מקלט בארץ האפשרויות

בשנת 1947 ביקר האדריכל ריצ’רד נויטרה בבית פון שטרנברג, בית שהוא עצמו תכנן עבור במאי הקולנוע ג’וזף פון שטרנברג. נויטרה, אחד מסמלי האדריכלות המודרנית, בן למשפחה יהודית אמידה, נולד וגדל בווינה של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. נויטרה למד אדריכלות בווינה, היה תלמיד של אדולף לוס, וברדיוס של כמה קילומטרים מבית ילדותו חיו אז כמה מן הדמויות שיעצבו את המאה ה-20, ביניהם זיגמונד פרויד, אדולף היטלר, לודוויג ויטגנשטיין, סטפן צווייג, גוסטב קלימט, אגון שילה, גוסטב מאהלר, לאון טרוצקי ויוסיף סטאלין. וינה של נויטרה התפוצצה מכישרון ומהשראה, כמו גם משנאה,מריקבון ומיוהרה. אחרי שהות קצרה בשווייץ ובברלין, שם עבד במשרדו של אריך מנדלסון, היגר נויטרה לארצות הברית עם אשתו דיון ב-1923. תקופה קצרה עבד במשרדו של האדריכל הנודע פרנק לויד רייט עד שעבר להתגורר ולעבוד בקליפורניה, שם תכנן ובנה כמה מן הבניינים האיקוניים שלו.

האדריכל ריצ׳רד נויטרה

ב-1932 ניסה נויטרה לעבור לברית המועצות ולסייע במציאת פתרון דיור הולם לפועלים. ב-1935 בנה נויטרה את בית פון שטרנברג, אחוזה קטנה מוקפת תעלת מים מלאכותית בנורת’רידג’, קליפורניה שבעמק סן פרננדו, עבור הבמאי המפורסם שהפך את מרלנה דיטריך למרלנה דיטריך, ורצה “מקום מסתור ומנוחה בשבילי, בשביל ספריי ובשביל אוסף האמנות המודרנית שלי”. הבית היה התגלמות הפילוסופיה הארכיטקטונית של נויטרה. המעטה החיצוני של המבנה, כמו הנוף שסבב אותו, אופיין בקווים עגולים, בעוד שבחלל הפנימי היו זוויות ישרות. החלונות היו תעשייתיים ודלתות השירותים נותרו ללא מנעולים, לבקשתו של פון שטרנברג, שחשש שאחד מחוג מכריו ההוליוודי יאיים לשים קץ לחייו באמבטיה. תפקידו של הבית, על פי נויטרה, כרוך בריפוי הדייר מתחלואי המודרנה והרחקתו מן הפסולת, הזיהום והגירויים האורבניים הפוגעים במערכת העצבית.

הקפיטליזם הליברלי של ארה"ב אפשר לרעיונות הנועזים ביותר לממש את עצמם דווקא מפני שהאמריקאים הצמידו לאידיאליזם תווית של ערך אופנתי. באופן הולם, הדיירת הבאה בבית פון שטרנברג תהיה מי שתאמץ ללבה את ערכי האתיקה האמריקאית ותנסח אותם בפאתוס משכנע שיהפוך במהרה לאופנה.

בית מילר בפאלם ספרינגס, שעיצב ריצ׳רד נויטרה ב-1937. צילום: אמריק

בשנת 1947 התגוררה איין ראנד, סופרת ופילוסופית שראתה קשר הדוק בין שני התארים הללו, בבית פון שטרנברג בעמק סן פרננדו. היא ובעלה אירחו את האדריכל ריצ’רד נויטרה ואת אשתו, דיון, בחצר הבית. תמונה מפורסמת של הצלם יוליוס שולמן הנציחה את המפגש הזה. ראנד כינתה את הפילוסופיה שלה באופן לא רשמי “פילוסופיה עבור החיים על פני האדמה”. היא נולדה בשם אליסה רוזנבאום בסנט-פטרסבורג בפברואר 1905 למשפחה יהודית, ובהיותה נערה היתה עדה למהפכה הבולשוויקית של 1917, לה היא התנגדה נחרצות מהרגע הראשון. המהפכה גם פגעה קשות בעסקי המשפחה ודרדרה אותם לתקופות רעב. ראנד חלמה על הגירה לארה”ב, ארצו של האדם החופשי. ב-1924 סיימה את לימודיה באוניברסיטה ובילתה את זמנה הפנוי בצפייה בסרטים מן המערב. בעקבות המשיכה שלה לקולנוע, החלה ללמוד תסריטאות. ב-1925 קיבלה אישור לעזוב את רוסיה הסובייטית על מנת לבקר קרובים בארצות הברית. היא הגיעה לניו יורק בפברואר 1926, סמוך ליום הולדתה ה-21, והייתה נחושה בדעתה להישאר ולא לחזור למולדתה לעולם. היא המשיכה במסעה אל עבר הוליווד, חולמת על עבודה כתסריטאית. מהר מאד מצאה את עצמה עובדת באולפן של ססיל ב. דה מיל, שם פגשה שחקן צעיר בשם פרנק אוקונר, מי שהפך לבעלה. לצדו העבירה את חמישים השנים הבאות, עד מותו.

בית פון-שטרנברג בקליפורניה שנהרס ב-1972. צילום באדיבות המוסד על שם נויטרה לעיצוב.

לצד עבודתה במשרות שונות בתעשיית הקולנוע של הוליווד, החלה ב-1935 לכתוב את הרומן שיהפוך לרב מכר ויהפוך אותה לאייקון של אינדיבידואליזם קיצוני – “כמעיין המתגבר”, שנדחה על ידי מספר לא קטן של הוצאות ולבסוף פורסם רק ב-1943, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. באותה שנה עברו ראנד ובעלה להתגורר בבית פון שטרנברג. ב-1946 החלה לכתוב את הרומן הנודע (והאחרון שכתבה), “מרד הנפילים”, שפורסם ב-1957 והפך מיד לרב מכר. במהלך כתיבתו עזבה ראנד את קליפורניה לטובת ניו יורק. הם מכרו את הבית בקליפורניה ב-1963.

דמותו של גיבור הרומן “כמעיין המתגבר”, האוורד רוארק, אדריכל בלתי מתפשר, בוססה על פי האגדה על דמותו של פרנק לויד רייט. נויטרה נהג להתבדח ולומר כי הוא תרם לעיצוב מיניותו של רוארק. האינדיבידואליזם הקיצוני מבית מדרשה של ראנד הפך לטרנד. הרבה אנשים רצו להיות אינדיבידואליסטים קיצוניים, כולם באותו האופן. זה נראה כמו הדבר הנכון להתהדר בו. הצילום של יוליוס שולמן הנציח את המפגש ההיסטורי בין הסופרת-פילוסופית השנויה במחלוקת שתרמה לפולחן האישיות המפוקפק שהתפתח סביבה, לבין "פילוסוף האדריכלות" המבריק, שהמשוררת ג’וזפין איין כתבה לו, כשעברה להתגורר בבית שתכנן עבורה: “אתה אלכימאי שהמיר אדמה, בית ושמיים למקסם ייחודי. נותר לי רק לקוות שאוכל לגדול למידת השלמות והאיזון המגולמים כאן”.

יוליוס שולמן צילם את איין ראנד בביתה, שתכנן האדריכל ריצ׳רד נויטרה. באדיבות: ג׳ו וולף

רעיונות וצורות שנשלחו כמו פצצות אטום ממזרח למערב הציפו את המאה ה-20, ומי שנדדו, היגרו, ברחו, לחמו והורעבו, מצאו מקלט בארץ האפשרויות ונפגשו כדי להיזכר במולדת שהפכה אותם למי שהם ואז נטשה אותם באכזריות. "המולדת הרוחנית אירופה מוטטה את עצמה", כתב סטפן צוויג במכתב ההתאבדות שלו. בית פון שטרנברג נהרס ב-1972. שרדו ממנו רק תמונות של אלגנטיות קונטיננטלית שהומצאה מחדש במדבר האמריקאי.