להשתחרר מן השפע

אני מצמצמת את סגנון חיי.
המשמעות בפועל היא:
שאני מוכרת את הבית שלי מפני ש- 288 מ"ר הם שטח גדול מדי עבור אדם אחד וכלב בולדוג צרפתי. אני מחפשת משהו קטן יותר, אני מתכוונת להקטין את המשכנתא שלי ב-50% לפחות. ואני עומדת למסור רבים מהדברים שהייתי "חייבת" שיהיו לי וככל הנראה לא הייתי זקוקה להם מלכתחילה ולבטח לא אזדקק להם בעתיד.
אם חושבים על כך יתכן שגם זה קשור: אני בשלב בחיים שבו אני מוכנה לחכות שסרטים חדשים יגיעו לנטפליקס. אני מסתפקת בהצגות תיאטרון מהשנה שעברה. כשאני רואה ספר שאני מעוניינת בו אני בודקת אם הוא ישנו בספרייה, ורק אם הוא חסר בה ארשה לעצמי לקנות אותו כי בכל זאת יש גבול.
"מדוע לא עשינו זאת לפני שנים?" שאלה אותי לאחרונה חברה שלי. היא נוקטת תכנית צמצומים דומה.
"מפני שלא היינו מוכנים", אמרתי לה.
"כן" היא הנהנה.
"היו לנו כל מיני מחשבות לגבי החיים שלנו, כיצד הם צריכים להראות ומה מגיע לנו כשאנחנו עובדים קשה כל כך ומה המשמעות של הצלחה אם לא היכולת לקנות הרבה דברים", אמרתי.
היא הנהנה ואני הנהנתי גם כן.
היא נאנחה ואני נאנחתי גם כן.
ואז אמרתי, "את יודעת מה? הפסקנו להזדקק לשפע. השפע עולה על גדותיו".
ברגע שאמרתי את זה חשבתי לעצמי, וואו. אני חייבת לכתוב את זה. יש בכך לא מעט אמת. לכי רחוק יותר, תתעמקי. תחקרי, מַגֶלן, צאי לדרך.

אז אני מנקה את הארונות והמגירות שלי ומכינה את ביתי למכירה. בעודי מסדרת ומיישרת אני מהרהרת בעניין השפע.
וזה מה שצף ועולה.
"תאכלו! יש ילדים רעבים באפריקה".
האם אתם זוכרים את האמירה הזו? הדרישה לצרוך כמויות גדולות מפני שישנם ילדים שאינם בני מזל ואין להם דבר פרט לכמה פקעות ושורשים רקובים.
הרעיון היה פשוט. צרוך יותר מפני שאתה יכול. בזבז בהגזמה כי החלופה איומה מכדי לחשוב עליה והיא נראית כמו כישלון.
כמה שיותר, יותר טוב. עשה כל שביכולתך כדי להדוף את שד המחסור הגדול והנורא. אכול יותר, רכוש יותר, בזבז יותר, שתה יותר, קנה יותר.
לכן האות והסימן להצלחה הוא – כמה שיותר. הרבה הרבה יותר. מי שיהיו לו הכי הרבה צעצועים כשימות...
כך בכל אופן נרמז לנו.
אך מה אם המחסור אינו ההפך משפע? מה אם ההפך משפע היא דַיוּת? הסדר יתהפך:
אכול עד שתשבע ותן את השאר למי שחסר לו. שאף לאיזון.
אני מניחה שזה הדבר שאנו, בני דור הבייבי בום, מתחילים להבין. אנו מגיעים לסוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים לחיינו, וחלקנו (אני מקווה שרבים מאתנו), מתעוררים למציאות שבה איננו זקוקים לשפע. למעשה, השפע אינו מעניק משמעות לחיינו. המשמעות היחידה שלו, לבד משפע של אהבה, הוא רק זה: ככל שיש לך יותר דברים כך תתקשה לזוז.
הדבר מחזיר אותי לסיבה ש-288 מ"ר הם שפע של מקום עבור אדם אחד וכלב קטן, ולסיבה שאני עוברת דירה ומצמצת את סגנון החיים שלי.
כאשר אנו מוותרים ומסתפקים בפחות, כאשר אנחנו מרפים, כאשר אנו משחררים את הכל, או לפחות חלק ניכר ממנו, אנו זוכים חירות ותחושת קלילות.
הקלות הפשוטה והנסבלת של הקיום.

בואו נריע לדיויד בואי ואלן ריקמן. שניהם מתו בהפרש של 48 שעות זה מזה והם מתו צעירים יחסית. המוות שלהם היכה אותי בתדהמה וגרם לי לעצור ולומר לעצמי, וואו, הגיע הזמן לכמה שינויים ומיד.
חשבו על הדברים מחדש, צמצמו, הקטינו. היו קלילים יותר, חופשיים יותר, מחוברים יותר לאהבה מאשר לחפצים. היו קשובים יותר לגוף שלכם, לטבע. שמרו על בריאותכם, טפלו בגוף שלכם, טפחו והזינו אותו. הרחיקו מכם את הדברים הרעים. אפשרו לעצמכם לנוע ולרקוד גם אם קשה לכם ואתם רוקדים מאוד מאוד גרוע.
אינני מתכוונת לכך שצריך לקבץ נדבות, או להתגלגל חלילה לעוני. ברור שלא.
בשום צורה ואופן אינני מייפה או עושה רומנטיזציה לחיי עוני – הרעב, חסרי הבית, חסרי כל – המצב של העניים שונה ומחריד והם זקוקים לאמפתיה ולעזרה שלנו.
צמצום סגנון החיים מאפשר לי לעשות חשבון נפש ולשאול את עצמי – האם אני זקוקה לכל זה?
האם אני רוצה את כל זה? ואם כן, מדוע? כיצד ייראו החיים שלי ללא כל זה? איך ארגיש עם עצמי אם לא יהיה לי כל זה? כיצד ארגיש אם אוותר על כל זה?
איך ארגיש אם ארקוד ממש ממש גרוע?
זה מה שקורה לי כעת כשאני בת 60 ורואה כבר את הסוף. אמנם אני רק בת 57 אבל בפעם האחרונה שבדקתי שלוש שנים עברו תוך 11 דקות... היום אינני זקוקה לכל כך הרבה אור בקצה המנהרה, רק את הכמות ההכרחית ובמידה מספקת.
למען הפרוטוקול אני רוצה לציין שהבולדוג הצרפתי אינו מסכים עם התכנית האסטרטגית שלי. וזה בסדר מבחינתי. הוא מעדיף שפע: שפע במזון כלבים ושפע של אהבה. יהיה לו הרבה משניהם בבית הקטן יותר. למעשה יהיה שם בהחלט שפע.

איימי סלווין (Amy Selwyn) היא סופרת המגדירה את עצמה כמי שחיה בצומת בין אמת ואהבה

תורגם במיוחד לאלכסון על-ידי סימונה באט