בלי להרים ידיים

לפעמים ההתנגדות הנכונה ביותר והיעילה ביותר למשטר לא צודק ולעוול חברתי היא לא לעשות כלום, ואפשר ללמוד איך עושים זאת נכון
X זמן קריאה משוער: 5 דקות

ההתקוממות היא זכות אנושית. משום כך ההקדמה למגילת זכויות האדם הבינלאומית מצהירה כי לבני האדם ״לא תהיה ברירה אלא לפנות למרי״ אם זכויות האדם שלהם לא יכובדו, ומשום כך רבות מהחלטות האו״ם העוסקות בזכויות אדם תומכות בהתנגדות לקולוניאליזם ואפרטהייד. אי אפשר אחרת. אם הזכויות שלכם מופרות, מגיע לכם סעד. על פי רוב, ניתן למצוא אותו בחוק ובבתי המשפט, אבל מול אי צדק משווע, ההתקוממות היא אותו סעד. אבל כשאחרים מתקוממים, ואנחנו תומכים במטרות שלהם, מה עלינו לעשות? התשובה מפתיעה.

מסתיו 2018 ובמשך כשנה, קבוצה המוכרת בשם ״המרד בהכחדה״ [ובאנגלית Extinction rebellion או XR] ארגנה מספר פעולות מחאה רבות עוצמה בבריטניה, על הגשרים של לונדון ובמספר מרכזי ערים, שעצרו את התנועה. המפגינים ניסו לעורר מודעות לצורך בפעולה מידית בנוגע למשבר האקלים. מנקודת המבט שלהם, אלה היו פעולות של התקוממות, שנועדו להפנות את תשומת הלב לאי צדק ומחדלים. מה אמור אדם המזדהה עם מטרתם ומעשיהם לעשות? אם אפשר, לא לעשות דבר. אבל ישנן דרכים שונות לא לעשות כלום. וחושב לא לעשות כלום בצורה נכונה ומן הסיבות הנכונות. הרשו לי להסביר.

ישנן לפחות שלוש חובות שליליות הנובעות מן הזכות להתנגדות: החובה שלא להתערב, החובה שלא להפריע והחובה שלא לשתף פעולה

זכויות מלוות בחובות. אם יש לכם זכות כלשהי, מושתת על אנשים אחרים חובה כלפיכם. ישנן לפחות שלוש חובות שליליות הנובעות מן הזכות להתנגדות: החובה שלא להתערב, החובה שלא להפריע והחובה שלא לשתף פעולה.

הפשוטה מבין השלוש היא החבורה שלא להתערב. אם יש לאדם זכות לעשות משהו, קיימת חובה בסיסית שלא למנוע ממנו לעשות זאת. לכן, אם אדם מממש את זכותו להתקומם, אז לצופים מהצד ישנה חובה להבליג ולא להתערב. לכאורה הדבר מובן מאליו, אבל במהלך מחאות ה-XR בלונדון היה מקרה מדהים למדי, שבו החובה הזו לא כובדה. באוקטובר 2019, מפגינים מנעו מן הרכבות בלונדון לנוע כשטיפסו על הקרונות. באזור קאנינג טאון שבמזרח לונדון, אחד המפגינים הורד בכוח מהגג ונוסעים ברכבת התיישבו עליו. זו הייתה הפרה של חובת אי ההתערבות. יתכן שאנשים כעסו על ההפרעה לסדר היום שלהם, אך זו אינה הצדקה להתנהגותם. זה אמנם מעצבן, אבל יש לנו חובה לא לעשות דבר.

XR, מרד ההכחדה, Extinction Rebellion, לונדון, גשר ווטרלו

מחאת XR בלונדון: אנשי קרקס בגשר ווטרלו (אפריל 2019). תצלום: ניל סקופילד

עלינו להימנע מלהפריע לפעולות שהמתקוממים מנסים לבצע. כדי לקיים את חובת אי-ההפרעה עלינו להיות יותר מצפוניים באשר לדרכים שבהן אנחנו מתקשרים

עם זאת, לא די לא להתערב במעשיהם של יחידים. ההתנגדות לאי צדק היא לעתים קרובות מאורגנת. בנוסף לחובה לא להתערב במעשיהם של יחידים, חייבת להיות גם חובה שלא להפריע לארגונים. מן החובה הזו מתעלמים לעתים קרובות, אבל ישנן אינספור דרכים שבהן אנשים יכולים להפריע, לא בכוונה, להתקוממות מאורגנת. בשנת 1849, הנרי ״בוקס״ בראון נמלט מעבדות כששיגר את עצמו בתוך ארגז מווירג׳יניה לפנסילבניה. הסיפור הפך לסנסציה תקשורתית, עובדה שהמתנגד לעבדות פרדריק דאגלס קונן עליה, משום שחסמה בפועל את הנתיב הזה להימלטות מעבדות: אילו העיתונאים היו מפעילים יותר שיקול דעת, יותר אנשים היו יכולים לברוח מעבדות באמצעות הדואר. בעידן הטוויטר, סנאפצ׳ט, פייסבוק וטיקטוק, קל להפריע, שלא בכוונה, לארגונים הנלחמים בעוולות. העלאה לרשת של סרטון או תמונה עלולה להוביל לכך שמשתתפי המחאה יזוהו על ידי המשטרה, או לכך שנתיב בריחה ייחסם. עלינו להימנע מלהפריע לפעולות שהמתקוממים מנסים לבצע. כדי לקיים את חובת אי-ההפרעה עלינו להיות יותר מצפוניים באשר לדרכים שבהן אנחנו מתקשרים.

יכול להיות שעם התרחבות המחאות בנושאי השינוי באקלים, מדינות ״דמוקרטיות ליברליות״ יפעילו לחצים באמצעות אפליקציות והגישה לטלפונים. הכלל הוא פשוט: אל תלשינו.

החובה השלילית האחרונה היא החובה לא לשתף פעולה עם סוכנויות המדכאות את ההתקוממות. אם אסור לנו להפריע, שלא בכוונה, להתנגדות, נובע מכך שאסור לנו לעזור באופן פעיל לדיכויה. סוכנויות שעוסקות בדיכוי התקוממויות תלויות, לעתים קרובות, בסיוע של גורם שלישי. כפי שהחוקר חואן אספינדולה (Espíndola) גילה במחקרו שעסק בגרמניה המזרחית בין השנים 1949-1990, הרשת רחבת הידיים של ״עמיתים בלתי רשמיים לעבודה״ שהלשינו על מתנגדי משטר, סיפקה תמיכה לוגיסטית לשטאזי, וכונתה ״איברי הנשימה״ של המדינה. בלי שיתוף פעולה, משטרים בלתי צודקים נחנקים. יתכן שהיום נדמה לנו שלא מופעל עלינו לחץ כזה לשתף פעולה, אבל די להביט בהחלטה של אפל משנת 2019 להסיר את האפליקציה שנועדה לידע מפגינים פרו-דמוקרטיים בהונג קונג על המקומות שבהם המשטרה מתרכזת ומשתמשת בגז מדמיע. יכול להיות שעם התרחבות המחאות בנושאי השינוי באקלים, מדינות ״דמוקרטיות ליברליות״ יפעילו לחצים דומים. הכלל הוא פשוט: אל תלשינו.

אז יש לנו לפחות שלוש חובות לא לעשות. האם יש עוד משהו שמחובתנו לא לעשות? אחת האפשרויות עשויה להיות לחקות את הפילוסוף הנרי דייוויד ת׳ורו, אשר בשנת 1846 הפסיק לשלם מיסים בתגובה למלחמה שהכריזה ממשלת ארצות הברית על מקסיקו, ללא כל פרובוקציה, ולהמשך התמיכה בעבדות. ת׳ורו סירב לתמוך במדינה כל כך בלתי צודקת. האם עלינו לנהוג כך בשל מצב החירום האקלימי? בשלב זה, הייתי אומר שלא. מדינות דמוקרטיות עדיין מספקות די הגנה על זכויות האדם ולכן עדיין מגיעה להם תמיכה, אם כי יתכן שזו תישחק ככל שמשבר האקלים יחמיר.

ואחרי שלמדתם איך לממש את החובה שלכם ״לא לעשות דבר״, אתם חייבים להתחיל (לא) לעשות זאת. אין ספק שיהיו לכם הזדמנויות רבות, בעידן החדש הזה, עידן האנתרופוקון, שבו אזור הכמעט זהה בשטחו לשטחה של אנגליה עלה באש בגלל בצורת עולמית, שהוחרפה בשל עליית הטמפרטורות כתוצאה משינויים באקלים. לאחרונה, עיני העולם הופנו לאוסטרליה בגלל שזו המדינה הפוסט-תעשייתית הראשונה שהושפעה באורח חמור ולא הצליחה לרסן את משבר האקלים (ומנהיגיה אפילו לא הצליחו להכיר בכך). יש לקוות כי הממשלות בעולם יחליטו לעשות מעשה בנוגע לאיום הקיומי הזה, אבל הולכת השולל, עזות המצח והאופטימיות הלא הגיונית שאפיינה את התגובות למגפת הקורונה ברבות מן המדינות המפותחות, אינה מעוררת תקווה רבה. ללא טיפול מידי, השפעות השינוי באקלים ימשיכו להתפשט ואלפי האוסטרלים שיצאו לרחובות כדי להפגין בינואר 2020 יעוררו באחרים השראה להתקומם נגד מצב החירום המתמשך. אם איננו יכולים להצטרף למפגינים, עדיין חלות עלינו החובות לתמוך בהם באמצעות אי-מעשה מודע. לא רק מה שאתם עושים משנה, אלא גם מה שאינכם עושים.

גווילים דייוויד בלאנט (Gwilym David Blunt) הוא מרצה במחלקה ליחסים בינלאומים בסיטי יוניברסיטי לונדון. הוא מחבר הספר Global Poverty, Injustice, and Resistance (משנת 2019).

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: סמל השלום. תצלום: nito100, אימג'בנק / גטי ישראל

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי גווילים דייוויד בלאנט, AEON.

תגובות פייסבוק

3 תגובות על בלי להרים ידיים

01
גל

מי אמר שהחובות הן על היחיד, ולא על המדינה בלבד? אם אינני מסכים עם מטרות המחאה, למה שהפרעה להן מצד אזרחים אחרים לא תיחשב מחאת נגד בעלת אותן זכויות?

    02
    רווית

    אז למה שלא תפגין ותקיים מחאה משלך? מדוע מהותה ודרכה צריכות להיות הפרעה לאחרים שמוחים? לדעתי, אם תמחה את מחאתך, היא תהיה לגיטימית בדיוק באותה המידה.

03
דני

לדעתי ההפרעה לפעולת מחאה היא זכות דמוקרטית בדיוק כמו המחאה עצמה. תפיסת "אל תפריעו" מנוגדת לכל היגיון של מאבק בין דעות. לפי זה לא נכון להפריע להפגנה של ניאו-נאצים בארה"ב? של חרדים הזורקים אבנים על מכוניות בשבת? אם הכל מותר לא יישאר מקום לשום סדר ציבורי תקין.