כמה מדמותנו המוסרית קשורה למה שאנחנו אוכלים? מה היא הדרך המתונה בעולם מקוטב בין צמחונות ואכילת בעלי חיים?
X זמן קריאה משוער: 4 דקות
מרקו, ידיד איטלקי, הוא שף אשף ואיש רעים טוב מזג ולב. באחד מביקוריי במטבחו, דיברנו על שיטות תזונה. מרקו אמר שהוא מעריך מאוד צמחונות, ומקווה שיום אחד יוכל לאמץ אותה כאורח חיים. אבל, הוסיף בהתרגשות, "אני לא אוהב שצמחונים חושבים שהם אנשים טובים יותר ממני, כי זה לא נכון".
כמו מרבית התכונות האנושיות, גם טוּב או מוסריות אינן נוכחות או נעדרות, שחור או לבן. אדם אינו "מוסרי" או "לא מוסרי", אלא נמצא על רצף שנע בין אלה, במיקום שמשתנה כל העת על פי פעולותיו. למעשה, מי שמוסרי (או לא) אינו "אני", אלא פעולותיי.
גם הערכת הפעולות אינה עניין חד משמעי. מה שנחשב למוסרי בתקופה ובמקום אלה, יחשב לא אחת לחטא בעידן ובחברה אחרים. אך נראה שניתן להסכים כי ישנו כלל השייך לצדק הטבעי האריסטוטלי: אל תעשה לאחר מה ששנוא עליך. או בשתי מילים: הימנע מפגיעה.
מחקרים מראים שלבעלי חיים יש אינטליגנציה, רגשות, תודעה עצמית, אישיות ואפילו תרבות ומצפוניות. גם אם רמת האינטליגנציה או המודעות שלהם נראית לנו נמוכה, לכל בעל חיים יש יכולות וכישורים ייחודיים, העולים על אלה המקבילים אצל בני האדם. ובכל אופן, כפי שכתב הפילוסוף הבריטי ג'רמי בנת'ם – השאלה אינה האם בעלי חיים יכולים לחשוב בתבונה, אלא האם הם מסוגלים לחוש סבל. גידולם בתנאים השונים מאוד מאלה המתאימים עבורם אכן יוצר מצוקה וכאב, אפילו אצל יצורים הנחשבים על ידי רבים לפשוטים ונחותים. תזונה צמחונית אף היא אינה חפה מפגיעה. הפרדת עגלים מאמותיהם בתעשיית החלב, הרג כל האפרוחים הזכרים משום אינם מועילים לתעשיית הביצים – גורמים לצער, ייאוש ואף אבל.
נכון, טרף הוא פעולה טבעית, ואין מקום לבוא בטענות אתיות לאריה שאוכל איילה. אך האדם חרג זה מכבר מהטבע, ומאז המהפכה הנאוליתית ביכולתו להתקיים ברוב בריאות על יסוד תזונה המבוססת על צמחים כמעט בכל מקום בעולם. את הקרניבוריות של אדם פרטי ניתן אולי להצדיק בתנאים מסוימים, אך קשה לחשוב על טיעונים שיכשירו הרג שיטתי של מיליארדי בעלי חיים בשנה, שחלקם הגדול לא זכה לשעה אחת של קיום טבעי. מי שנתלה בחוקי הטבע כדי לתרץ אכילת בשר במצב דברים זה דומה לשחקן כדורגל שתופס את הכדור בידו, פוסע איתו בניחותא לשער היריב, שם הוא זורק אותנו פנימה וטוען לשער חוקי, שכן זה מוגדר כמעבר הכדור את הפס הלבן – כל זאת בזמן ששחקני היריב עודם מחויבים לגעת בכדור רק ברגליהם.
אבל אתם יודעים מה, עזבו את הטיעונים בדבר זכותם של בעלי החיים לחיים. תעשיית הבשר, הביצים והחלב פוגעת בצורה חמורה בסביבה, ומביאה בעקיפין למותם של מאות אלפי בני אדם מדי שנה. היא גם דורשת משאבי אדמה, מזון ומים רבים וגורמת לעליית מחירי דגנים שפוגעת במיוחד בעניי העולם. והשימוש הנרחב שהיא עושה באנטיביוטיקה מביא לעמידות של חיידקים לתרופה – מה שעלול להתגלות כתוצאה הקטלנית ביותר – מבחינתנו – של תאוות הבשרים.
תעשיית המוצרים מן החי מביאה לפגיעה, בבעלי חיים, בבני אדם ובעולם. מכאן שתמיכה בה, באמצעות צריכת תוצריה, היא פעולה הגורעת נקודות בסקלת המוסריות או המצפוניות. גם כאן הדברים אינם מוחלטים. תדירות אכילת הבשר היא בעלת חשיבות, וכמוה המוטיבציה שמאחורי האכילה: אכילת בשר מעת לעת מסיבות רפואיות או כדי לשדר לסביבה שקיימת אפשרות של "צמחונות גמישה" יביאו לנסיגה מעטה על הסקלה. גם בחירה במוצרים אורגניים, שגורמים לנזק סביבתי נמוך יותר, או במוצרים מגידולי חופש או סחר הוגן, היא בעלת ערך מוסרי חיובי.
אכילה תופסת חלק משמעותי מחיינו – הן מבחינת המשאבים המוקדשים לה והן מבחינת הזמן הנדרש לקנייה או לגידול מוצרי המזון, הכנתם וצריכתם. תזונה היא לכן מהמוקדים העיקריים של בחירה מוסרית עבור בני אדם. אך גם אם נעריך ברחבוּת שרבע מכלל הבחירות המוסריות בחיינו נוגע להחלטות קולינריות, נותרו שלושה רבעים. מרקו צדק: צמחונים וטבעונים לא מעטים הם אנשים "טובים" פחות מקרניבורים. מי שמשתמשים בטבעונותם כדי להקטין אחרים או לזלזל בהם, או כדי לתרץ אדישות כלפי עוולות שרחוקות מהצלחת, למשל, עלולים "להחליק" במורד הסקלה למקום נמוך יותר על אף העלייה שהעניקו להם הבחירות התזונתיות שלהם. אורח חיים טבעוני אינו ערובה לכך שהאדם אינו, למשל, מעסיק המנצל את הכפופים לו, מזניח את ילדיו, פוגעני וציני בהתייחסותו לבת או בן זוגו וכדומה. עם כל זאת, בכל הנוגע למשטר התזונה, אדם טבעוני הוא בדרך כלל אכן "טוב" יותר ממי שאינו כזה. ואם נימנע מהשוואות, שתמיד מעוררות בעיות, הרי שאדם המפחית באכילת מוצרים מן החי, גם אם לא ערך כל שינוי אחר בהתנהגותו – יהפוך למוסרי יותר במעשיו משהיה.
אין לשכוח – לא ניתן לו לאדם להיות טוב בתכלית. ענווה היא חיונית. מעצם קיומנו אנו פוגעים באחרים. גם גידול צמחים למזון מביא לצמצום שטחי מחייה של בעלי חיים, ולמותם של רבים. ידינו טבולות בדם. "איני רואה אף יצור בעולם אשר מקיים את חייו מבלי לגרום איזה נזק אקטיבי לאחרים", אמר גיבור אפוס המהאבהארטה ההודי, הנסיך ארג'ונה.
לא לפגוע כלל לא נוכל. מה שבידינו הוא רק לקיים כמיטב יכולתנו את הצו שהוא בבחינת "כל התורה על רגל אחת" – לא לעשות לחברנו את השנוא עלינו. ולא לשכוח את הרגל השנייה, שהופכת את הצו ליציב – יש להרחיב עוד ועוד, עד כמה שניתן, את המעגל של מי שנחשבים "חברינו".
תמונה ראשית: לב עשוי פירות בר. תצלום: ג'יימי סטריט, unsplash.com
Photo by Jamie Street on Unsplash
תגובות פייסבוק
4 תגובות על בלי לאכול את הלב
מבחינה ביולוגית האדם הוא אומניבור ואמור לאכול גם בשר.
נכון להיום נראה שמבחינה גלובלית המאבק הטבעוני הוא לא משמעותי ואולי אף חסר סיכוי.
לדעתי מה שיותר נכון לעשות מלהיות צמחוני או טבעוני זה לגדל את החיות למאכל עם כמה שפחות סבל. ניתן למשל להימנע מלהחזיק אותם בצפיפות וליכלוך, ושיגדלו עם הוריהם בשטחים יותר נרחבים. להימנע מלהעביר אותם בצפיפות נוראית במשאיות. ואולי ניתן גם לחפש חומר הרדמה כלשהו שיקבלו לפני שהורגים אותם (שלא רעיל לאדם) וכו'...
כל אלה עולים הרבה כסף ודורשים חינוך, אכיפה ופיקוח - אני הייתי מוכן לשלם יותר מיסים למען מטרה כזאת...
עוד כיוון מבורך הוא כמובן המדע והטכנולוגיה למשל גידול של בשר במעבדה ואולי גם בו כדאי להשקיע כסף
גם אם נסכים לגמרי עם כל הכתוב למעלה נשארנו עם הבעיה האמתית :"איך אפשר בכלל להגדיר דבר מוסרי"? סתם דוגמה פשוטה: אנחנו אומרים ובצדק כי "כלל הזהב" הוא הבסיס אבל גם "הקם להורגך" (רק כתגובה ,בלי בלי להשכים) אבל מה קורה כאשר "שניים אוחזים בטלית" ולפחות אחד מהם לא מוכן לוותר בשום אופן נניח מסיבה "דתית".
תודה רבה יאיר ודבורה על תגובותיכם.
הכיוונים שהצעת, יאיר, בהחלט יכולים להקטין רע בעולם, וגם הבעיה שהצגת, דבורה, חשובה מבחינה פילוסופית. אך אני חושב שהשאלה שבפני כל אדם היא פשוטה. השאלה היא: 'מה אני בוחר או בוחרת לאכול?' ובהנחה שיש הסכמה לגבי "כלל הזהב" השאלה היא – 'מהי הבחירה התזונתית שתביא לפגיעה המצומצמת ביותר – בבני אדם, בבעלי חיים, בסביבה?' ואם לא נשכח שכלל הזהב נוגע גם לנו עצמנו, וכן שהאחריות שלנו היא אך ורק על פעולותינו שלנו, ושפעולותינו הן תמיד בהווה, אז אפשר לפרט עוד קצת את השאלה, שתראה כך: 'איזו בחירה תזונתית אעשה היום, כעת, במצב הדברים הנוכחי, שתפגע במידה המעטה ביותר האפשרית, בי ובאחרים?' זהו הבסיס של "המאבק הטבעוני", הוא משמעותי, ויש לו סיכוי.
נהדר. קצר, עניני ופשוט נכון.
אין זה רלוונטי מה בריא יותר, צמחונות או קריניבוריות.
הבעיה טמונה בדרך ולא בתוצאה.
גם אם אנו בעד נעלי ספורט מעוצבות של נייקי, עדיין ראויה ההתנגדות לאופן בו היא מנצלת ילדים עובדים במדינות עולם שלישי.
אני מניח שלו הובא לידיעתכם שירקן מסויים, ממנו אתם קונים את הירקות והפירות שלכם, מתעלל בעובדיו באופן בוטה במיוחד, הייתם נמנעים מקניית הירקות ממנו ובוחרים אלטרנטיבה אחרת.
כך גם הדיון על צמחונות הוא אינו הדיון.
אלא על האופן בו אנו מסיטים מבטינו מהסבל המחריד שעוברות החיות בדרך לשולחננו ולא רק זה אלא שממנים אותו במיטב כספנו וממשיכים להעשיר את האחראים לו באופן ישיר..
הצמחונות נתפסת כמתנשאת מכיוון שלרוב אלו המטיפים לה, רואים עצמם כמוסריים יותר (ובצדק) וטועים לחשוב שעצם הוכחת הסביבה על רשעותה ומוסרה הירוד היא הדרך הנכונה לתקן את העולם.
שנית, באם אכן מדובר בויכוח אינטילגנטי בין שני צדדים, אזי נמצא הדוגל באכילת בשר בעמדת נחיתות מאחר וברור לו שהטענות לסבל ולצער הכרוכים בדרך זו הינם נכונים וברור לו שהדבר הנכון הוא להפחית או להפסיק את המימון של התעשייה הזו אך בו בעת מאמין מתוך נוחות גרידא כי ממילא כך פועל העולם וזהו חלק מאותם דברים שלא ניתנים לשינוי וההקרבה שלו למען מטרה ראויה מסוג זה אינה מצופה ממנו בחברה בה אנו חיים.
לזה מתווספת היהירות והחשיבות העצמית של האדם הממוצע המשוכנע שכטורף על זכותו לענג את עצמו גם אם כרוך הדבר בסבל של הפחותים ממנו.
ובל נא נשכח שהנכונות של בני האדם להקריב מתענוגותיהם למען אדם אחר ממילא נמוכה עד מאוד בכל היבט אפשרי כמעט, אז על כמה וכמה שמדובר בבעלי חיים.
אי לכך, המסקנה לפיה ההכרה בסבל ובצער שאנו גורמים לחיות מאלצת אותנו, אם נבחר לצמצם את הפגיעה באחר בעולמנו, לצמצם משמעותית את צריכת הבשר מהתעשייה ולבחור באלו המגדלים את החיות בתנאים נאותים או לוותר על כך בכלל במידה ואנו נמצא לנכון שלא לקחת חייה של חיה אחרת שלא למטרות הישרדותיות.
תקועה במקרר
נורית מלצר-פדוןבין הומור וגרימת זעזוע, בין שבירת גבולות ולגלוג על הממסד, האמן מאוריציו...
X 12 דקות
עד הנגיף האחרון
מירה סנתילינגאםהמקרה של האבעבועות השחורות הוכיח שאפשר למגר מחלות מהעולם. מדוע אם כן...
X 9 דקות
קיימות פגומה
חידוש מילים בשפה מתחולל בשתי דרכים עיקריות, שלא תמיד נבדלות לגמרי זו מזו. האחת היא שהדוברים, בתהליך הטבעי והמסתורי שבו הם מחוללים את השינויים שאנו מבחינים בהם לאחר זמן, ממציאים מילה או מספר מילים שיש ביניהן קשר צורני טבעי לשפה. הדרך השנייה היא שאיזשהו גורם בעל עמדה, השפעה וכוח, מכריז על מילה חדשה ומקווה-מצפה שהיא תיקלט. הגורם הזה יכול להיות אקדמיה לאומית ללשון, במקומות שיש מוסד כזה, או אפילו ממשלה או בית נבחרים. בעברית המודרנית של ימינו, שתי הדרכים פועלות ביחד, והתוצאות מעורבות כצפוי. מה שקובע הוא השימוש שנעשה במילים, חדשות או פחות חדשות, וההקשרים הם המסגירים את המשמעות.
יחד עם זאת, במידה שחידוש של מילה, המצאה של מונח יש מאין, נעשה באורח יזום, אפשר להביט בו כפי שמביטים בכלי, באביזר שאמור להיות שימושי, ואפילו כביצירה הנדסית, וגם – במבט המחפש את האסתטיקה.
מכל הבחינות הללו, כל עניין ה"קיימוּת" במובן הסביבתי אינו מעיד על רגעי זוהר של המחדשים. באתר האקדמיה ללשון מובאת ההגדרה הבאה ל"קיימות": "גישה הדוגלת בשימוש במשאבים לצורכי הדור הנוכחי שאינו פוגע ביכולת של הדורות הבאים ליהנות מהם" ומצוין בסוגריים "Sustainability", כמקבילה באנגלית. לגבי "קיימות" בכלל מופיעה באותו מקום באתר הגדרה אחרת: "היכולת להתקיים זמן ממושך עם שמירה על התכונות והכושר המקוריים" ומצוין בסוגריים "Durability". מכאן כבר עולה בעיה: "קיימות" במובן השני היא יכולת, ואילו במובן הראשון היא גישה. המובן הראשון הוא המעניין אותנו כאן, ואין ספק שיש שתי מילים שנראות זהות, "קיימות" במובן הסביבתי; "קיימות" במובן של שמירה על תכונות וכושר מקוריים.
אם "קיימות" במובן הסביבתי היא תכונה, השאלה הטבעית היא כיצד מכונה דבר שניחן בתכונה. התשובה העולה מהמציאות, מהטקסטים הנפוצים, היא "בר קיימא" ("בת קיימא" בנקבה) – ויצוין שהאקדמיה מנסה להנחיל את הצורה "בר קַיָּמָה". אך לא על הכתיב או על הדיוק בהגייה אתעכב כאן, אלא על המציאות הלשונית בפועל, בדוגמאות הממשיות המתגלות לנגד העיניים.
חנות נחמדה מכריזה שהיא "שומרת על ערכי בר קיימא", דובר מסביר שהוא בוחר במוצר מסוים בגלל "עניינים של קיימות", ומאמר עיתונאי-מסחרי קטן מספר לנו על מטוס עתידי, המכונה בפי הכותב העברי האלמוני "מטוס בר קיימא".
במחי דוגמאות אחדות אפשר לראות שיש בעיה וגם להבין מה היא. עיון קטן ב-sustainability מראה לנו, בשקיפות מורפולוגית גמורה, שהיא נגזרת של sustainable, שנגזר מ-sustain, פועל אנגלי המורכב מיסודות לטיניים שמשמעותם "להחזיק מלמטה" – יסודות שהתרכבו על פני מאות שנים, מלטינית דרך צרפתית עתיקה ואנגלית של ימי הביניים בואך האנגלית המודרנית. ומה הוא הדבר הנתמך מלמטה, כלומר תוך מתן בסיס איתן? במקרה שלנו, כדור הארץ, הסביבה, הטבע, משאבי טבע וכו'. כלומר, sustainability מקיימת את ההבטחה הגלומה בחלקיה: מדובר ביכולת להסדיר את הקיום האנושי ואת פעולתה של הציוויליזציה, כך שצרכי בני האדם ימולאו ויכולותיהם יתבטאו תוך שמירה על המערכות האקולוגיות באופן שיאפשר להן לשמש את הדורות הבאים ולספק את צרכיהם. הקו המחבר באנגלית בין הפועל sustain, התואר sustainable ושם העצם המופשט sustainability, ברור וטבעי. לכן אין כל הפתעה שגם בתחום העסקי, sustainability מתארת את היכולת להחזיק עסק לאורך זמן, בעיקר מעבר לרווחיות לבדה.
כל העולם המקושר הזה, הן מבחינת המשמעויות והן מבחינת הצורות, אינו מתקיים באורח אורגני בעברית שבה יש לנו "קיימות" ו"בר קיימא" או "בר קימה". האם ניסה מישהו ליצור את "קיימות" במחשבה על "sustain" האנגלי? אם כן, הדבר נעשה בלי ניתוח המרכיבים בצורה האנגלית ובלי התחשבות בקשרים שנוצרים ביניהם ולאחר מכן בין התוצאה והנגזרות המורכבות יותר, בדמות המילים שהובאו כאן. ואם לא, אפשר פשוט לומר שהתוצאה העברית אינה מספקת, ואינה מתפקדת היטב בקרב הדוברים, לפחות בינתיים.
כי מהו "מטוס בר קיימא"? יש לקוות שכל מטוס באשר הוא יוכל להתקיים, לפחות למשך הזמן שאנו אמורים לטוס בו ולהגיע ליעד בריאים ושלמים. אם הכוונה למטוס שמקיים ערכי קיימות, הרי שהניסוח קלוקל: הרי "שלום בר קיימא" (מישהו זוכר את הביטוי?) הוא כזה שיש לו סיכוי טוב להתקיים לימים רבים, כלומר גם sustainable כמו עסק בריא וגם durable כמו דבר עמיד. גם "ערכי בר קיימא" חושף בפנינו בעיה, כאילו "בר קיימא" אינו אלא תווית שמצמידים לאריזה או לחפץ, בלי להבין או לפרט מה סגולותיה הטובות לסביבה, לטבע או לדורות הבאים. גם המילה "קיימות" בעייתית, שכן היא מרמזת, מבחינת צורתה, על לא יותר מיכולת להתקיים. מתי? עד מתי? כיצד? על חשבון מה או מי? לא ידוע.
מכל אלו עולה חשד כפול: ש"קיימות" ו"בר קיימא" וכו' נוצרו על ידי אותה ועדה ידועה מהבדיחה על הגמל (הסוס שתוכנן על ידי ועדה), ושדוברי העברית טרם גיבשו לעצמם לקסיקון קטן ויעיל, בר-קיימא, לכל ענייני הקיימות המורכבים הללו.