מונוגומיה ואכילה

האם הזכר למד להיות מונוגמי דווקא בגלל סיכסוכים בין נקבות?
X זמן קריאה משוער: 2 דקות

ביולוגים אבולוציוניים וכתבי עת לנשים ולגברים לא חדלים מהעיסוק בתופעת המונוגמיה: מה הם שורשיה, האם היא עדיפה על ריבוי מערכות יחסים, האם זה משונה או דווקא הגיוני שבזמן היריון הנקבה ישנם מינים בהם הזכרים אינם ממשיכים לנסות להפיץ את זרעם?

אחת ההשערות הנפוצות לגבי מונוגמיה אצל יונקים היא שהיא התפתחה בשל היתרון שהשיגו הצאצאים בהצטרפות הזכר לתא המשפחתי. תיאוריה אחת גורסת כי ההגנה שסיפק הזכר המונוגמי מנעה קטל-צאצאים על ידי זכר חזק מתחרה. התיאוריה ההגיונית הזו נהגתה בשנות השמונים ולפני כשלושה חודשים התפרסם עוד מחקר הטוען זאת נחרצות. תיאוריה מקבילה, נפוצה אף יותר, גרסה כי ההשגחה המשותפת של בני זוג נאמנים הפכה אצל מינים מסוימים לאסטרטגיה מועדפת כיוון שהיא העלתה את סיכויי ההישרדות וההצלחה של הצאצאים בטווח הארוך. זהו הסבר שגם נשמע הגיוני ויפה, במיוחד לאוזניהם של זוגות שוויוניים החולקים את נטל הפרנסה ועבודות הבית. אך האם הסברים אלה נכונים? הסבירות נמוכה מאוד, כך טוען מחקר שהתפרסם לאחרונה בכתב-העת Science.

החוקרים השתמשו באלפי מחקרים (באמצעות מטא-אנליזה) שבחנו 2545 זני יונקים על פני עשרות שלבי התפתחות אבולוציוניים. הם התמקדו בעשרה אחוז מהזנים, אלה שהמבנה החברתי שלהם נמצא מונוגמי (רובם פרימטים: קופים וקופי-אדם). ראשית, על אף שקטל-צאצאים על ידי זכר מתחרה נהוג בקרב בודדים מן הזנים המונוגמיים, החוקרים טוענים שאין כל ראיה משכנעת המצביעה על כך שבשאר הזנים הוא היה נהוג וכי אין סיבה להניח שהוא הוביל למונוגמיה.

בנוסף, התגלה כי ל- 41% מהזכרים המונוגמיים יש אפס תרומה בדאגה לצאצאים. למשל זכר הדיקדיק (סוג של אנטילופה) הוא מונוגמי חברתית ומינית (כלומר, הוא לעולם אינו בוגד) וקרוב מאוד לזוגתו, אך אינו מספק שום תרומה בהגנה על צאצאים, בנשיאתם, בהאכלתם, בלימודם וכיו"ב. בקרב המינים המונוגמיים בהם הזכר כן מסייע, החוקרים מראים כי תכונה זו התפתחה לאחר שמונוגמיה היתה כבר מנהג מבוסס. לסיוע של הזכר במערכת היחסים יש השלכות בעלות יתרונות אבולוציוניים לא מבוטלים – יותר צאצאים לכל היריון; יותר מחזורי ייחום – אך כל אלה הם תוצאה של המונוגמיה ולא הסיבה לה.

אם עזְרתם של הזכרים לא היתה נחוצה בהגנה על הצאצא ובטיפוחו, אז מה היה הדבר שגרם להם להישאר לצד בנות זוגם ולהיות נאמנים? החוקרים טוענים שהסיבה היא בכל זאת הגנה, אך לא על הצאצאים, אלא על בנות הזוג.

כאשר נבחנו התנאים בהם חיו זנים שהפכו מונוגמיים, התגלה שצפיפות הנקבות בשטח היתה נמוכה מאוד, וכי הן היו בלתי סובלניות כלפי נקבות אחרות, ככל נראה בשל קרבות על מזון מועדף. לזכרים היה אינטרס, וגם סיבה, להגן על הנקבות איתן הזדווגו, אך בשל צפיפותן הנמוכה, הם לא יכלו להגן על יותר מנקבה אחת ולכן נאלצו להישאר.

הסיבות למונוגמיה אצל בני אדם בהווה הן קשות מדי לבירור בשל תהליכי סוציאליזציה המעורבים בהתפתחות אבולוציונית. אך מה לגבי שורשי המונוגמיה אצל אבותינו האבולוציוניים? החוקרים מציעים כי לאור ממצאיהם, סביר בהחלט ש"המעבר למונוגמיה אצל בני האדם הוא תוצאה של שינוי בדפוסי האכילה, שהקטין את צפיפות הנקבות אשר התרחקו מנקבות אחרות, ולכן הגביל את הפוטנציאל של הזכרים להגן על יותר מנקבה אחת".

מקורותהמאמר המדעי בכתב העת Science: האבולוציה של מונוגמיה חברתית בקרב יונקיםמאמר ב- Science Daily על מחקר הטוען כי מונוגמיה התפתחה כתוצאה של ניסיונם של זכרים למנוע קטל-צאצאים

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב

תגובות פייסבוק