ילדים ישר מהמדף

המדע מתקרב לאפשרות לייצר תינוקות לפי מתכון ולהבטיח שיהיו להם תכונות שייקבעו מראש. האם יש לנו מושג מה אנחנו עושים? האם זה מוסרי?
X זמן קריאה משוער: 20 דקות

בספטמבר 2019 הכריזו מדענים לראשונה על ייצור של תאי ביצית אנושיים במעבדה. אף שזה נשמע מפתיע מאוד, כבר יותר מעשור שמדענים עובדים על ייצורם של תאי רבייה מתאי גזע, ובניסויים קודמים הצליחו ליצור תאי נבט ראשוניים, תאים עובריים שמהם בסופו של דבר מתפתחים הזרע והביצית.

בעבר, שימשו בניסויים אלה תאי גזע עובריים. אבל חוקרים החלו להעדיף את ההמצאה החדשה יחסית: תאי גזע פלוריפוטנטיים, תאים שבעיקרם הם בעלי אותן תכונות כמו תאי גזע עובריים אבל הם נוצרים באמצעות התערבות בתאים בוגרים רגילים ולא על ידי הרס עוברים. למטרות רבייה, יצירת ביצית או זרע תוך שימוש בתאי גזע שנלקחו ממטופלים מבוגרים רצויה יותר משימוש בתאי גזע עובריים, משום שהמטופלים יוכלו להשתמש בתאים שנוצרו כדי ליצור ילדים בעלי קרבה גנטית להם עצמם, בלי להרוס עוברים.

האם מדובר בהתקדמות או בנתיב המוביל לעולם שבו ניתן יהיה לשלוט באורח טכני, ודרמתי, ברבייה האנושית – עולם של שיבוט, תינוקות מעוצבים וילדים שיש להם ארבעה הורים גנטיים?

על אף פריצת הדרך הברורה, יחלפו שנים לפני שתאי רבייה המיוצרים במעבדה יהיו מוכנים לשימוש ברבייה אנושית. עם זאת, ההתפתחות מעלה את השאלה האם מדובר בהתקדמות או בנתיב המוביל לעולם שבו ניתן יהיה לשלוט באורח טכני, ודרמתי, ברבייה האנושית – עולם של שיבוט, תינוקות מעוצבים וילדים שיש להם ארבעה הורים גנטיים. ואכן, פלוגות של נביאים חיכו במשך שנים בהתלהבות לבשורה כזו בדיוק.

תאי גזע עובריים

תאי גזע עובריים אנושיים שטרם נבדלו. תצלום: Nissim Benvenisty - Russo E. (2005) Follow the Money—The Politics of Embryonic Stem Cell Research. PLoS, ויקיפדיה

מאה שנה לאחר ימי הזוהר של האאוגניקה, המצדדים חסרי המוסר בשיפור אנושי, לצד אסופה של ליברטריאנים וטרחנים כפייתיים, ממשיכים לקוות לחזרתה של איזו אאוגניקה נטולת אשמה, כזו שהיא רצונית ורפואית ולא נשלטת על ידי המדינה וגזענית. בעודם מציגים את עצמם כטכנוקרטים ענייניים או כתומכים נועזים בחירות הרבייה, התוכניות שבהן הם תומכים אינן מבוססות וניכר כי הן מושפעות על ידי החלומות המטורפים של תנועת האאוגניקה המקורית. הרדידות שבה הם בוחנים בעיות מוסריות הנובעות משליטה אאוגנית – אשר בעיניהם מתחילות ונגמרות באפשרות של כפייה מצד המדינה – מתעלמות מן הדרכים הרבות שבהן דעות קדומות ולחץ חברתי עשויים גם הם לעצב את החלטות ההורים. ונקודת המבט שלהם אינה נוגעת כלל באפשרות כי הפיכת הרבייה לתהליך ייצור, הכפוף לבקרת איכות קפדנית, עלולה לערער את האהבה ללא תנאי בין הורים וילדיהם, שאנחנו מצפים לה ומוקירים אותה.

ביצית במבחנה

לפני שתאי ביצית אשר מקורם בתאי גזע ישנו את האופן שבו אנשים יולדים תינוקות, הם עתידים בוודאי להאיץ את מחקרי העוברים הקיימים. מדענים המנסים לבצע ניסוי שיבוט בבני אדם חווים מזה זמן תסכול נוכח הקשיים במציאת תאי ביצית אנושיים, ומקור אמין של תאי ביצית שמקורם בתאי גזע יקל על מאמציהם בתחום שיבוט בני האדם. אבל שיבוט אינו סוג המחקר העוברי היחיד שתאי ביצית שמקורם בתאי גזע עתידים לקהל עליו. מדענים כבר משתמשים בכלי לעריכת גנים ״קריספר״ כדי לשנות עוברים של בני אדם ולהבין טוב יותר את התפתחותם ואת הגנטיקה, ואם יהיה קל יותר להשיג תאי ביצית אנושיים, וכך ליצור עוברים, ניסויים כאלה יתרבו. העובדה ששיבוט או ניסויים בקריספר על בני אדם יהיו קלים יותר, גם יקלו על מדענים לקדם את השימוש בטכניקות כאלה במרפאות פריון.  שיקולים מעשיים כאלה אולי דוחקים במדענים להעדיף ייצור של תאי ביצית לעומת תאי זרע, אולם חוקרים גם מפתחים דרכים שיאפשרו יצירת תאי רבייה זכריים, אף שעדיין לא דווח על הצלחה בייצור תאי זרע לעומת פריצת הדרך הנוכחית בכל הקשור לתאי ביצית.

הרבייה תדמה עוד יותר לתהליך ייצור, שבו רופאים ייצרו מספר גדול יותר של עוברים ואלה יעברו ״בקרת איכות״ וסלקציה נוקשות יותר – שבסיומן יושמדו עוברים רבים עוד יותר שייחשבו פגומים או פשוט בעלי תכונות לא רצויות

אם תאי רבייה שמקורם בתאי גזע אכן ישמשו לרבייה אנושית, רבים מן ההיבטים המטרידים בהפריות המבחנה כיום יוקצנו. הרבייה תדמה עוד יותר לתהליך ייצור, שבו רופאים ייצרו מספר גדול יותר של עוברים ואלה יעברו ״בקרת איכות״ וסלקציה נוקשות יותר – שבסיומן יושמדו עוברים רבים עוד יותר שייחשבו פגומים או פשוט בעלי תכונות לא רצויות.

תאי רבייה שמקורם בתאי זרע גם יקלו מאוד על הנדסה גנטית של ילדים: במקום לנסות לשנות גנטית את העוברים, רופאים יוכלו לשנות גנטית מושבות של תאי גזע שישמשו לייצור תאי רבייה. אפשרויות ספקולטיביות יותר – כמו ייצור זרע מתאי אישה, או ביציות מתאיו של גבר – עשויות לאפשר לזוגות חד מיניים ללדת ילדים ביולוגיים, או ליחידים להתרבות עם עצמם. מטרידה עוד יותר היא האפשרות של ״ריבוי הורים״, שבה תינוקות נוצרים מחומר גנטי של יותר משני הורים. אם שני זוגות ירצו ללדת תינוק ביחד, הם יוכלו ליצור עוברים במבחנה שיושמדו כדי ליצור תאי גזע. מכל שושלת כזו של תאי גזע ניתן יהיה ליצור תאי רבייה חדשים, ואלה יוכלו לשמש ליצירת עובר חדש, שיהיה קרוב לשני הזוגות, אשר מבחינה גנטית יהיו סביו של העובר, משום שהוריו הגנטיים יהיו העוברים שהושמדו בתהליך יצירת תאי הגזע.

מבחנה, בננה

לא נוח: בננה במבחנה. תצלום: Bioversity International

למרות הקלישאה שלפיה ״המוסר אינו מסוגל להדביק את קצה ההתפתחות המדעית״, התקיימו בעשור האחרון לא מעט דיונים בנוגע להשלכות של תאי רבייה שמקורם בתאי גזע, דיונים שהוקדשו להיבטים המוסריים של התחום. אבל אם נבחן את השיח המוסרי סביב הנושא נראה כי ישנם נושאים החוזרים ועולים בכל הקשור לטכנולוגיית הרבייה: תוכניות להעצמה אנושית המושפעות בבירור מן התפישות הישנות של האאוגניקה; גרסאות מעודכנות של אאוגניקה כאידיאולוגיה המאפשרת בחירה הורית וניהול טכנוקרטי והגנה לעומתית של ניהול פריון בשיטות מחליאות המתחזה לבחירה חופשית. אנו נגלה אנשי מוסר ומדענים הפועלים במה שפול רמזי (Ramsey) כינה ״מצפון קל דעת״ – ומעלים שאלות מוסריות לכאורה מבלי להתייחס ברצינות לאפשרות שהתשובות לשאלות אלה יהיו כי הפיתוח הטכנולוגי או כיוון המחקר אינם מוסריים.

שובו של החלום האאוגני הישן

הטרנסהומניסטים, שלהם תוכניות להעצמה אנושית, חייבים לעקוב אחר כל חידוש בתחום הביוטכנולוגיה, ובכלל זה אפשרות הייצור של תאי רבייה מתאי גזע. דוגמה טובה לתוכנית העצמה אנושית בהשראת אותם תאים כי ״בחירת עוברים חוזרת״ (iterated embryo selection) שהציע הפילוסוף הטרנסהומניסטי ניק בוסטרום בספרו רב המכר משנת 2014 Superintelligence.

תבוצע בקרה גנטית כדי למצוא עוברים הנושאים גנים לאינטליגנציה. הם יושמדו כדי ליצור תאי גזע, ואלה בתורם ישמשו ליצירת תאי רבייה שמהם אפשר יהיה ליצור דור חדש של עוברים, ששוב יעבור סלקציה על פי אינטליגנציה. התהליך יוכל להימשך לאורך עשרות דורות

בוסטרום מציע להשתמש בתאי רבייה שמקורם בתאי גזע כחלק מסלקציה אאוגנית של עשרות או מאות דורות של עוברים, על פי אינטליגנציה (כפי שעולה מכותרת הספר, בוסטרום מתעניין באינטליגנציה, אבל אסטרטגיה כזו עשויה להצליח בקשר לכל תכונה  אשר האאוגניקה מעוניינת לקדם). התהליך האאוגני שיתרחש במבחנה יחל בייצור עוברים, מתאי רבייה שמקורם בתאי גזע או באמצעות הפריית מבחנה המקובלת היום, ואז תבוצע בקרה גנטית כדי למצוא עוברים הנושאים גנים לאינטליגנציה. במקום לאפשר לעוברים אלה לגדול ולהיות תינוקות אינטליגנטיים, הם יושמדו כדי ליצור תאי גזע, ואלה בתורם ישמשו ליצירת תאי רבייה שמהם אפשר יהיה ליצור דור חדש של עוברים, ששוב יעבור סלקציה על פי אינטליגנציה. התהליך יוכל להימשך לאורך עשרות דורות, ויהיה דומה לחלום האאוגני הישן – שליטה ברבייה האנושית באותן דרכים שבהן חוואים שולטים ברבייה של בעלי החיים שלהם, ועם תוצאות דרמטיות לא פחות.

שוחרי האאוגניקה בעבר ניסו לעשות את זה עם בני אדם, אבל לא הצליחו – רוב האנשים לא רצו שמדענים מטעם הממשלה ינהלו את בחירות הפריון שלהם, אף שרבים במאה העשרים שמחו כשהמדינה עיקרה אלפי נשים וגברים שנקבע כי אינם מתאימים או ראויים להתרבות. כותבים שונים, כמו הפילוסוף של המוסר ניקולס אייגר (Agar), טענו כי טכנולוגיות הפריון כמו אבחנות גנטיות טרום הפריה יוכלו לאפשר ״אאוגניקה ליברלית״ אשר ״תאפשר להורים לעתיד לבחון את ערכיהם שלהם בעת בחירת השיפורים עבור ילדיהם לעתיד״. אבל בעיני בוסטרום, הטכנולוגיה של בחירת עוברים חוזרת מפתה לא רק משום שהיא יעילה, אלא משום שהיא מאפשרת ״סלקציה של עשרה דורות או יותר בתוך שנים ספורות״. מטרתו אינה להרחיב את מנעד אפשרויות הפריון של המין האנושי, אלא להעצים את האינטליגנציה של בני אדם ביולוגיים, כדי שיוכלו להתמודד עם הרובוטים בעלי אינטליגנציית העל של העתיד – תרחיש שלעומתו החששות המלווים תדיר את טכנולוגיות הפריון, כמו התשוקה של ההורים ללדת ילד המקורב להם גנטית, נראים פתאום שוליים.

צבעי עיניים, גזע, אאוגניקה

טבלה משווה של צבעי עיניים למיפוי קשרים בין גזעים, תערוכת "רפואה קטלנית", המוזיאון היהודי בברלין. תצלום: סבסטיאן נדליך

סוג כזה של גידול המוני של עוברים כדי ליצור ילדים משופרים גנטית, המרוחקים מרחק עשרות דורות מכל אדם חי בשושלת שלהם, מעלה בעיות מוסריות חדשות, אף שהוא נמנע משאלות מוסריות הנוגעות לעיקור המוני שאפיינו את הניסיונות המוקדמים של האאוגניקה. בוסטרום מכיר בכך ש״מדינות מסוימות אולי יאסור על כך לגמרי, מסיבות מוסריות או דתיות״, אבל הוא צופה כי בסופו של דבר, ״רבים ממי שיסתייגו בתחילה יצטרפו גם הם, כדי להוליד ילד שאינו מפגר ביחס לילדים המשופרים של חבריהם או עמיתיהם״.

אם הארנב הצליח להימלט בגלל שהגנים שלו גורמים לו להיות מהיר יותר, או להסתתר טוב יותר, אז אלו הגנים שיועברו הלאה, לדורות הבאים. כשהחוואי בוחר פרות גדולות יותר, הוא רק מודד את הפרות ובוחר את הגדולות לרבייה

אבל אפילו אם נניח להשלכות המוסריות הקודרות של הסלקציה העוברית החוזרת, התוכנית כולה מגוחכת אפילו על פי מושגיה שלה, ומבוססת על אי הבנה יסודית של כוח הברירה הטבעית באבולוציה ושל ברירה מלאכותית בהרבעה של בעלי חיים. בבחירה טבעית ומלאכותית כאחד, מה שנבחר אינו איזה צירוף של די אן איי אלא תכונה מורשת – למשל גודל או אינטליגנציה. כשהטבע ״בוחר״ בעלי חיים שיצליחו לשרוד או להתרבות, הוא אינו יודע דבר על הדי אן איי שלהם. כל מה שהטבע ״יודע״ הוא שהארנב הזה ברח מכל השועלים שניסו לטרוף אותו, והארנב האחר לא. אם הארנב הצליח להימלט בגלל שהגנים שלו גורמים לו להיות מהיר יותר, או להסתתר טוב יותר, אז אלו הגנים שיועברו הלאה, לדורות הבאים. כשהחוואי בוחר פרות גדולות יותר, הוא רק מודד את הפרות ובוחר את הגדולות לרבייה. הוא לא צריך לדעת דבר על הגנים המסוימים שאולי קשורים בגודל. אם ישנו גורם גנטי תורשתי כלשהי הקשור לגודל, הבחירה בפרות גדולות תביא לכך שבחלוף הדורות ייוולדו פרות גדולות יותר.

פר, הרבעה

מבטיח דור של פרות מצוינות: מצוינות למי? לשם מה? תצלום: פטריק קלוק

אבל ״בחירת העוברים החוזרת״ של בוסטרום אינה יכולה לפעול כך. עובר אנושי שטרם הושתל ברחם לא יפגין כל תכונה שהיא שהאאוגניקה תהיה מעוניינת בה או תרצה לבחור בה. אי אפשר לדעת אם עובר אנושי בן שמונה ימים יצמח להיות פיקח במיוחד, חזק, בריא או כל דבר אחר, מלבד על ידי בחינת הדי אן איי שלו. במילים אחרות, ניתן לבחור רק בצירופים של די אן איי שאנחנו כבר יודעים שהם קשורים לתכונה שאנו מחפשים. אבל היתרון בבחירה מלאכותית היא שהיא יכולה לפעול ללא הבנה מושלמת כזו של גנטיקה מולקולרית וביולוגיה התפתחותית. היא דורשת רק הערכות גסות של תורשה של תכונות מסוימות ואת היכולת לאמוד את התכונות הללו. אילו ידענו מראש בדיוק איזה צירופי די אן איי מביאים לידי ביטוי תכונות כמו אינטליגנציה, למה שלא פשוט נערוך את הגנים של העובר או של תאי הגזע ונדאג שיהיה להם די אן איי כזה?

מאחר שכל הסלקציות הללו ייעשו בנוגע לעוברים בני ימים ספורים ותאי גזע במעבדה, הגנים שיש להם השפעה שלילית בשלב מאוחר יותר של ההתפתחות, לא יזוהו

בוסטרום כנראה אינו מכיר במגבלות של סלקציה עוברית, אם כי הוא אומר כי בסופו של דבר ״יתכן שאפשר יהיה לסנתז גנום על פי דרישותינו, ללא צורך במאגר גדול של עוברים״. אולם באשר לסלקציית עוברים בוסטרום טוען כי ״היא אינה דורשת הבנה מעמיקה של הדרכים שבהן הגנים, והמגעים ההדדיים המורכבים שלהם עם הסביבה, מייצרים פֶנוטיפים (תכונות): היא דורשת רק (הרבה) נתונים על הגנטיקה הקשורה לתכונות שמעניינות אותנו״. ידע של קשרים גנטיים יוכל להועיל בצורה מוגבלת בלבד, ובוודאי לא יובל ל"אינטליגנציית על" שאותה בוסטרום מחפש: אם כל מה שנוכל להתבסס עליו הוא מקבילות גנטיות של אינטליגנציה כפי שהיא מתגלה באוכלוסיית בני האדם הקיימת, יתכן שלא נוכל לזהות את המקבילות הגנטיות של האינטליגנציה העל אנושית או הפוסט אנושית, שבוסטרום רוצה.

מעבר לבעיות המעשיות, ישנו מגוון דרכים שבהן גידול המוני של עוברים ותאי גזע במשך מאות דורות עלול להשתבש. ההפקה של תאי רבייה מתאי גזע עשרות או מאות פעמים פותחת פתח לטעויות ותאונות רבות לא פחות בתהליך ההפקה. ניתן גם בקלות לדמיין סיבוכים בלתי צפויים: למשל, בזמן שמדענים יערכו סלקציה מלאכותית של דורות של עוברים על פי אינטליגנציה, תפעל ברקע גם סוג של ברירה טבעית. לא כל הניסיונות להפיק תאי גזע עובריים מעוברים מצליחים, וייתכן שגורמים גנטיים מסוימים גורמים לכך שקל יותר להפיק שושלת של תאי גזע דווקא מעוברים מסוימים. במהלך עשרות דורות של הפיכת עוברים לתאי גזע ובחזרה לעוברים, הווריאציות הגנטיות שהופכות את אותם עוברים לנוחים להפקת תאי גזע עלולות להצטבר. אבל הגנים שגורמים לשגשוג תאי גזע עלולים להיות בעלי השפעה שונה אצל מבוגרים. חשבו על כך שחלק מן הגנים שאנו מכירים כפעילים ביותר בתאי גזע הם גם פעילים ביותר בתאים סרטניים, ופירושו שיתכן כי ״בחירת עוברים חוזרת״ תגדיל שלא בכוונה את סיכויו של אדם ללקות בסרטן. מובן שמדענים יסננו עוברים כדי לא לבחור גנים שאנו יודעים כי הם מגדילים את הסיכוי לסרטן, אבל יכולות להיות וריאציות גנטיות רבות שרופאים לא יוכלו לאתר עד שיהיה מאוחר מדי. מאחר שכל הסלקציות הללו ייעשו בנוגע לעוברים בני ימים ספורים ותאי גזע במעבדה, הגנים שיש להם השפעה שלילית בשלב מאוחר יותר של ההתפתחות, לא יזוהו.

חצי מרתון, ריצה, פיניש

רק הגנים "הטובים" אחראים? ואולי גם "הרעים"? תצלום: MichaEli

כל השאלות המוסריות העולות כתוצאה מעריכה ישירה של גנים תקפות ביתר שאת ביחס לסלקציה גנטית, ועוד יותר מכך ביחס לבחירה הגנטית החוזרת המוצעת על ידי בוסטרום: הגישה הדוחה שלפיה שוויו של אדם נקבע על פי המטען הגנטי שלו, גישה שעלולה להיות מאומצת בעריכת גנים, מקבלת ביטוי בהיר מאין כמותו כשמשמידים עשרות או מאות עוברים משום שאינם מתאימים גנטית. ובין אם הגי אן איי של התינוק נבחר או נערך, הילד נתפש כאובייקט שיש לעצבו בהתאם לגחמות הוריו, ולא כמתנה שיש לאהוב ללא תנאי.

העובדה שבוסטרום מצדד ברבייה סלקטיבית המונית – אף אם מדובר ברמת העוברים ותאי הגזע – חושפת את המשיכה העיקשת של החלום האאוגני הישן.

טכנולוגיה הורית: האאוגניקה החדשה

ניתן יהיה ליצור עוברים רבים יותר, ולצד היכולת למפות בקלות ובזול את הדי אן איי, אפשר יהיה לבחור מתוכם את העוברים המוצלחים והבריאים ביותר. ועל כל זה ישלמו חברות הביטוח או הממשלות, משום שהדבר יחסוך מיליונים בתשלומים רפואיים לטיפול במחלות גנטיות

וכך אנו מגיעים לפן המכובד יותר של מקצוע הביו-אתיקה, המיוצג על ידי הפרופסור למשפטים הנרי גרילי (Greely) מאוניברסיטת סטנפורד, אשר עורר גלים בתחום בספרו The End of Sex and the Future of Human Reproduction, שראה אור ב-2018. גרילי צופה כי תאי רבייה שמקורם בתאי גזע יהפכו את ההפריות החוץ גופיות לזולות וקלות כל כך, שכל מי שיבחר ללדת תינוק ישתמש בהן. חלק מהקסם הגדול של תאי רבייה שמקורם בתאי גזע ינבע מכך שהם יאפשרו לזוגות להשתמש בהפריית מבחנה בלי לקצור ביציות מן האם, בתהליך שהוא היום יקר, לא נוח ואפילו מסוכן. כמו כן, אם הרופאים יוכלו ליצור מאות ביציות במקום לקצור מן האם תריסר או פחות, פירושו שניתן יהיה ליצור עוברים רבים יותר, ולצד היכולת למפות בקלות ובזול את הדי אן איי, אפשר יהיה לבחור מתוכם את העוברים המוצלחים והבריאים ביותר. ועל כל זה ישלמו חברות הביטוח או הממשלות, משום שהדבר יחסוך מיליונים בתשלומים רפואיים לטיפול במחלות גנטיות.

בספרו, גרילי אינו תומך נלהבות בהתפתחויות כאלה, ובוחר לשאול שאלות מעמיקות ולחזות תחזיות רציניות בנוגע לכיוון שאליו מוביל אותנו המדע. הוא ממליץ מספר המלצות מאופקות להסדרה ופיקוח על הטכנולוגיה הזו, וכותב למשל כי ״הייתי אוסר באופן גורף להפוך מישהי או מישהו להורה ללא הסכמתם״. הוא גם חושב כי מי שרוצים להיות הורה בודד (Uniparent) היוצרים תינוק מתאים של ביצית וזרע שהופקו מתאי הגזע שלהם עצמם – הם ״אנוכיים עד חולניות שערורייתית ופשוט מטופשים״, אם כי הוא ״אינו בטוח שזו סיבה טובה לאסור על התהליך״. עם זאת הוא כן סבור ש״הורה בודד״ כזה יידרש בוודאי לעבור ניתוח גנטי טרום הפרייה כדי לנכש את העוברים הפגומים שהפריה עצמית כזו עלולה ליצור.

גבר צעיר, שרירים

בחסות חלומה של חברת הביטוח הרפואי. תצלום: ביאנקה ברג

אולם על אף ההמלצות הצנועות הללו, גרילי משוכנע בלהט כי כל החוקים שיסדירו את הטכניקות הללו חייבים להתעדכן בקביעות על ידי ועדה שתהיה אחראית לפקח על תאי רבייה שמקורם בתאי גזע, ושכל כלל שיאומץ היום חייב לכלול בתוכו תאריך תפוגה. גרילי בטוח שכל המאמצים להסדיר טכנולוגיות כאלה חייבים לכלול הגבלות כאלה, כי ״רק עקרונות מעטים מתאימים בוודאי לכל התרבויות ולכל תקופה״.

הורות ביולוגית עשויה להפוך לחסרת חשיבות, לקרבה אקראית שאין בצדה כל ציפייה לחובות או רגש. בתרבות כזו שבה רבייה, אהבה ומשפחה מנותקות אלה מאלה, יתכן שיהיה מקובל להשתמש בחומר גנטי מן הטובים והמבריקים ביותר כדי ליצור את הדורות הבאים, בלי לצפות שהתורמים של אותו חומר גנטי ידעו על כך

אולם העיקרון לפיו ההורות חשובה מספיק ולכן אין לכפות אותה על אדם ללא ידיעתו או הסכמתו, הוא עיקרון שבוודאי יישאר תקף לעד. אנחנו יכולים אולי להעלות בדעתנו תרבות שאינה מקיימת עיקרון כזה, ובה אנשים יבחרו חומר גנטי עבור הדורות הבאים בצורה שתבטיח לילדים את התכונות הנחשקות ביותר. בתרבות כזו הורות ביולוגית עשויה להפוך לחסרת חשיבות, לקרבה אקראית שאין בצדה כל ציפייה לחובות או רגש. בתרבות כזו שבה רבייה, אהבה ומשפחה מנותקות אלה מאלה, יתכן שיהיה מקובל להשתמש בחומר גנטי מן הטובים והמבריקים ביותר כדי ליצור את הדורות הבאים, בלי לצפות שהתורמים של אותו חומר גנטי ידעו על כך. הולדת צאצא תהיה תהליך לגמרי לא אישי. הניסיון לדמיין תרבות כזו – שבה הורות היא קשר כל כך לא משמעותי שהפיכתו של אדם להורה גנטי ללא הסכמתו נחשבת לראויה – מעורר בעתה. מתוך הבעתה הזו אנחנו מסוגלים להבין למה חשוב לשלוט בטכנולוגיות הפריון. ההחלטות שאנו מקבלים כיום נועדו לשימור האנושות מהתדרדרות כזו בדיוק.

בעוד בוסטרום הטרנסהומניסט רוצה בפירוש להגין על החלום האאוגני הישן, ולשלוט באבולוציה האנושית האקראית באמצעים רציונאליים, גרילי, המרצה המכובד והרציני למשפטים, מעדכן את הפרויקט האאוגני בדרך ערמומית יותר. בחזון העתיד שלו, שליטה אאוגנית ניתנת בידי ההורים אבל תחת העידוד הפטרנליסטי של הממשלה או של חברות ביטוח הבריאות. שליטה כזו לא נועדה לטפח פרויקטים גרנדיוזיים של שינוי המין האנושי, והיא אינה אלא מערכת של רפורמות בבחירות הרבייה של בני האדם, הנתמכת על ידי אינטרסים כלכליים ואשר נועדה לחסוך בהוצאות רפואיות. זהו חזון קודר ביותר של העתיד, שבו את מקומה של חמלה כלפי חולים תופסת סלקציה קרה ויעילה, ובהירות מוסרית מפנה את מקומה לרלטיביזם מחליא.

המקרה של ״גורם האיכס״

מטריד עוד יותר מן האפשרות ליצור תאי רבייה מיחידים ללא ידיעתם או הסכמתם, הוא כנראה האופן שבו תאי רבייה שמקורם בתאי גזע עשויים לשמש ליצירת ילדים אשר להם הורים גנטיים מרובים. ״הורות מרובה״ כזו היא כמעט קריקטורה של טיעון המדרון החלקלק נגד השימוש בתאים כאלה. זהו רעיון כל כך מצמרר וביזארי שכמעט לא ניתן לדמיין מישהו שירצה לממש אותו. שימוש בטכנולוגיות פריון כדי לבחור או להנדס ״תינוקות טובים יותר״ הוא אולי מעורר חששות, אבל קל לראות את הפיתוי שבו. אבל לא יכול להיות שישנם זוגות של הורים שירצו ליצור ביחד נכדים גנטיים באמצעות טכנולוגיות פריון ניסיוניות.

ואכן, אין כנראה דרישה של ממש לסוג כזה של שימוש בתאי רבייה שמקורם בתאי גזע, ויש להניח שלא מדובר ביותר מהמצאה של מתנגדי הטכנולוגיה שנועדה להפחיד אנשים כדי לשכנע גם אותם להתנגד. ועם זאת, ישנם כבר היום מספר אנשי מוסר המגוננים על האפשרות הזו. במאמר משנת 2017 על הפן המוסרי של תאי רבייה שמקורם בתאי גזע, אנלין ל. ברדנוּרד (Annelien L. Bredenoord) ואינסוּ היוּן (Insso Hyun) תיארו הורות מרובה כ״השימוש המהפכני ביותר בתאי רבייה שמקורם בתאי גזע״. לדבריהם, שימוש כזה ״ללא ספק יעורר התנגדות בטענה כי ׳זה מנוגד לטבע׳ או מחאות המבוססות על ׳גורם האיכס׳״. הם הוסיפו כי התנגדויות כאלה ״התגלו בדיונים קודמים כשגויות ומבוססות על דעות קדומות מוסריות״.

אם בביטוי ״דעות קדומות מוסריות״ הכוונה לתפישותיהם של מי שיש להם חוש מוסרי, להבדיל מן הרעיונות והגישות של מי שנעדרים אותו, אז הערכתם של המחברים סבירה. אולם מה שחשוב לברדנורד והיון הוא להימנע מלכנות תאי רבייה שמקורם בתאי גזע ״מלאכותיים״ או סינתטיים״ משום ״שאלה תוויות שעשויות לעורר רושם מעליב כי תאי רבייה שמקורם בתאי גזע הם נחותים לעומת טכנולוגיות רבייה אחרות״. כדי להבטיח שהורות מורכבת תיושם בצורה אחראית, צריך יהיה לבצע ״מחקר סוציולוגי שיעריך את רווחתם ארוכת הטווח של ילדים שייוולדו בטכנולוגיות כאלה״.

ילדים, מגפיים, חורף, בוץ

כל אחד קצת אחרת, קצת מקרי, זה הטבע, זה היופי. תצלום: בן וויקס

קשה לדעת מה לחשוב על הגנה שכזו על דרך דוחה מוסרית להולדת ילדים, מלבד לשער שחוקרי המוסר הללו מחויבים כל כך להתנגד לטיעונו הנושן של ליאון קס –כי ישנה חוכמה בדחייה שמרבית בני האדם חשים כלפי טכנולוגיות פריון כמו שיבוט – עד שהם מגנים מבלי לחשוב על רעיונות שהם דוחים בעצמם. אפילו האופן שבו המחברים מדברים על כך שהורות מורכבת עלולה ״לעורר״ התנגדות מאנשים רגילים גורמת לכך להישמע כאילו הם מעוניינים יותר באמירות-דווקאיות ולא בניתוח מוסרי רציני. מה שהופך תגובה כזו לאומללה במיוחד היא ששני חוקרי המוסר הללו נושאים במשרות חשובות בתחום חקר תאי הגזע: שניהם חברים בוועדת המוסר של האגודה הבינלאומית למחקר תאי גזע, והיון אפילו שימש בעבר כיושב ראש הוועדה.

במקום דיון ציבורי פתוח וקבלת החלטות בדרכים דמוקרטיות על ידי נבחרי ציבור, בכל הקשור להשלכות המוסריות של שינויים קיצוניים ברבייה האנושית, המערכת הפוליטית שלנו השאירה את השאלות הללו בידי בירוקרטים, מדענים וחוקרי מוסר מקצועיים

ועדת הייעוץ המוסרית של האגודה הבינלאומית לחקר תאי גזע יש תפקיד חשוב בפיקוח על טכנולוגיות פריון כמו תאי רבייה שמקורם בתאי גזע, ובעיקר בארצות הברית, הנעדרת תשתית להסדרת השימוש בטכנולוגיות כאלה. המכונים הלאומיים לבריאות אינם מוכנים לממן מחקרים הכרוכים בניסויים שיש בהם יצירה של עוברים, אולם ניסויים שבהם מופקות תאי ביציות מבלי ליצור מהם עוברים יהיו בוודאי זכאים למימון פדרלי. מנהל המזון והתרופות עשוי להחליט למנוע מרופאים להשתמש בתאי רבייה כאלה לצרכי פריון עד שיוכח כי הם בטוחים. אבל אם הטכניקות הללו יוכרזו כבטוחות, סביר להניח שמנהל המזון והתרופות לא יהיה רשאי לאסור על ״הורות מורכבת״ או על ״אאוגניקה במבחנה״. במקום דיון ציבורי פתוח וקבלת החלטות בדרכים דמוקרטיות על ידי נבחרי ציבור, בכל הקשור להשלכות המוסריות של שינויים קיצוניים ברבייה האנושית, המערכת הפוליטית שלנו השאירה את השאלות הללו בידי בירוקרטים, מדענים וחוקרי מוסר מקצועיים.

המדענים שעובדים בפועל על הטכנולוגיות הללו מתמקדים ביישומים הסבירים יותר שלהן, כמו סיוע למטופלים עקרים, או שהם מתעניינים במה שניתן לגלות על התפתחות עוברים והתפתחות הגוף האנושי. אבל מי שקובעים את הסטנדרטים המוסריים עבור מדענים אלה כבר להוטים למצוא את היישומים הדוחים ביותר של הטכנולוגיות הללו, כדי להצדיק אותן. ובשביל מה? האם יש צורך דחוף על כך להגן על ״הורות מורכבת״? האם אנחנו באמת זקוקים למחקר סוציולוגי שיארך עשרות שנים כדי לבדוק האם חייהם של ילדים שנוצרו במעבדה על ידי Polycule, רשת של מערכות יחסים פוליאמוריים – טובים לא פחות משל ילדים שגדלו בבית שבו שני הורים? (ומאחר שלא טרחנו לבצע מחקרים כאלה עבור ילדים שנולדו מתרומת זרע או ביצית וגם לא ערכנו מעקב רציני רפואי כלשהו אחר ילדים שנולדו בהפריות חוץ גופיות, למה שנצפה לעריכת מחקר כזה?).

בקרב פוליטיקאים הובע רצון דל מדי להסדיר ולהגביל ברצינות את התפתחותן של טכנולוגיות פריון. במשך זמן רב כל כך הבעיות המוסריות שצצו בעקבותיהן נותרו בידיהם של אנשי מקצוע אשר להם סדרי עדיפויות מעוותים. באשר לתאי רבייה שמקורם בתאי גזע, יש לקבוע חוקים מוקדם ככל האפשר, שיאסרו על השימושים השערורייתיים ביותר שלהם. כל יישום קליני סביר, כמו סיוע להשבת הפריון לאנשים שאין להם יכולת לייצר זרע או ביצית, יחוויר לעומת האפשרות להורות מורכבת או אאוגניקה במבחנה. קהילת אנשי המקצוע בתחום הביו-אתיקה עשויה לחשוב שחוקים כאלה מוטעים או קיצוניים, אבל בהתחשב בעברם המוסרי קל הדעת, אין סיבה להאמין שהם יספקו פיקוח משמעותי על הטכנולוגיות הללו, ולכן נחוצות מגבלות ישירות חד משמעיות.

 

ברנדן פ. פוט (Brendan P. Foht) הוא חבר במערכת כתב העת The New Atlantis.

Published by Alaxon by special agreement with The New Atlantis

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: אפשר לעשות ילדים. תצלום: ballyscanlon, אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי ברנדן פ. פוט, The New Atlantis.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

4 תגובות על ילדים ישר מהמדף

01
הומניסט

מאמר מרתק. והנה שאלה מאתגרת למומחים לביו-אתיקה ובייחוד לרקעים הדתיים של פרוייקטי האאוגניקה: באיזו מידה האובססיה לדחוף לניתוק קשרי הדם הישירים בין זוג הורים לילדיהם, ולנטרל את תפקיד יחסי המין ביצירתם, הם גלגול של דוקטרינת החטא הקדמון, או למצער מושפעים ממנה?

02
משה

"אם בביטוי ״דעות קדומות מוסריות״ הכוונה לתפישותיהם של מי שיש להם חוש מוסרי, להבדיל מן הרעיונות והגישות של מי שנעדרים אותו, אז הערכתם של המחברים סבירה."

דוגמה אקראית ליהירות הכללית במאמר. יש טיעונים מוסרים טובים בעד ברירה גנטית כדרך למזער סבל אנושי.

לא כל מי שלא מסכים עם התפיסה המוסרית שלך הוא אידיוט קר לב...

03
טיגי

אמנם יש פה נימה סמכותית אבל זה לגיטימי לאור הטיעונים הרציניים. יש בעיה עם הביוטכנולוגיה בתחום ההתרבות וטוב לקבל תמונה הגונה של העמדה הזהירה של השמרנות גם אם מרגישים פה את הדת מתחת לטיעונים.

04
לי

לא יתממש. הטבע ישמיד את האנושות קודם. היהירות של חלק מהמדענים על הטבע גורמת ותגרור צרות רבות. אנחנו לא יכולים באמת להיות יותר חכמים ומתוחכמים ממה שאנחנו. הזלזול בעצם מהותנו הביולוגית הורג אותנו.