וידאו

לא יכולתי להשלים עם ההכחדה

פרופסור קרל ג׳ונס היה עדיין סטודנט צעיר לביולוגיה, בראשית דרכו כחוקר ציפורים, כשנודע לו שאחד העופות הדורסים המרשימים, בז מאוריציוס, נמצא בסכנת הכחדה. ״לא יכולתי להשלים עם זה״, הוא מסביר. ״חשתי תשוקה עמוקה לעשות מעשה שיציל את הבז, פשוט לא הייתי מסוגל לוותר״.

ג׳ונס הקדיש חודשים ארוכים לשיקום אוכלוסיית הבזים, למרות ניסיונות מצד גורמים רבים לרפות את ידיו - משהו בתוכו בער בעוצמה שלא אפשרה לו להרים ידיים. היום הוא אחד המומחים לשימור והצלת עופות, ובסרט המרהיב הזה, המשחזר את מאבקו, הוא מנסה - וגם מצליח - להסביר מדוע ההגנה על מינים נכחדים חיונית כל כך, לא רק לציפורים עצמן אלא לכל שרשרת המזון התלויה בהם, ובכלל זה יונקים וזוחלים. זהו סיפור המאבק שלו להצלת חמישה זנים של ציפורים, שלושה זני זוחלים, עטלף פירות ומספר זנים של צמחים. הוא זכה על כך בפרסים, ובהם תואר אבירות ממלכת בריטניה. והוא גם הוכיח שכאשר לא מוותרים, אפשר לחולל בעולם הזה שינויים של ממש.

 

 

 

Volvo 'The Birdman' from Ben Fordesman on Vimeo.

23.02.2020

השיחה האחרונה

מה הסיכוי ששיחתם האחרונה של בני זוג, שחיו 60 שנה ביחד, תוקלט במקרה? ומה יכול בנם ללמוד ממנה על מערכת היחסים ביניהם, על אהבה, חמלה, אֶבל וזיכרון?

איזידור ושרה קורנברג ניהלו חיי משפחה חמים ואופטימיים, עד ליום שבו שרה חלתה באלצהיימר ואט אט החלו זיכרונותיה מתפוגגים והקשר שלה עם המציאות התרופף. איזידור הקדיש את חייו לטיפול באשתו, אבל בריאותו הרופפת הכריחה אותו להתאשפז לתקופות ארוכות ולבסוף הוא הלך לעולמו לפניה.

בנם של בני הזוג, רוברט, משחזר את סיפורם באמצעות ארכיון עשיר של סרטי משפחה ותמונות. הוא מנסה להבין: מהי בעצם משמעותם של זיכרונות? ומה קורה כשהם אובדים? והאם טוב לנו יותר לדעת כשהקרובים לנו מסתלקים מן העולם? ואולי יש באי הידיעה מידה של נחמה?

 

16.02.2020

מן החלון פנימה

כאשר מול החלון של האמנית הניו יורקית גווינת׳ ליץ׳ (Gwyneth Leech) החלו לבנות בניין רב קומות שהסתיר לה את הנוף, היא הייתה משוכנעת שלא תוכל לצייר שוב. אלא שליץ׳ גילתה שתהליך הבנייה, הפועלים שהופיעו בחלונה, הצבעים והשינויים האחרים שטלטלו את השגרה שלה, הצמיחו בתוכה יכולות שהיא לא שיערה שיש לה, כאמנית וכאישה.

את הציורים הנפלאים שציירה בעקבות השינוי הזה בנוף הסטודיו שלה, ליץ׳ הציגה בתערוכות בבריטניה ובארה״ב, תחת הכותרת "Construction Paintings" - ואותם ציורים גם משולבים, חלקם כאנימציה, בסרט The Monolith, העוקב אחר האופן שבו היצירה אפשרה לה להתמודד עם התרחשויות דרמטיות גם בחייה האישיים. 

 

The Monolith from Angelo G. on Vimeo.

16.02.2020

עצות מתגלגלות

איזו עצה תיתן בת שמונים לבן שבעים? ומה יכול בן שש ללמד בת חמש? הסרט החכם הזה, ״איך להזדקן בכבוד״, הופק במסגרת חגיגות הפרידה של תוכנית הרדיו WireTap, בהנחיית ג׳ונתן גולדשטיין (ואם אתם שוחרי פודקאסטים, מותר לכם עכשיו לצאת במחול הוקרה קצר).

ילדים, ילדות, מתבגרות, מתבגרים, מבוגרים וקשישות מכל הגילים משיאים עצות לצעירים מהם. מה שלמדו במהלך השנים מתומצת לשורות קצרות, חכמות ומלאות אמפתיה והומור.

ביים: אנדרו נורטון (וסרטים נוספים שלו, כאן).

 

 

How to Age Gracefully from Andrew Norton on Vimeo.

09.02.2020

כמעט הגיע לירח

אד דווייט ג׳וניור אמור היה להגיע לירח. הוא אמור היה להיות האסטרונאוט השחור הראשון שנאס״א משגרת לחלל, אבל ברגע האחרון הוא הוחלף. בשלהי שנות השישים, שנים ספורות בלבד לאחר שתוכנית החלל שלה יצאה לדרך, ארצות הברית - מתברר - עדיין לא הייתה מוכנה להתגבר על דעות קדומות ואפליה גזעית.

דווייט אינו אדם מריר. הנער המוכשר יליד קנזס, שהצטיין בתחומי לימוד שונים כל כך זה מזה, סיים את לימודיו האקדמיים עם תארים באמנות ובהנדסה. הוא היא קצין בחיל האוויר האמריקני והפך לטייס ניסוי, ואז גויס לתוכנית הכשרת האסטרונאוטים של נאס״א. בסרט ״האסטרונאוט האבוד״, שהוא חלק מסדרה מרתקת של ניו יורק טיימס וברייקווטר סטודיוז שכותרתה ״כמעט מפורסמים״, הוא אומר שעד היום לא ברור לו למה הוחלט ברגע האחרון לתת את מקומו בחללית לאדם אחר, לָבָן. דווייט חזר לאהבה הגדולה שלו, האמנות, וגם היום, בגיל 86, הוא ממשיך לפסל וליצור. הוא אמנם לא הגיע לירח, אבל עשרות פסלים שלו מוצבים במקומות מרכזיים בערים הגדולות בארה״ב.

את הסדרה כולה ניתן למצוא באתר של ״כמעט מפורסמים״. 

 

Almost Famous: The Lost Astronaut from The New York Times on Vimeo.

02.02.2020

רוקדים ביחד, 40 שנה אחרי

ארבעים שנה אחרי שפול נאלץ לברוח מן המשטר הקומוניסטי בוויאטנאם, הוא ומילי, שהייתה בת זוגו אך נותרה מאחור, נפגשים מחדש על רחבת הריקודים, בחוג לריקודים סלוניים בקליפורניה. על רחבת הצ׳ה צ׳ה האהבה פורחת מחדש, ועימה הזיכרונות: זיכרונות של מלחמה, רדיפה, הימלטות, הגירה ובנייתם של חיים חדשים, במקום רחוק כל כך מן הבית.

סרטה הקצר של הבמאית לורה ניקס עוקב אחר פול ומילי, המבלים חמישה לילות בשבוע בשיעורי ריקוד במועדון הריקודים ליי-ליי (Lai Lai Ballroom and Dance Studio) שאליו מתקבצים מהגרים רבים מארצות אסיה ומזרח אירופה. הסרט מועמד השנה לאוסקר.

את הרשימה שכתבה הבמאית על נסיבות הולדתו של הסרט ניתן לקרוא בניו יורק טיימס.

Walk, Run, Cha-Cha from The New York Times on Vimeo.

26.01.2020