מחקרי מוח בלי אף טיפת שכל

בשנים האחרונות קשה להתעלם מהתופעה: כמעט מדי שבוע אנחנו נחשפים למחקרי מוח מרשימים ביותר, החושפים את מנגנוני הנפש האנושית. האינסטינקט האימהי, עצלות וחריצות, אפקט האימה בסרטים, אהבה נכזבת... נדמה כאילו כל אלה ועוד הם תעלומות שמדעני מוח סימנו עליהן וי והשלב הבא הוא לפענח מה באמת "כלבים חושבים על בני אדם".

השכנוע מתבצע בדרך כלל באמצעות מונח המהלך עלינו קסמים: fMRI. נזירים השקועים במדיטציה, מכורים לקוקאין, צרכנים המתלבטים בין קולה לפפסי: כולם מוזמנים להיכנס ל"מכונת הפלאים" הזו, כדי שמדענים יוכלו להציץ מה קורה במוחם ולהפיק תמונות צבעוניות ומפורטות של אזוריו השונים. בשנים האחרונות, הטרנד התחזק כל כך, עד שנולדו להם תחומים חדשים המצליבים את מדעי המוח עם כלכלה (neuroeconomics), משפטים (neurolaw), פילוסופיה (neurophilosophy) ואפילו היסטוריה וספרות. זוהי רשימה חלקית בלבד וכל אחד מהתחומים החדשים הללו זוכה להתייחסות במדיה, לסוללה של מומחים ולערך בוויקיפדיה.

אך לצד הפריחה האדירה של חקר המוח ושלוחותיו הרבות, ישנם חוקרים המביעים אי-נוחות עד ביקורת נוקבת לגבי האופן בו עסקנים, שרלטנים או סתם עורכי עיתונים, מעוותים את התמונה שהתחום הרציני של נוירולוגיה שואף ליצור. ספר חדש שראה אור שבוע שעבר, הנקרא "Brainwashed: The Seductive Appeal of Mindless Neuroscience", מרכז את רוב הביקורת הזו.

בעיה מרכזית ברוב הפרסומים במדיה הפופולארית, היא הקלות בה מתבצעת הקפיצה הלוגית בין פעילות מוחית קונקרטית, לבין מושגים כמו תודעה, רגש ואפילו נפש. אפשר, כמובן, לזהות פעילות דומיננטית במוח ולהצליבה עם משתנים אחרים, אבל מכאן ועד היכולת לבודד תהליכים ולתרגמם לפונקציות מנטאליות מוכרות, הדרך עוד ארוכה.

מחברי הספר אינם מטילים דופי בטכנולוגיות סריקות המוח המסייעות, למשל, לכירורגים לקבל תמונת מצב על החולה לפני ניתוח מוח. חוקרים מסוגלים באמצעותן למפות אזורי שפה ושליטה מוטורית או לזהות אזורים בעייתיים אצל חולים עם דיכאון כרוני ומחלות אחרות. אך לצד כל אלה, פוטנציאל ההטעיה במחקרים רבים הוא עצום ומתברר כי זו לא רק אשמת אמצעי המדיה הפופולאריים. מחקר שפורסם ב- 2008 תחת הכותרת "המתאם שבין תאי-העצב לבין שנאה", למשל, הוא מקור חסר אחריות לדיסאינפורמציה. העובדה שהחוקרים ביקשו מהנבדקים להתבונן בתמונה של אדם שהם שונאים, לא אומרת בהכרח שהפעילות המוחית שהם תיעדו היתה "שנאה". ואולם, זה לא מנע מהעיתונים לצהול עם כותרות בסגנון "מנגנון השנאה התגלה במוח". אחד החוקרים אף צוטט כי בעתיד, יהיה ניתן להעריך את רמת שנאתו של נאשם ברצח כלפי הקורבן, כדי להעריך את חפותו. קל להבין, אם כן, מדוע ישנם חוקרים המכנים את הטרנד "נוירו-מאניה".

בעייתיות נוספת מתגלה בעיבוד הסטטיסטי הנדרש, שמצד אחד עלול להעלים חלק מהתוצאות, אך מצד שני, בלעדיו, צצות תוצאות חיוביות שקריות. מחקר המדגים בעייתיות זו זכה שנה שעברה בפרס האיגנובל. החוקרים מדדו את פעילות מוחו של סלמון מת, שנדרש היה להעריך סיטואציות חברתיות אנושיות. הסלמון כמובן שתק כמו ששותקים דגים בדרך כלל, במיוחד אם הם מתים, אבל החוקרים הראו כי ללא העיבוד הסטטיסטי הנדרש, סריקות fMRI כן הראו הבדלים בתגובות מוח הסלמון. בבדיקה מאוחרת יותר, גילו החוקרים כי עד פרסום מחקרם, 40% ממחקרי ה- fMRI לא ביצעו את העיבוד הסטטיסטי. עד הזכיה באיגנובל שיעור זה כבר צנח ל- 10%.

מהם הגורמים ל"נוירו-מאניה"? מחקר המוח מצית את הדמיון בשל הפוטנציאל הטמון בו לפענח את אחת התעלומות הגדולות של המדע והפילוסופיה. קל להבין, אם כן, את הטרנד העצום שנוצר סביב חקר המוח בשנים האחרונות: סין ארה"ב ואירופה משקיעות מיליארדי דולרים בפרויקט שהפך להיות ה"מרוץ לחלל" העכשווי. אך לצד הטרנד אפשר להצביע גם על החולשה הפסיכולוגית של בני אדם להזדרז להסיק מסקנות ממידע שמתקבל בחוש הראיה. למי שאינו מומחה אין סיכוי לפענח סריקת fMRI אך כולם רואים תצוגה מרהיבה, מורכבת למדי. מורכבות זו נוטעת בנו את הרושם כי מאחוריה מסתתר סיפור. במילים אחרות, גם תמונת הfMRI "שווה אלף מילים", אך השאלה היא מהו הסיפור שאותן אלף מילים יחברו.

לעיתים הסיפור משעשע אך בלתי מזיק, כמו טרנד הנוירו-ניהול הכולל ספרים כמו "המוח שלך ועסקים", אשר עוטפים עצות פופולאריות בארשת מחקרית רצינית. לעיתים זה פחות משעשע כשעסקנים מתחומים שונים (פוליטיקה, צרכנות) עושים מניפולציות פופוליסטיות ומנופפים בתוצאות מחקריות. אך סכנה מוחשית יותר, עליה מצביעים החוקרים, טמונה בהפיכת סריקות fMRI לעדויות משפטיות ואין זה מפתיע שעורכי דין בתחום הפלילים כבר עושים בהן שימוש. "ייתכנו אינספור סיבות לביצוע עבירה", מסבירה סאלי סאטל, אחת מכותבי הספר, בריאיון לNational Review, "אך לא משנה מה ההסבר – החל מפעילות נוירונים, דרך ילדות עשוקה ועד תחזית אסטרולוגית מנבאת רעות – נאשמים יורשעו כל עוד נותרה בהם קיבולת מחשבה רציונאלית שלא נפגעה". הבעיה נוצרת עם יצירת פרשנויות שחקר המוח הרציני אינו סובל, פרשנויות שהן מדרון חלקלק משפטי לביטול מושג הרצון החופשי ולהסרת אחריות מעבריינים.

מקורות:פרק מתוך הספר "Brainwashed: The Seductive Appeal of Mindless Neuroscience"ראיון עם מחברת הספר, סאלי סאטלידיעה על מחקר הנוירופסיכולוגיה שבחן דגי סלמון מתים וקישור למחקר עצמו.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי בר חיון.

תגובות פייסבוק

2 תגובות על מחקרי מוח בלי אף טיפת שכל

02
יוסי

יש להבדיל בין רצון חופשי כמונח משפטי, לבין בחירה חופשית כמונח פילוסופי.

מבחינה פילוסופית, סביר שלא מתקיימת בחירה חופשית, אלא מעשיו של אדם נקבעים ע"י מערכת סיבתית/דטרמיניסטית, ומסיבות כגון תורשה, גנטיקה, השפעות חברתיות, השפעות של בריאות נפשית, בריאות פיזית ועוד.

מבחינה משפטית, לעומת זאת, ניתן לחייב אדם בדין אם תודעתו הייתה בריאה, והוא יחשב אחראי למעשיו על אף שלא מתקיימת בחירה חופשית, וזאת כיוון שלאנושות יש צורך פרקטי במנגנון ענישה על פשעים, לצרכי מניעה הרתעה ושיקום. אך לא בגלל איזו אחריות מיתית שבפועל לא קיימת.