיפותם הקלורית האמתית של מזונות ומנחה את הבחירות הקולינריות שלנו.

חוקר המוח אלן דגר מהמכון לחקר המוח של מונטריאול, יחד עם עמיתיו שם ובאוניברסיטת מקגיל, רצה לראות כיצד מודעות לתכולה הקלורית של מזונות מוכרים משפיעה על האופן שבו המוח שלנו מגיב אליהם. החוקרים התעניינו בעיקר בהשוואת מודעות מפורשת ומרומזת של ערך קלורי על-ידי מדידת תגובת המוח לערך הקלורי המוערך והאמיתי של מזונות שונים. לשם כך גייסו נבדקים בריאים, בעלי משקל תקין, והציגו בפניהם תמונות של מזונות מוכרים, חלקם בעל ערך קלורי נמוך ואחרים בעלי תכולת קלוריות גבוהה. הנבדקים התבקשו לדרג כמה הם אוהבים כל מאכל ולהעריך את התכולה הקלורית שלו. אחר כך השתתפו הנבדקים ב"מכירה פומבית", שבה הצהירו על נכונותם לשלם בעבור המאכלים – דרך למדוד את הערך המרומז שלהם. תוך כדי כך הם עברו סריקת fMRI, כדי לבדוק איזו פעילות מוחית קשורה בהערכה של מזונות שונים.

הרעיון שעומד מאחורי הניסוי הוא שהבחירות שלנו במאכלים וצריכתם נשלטות על-ידי ההשפעה הצפויה שלהם – השפעה שלמדנו במשך הזמן, מתוך ניסיון. המאפיינים החושיים של האוכל מספרים למוח אם מאכל זה או אחר מתגמל ­או לא. תגובת המוח משפיעה על מידת המוכנות שלנו לשלם בעבור המאכל שזמין לנו באותו רגע. המדענים ציפו שהערך הקלורי האמתי של המזונות – ולא ההערכות המודעות – יקבעו את התגובה העצבית. וזה אכן מה שגילו. כפי שמדווח בגיליון הקרוב של כתב העת Psychological Science, החוקרים הצליחו לקשר בין הצפיפות הקלורית האמתית של המזונות לבין הפעילות בקליפת המוח הקדם-מצחית האמצעית התחתונה, אזור עצבי שמקודד את ערכם של גירויים חושיים ומעודד צריכה מידית. הנבדקים היו גרועים למדי בהערכת תכולתם הקלורית של מזונות, אולם הן נכונותם לשלם בעבורם והן הפעילות המוחית שלהם שיקפו את הצפיפות הקלורית האמתית של בחירותיהם.

העולם מציע מגוון הולך וגדל של אופציות קולינריות נחותות ומשמינות, ואין ספק שהדבר תורם לבעיית ההשמנה הלאומית. ממכלול הממצאים האלה עולה כי ערך התגמול של המזון תלוי בערך התזונתי שלו, ובעיקר בתכולה הקלורית שלו. נראה כי יש לנו מעין מונה קלוריות פנימי אמין, שהתכוונן במשך ניסיון אכילה של שנים, אך למרות זאת אנו מקבלים החלטות תזונתיות לא נבונות. הבנה טובה יותר של אופן הפעולה של מונה הקלוריות הזה – ושל הדרך שבה אנו משתמשים בו – עשויה לעזור לנו להבין איך נוכל לקבל בחירות טובות יותר, אפילו בעולם משמין.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ריי הרברט, APS Observer.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

4 תגובות על לאכול בלי לחשוב

01
ד.

התרבות האנושית מבוססת על משהו שאיננו ולא היה קיים במערכת הביולוגית של כדור הארץ עד לאלפי השנים האחרונות: ניצול היכולת להשליט את התבונה על הדחפים, או במילים אחרות היכולת להתנהג בצורה המותאמת לטבעה המשתנה של המציאות בצורה מדויקת לאין-שיעור מכפי שמסוגלת לכך המערכת הרגשית .
השתלטות האנושות על אספקת המזון לעצמה שתחילתה במהפכה החקלאית ושסופה טרם הגיע, משנה באופן מהותי את יחסי אורגניזם/סביבה ששררו על כדור הארץ הן במישור הגלובלי והן במישור האינדיבידואלי. התבונה מייתרת את הדחף, אבל הדחף עודנו קיים, והוא מהווה מכשול מתמיד להתנהגות הרמונית וסיבת כל בעיה וסבל שאנו נתקלים בהם במהלך חיינו.
המחשבה המובאת לעיל עוסקת בפלח הצר מאוד של ההתנהגות האנושית - בעיית ההשמנה, אבל בעיה זו היא רק משל לכל החזית הארוכה של מאבק התבונה בדחף העיוור וחסר האבחנה.
אמנם הבנה טובה יותר, כדברי הסיום של המאמר, עשויה לעזור לנו לקבל החלטות טובות יותר, ואולם זה מעביר את הבעיה לשלב הביצוע, כלומר לצורך להשקיע מאמץ להשתלט על הדחפים.
עד שלא תהיה הכרה, במישור האינדיבידואלי ובמישור התרבותי כאחד, שהמאמץ להשתלט על דחפים הוא המשימה העיקרית והלא-מובנת-מאליה, לא תהיה התקדמות במאבק בהשמנה, במאבק באלימות ובפשיעה, במאבק בעוני, במלחמה ובכל גורם אחר שאנו מזהים כמקור לסבל.

    02
    נעם

    גם בעלי חיים לא פועלים מיד לפי הדחפים שלהם. כל בעל חיים שחי בקבוצה לומד לשלוט בדחפים שלו.

    ולגבי הסוף של מה שכתבת- לא לפעול לפי הדחפים גם גורם לסבל.
    כשמשתמשים בדיון במושגים כל כך כללים קל ליצר אמירות דרמטיות אבל כשבוחנים את האמירות האלה מוצאים שאין להן תוכן.

03
נ.

קלוריות הן אינן פני הכל. ויטמינים, מינרלים, חלבונים, פחמימות, שומן - הם אבני הבניין שלנו, הערך הקלורי זה רק מדידה של אספקט אחד בהם.
בגזר אין כמעט קלוריות, אבל המוח יודע לזהות את הערך הבריאותי שלו לגוף. תרומתם של ירקות ופירות שמכילים ברזל מורגשת בעידן המודרני. לימון, שום ובצל נחשבו לתרופה עד לפני כמה מאות שנים.
יש אבני בנין לגוף שלנו, והן אינן קלוריות. מה שאנחנו אוכלים נועד לבנות ולתחזק את הגוף שלנו.
קלוריה היא בסך הכל יחידת אנרגיה, היא לא מספרת לנו מהיכן נלקחה או מה הזין את הגוף.
התזונה שלנו - אחרי שהיא חלבונים, פחמימות, שומנים, מינרלים וויטמינים - מיתרגמת לכמה מדדים, שהקלוריות הן רק ערך אחד מהן.

לא ראיתי שום רמז לאמת הזו בכתבה, ולפיכך זה חסר לדעתי.

04
דני

ד. טועה, מכמה כיוונים. לבעלי החיים הביתיים שלנו אין מנגנוני התגברות על דחפים כפי שיש לבני האדם, ובכל זאת הם אוכלים נכון, ואינם זקוקים בד"כ לדיאטות או ניתוחי קיצור קיבה. ועוד - מה הקשר בין מאבק בעוני או במלחמות לבין התגברות על דחפים? העני הוא עני והחייל נלחם מפני שאינם יודעים לדחות סיפוקים? הפשיעה עושה רע לאחרים ואילו ההשמנה - לאדם עצמו. ככלל - זה לא מועיל לקשור הכל להכל.