זה התחיל, כצפוי, בשוויץ. שני שוטרים שווייצרים העלו לרשת תמונה מסודרת-מסודרת שלהם, מוקפים בשלל הציוד המשמש אותם בעבודה.
וכך נולד ״אתגר הטטריס״ של כוחות ההצלה מכל העולם.
אנשי משטרה, כבאים, יחידות חילוץ, פרמדיקים ואנשי צבא מכל סוג וגוון - וממדינות שונות החל בקנדה ומלזיה וכלה בהונגריה ויפן, מצטלמים כאילו הם עצמם לבנים מסודרות על לוח טטריס, ומעלים את התמונות לטוויטר בצירוף ההאש-טאג #TetrisChallenge
נסו לא להתמכר לעיון חטטני בכל תמונה. זה לא קל.
תגובות פייסבוק
נמאס מלהכיל
אנחנו בעידן של הכלה. מכל עבר קוראים לנו ״להכיל״, כשהכוונה אינה נוגעת לכלים בעלי נפח כמו בקבוקים, כדים או קנקנים, וגם לא לשקים של תבואה או לאולמות שבהם אפשר להושיב מספר נתון מראש של אנשים. ״להכיל״ הישראלי, מושג משונה, מכוון לגישה נפשית, לדרך של התייחסות, לעמידה מסוימת בקושי הנגרם לנו מעניין חריג, מאדם שונה, מתופעה שאינה מהסוג שאנו מעדיפים – ובכל זאת, כזאת שנטען שעלינו לסבול בשקט, אפילו לקבל, אפילו במאור פנים מאולץ או לא.
כוונתי גם לומר ש״להכיל״ הוא פסיבי-אגרסיבי בעליל. יתכן שהוא לא היה כזה בעבר, אך ברבים מן השימושים המצויים בעברית של השנים האחרונות, מדובר בהכלה מאולצת, בקבלה מתוך כורח וכפייה, בהטלה של משא על זולת שאולי לא שאלו אותו האם הוא יכול, מעונין או סבור שהוא צריך לשאת את הדבר שהוא נקרא ״להכיל״.
אנחנו שומעים על הצורך ״להכיל״ תופעות והתנהגויות, על כך שאין ברירה אלא ״להכיל״ דברים מסוימים במציאות הביטחונית או הפוליטית. במקרים הללו ״להכיל״ מתפקד כפועל יוצא, כלומר ״להכיל את...״ כעניין התלוי גם ביוזמה או בפעולה שלנו. המובן הזה שונה באורח ברור מהמקור של ״להכיל״, הנוגע, למשל, לאפשרות של כלי קיבול לקבל לתוכו נפח של נוזל. והרי הכלי אינו עושה דבר לנוזלים: הוא כפי שהוא, והם כפי שהם. ״להכיל״, ״כלי״ ושפע של מלים אחרות מאותו השורש נוגעות להקפה של ממדים – גאומטריים, מופשטים או שכליים. אלו מובנים רחבים, מגוונים ולא תמיד פשוטים להבעה. שפות שונות מתמודדות עם התחומים הסמנטיים הללו בדרכים שונות, כל אחת לפי המבנה והכלים שיש בה כדי לגזור מלים. המונחים הקשורים ל״תכולה״ יכולים להיות מגוונים ולהקיף הקשרים רבים ושונים. אפשר להביט מהעברית העכשווית אל האנגלית ולחשוב על שני מונחים אנגליים שיחד מאירים על התחום המדובר: ״contain״ ו-״include״ - ובחרתי באנגלית לצורך הנגישות, שכן המקור הישיר של שני המונחים הוא לטיני. הראשון נוגע ל״להחזיק עם״ והשני ל״לכלוא/לסגור בתוך״ (כשהכליאה אינה בהכרח פעילה). באנגלית, contain מגיע גם עד מובנים הקשורים לאיפוק והתאפקות, וכבר יש פה היבט של כוח פעיל.
אני מודה שיתכן שיש בי השפעה של שפות אירופיות, אך ב״להכיל״ העברי העכשווי אני רואה סף של פיצוץ, ניסיון פעיל להימנע מהתפרצות. גרוע במיוחד הוא התואר ״מכיל״, שבשיחה הישראלי נחשב לחיובי, כמבטא הבנה, גישה רכה והתקרבות אל האחר השונה, אולי אפילו עד לסף קבלתו. אלא שדומה שהקבלה הזאת מזכירה יותר את הסבל הנגרם למי שמגלה ״סובלנות״, כשהוא עומד בדבר שאינו רצוי לו, אך עושה זאת בעל כורחו, מתוך מאמץ ואי-נוחות. יתרה מכך, אותה ״גישה מכילה״ שכה רבים מטיפים לה אמורה גם לתפקד בעברית במקום של ״inclusive״ האנגלי-אמריקני. ומה מובנו של זה? ובכן, ״inclusive״ הפך זה מכבר למילת קוד המציינת ייצוג וקבלה (לפחות פורמלית או לכאורה) של בני אדם המשויכים או המשייכים עצמם לקבוצות מיעוט בחברה. למשל, מקום עבודה שהוא ״inclusive״ הוא כזה שיש בו ״ייצוג״ למגדרים שונים, לקבוצות אתניות מגוונות, לנשים, לנכים, למי שאינם נוירוטיפיקלים וכדומה. על פי רוב, זהו ייצוג מחושב, זהיר, מכוון והמבקש להיות תקין פורמלית-פוליטית וגם להיחשב ככזה ולהתפאר בכך. גם המובן הזה הוטל במקומותינו – לפחות חלקית - על כתפיו הצעירות של ״מכיל״.
ובכן, מה הבעיה? לשונית, אין בעיה. המונחים ״להכיל״ ו״מכיל״ ו״גישה מכילה״ הם התפתחויות טבעיות בעברית המודרנית והיקפם של מעגלי המשמעות המוכלים בהם ואולי מתרחבים ברגעים אלו ממש, הוא חלק מהמציאות הלשונית שמתחוללת לנגד עינינו, כדרכה תמיד. לכל המונחים הללו נכונה בוודאי קריירה נאה בשנים הקרובות. יש לציין שגם בהם אפשר לראות דוגמה לצורך של דוברי העברית הנוכחית להביע קטגוריות חברתיות, תרבותיות ופוליטיות המיובאות מן המערב דובר האנגלית.
מהותית וחברתית, ״להכיל״ על נגזרותיו במשמעות החדשה שתיארתי כאן בקצרה נגוע בגיבנת של כוח ואילוץ, והוא פסיבי-אגרסיבי במובן הנובע מהיעדר הדיון: מי אמור להכיל את מי? את מה? מי קובע את חובת ההכלה? מדוע מדובר בהכלה ולא בקבלה (או לפחות בהכללה מלאה)? מה עושים כשאי-אפשר להכיל? ללא דיון, דומה שכדרכה של פסיביות-אגרסיביות, הדברים יכולים להגיע לפיצוץ. הלשון תדע להביע גם את זאת, כמובן. היא הרי מכילה הכול.
אמנים מגיבים למבקרים
תומר בן אהרוןלא אחת נדרשים אמנים להסביר את עצמם או את יצירותיהם. מארק רותקו,...
X 6 דקות
עם הראש בכוכבים
ג'ין טרייסיבעיניים, במכשירים, בחלליות: אנחנו מחפשים תמיד את הכוכבים, ואת עצמנו בעזרתם. | מיתוס...
X רבע שעה