הבטן היא הלב של הראש

בכל הקשור לקבלת החלטות, חוקרים וקובעי מדיניות רבים רואים ברגשות מקור לאי-רציונליות. פסיכולוגים כמו פול סלוביץ׳ (Slovic) וזוכה פרס הנובל דניאל כהנמן, סבורים שהניגוד בין היגיון לרגש מסביר סוגים שונים אל אי הבנות בין בני אדם בנוגע לסיכונים וסטטיסטיקות. רבים מפחדים מפני אנרגיה אטומית, למשל, אף שמבחינה סטטיסטית, הסיכוי לתאונה חמורה בכור גרעיני הוא זעיר ביותר. בקצרה, הרעיון הוא שאנשים מגיבים בצורה רגשית בכל הקשור לתפישת הסיכונים שלהם, ולכן הם אוטמים את עצמם מלהבין את העובדות המדעיות.

אף שהציבור עשוי להיות רגשן – ולכן לכאורה לא הגיוני – דעת הציבור צריכה עדיין להנחות אותנו, מסיבות דמוקרטיות או פרגמטיות-מעשיות

תגובה מקובלת אחת היא פשוט להאמין לראיות המדעיות הזמינות ולהאמין למומחים. זוהי גישה שאני מכנה בשם ״הגישה הטכנוקרטית״ – מידע מכומת הוא האור המנחה, ואילו החרדות והחששות של הציבור זוכות ליחס מבטל, כאילו אינן רלוונטיות. בקצה השני של הספקטרום ישנה מה שאני מכנה בשם ״הגישה הפופוליסטית״, שבה רצון הציבור הוא הקובע בכל הקשור למדיניות. אף שהציבור עשוי להיות רגשן – ולכן לכאורה לא הגיוני – דעת הציבור צריכה עדיין להנחות אותנו, מסיבות דמוקרטיות או פרגמטיות-מעשיות.

צריך להקשיב לו: מפגין בסנטיאגו, בירת צ'ילה. תצלום: אליאס אריאס

אולם, אני סבורה ששתי הגישות הללו מוטעות מאותה סיבה: הן לא מתייחסות ברצינות לרגשות ולערכים שבבסיסן. ברור כי חיוני לחשוף את העובדות המדעיות הרלוונטיות כדי לקבל החלטות חשובות, למשל באשר לטכנולוגיות מסוכנות או מגפות. אבל החלטת כאלה אינן רק עניין של איסוף מידע מדעי והקשבה למומחים, אף שכל זה חשוב ביותר. מידע מדעי הוא חיוני, אבל הוא אינו מספיק. אנחנו חייבים לקחת בחשבון גם שיקולים חברתיים ומוסריים, והדבר תובע בחינה אתית מפורשת, שבתורה דורשת שנשים לב לרגשות.

רגשות יכולים להפנות את תשומת הלב לשיקולים מוסריים חשובים שלעתים קרובות מתעלמים מהם בגישות כמותיות לסיכונים, גישות המבוססות על מדע

חוקרים רבים מתחום הפסיכולוגיה והפילוסופיה, כמו ניקו פריידה (Frijda), אנטוניו דמאסיו (Damasio) ומרתה נוסבאום, הראו כי הרגשות שלנו מסייעים לנו במה שקרוי ״הגיון מעשי״ – כלומר, בקבלת החלטות במצבי חיים מורכבים. בעבודתי, אני טוענת כי הרגשות הם חשובים לצורך תובנות מוסריות. רגשות אינם נוגדים, על פי הגדרה, את ההיגיון, אבל עשויים לשמש מקור חשוב לבחינה מוסרית. הם מצביעים על מה שחשוב לנו מבחינה מוסרית. רגשות יכולים להפנות את תשומת הלב לשיקולים מוסריים חשובים שלעתים קרובות מתעלמים מהם בגישות כמותיות לסיכונים, גישות המבוססות על מדע.

קחו למשל טכנולוגיות כמו תחנות כוח – בין אם הן מייצרות אנרגיה באמצעות ביקוע גרעיני, שריפת פחם או באמצעות שימוש במקורות מתחדשים כמו רוח ואור השמש. כדי להעריך האם אלה מקובלים מבחינה מוסרית, עלינו לבחון מי מרוויח ומי מסתכן בהקשרים של תאונות עבודה וסוגים של זיהום סביבתי. למשל, חידושים טכנולוגיים לעתים קרובות מזיקים ללא שיעור לקבוצות שהן פגיעות ממילא. החששות והכעס של אלה נובעים מכך שערכים חשובים – כמו בריאות, רווחה והזכות שיקשיבו להם – נפגעים או זוכים להתעלמות. באופן כזה, רגשות כמו חמלה, אמפתיה, הזדהות, התלהבות וכעס יכולים להאיר את הפנים המוסריות של הסיכון, כמו אוטונומיה, צדק והגינות. שימת לב לרגשות כאלה יכולה על כן לעזור לקובעי מדינית ולמפתחי טכנולוגיות למצוא פתרונות יותר מוסריים ואחראיים מבחינה חברתית.

טובה לסביבה וגם לכלכלה, אבל כדאי להקשיב גם למי שעלול להיפגע מהטכנולוגיה וחושש מפניה. תצלום: סיימון מיגאז'

גישות מקובלות לסיכון כרוכות על פי רוב רק בשיטות של חישוב תוצאות, כמו למשל ניתוח של רווח לעומת הפסד. הן נוטות להתעלם משיקולים מוסריים רבים אחרים, כמו צדק חלוקתי וצדק תהליכי. רגשות עשויים למלא תפקיד מרכזי בהארת הממדים המוסריים הנוספים הללו. במקום לראות ברגשות רק מצבים של אי רציונאליות המפריעים לחשיבה, הגישה שלי רואה ברגשות פתח שדרכו ניתן לראות את ערכיהם של בני האדם.

הניסיון לקבל החלטות בתנאים של חוסר ודאות, מעלה בעיות מוסריות ייחודיות. הדבר תובע דמיון ותשומת לב לתחושות של אחריות ודאגה. הוא מחייב אותנו להעריך תרחישים שונים, בלי לדעת את מלוא התוצאות העתידיות

הניסיון לקבל החלטות בתנאים של חוסר ודאות, מעלה בעיות מוסריות ייחודיות. הדבר תובע דמיון ותשומת לב לתחושות של אחריות ודאגה. הוא מחייב אותנו להעריך תרחישים שונים, בלי לדעת את מלוא התוצאות העתידיות. האסון בכור הגרעיני בפוקושימה ביפן בשנת 2011, למשל, יכול היה להימנע אילו היו מוצבים מחסומים גבוהים יותר, שהיו מגנים על תחנת הכוח מפני הים. מומחים הציעו לעשות זאת, אבל נקבע כי לא סביר שיתרחש צונאמי עם גלים גבוהים כל כך. אפשר לקרוא לכך דמיון מוגבל. ובעוד שאיש לא נהרג בקריסת הכור בפוקושימה, אלפי בני אדם נאלצו לעזוב את בתיהם, ורבים מהם לעולם לא יוכלו לחזור. בעוד שגישות צרות ומכמתות עלולות להתעלם מנזקים כאלה או לזלזל בהם, הסבירות היא שגישה המבוססת על אכפתיות תהיה מודעת יותר לכל ההשפעות על רווחתם של בני אדם. ניתן, כמובן, להרחיב את הגישות המכמתות, אבל הדבר דורש התייחסות מבט רגשי ומוסרי בכל מרקם החוויה האנושית.

חוקר המוסר והערכת הסיכונים השוודי סוֶון אובֶה הנסון (Hansson)  טען כי ישנו הבדל מוסרי חשוב בין מה שמכונה טעויות ״מסוג 1״ לעומת טעויות ״מסוג 2״ – תוצאה חיובית מוטעית לעומת תוצאה שלילית מוטעית. במחקר המדעי, אנו נוטים על פי רוב למנוע תוצאות חיוביות מוטעות, כלומר טענות שגויות בנוגע למה שנבדק. אבל בהקשר של מדיניות ציבורית, הנוגעת לנושאים כמו סיכונים לבריאות וסיכונים הנובעים מטכנולוגיה, אנחנו רוצים להימנע מתוצאות שליליות מועטות – טענות שגויות כי מישהו בריא בעוד שהוא חולה, או שטכנולוגיה כלשהי בטוחה בעוד שהיא מסוכנת. רעיונות אלה נובעים מאכפתיות, כלומר אנו מעדיפים לנקוט צעדים ליתר ביטחון – ובתורם הם תומכים בעקרון זהירות היתר.

מצד שני, אנו גם חייבים להעריך את ההשלכות המוסריות של גישה זהירה כזו. למשל, לכל טכנולוגיות הפקת האנרגיה ישנם יתרונות אפשריים אבל גם תופעות לוואי אפשריות. אלה עלולות לכלול פליטה של פחמן דו חמצני, הרס הסביבה או שינויים בנוף. השגת התערובת הרצויה של מקורות אנרגיה, מבחינה מוסרית וחברתית, דורשת מאיתנו לאזן את היתרונות והנזקים הללו. הדבר מורכב בהרבה מניתוח פשוט של עלות מול תועלת שמרבית המומחים להערכת סיכונים עורכים. רגשות הלוקחים בחשבון אנשים אחרים, כמו חמלה, עשויים לעזור לנו לדמיין תרחישים הכוללים אחריות מוסרית.

עובד טיהור בפוקושימה: אחריות מוסרית כבדה בעקבות חישוב סיכונים קר. תצלום: Global 2000, Lydia Matzka-Saboi

רגשות, כמובן, עלולים גם להטעות, אבל הדבר נכון לגבי כל מקורות שלנו לתובנות. יש לבחון רגשות בצורה ביקורתית, בהתבסס על מידע מדעי וניתוח הגיוני, בנוסף לבחינה רגשית ושיקול דעת. בדיון ציבורי על אודות אנרגיה, אנשים יוכלו להתבקש להציב את עצמם בנעליהם של בעלי העניין, וגם בתפקיד קובעי המדיניות שצריכים למצוא פתרונות. הדבר תובע יכולות של דמיון וחמלה, המצריכות חריגה אל מעבר לתגובה הרגשית האישית הראשונית. במילים אחרות, רגשות עשויים להיות גם מטרה וגם כלי לבחינה ביקורתית.

יכולות אנושיות המבוססות על רגש, כמו דמיון, עשויות למלא תפקיד חשוב בפיתוח תרחישים עתידיים ובחינתם. האפשרות של שינוי אקלים קטסטרופלי תובעת מאיתנו לדמיין צורות חיים שונות, ותרחישים שונים שבהם נוכל לנהל כלכלה יותר בת קיימא, עם מקורות אנרגיה עמידים יותר ופחות צריכה. אמנים, יוצרי קולנוע וסופרים יכולים למלא תפקיד חשוב בפיתוח של תרחישים כאלה. אמנות מגרה את הדמיון, היא יכולה להפוך בעיות מופשטות לקונקרטיות יותר, וכך לסייע לדיון מוסרי בהשלכות של תרחישים עתידיים כאלה.

רגשות אינם פשוט היבטים לא נוחים שיש להגביל או לרסן. הם אינם מכשולים, אלא דווקא מקורות של תובנות פוריות בכל הקשור לחשיבה על אודות סיכונים

ההתפתחויות האחרונות בביוטכנולוגיה, רובוטיקה ובינה מלאכותית נחזו מזמן ביצירות מדע בדיוני, ויצירות אלה חורגות מכל מה שהאנושות מסוגלת לו כיום. אמנות וספרות עוזרות לנו להפוך בעיות מופשטות למוחשיות יותר, ולבחון אילו התפתחויות טכנולוגיות קוסמות לנו. הדבר עשוי בתורו להניע שינוי התנהגות: רגשות לא רק מאפשרים תובנות מוסריות, הם יכולים גם להיות מקור חשוב למוטיבציה, לתכנון של טכנולוגיות אחראיות יותר או להגבלה של טביעת הרגל האקולוגית שלנו. למשל, סרטי הטבע של דייוויד אטנבורו תרמו, לאורך עשורים רבים, למודעות גלובאלית רבה יותר לערכו של עולם הטבע ולקסמו.

רגשות אינם פשוט היבטים לא נוחים שיש להגביל או לרסן. הם אינם מכשולים, אלא דווקא מקורות של תובנות פוריות בכל הקשור לחשיבה על אודות סיכונים. במקום לזלזל ברגשות, עלינו לקבל אותם כמשאב רצוי ואפילו כנקודת התחלה לדיון וחשיבה מוסריים. חמלה ורגשות של אחריות ואכפתיות, יכולים לסייע לנו לחשוב על ההשלכות המוסריות הכרוכות בהחלטות קשות רבות שעומדות בפנינו. הם גם עוזרים לנו לחוש סולידריות ולאזור אומץ – כפי שנתבע מאיתנו בעת הזו. כדי להתמודד עם אתגרים מוסריים שמעלים טכנולוגיות מסוכנות ועתיד לא ידוע, עלינו להישען על היכולות האנושיות העשירות שלנו: ידע מדעי, תובנות ממדעי החברה, האמנויות ומדעי הרוח, והיכולת שלנו לחוש רגשות עמוקים.

סבין רוזר (Sabine Roeser) היא פרופסור לאתיקה וראש המחלקה לאתיקה ופילוסופיה של הטכנולוגיה באוניברסיטה הטכנולוגית של דלפט בהולנד.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: מדיד בכור גרעיני משנות ה-50. תצלום: דן מאיירס, unsplash.com

Photo by Dan Meyers on Unsplash