וידאו

רוקד עם לווייתנים

 

״נשימה אחת מסביב לעולם״, כך נקרא סרטם האחרון של גיום נרי (Guillaume Néry) - העוסק בצלילה חופשית - וזוגתו, הבמאית, הצוללנית והרקדנית, ז׳ולי גוטייה (Julie Gautier). וכן, אין מנוס מלומר שזהו סרט עוצר נשימה.

נרי עוסק כבר שנים רבות בצלילה חופשית. בגיל 19 הוא היה לאלוף העולם הצעיר ביותר בענף, כשצלל לעומק של 87 מטרים, אבל מאז חצה יותר מפעם אחת את גבול מאה המטרים. ביחד עם גוטייה הוא יוצר סרטים המתעדים את הצלילות יוצאות הדופן שלו באתרים מרשימים במיוחד בעולם. בסרט הנוכחי נרי מסייר במין עולמות דמיוניים בעומק הים, במסע ששיאו מפגש קרוב, כמעט אינטימי, עם לווייתנים.

 

One Breath Around The World from Les films engloutis on Vimeo.

24.05.2020

הספורט שהקהל שכח

היו שנים שבהן האי-לאי היה ענף ספורט משגשג - פיתוח של משחק כדור מסורתי של הבאסקים, עם אוהדים שמילאו את היציעים והריעו בהתלהבות. המשחק, שנחשב למהיר בעולם, היה במשך עשורים רבים של המאה העשרים ענף הספורט הלוהט ביותר במיאמי - אבל היום מעטים בלבד זוכרים אותו, ומעטים עוד יותר משחקים האי-לאי.

ההאי-לאי נדחק הצידה עם השנים, אחרי שביתת שחקנים ממושכת שהביאה מהמרים בארה״ב להעדיף ענפים אחרים, והיום, אומר כוכב הסרט לאון (המכונה טֶבין) שפרד, ״אנחנו משחקים את המשחקים הכי טובים שלנו, אבל אף אחד אינו צופה״.

טרבין משחק האי-לאי כבר 26 שנה, והוא מסרב להניח לספורט האהוב עליו להיעלם. כמי שגדל בשכונת מצוקה ומצא את עצמו בגיל צעיר בכנופייה אלימה, המשחק - הוא מסביר - שינה את חייו: ״לא חשבתי שאחיה מעבר לגיל 23... מי ידע שאגדל משפחה עם חמישה ילדים״. היום הוא משקיע את כל מאמציו כדי להגשים את החלום, ולשחק שוב האי-לאי מול אצטדיון מלא צופים.

ביים: דניאל סורס (Daniel Soares)

 

Forgotten from Daniel Soares on Vimeo.

17.05.2020

ג׳וליארד מנגנים בולרו

הבחירה ב״בולרו״ של ראוול הייתה כמעט מתבקשת.

תלמידים ומורים בבית הספר הניו יורקי היוקרתי לאמנויות ג׳וליארד, מנגנים, רוקדים, שרים ומאלתרים - כל אחד מביתו. ביחד, ממש כמו ביצירה המקורית, מתגבש אוסף קרנבלי של צלילים ומראות שקשה לעמוד בפניו.

יצחק פרלמן כאן, יו יו מה כאן, מבחר כוכבי במה וטלוויזיה נוספים, ואפילו בובי ג׳ין סמית׳ שרקדה במשך שנים רבות בלהקת בת שבע.

הסרטון נראה ספונטני, אבל הוא מדויק מאוד, בבימויו של David Robertson, ואת הסיפור המלא מאחורי היצירה, וגם המשך הלימודים מרחוק שעליו הקפידו (ועדיין) בג׳וליארד, תוכלו לקרוא באתר שלהם.

 

10.05.2020

לצייר כדי לראות

כשקרלוטה מביטה במראה, היא אף פעם לא מזהה את מי שמביטה בה מתוכה.

מילדותה, קרלוטה מעולם לא הצליחה לזהות ולזכור פנים. היא זוכרת בידוד חברתי, קשיי השתלבות, נזיפות אינסופיות מצד מורים בבית הספר ותחושה מתמדת של כישלון.

רק בבגרותה התברר שהיא סובלת מפגם נדיר, שאינו מאפשר למוח שלה לזהות פנים.

את הפתרון היא מצאה באמנות. קרלוטה מציירת, והציור כאילו מעניק לה ראייה אחרת, תפישה אחרת, וסוף סוף גם אפשרות להכיר את עצמה.

סרט האנימציה עטור הפרסים של האנימטור פרדריק שולד (Frédéric Schuld), ״פניה של קרלוטה״, הוצג בעשרות פסטיבלי קולנוע בעולם.

[כתוביות זמינות באמצעות לחיצה על איקוון CC]

 

 

Carlotta’s Face (multi language subtitles) from Fabian&Fred on Vimeo.

03.05.2020

בזכות החתולה ההיא

ההתחלה הייתה דווקא בבשורה רעה: ג׳ני בראון הייתה ילדה כשהתבשרה שבגלל גידול סרטני, לא תהיה ברירה אלא לקטוע את רגלה. היא עברה טיפולים קשים, בילתה ימים ארוכים מבודדת בביתה, והתקשתה להתמודד עם המצב החדש. ״החתולה שלי״, היא נזכרת, ״הייתה שם בשבילי״.

האהבה ללא תנאי שהרעיפה עליה החתולה הקטנה, שאפילו ליקקה את פניה מדמעות בכל פעם שבכתה, שינתה את חייה של בראון, שגדלה והקימה חווה לשיקום בעלי חיים פצועים, נטושים וכאלה שעברו התעללות. החווה, Woodstock Farm Sanctuary מונעת בכוחו של רעיון פשוט, היא אומרת, ״המחויבות לנהוג בבעלי חיים בטוב לב ובכבוד״. לדבריה, ״הם חולקים איתנו את כדור הארץ, הם לא כלים שנועדו לשימושנו. יש להם רגשות והם חווים כאב שמחייב אותנו לנהוג בהם בחמלה״.

המקלט יוצא הדופן שהקימה בראון, הוא ביתם של מגוון בעלי חיים, שלכל אחד מהם סיפור אישי מרגש להפליא.

 

She Was There For Me: The Story of Jenny Brown & Woodstock Farm Sanctuary from Woodstock Farm Sanctuary on Vimeo.

26.04.2020

שומרות היערות

דווקא הכנסיות באתיופיה הן ששומרות על העצים המעטים שנותרו באזורים שהיו פעם מכוסים ביערות צפופים. במהלך המאה האחרונה, העצים נכרתו כדי לפנות מקום למרעה, חורשים סבוכים הוחלפו בשדות חקלאיים, ועדרי הבקר השמידו את הצמחיה המועטה שעוד נותרה בטבע - עד שהכנסייה החליטה לעשות מעשה, כדי להציל את העצים ולהציל את הסביבה.

הכנסיות, שנבנו בלבם של אותם יערות עתיקים, היו מאז ומתמיד מוקפות בגדרות אבן, שתחמו את האזור הנחשב מקודש. כדי להציל עצים רבים ככל האפשר, הכנסיות החלו מזיזות את גדרות האבן הללו, ובמקום להקיף את המבנה והחצר בלבד, הן מקיפות כעת גם שטח ירוק של עצים שהודות לקדושה המיוחסת להם, אסור לאיש לכרות. הגדר אינה מונעת מאיש להיכנס לשטח, להפך, תושבים מוזמנים ליהנות מן הלבבות הירוקים הללו באמצע מרחבים חומים צחיחים, וכמוהם מגוון גדול של חיות בר, שהיער הוא סביבת החיים הטבעית שלהן, ובלעדיו מאיימת עליהם סכנת הכחדה.

הבמאי ג׳רמי זייפרט (Jeremy Seifert) מספר את סיפורן של הכנסיות השומרות על יערות אתיופיה. כתבה מעמיקה בנושא אפשר לקרוא כאן.

 

 

 

 

 

 

The Church Forests of Ethiopia from Go Project Films on Vimeo.

19.04.2020