נוכח אויבים מבית ומזימות בינלאומיות, אליזבת הראשונה הקימה את שירות הריגול הבריטי
X זמן קריאה משוער: 5 דקות
במסבאה צנועה בעיירה אנגלית בשנות השמונים של המאה ה-16, נפגשה קבוצה של גברים כדי לתכנן את ההתנקשות במלכתם, המלכה אליזבת הראשונה. מנהיג החבורה, אנתוני בַּבּינגטון, תכנן להציל ולהכתיר את מרי מלכת הסקוטים, יורשת חלופית לכתר האנגלי, שישבה כלואה בצינוק הארמון במשך עשרים שנה. הוא הצפין את תכניתו בפתק סודי שכתב למרי, והחביא אותו במשלוח הבירה שנועד לה. אבל למרי לא היה מושג שהפתק ששלח נפתח ואז נחתם מחדש על ידי סוכן כפול שהתחזה לשליח הממתין לתשובתה. כשמרי כתבה פתק תשובה, הסוכן חשף את הקנוניה ושניהם, מרי ובבינגטון, הוצאו להורג.
הרבה לפני המעקבים של ה-NSA, הסוכנות האמריקנית לביטחון לאומי, למלכה אליזבת היו "צופים" משלה, רשת של סוכנים שתפסו מכתבים, פיצחו קודי הצפנה ולכדו מתנגדי משטר פוטנציאליים, כדי להגן בסודי סודות על הכתר. רשת המרגלים של המלכה יצרה בבריטניה את רשת המעקב הראשונה, שנולדה מסיבה טובה.
כשאליזבת הראשונה עלתה לשלטון, בריטניה הייתה מחולקת על פי דת. המלכה הייתה פרוטסטנטית, ואילו מרי, שרבים האמינו כי היא ראויה לרשת את הכתר, כבת לשושלת חלופית, הייתה קתולית. אזרחים בריטיים רבים לא שמחו מחילופי השלטון, ואנגליה הייתה מוקפת באומות קתוליות. המזימה להכתיר את מרי כיורשת חוקית של הכתר הייתה רק אחת משורה של סיבות שבגללן אליזבת הראשונה חששה לביטחונה, והיא לא הייתה מוכנה להסתכן – במקום להניח את ביטחונה בידי הגורל, היא פתחה במאמץ לאומי, שהוליד מסורת בת מאות שנים של ריגול בריטי.
ה"צופים" לא רק שימשו עיניים ואוזניים עבור אליזבת. חלקם היו בין יועציה הנאמנים ביותר. אחד המרגלים המפורסמים ביותר של אליזבת, ג'ון די (Dee), דיווח בזהירות על המתרחש בחצר המלוכה הספרדי במהלך המלחמה עם אנגליה – זאת בנוסף להיותו חלון אישי של המלכה אל עולם ה"אוֹקַלְט", תורת הנסתר. בביוגרפיה של ג'ון די, שכתב ריצ'רד דיקון, הוא כותב כי די השתמש בכוכב מחומש משעווה כדי "לחזות בדיוק אילו סערות עתידות להגיע ולחרב את הצי הספרדי", ובכך אפשר לאנגליה להימנע מלתקוף את הספרדים ולהניח לסופות לבצע את המלאכה במקומה.
בהתחשב בניסיונו של די כאלכימאי, קוסם ואסטרולוג של המלכה, ההצלחה הזו הציתה שמועות שהוא לא רק חזה את הסופה, אלא יצר אותה – יצר אותה באמצעות כשפים. כשריגל בחו"ל, די חתם כל אחד ממכתביו האישיים לאליזבת בחותמת "007" – כינוי שהושאל לאחר מכן על ידי איאן פלמינג, מחבר ספרי ג'יימס בונד.
אך כדי להתקבל כ"צופה" זוטר לא צריך היה להיות קוסם. על פי סטיבן אלפורד, מחבר The Watchers: A Secret History of the Reign of Elizabeth I, "היו מספר כללים ולא חסרו מתנדבים, ולכן בעוד שחלק מהמרגלים והמודיעים הצטיינו במיוחד, אחרים היו מפוקפקים ואפילו מסוכנים, וריגלו בגלל תאוות בצע או מטעמים של נקמה אישית". אלה שהתקבלו לשירות המודיעין יצאו להרפתקאות מסעירות במדינות השכנות, וליקטו מידע על מעמדם הפוליטי והצבאי של מי שנכללו ברשימה ההולכת ומתארכת של אויבי הוד מלכותה.
אבל חיי המרגלים לא כללו רק הרפתקאות – לדברי אלפורד, עבור חלקם השירות כמרגל מן השורה היה "פשוט משרה, ולא זוהרת במיוחד". לרבים חולקו מטלות שגרתיות: שיטוט בעיירות ובערים, האזנה ודיווח לבסיס האם. אבל אחד ה"צופים" המפטרלים ברחוב היה זה שגילה את הקנוניה של בבינגטון להחזיר לשלטון את מרי מלכת הסקוטים, כך שאפילו הפשוט במרגלים יכול היה לקוות לרגעים גדולים.
בעיני חלק מהמרגלים, שחשבו כי אנגליה היא ארצו של העם הנבחר, הריגול היה חובה דתית. בעיני המרגלים הללו, הסיפוק היה בעבודה עצמה. כש"צופים" שפטרלו ברחוב לא מצאו מורדים (או מרגלים יריבים) מאירלנד, רבים מהם בילו את זמנם בלכידת כמרים קתולים. ישועי אחד טען שהמרגלים היו "רבים ולהוטים כל כך, שכל שעה שמענו על מישהו שנעצר בחשד כלשהו" של תכנון מרידה או התנגדות גלויה לדת הפרוטסטנטית החדשה.
נתיניה של אליזבת הראשונה לא היו חסינים מפני הבילוש הזה. לעתים קרובות קשה היה כל כך להפריד בין קשרים פוליטיים ודתיים שהפגנת נאמנות לדת אחת נחשבה לבגידה במעלה ראשונה באחרת.
סיר פרנסיס וולסינגהאם, רב המרגלים, ניהל את המערך המורכב הזה, שכלל תחנות במרבית ארצות אירופה, ומרגלים שכירים וסוכנים מיוחדים מטעם המלכה. וולסינגהאם, שלעתים תכופות תואר כנאמן וחסר רחמים, הורה לחלק מאנשי הצוות שלו לענות את מי שהכריח לשמש לו מלשינים, כדי שיחשפו מזימות ויעקבו אחריהן בתאי המעצר הקרים של מצודת לונדון. הנאמנים למרי ולכנסייה הקתולית היו המטרה העיקרית של חקירותיו, שבוצעו על מנת לסכל ניסיונות התנקשות או מתקפות.
חלק מהסוכנים הוצבו בצינוק שכונה “Little Ease”, שבו לא היה מקום לשכב או לשבת, או שנכפתו למתקן ברזל שכונה “The Scavenger’s Daughter” (בתו של מטאטא הרחובות) בתנוחה עוברית, עד שנחבלו ודיממו. שיטת העינויים הפופולארית ביותר במצודה הייתה מכשיר המתיחה הידוע לשמצה, שמתח את גופו של הקורבן עד שהוא נקרע. אלפורד כותב שהמבנה של מתקן המתיחה אפשר עצירה בין שלבי מתיחה שונים, ובגלל זה אפשר היה "לחקור את האסיר תוך כדי שהוא חווה כאב תמידי". תוצאות החקירה הם שקבעו אם מי ששרדו את העינויים יוטבעו, מעיהם יעקרו, או שהם יבותרו בעוון בגידה.
וולסינגהאם גם שכר מומחים, שתפקידם היחיד היה לתפוס, להעתיק ולפענח מסרים, שרבים מהם נכתבו בכתב סתרים מורכב. המרגלים האלה השתייכו לקבוצה משכילה במיוחד מקרב חבר מזכיריו האישיים של וולסינגהאם, ועל פי אלפורד, עבודתם תבעה הבנה מעמיקה של לטינית וכל השפות האירופאיות המרכזיות. המרגלים של אליזבת השתמשו בשיטותיו של אבו יוסוף אל-כנדי, הפילוסוף והמלומד הערבי בן המאה התשיעית שהמציא שיטות הצפנה, כדי לפצח את הצפנים באמצעות זיהוי תדירות השימוש באותיות שונות – האות הנפוצה ביותר הייתה בדרך כלל E וכן הלאה.
ברגע שהתגלו מספר מכתבים, ניתן היה לפענח את כל השאר בפשטות. המרגלים שילבו בצפנים שלהם עצמם סימנים מזויפים, כדי להטעות את מי שעלול היה לפצח את כתבי הסתרים שלהם, וולסינגהאם ומזכיריו הנאמנים ביותר בלבד הכירו את "ספר סודות המודיעין", שנעלם ללא עקבות, ואשר לדברי אלפורד הכיל כנראה את כל הצפנים, את שמות הסוכנים ואת שיטות ההצפנה שבהם השתמשו.
ה"צופים" כנראה עשו את עבודתם היטב. המלכה אליזבט הראשונה משלה על האימפריה שלה עד מותה (בנסיבות טבעיות) בשנת 1603, וכל אותה עת ניהלה את נבחרות המשרתים הסודיות שהתפרשו על פני העולם כולו, הסתופפו בסמטאות חשוכות, התחזו לשליחים ולא פסקו להאזין. דבר אחד ניתן ללמוד מהשירות החשאי של המלכה אליזבת: אם אתם מתכננים בגידה במשטר, תיזהרו. לעולם אינכם יודעים עם מי שאתו אתם מדברים אינו מרגל.
נטלי זַארֶלי (Zarrelli) היא אמנית ועיתונאית הכותבת על מדע, היסטוריה וחברה
תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי
Published by Atlas Obscura (atlasobscura.com) under an agreement with Alaxon
תמונה ראשית: מתוך "הארמדה הספרדית 'הבלתי מנוצחת' וספינות אנגליות". צייר לא ידוע, 1588. תצלום: ויקיפדיה
תגובות פייסבוק
להתעורר מאוחר
אתה נוגע בפרחים הנבולים שמישהו נתן לך
כשהנהר הפסיק לזרום והלילה
היה כה מואר כמו הקטנוע שהחמיץ
את הסיבוב – ושירות הדואר לא פעל
למחרת היום.
אתה מחפש בשקיקה את מה שהים לא טרף
ואתה מעביר את הלשון על גב הבולים שלוקקו
על ידי רוצחים – וידך אוחזת בסכין
שלהבו החד מכיל את קטלניות הדם הנגוע
של המאהבים האקראיים – אין מה לעשות.
תלך לבדך לעומק החיים
בידיים פשוטות כאילו אתה נכנס לַמים
הגוף בקשת של אבן, מתוח, מדמה
את הבית
שבו אני מוצא מחסה מהבוהק הממית של הצהריים.
תרגם מפורטוגזית: יורם מלצר
אל ברטו (Al Berto) הוא שם העט של Alberto Raposo Pidwell Tavares, משורר, צייר, עורך ומפיק בתחום התרבות, שנולד בפורטוגל ב-1948 והלך לעולמו ב-1997.
העיוור שטווה רשת נצחית
דוד הד וג'ון לנדאעל מרחב וזמן, על תודעה ושפה, על גבולותינו האנושיים ועל המרחבים העצומים...
X 19 דקות
נראוּת זה הכול
רבים מדברים כיום על "הנראוּת" שלהם. רבים גם מסבירים, דורשים או מצדיקים החלטות, העדפות או בחירות "מבחינת הנראוּת". במה מדובר? ההבנה מתוך ההקשר מצביעה על כך שהכוונה היא, ככל הנראה, ל"איך שזה נראה", כלומר לאופן שבו דברים נראים, מוצגים, משתקפים, נתפשים.
אכן, המשמעות מתגלה תמיד מתוך השימוש בפועל, מדוגמאות חיות, אמיתיות. במקרה הזה, מילונים אינם עוזרים לנו, שכן הם מפגרים לעומת המציאות. מילון אבן שושן, למשל, מגדיר נראוּת כך: "היות נראה, היות תופס את העין ומעורר תשומת לב" ולאחר מכן מביא משמעות שנייה, המוגבלת לתחום הסוציולוגיה: "התכונה של היות מוכר כמשתייך לקבוצה חברתית, דתית, אתנית או גזעית מסוימת על סמך אפיונים פיזיים או התנהגותיים". המילון המקוון, שמתגלה לא פעם כעשיר במידע, wiktionary.org, אינו כולל ערך ל"נראוּת". אתר האקדמיה ללשון עברית מתקרב מעט יותר למציאות, כשהוא מציע שלוש הגדרות ל"נראוּת": "1. תכונתו או מצבו של הדבר הנראה; 2. המידה המרבית שבה אפשר לראות עצם ממרחק; 3. מידת החשיפה של אדם או של קבוצה או של תוכן מסוים וכדומה לציבור".
על כך אפשר לומר "חם, חם יותר, מתחמם..." שכן ההגדרה הראשונה מעורפלת, השנייה מוגבלת אך רומזנית, ואילו השלישית קרובה לשימושים שקל למצוא כמותם בשפה המדוברת ובאינטרנט.
ההגדרה השנייה המצויה באתר האקדמיה, "המידה המרבית שבה אפשר לראות עצם ממרחק" מעלה על הדעת את visibility באנגלית. כשיש ערפל רב, ה-visibility נמוכה, ואילו כשהשמיים בהירים והיום צח, הטייסים שמחים בתאיהם שכן ה-visibility מושלמת. כלומר: המידה שבה אפשר לראות, בכלל, לאור תנאי הסביבה. זהו המצב באנגלית, שבה visibility עשויה להתייחס לאובייקט מסוים במציאות, או לכלל המצב בסביבה הפיזית הרלוונטית, שבה יתכן שהאפשרות לראות דברים היא טובה יותר או פחות.
מעבר לכך, באנגלית, בעולם האינטרנטי, השיווקי והצרכני, ה-visibility משמשת גם לציון המידה שבה הדבר שמעוניינים לקדם אותו אכן נראה לעיני הקהל שאמור להיחשף אליו.
כך, בתהליך עכשווי מאוד וגם מוכר, הטילה השפה האנגלית מידה של השפעה על העברית העכשווית, החיה והמדוברת. המידה שבה דבר נראה, האופן שבו הוא נראה, עד כמה קל לראות אותו, איך הוא מוצג ברבים וכו' – כל אלו מכוסים באנגלית העכשווית על ידי visibility. מבחינה מורפולוגית, המונח האנגלי נקשר ליכולת, לאפשרות, באמצעות הצורן -able המשולב בתוכו כ-bil. אילו בעברית, מבחינת המשמעות מתגלה הקבלה כמעט מוחלטת ל-visibilityהאנגלית בדמות שם העצם המופשט "נראוּת". אלא שמבחינה מורופולוגית, "נראוּת" אינה מצביעה מיד על אפשרות ויכולת, אלא על תכונה אינהרנטית ולכל היותר על השפעה פסיבית.
"מה", "כמה" ו"איך" מתערבבים בעידן שבו לדברים הנראים לעין יש עדיפות כמעט על פני כל עניין ומהות. הדבר משתקף היטב בשימושים שמתגלים בעברית לשם העצם "נראוּת". כשמדברים על אתר אינטרנט, על פרסומת או על מעמדם בציבור של דמות או מותג (אם יש בכלל הבדל בין השניים), מרבים לדבר על "נראות" תוך ערבוב של האופן שבו הדבר נראה, המידה שבה הוא נראה והנוכחות הכללית שלו בתודעה כתוצאה משני אלו.
"נראות" הפכה לתכונה. בעוד שבאנגלית אומרים שמשהו הוא highly visible, הרי שבעברית העכשווית ידובר על כך שיש לו "נראות גבוהה", או "נראות בולטת". הדבר מקרב את "נראות" לסטטוס של תכונה מהותית-בסיסית, כמו אופי, אישיות או אברי גוף. בתרבות שבה למה שאין "נראות" אין כמעט קיום, מצב כזה הוא טבעי, גם אם יש להצטער עליו מהבחינה התרבותית והמהותית.
בינתיים, באנגלית, וגם בשפות הרומאניות ממשיכה להתקיים המשמעות של visibility ודומותיה ההיסטוריות כ"מצב שדה הראייה" או "איכות הסביבה החזותית מבחינת עצם האפשרות לראות משהו", שימושים נפוצים בתחום הטיס, הניווט היבשתי, הנהיגה, השיט וכו'. בעברית קשה מאוד למצוא שימוש כזה ל"נראות" ונהוג לדבר על "טווח הראייה", "שדה הראייה" ועוד. המובן העכשווי, התקשורתי, השיווקי-צרכני השתלט על שדות המשמעות האחרים של "נראוּת" הצעירה, עוד בטרם זכתה לתיעוד מסודר במילונים. בנוסף לכך, היות שהמונח שגור מאוד וזוכה (מה לעשות...) ל"חשיפה" עצומה, הוא גם מתחיל לשמש במקום "מראה" במובן הפיזי. כשאוכל נשפט לפי יכולתו להפיק "נראוּת" באינסטגרם וכשאיפור ובחירת בגדים משמשים לשיפור ה"נראוּת" במובנים שאינם שונים ממנת פסטה, צפויה ל"נראוּת" קריירה מפוארת, אולי קצרה, אבל עם נראות אדירה.