זיקוקים

התפיסה הרומנטית (והרווחת) של כותבים גדולים היא שההשראה מכה בהם כברק, והם רוכנים על מכונת הכתיבה במשך ימים ולילות, ומוציאים תחת ידיהם יצירת מופת שלמה.

המציאות, כמובן, רחוקה מכך. כתיבה היא פעמים רבות תהליך מקוטע, מתסכל, עקלקל ולפעמים אפילו משעמם. והשלב המרתיע ביותר, עבור כותבים רבים, הוא השכתוב. והשכתוב, טוענים כיום רבים, הוא לא רק חשוב אלא הכרחי, כי בדיוק כמו שלא מומלץ לקבל את ההצעה הראשונה במשא ומתן, כך לא כדאי להסתפק בטיוטה הראשונה שיוצאת תחת ידך. תמיד יש מה לשפר.

אם כן, איך לשכתב?

כמו בכל אספקט של כתיבה, אין תשובה נכונה אחת, ושיטות שכתוב רבות קיימות. האתר הנהדר Literary Hub אסף לרשימה אחת כמה משיטות השכתוב של סופרים מוצלחים, ביניהם ג׳יי־קיי רולינג, ניל גיימן, קלי לינק ואחרים.

אם אתם כותבים, זו קריאה מומלצת, ולו רק כדי לעשות משהו מעניין בהפסקה בין שכתוב לשכתוב.

לרשימה המלאה

 

15.01.2017

האמן הקליפורני פיליפ ק׳ סמית׳ השלישי (איזה שם!) הציב על חוף הים בלגונה ביץ׳, קליפורניה, שורה של מראות צרות וגבוהות. היצירה המרהיבה, שמשקפת את השקיעה, הגלים, השמיים והים, הוצגה בחוף בנובמבר האחרון, וכבר איננה שם.

למזלנו, האינטרנט זוכר. הנה כמה תמונות יפהפיות במיוחד, ומתחתיהן וידאו שמציג את היצירה במלוא תפארתה:

 

12.01.2017

כאן באלכסון, כל שבוע הוא שבוע הספר, ואנחנו לא מחכים לחג או לשום תירוץ אחר כדי לחגוג ספרים מעולים ואת ההשפעה שלהם על המחשבה שלנו.

השבוע נתקלנו ברשימה נהדרת של הגרדיאן: 9 מומחים בתחומים שונים ממליצים על הספרים שהשפיעו עליהם.

בימינו, כל אחד יכול לזנק לעמוד הפייסבוק שלו ולהמליץ על איזה ספר שירצה. אבל כשפיגורות כמו הפילוסוף אלן דה בוטון, הסופרת אוליביה לאנג והאינטלקטואל סטיבן פינקר ממליצים על ספרים - אנחנו רצים לקרוא מה כדאי לקרוא.

לרשימה המלאה

11.01.2017

מעצבים טובים מוצאים פתרונות נוחים ויפים. מעצבים מעולים מוצאים פתרונות נוחים ויפים לבעיות שלא ידענו שיש לנו עד שהוצג לפנינו הפתרון.

הנה דוגמה טובה שמגיעה מאוקראינה: למה להגביל את החיווי של רמזור (אדום/ירוק) לנקודת אור קטנה במרחב, כזו שעשויה להיות מוסתרת מאחורי משאית גדולה שעומדת לפניך? למה לא להפוך את כל העמוד והזרוע שמחזיקים את הרמזור, לרמזור?

עוד עיצוב חכם באלכסון:

הרמזור שמרקיד אנשים

דלת טובה לא צריכה שיכתבו עליה ״דחוף״

10.01.2017

בשבוע שעבר מת בגיל 90 הכותב, ההוגה, המשורר, הצייר ומבקר האמנות (במובן הרחב ביותר של המילה) ג׳ון ברגר.

כוחו הגדול של ברגר היה בהבאת רעיונות פילוסופיים ואמנותיים מורכבים אל קהל רחב בקול צלול, נגיש ולא מתנשא. לצערנו, רבים פספסו אותו מחוץ לאנגליה מולדתו.

מותו בשיבה טובה הוא הזדמנות להיזכר בו, או להכיר אותו לראשונה. ברגר אמנם זכה לפרסום גדול כשזכה בפרס ה״בוקר״ ב־1972 על הרומן שלו ״G״ (שלא תורגם לעברית), אך הוא ידוע בישראל בעיקר בזכות הפרויקט הגדול השני שלו ב־1972, והוא Ways of seeing.

Ways of seeing הייתה סדרת טלוויזיה בת 4 פרקים של ה-BBC, ובה מזמין ברגר את הצופה להביט על אמנות ולשאול שאלות - רדיקליות ומרעישות דאז בערוץ של המלכה - על האידאולוגיות ויחסי הכוחות החבויים באסתטיקה המערבית.

הסדרה היא צפייה מרתקת וכובשת, וההשפעה שלה על ביקורת אמנות, קריאה פמיניסטית, מרקסיסטית ופוסט־קולוניאלית של דימויים וטקסטים נמשכת עד היום. הספר שליווה את הסדרה נלמד עד היום באוניברסיטאות (גם בישראל).

לשמחתנו הגדולה, הסדרה נמצאת במלואה ביוטיוב. הנה הפרק הראשון:

וכאן תוכלו למצוא את פרק 2, פרק 3 ופרק 4.

הוצאת ״פיתום״ הישראלית תירגמה והוציאה לאור שני ספרים משפיעים אחרים של ברגר. האחד הוא אוסף המסות ״אחֹז בכל היקר: איגרות על הישרדות ומרי״, והשני הוא ״על ההתבוננות״.

סוזן סונטאג אמרה על ברגר שאין כמוהו כותב היודע לשלב הקשבה לעולם החושני עם היענות לצווי המצפון. כבונוס (ופרידה מברגר המבריק), הנה שיחה טלוויזיונית בת שעה בין ברגר לסונטאג, מ־1983:

 

09.01.2017

הידעתם? הפסנתר הוא כלי נגינה חדש יחסית. בהשוואה לגיטרה, לתוף או לחליל, למשל, שקיימים בצורות שונות מאז ימי קדם, הפסנתר הוא תוספת צעירה מאוד לעולם, והומצא בסביבות שנת 1700, כנראה על ידי ברטולומאו כריסטופורי.

מעט מאוד פסנתרים שרדו מאז אותן שנים מוקדמות. הפסנתר העתיק ביותר שנשמר מאז במצב שמיש נבנה ב־1720 ונשמר בשנים האחרונות במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. הוא אחד משני פסנתרי כריסטופורי ששרדו מאז.

הפסנתרן האדיר דונגסוק שין הוזמן לנגן עליו (בעדינות!) את אחת היצירות הראשונות שנכתבו לפסנתר. סקרנים לדעת איך זה נשמע? אנא, השביעו את סקרנותכם:

05.01.2017