זיקוקים

הכול אנגלית

דוברי אנגלית שזוהי שפת אמם ומי שלמדו אנגלית כשפה שנייה, שלישית או יותר, קוראים את אותו טקסט (שאגב, נפתח כך: ״אנא התקשרו לסטלה. אמרו לה להביא מהחנות את הדברים הבאים: שש כפיות של אפונת שלג טרייה...״). כל אחת ואחד מהם, כמובן, נשמעים אחרת לגמרי, ואת כולם תפגשו בארכיון המבטאים, The speech accent archive.

מלבד דוגמיות של הגיית אנגלית שהקליטו אנשים מדנמרק, אלג׳יריה, אסטוניה, סין וכל מקום שבין לבין, אנשים ששפתם העיקרית היא פארסי, פלמית, פידג׳ין אופיינת לאיי שלמה המלך או סווהילית - יש בארכיון גם הסברים על המאפיינים הצליליים של כל שפה, וניתוח של הגיית האנגלית בפי מי שזו שפתם.

המאגר המרתק פתוח לרשות כל המתעניינים ברשת, ואפשר גם לתרום לו דוגמאות הגייה משלכם.

אין זיכרונות בודדים

קתרין פנביאנקו ( Catherine Panebianco) קוראת לזה ״שיחה מתמשכת ביני ובין אבא שלי״. אביה נהג לצלם שקופיות ובמשך השנים הצטברו אצלו ערימות מרשימות של צילומים כאלה. היא עצמה יוצרת זיכרונות חדשים, שבהם משולבים זיכרונותיו של אביה: היא מוצאת נופים דומים, ומצלמת בתוכם את השקופיות ההן.

היא קוראת לסדרת הצילומים שלה No Memory Is Ever Alone - משום שהזיכרונות משתלבים בזיכרונות החדשים שהיא יוצרת.  אביה, כך היא מספרת, היה מכריח את המשפחה להתכנס ולצפות ביחד בשקופיות שצילם בנעוריו, כשהוא מספר את סיפורו של כל צילום ״ובכל שנה מספר את אותם סיפורים״. מאחר שהמשפחה נדדה לא מעט, הזיכרונות הללו, של אביה, היו המקום היציב היחיד בחייה. כעת היא נודדת עם הזיכרונות אל נופים ישנים-חדשים כדי ליצור, כדבריה, ״זיכרון בתוך זיכרון״.

רוח הרפאים של ה-mp3

המוזיקאי הקליפורני ריאן מגוויאר (Maguire) מייצר סוג חדש של מוזיקת אמביאנט שהוא מכנה בשם ״מוזיקת רפאים״, או ליתר דיוק The Ghost in the MP3. מגוויאר עוסק בשאלות של מוזיקה וזיכרון שמעלות צורת האפסון הדיגיטליות הפופולרית mp3 ו-mp4.

קבצי מוזיקה כאלה ״מוחקים״ חלקים שלמים של מידע שאינו נחוץ לשחזור המוזיקה שנשמרת בהם, ומייצרים קובץ קטן ודחוס, שמאפשר שמירה דיגיטלית יעילה מאוד של צלילים. מגוויאר מתעניין דווקא בחלקים שנמחקו, ויוצר יצירות מוזיקליות חדשות מן החלקים שהוא ״מציל״ מתהליך הדחיסה הזה. בסרטונים שמלווים את שיירי המוזיקה הוא עושה את אותו דבר גם לחלק הוויזואלי של כל שיר.

את Anyplace הוא יצר מן הצלילים החסרים, כלומר אלה שנמחקו בדחיסה, מהשיר Fast Car של טרייסי צ׳פמן:

היצירה "moDernisT" נוצרה מן הצלילים שנמחקו משירה של סוזן וגה "Tom's Diner".  התוצאה נשמעת כאילו רוחות רפאים של איזה זיכרון רחוק מרחפות בחלל - אלה הם הצלילים שנעדרים מן הגרסה המכווצת הפופולרית של השיר, כפי שהיא נשמעת על ידי מרבית המאזינים כיום.

את כל המידע על צורת העבודה שלו, אפשר למצוא באתר הפרויקט.

אמנות מבעד לחלון

כשבתי ספר לעיצוב ואמנות בכל העולם נסגרו, והסטודנטים מצאו את עצמם מביטים בעולם מבעד לחלון, אצל חלקם החלו מיצי היצירתיות לגעוש, וכך נולד פרויקט Room with A View.

שיתוף הפעולה של אגף התרבות והאמנות של גוגל עם מוסדות לימוד יוקרתיים לעיצוב, אמנות ועיצוב אופנה במילנו, לונדון, אדינבורו ופריז, הזמין סטודנטים ליצור יצירות אמנות בהשראת מה שהם רואים בחלון. התוצאה היא תערוכה מקוונת עשירה מאד, הכוללת צילום, ציור, עבודות וידיאו ועוד, מאמרים ומחשבות על יצירתיות בזמן סגר ועל הפיכת הבית לסטודיו ואפילו תערוכה של יצירות ילדים. ואם אתם משתמשים באפליקציה המתאימה, גם אפשרות לראות רבות מהיצירות במציאות רבודה, כאילו הן ניצבות בסלון שלכם, בגודל אמיתי.

(בתמונה הראשית: ״מידות החלון״, צילום של Massiel Leza)

השור. Gabrielle Melegari

Artificial Amber של Diana Yang

אנתרופיה. עבודה של Georgina Della Porta

״הורים״, ציור של Mia Takemoto

אוכל לא זורקים לפח

שליש מכל המזון שמיוצר בעולם המערבי אינו נאכל, ולעומת זאת תהליך הייצור שלו אחראי לכ-8% מגזי החממה בכדור הארץ. הנתונים המטרידים האלה הובילו את המעצבת סופיה רולנד (Sophia Rowland) ליזום את  Pairish, מיזם שנועד לשנות את האופן שבו בני אדם חושבים ומתייחסים לשיירי מזון.

הצרכנים אמורים לסרוק מוצרי מזון שבדעתם לקנות, והמערכת של רולנד,  Pairish, תציע להם אפשרויות שונות לשימוש בשאריות שיוותרו לאחר השימוש. רולנד גם מציעה דרכים חדשות לאריזה ותיוג של שיירי המזון, כדי שהצרכנים יוכלו לאחסן ולנצל אותם להכנת מזון בצורת חמוצים, משקאות, תבלינים וכדומה. רולנד מקווה ששינוי צורת ההסתכלות של צרכנים - שיתחילו לנצל חלקים במזון שהם רוכשים ועד כה נהגו להשליך לפח - ישפיע לטובה על שרשרת אספקת המזון כולה.

מדפסת הסושי

מסעדת Sushi Singularity העומדת להיפתח בטוקיו תכין את הסושי שלה בהתאמה אישית, על פי הצרכים הבריאותיים של כל לקוח ולקוח, במדפסת תלת ממד.

המסעדה היא פרויקט של חברת Open Meals, שתכליתה לחולל מהפכה דיגיטלית בתחום המזון, ״המהפכה הקולינרית החמישית״ כפי שמכריז האתר של החברה, וזו מגיעה מאחר ש״האדם תמיד רעב לעתיד״. על פי החזון שלהם, סושי יתוכנן בעתיד אונליין, יוכן בפועל על ידי מדפסת תלת ממד, ויוזרקו לתוכו תוספי תזונה מתאימים על פי הפרופיל הבריאותי של הסועדים.