מה טיסה מפחידה עושה למוח שלנו?

הפעילות המוחית של נוסעים בטיסה מסויטת עשויה לשפוך אור על נושא זיכרון טראומה
X זמן קריאה משוער: 2 דקות

נתוני דימות עצבי שנאספו מקבוצה של נוסעי טיסה שחשבו שהם עומדים למות כאשר אזל הדלק במטוס בעוד הוא טס מעל האוקיינוס האטלנטי בקיץ 2001 עוזרים כעת לחוקרי פסיכולוגיה להגיע להבנה טובה יותר של זיכרונות טראומתיים ושל האופן שבו המוח שלנו מעבד אותם. בסה"כ שמונה מן הנוסעים הסכימו לעבור סריקת fMRI בזמן שהביטו בשחזור וידאו של התקרית, בתיעוד וידאו של התקפות 11 בספטמבר, ובווידאו של אירוע ניטרלי. גילאי המשתתפים נעו בין שנות השלושים המוקדמות לשנות הששים המאוחרות לחייהם. כמה מהם אובחנו כלוקים בתסמונת דחק פוסט-טראומתית (PTSD), אך רובם לא.

"התקרית הטראומטית הזו רודפת את הנוסעים שאובחנו כסובלים מ-PTSD ואת אלה שלא כאחד. הם זוכרים את האירוע כאילו התרחש אתמול, כאשר בפועל הוא התרחש כמעט לפני עשור (נכון לזמן סריקת ה-fMRI). הזיכרון של חוויות יומיומיות יותר נוטה לדעוך עם הזמן, אבל טראומות נוטות להיחרט עמוק יותר בזיכרון", אומרת דניאלה פלומבו (Palombo), פוסט דוקטורנטית ב-VA Boston Healthcare System וב-Boston University School of Medicine והכותבת הראשית של המחקר. "חשפנו כמה רמזים לגבי המנגנונים שככל הנראה גורמים לזה לקרות".

התגלתה אצל המשתתפים פעילות מוגברת בכמה אזורים של המוח הידועים כמעורבים בזיכרון הרגשי – ביניהם האמיגדלה וההיפוקמפוס – כשהם נזכרו בחוויה שלהם בטיסת אייר טראנסט 236, בהשוואה לאירוע אוטוביוגרפי ניטרלי. דפוסים דומים של פעילות מוחית מוגברת נצפו אצל הנוסעים גם ביחס להתקפות ה-11 בספטמבר –טראומה משמעותית עבורם, גם אם פחות אישית, שהתרחשה שלושה שבועות בלבד אחרי התקרית בטיסת אייר טראנסט שבה היו מעורבים. אפקט הגברת הפעילות לא נצפה בנבדקי קבוצת הביקורת כשאלה נזכרו בהתקפות 11 בספטמבר במהלך סריקת fMRI.

לדברי פלומבו, "אפקט השאריות" (carryover effect) עשוי להצביע על כך שהפחד שחוו הנוסעים בטיסת אייר טראנסט שינה את האופן שבו הם מעבדים מידע חדש, וייתכן שגרם להם להיות רגישים יותר באופן כללי לחוויות חיים שליליות. "המחקר בנושא זיכרון של טראומות קיצוניות מתבסס על ניסויים בבעלי חיים, שבהם ניתן להתבונן בתגובות מוחיות לפחד ולהשפיע עליהן באופן פעיל", אומר בריאן לוין, מדען בכיר ב-Rotman Research Institute, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת טורונטו, ואחד מהכותבים הראשיים של המאמר. "הודות לנוסעים שהתנדבו, יכולנו לבחון את התגובה של המוח האנושי לזיכרונות טראומתיים ברמה של בהירות שלרוב אי אפשר להגיע אליה".

ב-2014 פורסם השלב הראשון של המחקר, שמגלה כי צוות המחקר מצא שכל הנבדקים זכרו את פרטי המקרה בצורה יוצאת דופן – גם אלה מהם שאובחנו כסובלים מ-PTSD וגם אלה שלא – אם כי חולי ה-PTSD נטו לגלוש מהנושא ולהיזכר במידע נוסף ויחסית שולי הקשור באירועים.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי APS Observer.

תגובות פייסבוק