״חיים ללא צבע הם חיים ללא שמחה״, כך אומר דובאל פייר (Duval Pierre) שנולד וגדל בז׳לוזי, שכונה בבירת האיטי פורט-או-פרנס, הנחשבת לשכונת המצוקה הגדולה ביותר במדינה.
כדי להעיר את השכונה הצפופה והענייה מן הייאוש האפרורי שלה, הוא החל לצבוע את הבתים בכל צבעי הקשת. ההתלהבות שלו הדביקה תושבים אחרים של ז׳לוזי, שהצטרפו למשימה: מבוגרים וילדים החלו לקחת חלק בצביעה, ועד מהרה צלע ההר שעליה בנויה ז׳לוזי הפכה לתמונה מרהיבה של כתמי צבע אופטימיים.
הסרט ״הצבע מז׳לוזי״ התפרסם משום שהבמאים בריאן מוזר (Mooser) ודייוויד דארג (Darg) צילמו את כולו במצלמה של טלפון נייד. כן, גם את סצנות העומק עוצרות הנשימה. הבמאים תיעדו במשך שנים את פעילותם של ארגוני סיוע בהאיטי, ולבסוף אף עברו להתגורר שם ואז פגשו את פייר, שההתלהבות העצומה שבה הוא מתמסר לצביעת השכונה הלהיבה והדביקה גם אותם.
The Painter of Jalouzi from RYOT on Vimeo.
תגובות פייסבוק
כלבה, אבל במילון
בריט פטרסוןמכלבה ועד אלילת רוק – ההיסטוריה המעניינת של המילה האנגלית bitch. | בדצמבר...
X 3 דקות
שפנים אנושיים
סקוט סליקניסויים פורצי דרך בתחום הפסיכולוגיה עוררו בעיות אתיות ותרמו לקביעת כללי פיקוח...
X רבע שעה
תרבות של משטרה
כמה שמות של שוטרים מתוכניות טלוויזיה, סרטי מתח וספרות פשע אתם מכירים? וכמה שמות של שוטרים אמיתיים אתם מכירים?
על פי מלקולם גלדוול (Gladwell), העיתונאי, הסופר, המסאי ומגיש הפודקאסט המאוד-מאוד מצליח Revisionist History התרבות האמריקנית (וכל התרבויות האחרות השותות ממנה בצמא ו/או מחקות אותה) ספוגה בדימויים של שוטרים, במידה כזו שאילו חַיזר היה מנסה ללמוד אותנו במבט על, הוא היה משוכנע שהרחובות מלאים בטיפוסים מרתקים שכולם לבושים במדים כחולים. גלדוול, המגדיר את הפודקאסט שלו כמסע בין מה שאנו נוטים להתעלם ממנו או לטעות בהבנתו, נוהג לקחת פרשיות מוכרות מן העבר ולהציע להן פרשנות חדשה. הפרק Taxonomy of the Modern Mystery Story הוא קצת יוצא דופן אבל מרתק לא פחות מוקדמיו. גלדוול, בהקלטה חיה מול קהל, מדבר על דמותה של המשטרה בתרבות המערבית ועל האופן שבו היא משפיעה על הדרך שבה אנחנו רואים את תפקיד המשטרה בחיינו. מפתיע, וכמו כל דבר שגלדוול עושה, גם מעניין מאוד.