מים נקיים קוטלים עמוק

הנחת צנרת המים הציבורית ברחבי ארצות הברית בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הייתה אחת מהשקעות התשתית הגדולות בהיסטוריה של אמריקה. כפי שדיוויד קאטלר (Cutler) וגראנט מילר (Miller) הראו, מפעלי המים הללו אחראים ל"הפחתה של כמחצית ממקרי התמותה בערים המרכזיות, הפחתה של 75 אחוז בתמותת תינוקות והפחתה של כשני שליש בתמותת ילדים". בתוך דור חוסל נגע המחלות זיהומיות המועברות במים – מכולרה ועד טיפוס הבטן. המעבר לעיר כבר לא הפחית שנים מתוחלת החיים, והמגמה הסוציולוגית החדשה אפשרה לכמויות אדירות של חדשנות אנושית להתפרץ.

עם זאת לא כל רשתות המים העירוניות שהונחו היו זהות. חלק מהמערכות נבנו מצינורות מתכת שהכילו כמויות גדולות של עופרת (בזמנו צינורות עופרת נחשבו טובים יותר מצינורות ברזל מכיוון שהם היו גמישים ועמידים יותר). למרבה הצער חלקיקי עופרת דלפו מהצינורות לתוך המים וחשפו את תושבי העיר למים שטעמם היה נקי בעוד שבפועל הם היו רעילים.

במהלך העשורים האחרונים החוקרים צברו גוף מרשים של ראיות הקושרות את החשיפה לעופרת בילדות לשורה טראגית של סימפטומים כולל שיעור גבוה של פשיעה אלימה וציונים נמוכים במבחני IQ. מחקר אחד מצא שרמת העופרת בקרב עבריינים קטינים שהורשעו הייתה פי ארבעה מאשר אצל תלמידי תיכון שאינם עבריינים. ב-2014 כתבתי על מאמר מאת ג'סיקה וולפוֹ רייס (Wolpow Reyes) המתעד את הקשר שבין שימוש בדלק עם עופרת והירידה בפשיעה אלימה:

"רייס הגיעה למסקנה שהפסקת השימוש בדלק עם עופרת אחראית לירידה של כ-56 אחוז בפשיעה האלימה בשנות ה-90. יתרה מכך, רייס צפתה שחוק האוויר הנקי ימשיך את מגמת השיפור בעתיד, 'עד כדי ירידה של 70 אחוז בפשיעה האלימה עד שנת 2020'. וכך חוק שתוכנן כדי להיפטר מהערפיח יוביל בסופו של דבר לירידה בפשיעה. מי ששומרת על ביטחוננו אינה מערכת בתי הכלא אלא הסוכנות להגנת הסביבה".

אולם למחקרים יש גם מגבלות. מה שבטוח הוא שהקצב שבו מדינות מפחיתות את רמת העופרת בדלק עשוי להיות קשור למשתנים חברתיים ופוליטיים אחרים שמשפיעים על שיעור הפשיעה. יתכן גם שתושבי השכונות הנמצאים בסיכון גבוה להרעלת עופרת עלולים לסבול מתחלואים נוספים המקושרים לפשע כגון עוני ובתי ספר כושלים.

כדי להוכיח בוודאות שעופרת גורמת לפשיעה על החוקרים למצוא סיבה מהימנה לשינויים בחשיפה לעופרת שתהיה בלתי תלויה לחלוטין בגורמים שעשויים לעצב התנהגות פלילית.

זוהי בדיוק מטרתו של מאמר חדש מאת ג'יימס פייגנבאום (Feigenbaum) וכריסטופר מולר (Muller). המחקר שלהם בחן תיעוד היסטורי של מקרי רצח בשנים 1921-1936 (כאשר בני הדור הראשון שנחשפו לעופרת בגרו), ואת החומרים שבהם השתמשו בהנחת מערכת צינורות המים. אם העופרת היא זו שגרמה לשיעורי פשיעה גבוהים הרי שבערים שבצינורות שלהם הייתה תכולת עופרת גדולה יותר (וגם יותר מים חומציים שמסננים את העופרת) צריך יהיה להבחין בעליה ניכרת בשיעורי הפשיעה בעשורים מאוחרים יותר.

הגורם שהופך את המחקר הזה לשימושי במיוחד היא ההחלטה להשתמש בצינורות עופרת שהתבססה בחלקה על הקרבה לבתי זיקוק לעופרת (הסיכוי שערים ששכנו בקרבת בית זיקוק ישקיעו בעופרת היה גבוה בגלל שיקולי חסכון בעלויות השינוע). בנוסף, פייגנבאום ומילר יכלו לבחון כיצד תכולת העופרת בצינורות השפיעה על רמת חומציות המים שהעיר צרכה, דבר שאפשר להם לבודד עוד יותר את ההשפעה הבלעדית של העופרת.

התוצאות היו ברורות: שיעור מקרי הרצח בערים שהשתמשו בצינורות עופרת היה גבוה ב-14-36 אחוז בהשוואה לערים שהשתמשו בצינורות ברזל זולים.

העלייה בשיעור הפשיעה מרשימה במיוחד לאור העובדה שהערים שנטו להשתמש בצינורות עופרת היו עשירות יותר, משכילות יותר ובעלות "מודעות גבוה" יותר לבריאות בהשוואה לערים האחרות. היינו מצפים שבערים אלו שיעור הפשיעה יהיה נמוך יותר, אך בגלל החלטה הנדסית אומללה המים בערים אלו הכילו רעלן עצבי (neurotoxin) שפגע בהתפתחות המוח וגרם לתושבים לקושי רב יותר בשליטה הרגשית.

המוח הוא מכונה גמישה המעוצבת על ידי הסביבה. כאשר אנו נחשפים לטכנולוגיה חדשה – ואין זה משנה אם זוהי מערכת המים העירונית או הטלפון החכם – בדרך כלל בלתי אפשרי לצפות את ההשלכות ארוכות הטווח שלה. מי היה מנחש שצינורות העופרת היקרים יותר יגרמו לעליה ניכרת בשיעורי הפשיעה עשרות שנים לאחר מכן? או ששימוש יתר במלח לפינוי שלג מהכבישים בחורף יוביל למשבר במשק המים של העיר פלינט במאה ה-21, מפני שיוֹני הכלור ישאבו עופרת מהצינורות הישנים?

על אף שאנו משקיעים בטכנולוגיות המתערבות בפעילות המוחית בכל מיני דרכים מתוחכמות, יבוא יום שבו מדעני העתיד יחקרו את הכתמים העיוורים שלנו. ההיסטוריה מלמדת אותנו שמהלכים אלו הם לרוב בלתי צפויים. אחרי הכל לקח לנו עשורים אחדים לגלות שגם מים נקיים יכולים לשאת בקרבם מחיר איום.

 

James Feigenbaum and Christopher Muller. "Lead Exposure and Violent Crime in the Early Twentieth Century." Explorations in Economic History (2016)

ג'ונה לרר הוא עיתונאי ובלוגר הכותב על פסיכולוגיה, מדעי המוח ועל הקשר בין מדעי הטבע ומדעי הרוח. הבלוג של ג'ונה לרר הוא  http://www.jonahlehrer.com

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי סימונה באט

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ג'ונה לרר.

תגובות פייסבוק

תגובה אחת על מים נקיים קוטלים עמוק

01
Amir A

זה לא האחד שנזרק מהניו-יורקר אחרי שהסתבר שהוא בדה ציטוטים של דילן?
בכל מקרה, לגבי המחקר הנוכחי, היה מעניין קודם לכן להשוות לא רק מקרי רצח אלא פשעי אלימות בכלל. הרי קשה לטעון שעודף עופרת במים דוחף דווקא לרצח ולא משפיע על עבירות אלימות אחרות. בהינתן שכיחות גבוהה יותר של עבירות אלימות מאשר רצח, הטיעון במאמר ישכנע יותר אם אכן נמצא גם עליה בעבירות אלו.