שמחת הגלגלים

בסתירה משמחת להתנפלות חסרת ההבחנה על מוצרים, חנויות רבות בארצות הברית מדווחות על מחסור נקודתי דווקא במלאי הסקטים, וסיפורי החלקה על סקטים מתפרסמים באתרי חדשות חשובים. ואולי העלייה הנוכחית בפופולריות של סקטים, לא עד כדי כך בלתי צפויה. בסופו של דבר, ספורט זה תמיד היה שזור עמוק ברוח התקופה וגם בשיווק להמונים. ילדים ומבוגרים כאחד חיפשו פעילויות קיץ מותאמות מגיפה המספקות הקלה נפשית מ-״כל מה שמתרחש״. על אף שהחלקה היא ספורט יחידני בבסיסו - הרי, כולנו מחליקים לבד - היא מאפשרת גם ליהנות ממנה בחבורה תוך כדי שמירה על ריחוק חברתי.

בארצות הברית הדימוי המנטלי שלנו של אנשים מחליקים קשור באשה בלונדינית לבושה במכנסי ג׳ינס קצרצרים המחליקה לצד האוקיינוס השקט, או חובבת דיסקו במכנסיים מבהיקים ומתרחבים, הרוקדת לצלילי להקת אבבא. אך השימוש הראשון המתועד בסקטים מוכר לנו ממאתיים שנה קודם לכן, בשנת 1743, בהפקת תיאטרון שבה שחקנים חיברו גלגלים לנעליים כדי לחקות על הבמה החלקה על הקרח. הופעת הבכורה של הממציא ג׳ון ג'וזף מרלין (Merlin) על גלגלים הותירה רושם עז במסמכים ההיסטוריים.

כשהממציא ניסה להחליק דרך מסיבת מסכות בעודו מנגן בכינור, התנגש מיד במראה, שבר את הכלי וגם סבל מפציעות חמורות

מרלין יליד בלגיה היה ידוע בזכות אישיותו האקסצנטרית ולבושו הראוותני. הוא  ניצל את הסקטים כדי למשוך תשומת לב להמצאותיו האחרות, כמו מכונת שקילה. מרלין עיצב את הסקטים הראשונים לאחר שעבר ללונדון מן העיר אוי (Huy) שבבלגיה בשנת 1760. לרוע המזל, לא היו לסקטים שלו מעצורים, ולו עצמו היה חסר שווי משקל. כשניסה להחליק דרך מסיבת מסכות בעודו מנגן בכינור, התנגש מיד במראה, שבר את הכלי וגם סבל מפציעות חמורות.

עברו גלגולים רבים עד שהגיעו לדגם הזכור לרבים מאיתנו. תצלום: מוזיאון הילדות באינדיאנפוליס, ויקיפדיה.

לא עבר זמן רב וממציאים נועזים נוספים הבינו את הפוטנציאל הטמון בסקטים. בשנת 1819 בפריז הממציא הצרפתי פטיטבלה (Petitbled) רשם פטנט על דגם סקטים בטור של שלושה גלגלים. אך רק בשנת 1863 ג׳יימס פלימפטון (Plimpton)  חולל מהפכה בסקטים כשעיצב סקטים עם ארבעה גלגלים בתבנית מרובעת. לפי המוזיאון הלאומי להחלקה על סקטים, פלימפטון הגיע רחוק הרבה יותר. בנוסף למוצר עצמו הוא גם הצליח לייצר לו ביקוש. פלימפטון הקים את איגוד ההחלקה על סקטים של מדינת ניו יורק; בשנת 1866 פתח את משטח ההחלקה הראשון באזור נופש במדינת רוד איילנד; ובשנות ה-70 של המאה ה-19 נתן שיעורים פרטיים בהחלקה. אולם גאונותו האמיתית התבטאה בכך ששיווק את הסקטים כפעילות הולמת שגברים ונשים יוכלו לעשות יחדיו, ובכך איפשר לזוגות ויקטוריאניים צעירים להיפגש ללא ביקורת, משוחררים מהנוקשות של מוסד בנות הלוויה.

החלקה על סקטים לא נחשבת מספיק רצינית כדי להפוך לספורט אולימפי. היא פשוט יותר מדי כיפית

החלקה על סקטים היום עדיין נושאת בחובה ניצוץ של אותה ויקטוריאניות רומנטית שובבה, מה שחסר לכל סוגי ספורט הגלגלים האחרים, כמו החלקה על רולר בליידס, סקייטבורד ובעיקר החלקה על הקרח - עם הלהבים החדים השורטים את הרצפה הקפואה. וזאת אולי הסיבה שבגללה החלקה על סקטים לא נחשבת מספיק רצינית כדי להפוך לספורט אולימפי. היא פשוט יותר מדי כיפית.

עם דרישות סף נמוכות יחסית, החלקה על סקטים מתאימה גם לתוכנית אימונים אישית יותר מאשר ענפי ספורט אחרים. אמנם זוג סקטים סביר עלול לעלות כ- 150 דולר, אבל זאת באמת ההשקעה היחידה שנחוצה. אין דמי מנוי חודשיים לחדר כושר, וניתן להחליק בכל מקום שיש בו מדרכה חלקה. אף על פי כן אנשים רבים מעדיפים להחליק במשטחי החלקה ייעודיים ובזירות שתוכננו לכך. בשנות השמונים של המאה ה-19 החל ייצור המוני של סקטים, ומשטחי החלקה נפתחו למענם במיוחד בעיקר באזור ניו אינגלנד.

הממסד הרפואי שם לב לשיגעון הסקטים ״יש כרגע תשוקה, מוגזמת באופן חולני, והתמכרות לסקטים״, נכתב במאמר ״נקודת ראות רפואית על החלקה על סקטים״  שפורסם בכתב העת Scientific American בשנת 1885. ובכל זאת הם נאלצו להודות כי:

״בדיקה מעמיקה לא הצליחה להפיק עובדות המראות כי החלקה מתונה על סקטים גורמת נזק לילדים בשלבים של גדילה או גורמת למחלות ופציעות האופייניות לספורט ... ביחס למספר העצום של אנשים שעסקו בדחיפה והטיית הגוף קדימה על משטחים חלקים במהלך החורף האחרון, הממצאים הפתולוגיים היו מועטים״

גם לונדון  נדבקה  ב-"רינקומניה" ("קדחת זירת ההחלקה"), ובמאמר שפורסם בשנת 1913 בכתב העת הרפואי הבריטי British Medical Journal, הרופאים המליצו על החלקה על סקטים באזור סגור כ״פעילות גופנית בעלת ערך״. הם גם ציינו שהחלקה לצלילי מוזיקה המשודרת במשטחים אלו, הקלה על המחליקים לשמור על קצב ולווסת את המאמץ. הם הסבירו שכדי להפיק את מירב היתרונות הבריאותיים, על המתאמן להיות מוכן להתאדם ולהזיע.

״ניתן להתייחס לאימון גופני למען שיפור הבריאות במושגים של עלייה בתפוקה של אנרגית השרירים, גירוי למחזור הדם והגברת ההזעה. ללא הזעה בתום הפעילות הגופנית המחליק לא יפיק את מלוא התועלת האפשרית.״

רופאים בריטיים המליצו על החלקה על סקטים במשטחים ייחודיים כחלק מתוכנית אימון גופני הכוללת "התעמלות (מכשירים וקרקע), ריקודים, סייף וטניס בחלל סגור״.

אישה על סקטים יחד עם סופרג'יסטיות בהפגנה מול הבית הלבן (1917). תצלום: האריס ויואינג, אוסף ספריית הקונגרס, ויקיפדיה

בה בעת, ממציאים ניסו לקדם את ההחלקה על סקטים כאמצעי לתחבורה מחוץ לבית. בגיליון 1917 של כתב העת Scientific American, הכותבים יעצו לקוראים להגיע לעבודה בסקטים. היתרון הגדול של הסקטים הוא שבניגוד לכלי תחבורה אחרים אפשר להיכנס איתם למשרד. הם היו כל כך בטוחים בפוטנציאל הטמון בסקטים לצורך תחבורה אזרחית שאפילו תכננו לו שימוש בצבא:

״הממציאים האמינו שכמו ככלי רכב אחרים המיועדים להנאה, לסקטים משוכללים יימצא שימוש עסקי במרוצת הזמן, ויתכן אפילו שצבאות ישתמשו בהם כדי לשנע במהירות חיילים באזורים נוחים להחלקה".

השימוש הצבאי בסקטים מעולם לא תפס תאוצה, אך כמעט מהרגע שבו נפתחו לקהל משטחי ההחלקה היחודיים הפכו למוקד של קונפליקט גזעי

השימוש הצבאי בסקטים מעולם לא תפס תאוצה, אך כמעט מהרגע שבו נפתחו לקהל משטחי ההחלקה היחודיים הפכו למוקד של קונפליקט גזעי. הקהילה האפרו-אמריקנית בבוסטון מחתה כשמנהל המשטח אסר על שני מחליקים אפרו-אמריקנים להיכנס לזירה ואמר: "אני לא מרשה לאף שחור להיכנס למשטח ... לא אשנה את התקנות אפילו  למען פרד דאגלס.״ משטחי החלקה נפרדים המשיכו להיות הנורמה בתקופת המאבק לזכויות האזרח, ואנשים לבנים מחו במטרה לשמר את המצב כמות שהוא. גם לאחר שעבר חוק זכויות האזרח האמריקני, זירות ההחלקה שמרו בפועל על הפרדה דרך פעילויות שמותגו כלילה "עירוני" או "למבוגרים" שיועדו למחליקים אפרו-אמריקנים. על פי הסרט התיעודי United Skates, הספורט נותר חלק בלתי נפרד מחיי אפרו-אמריקנים רבים, שפיתחו שפע של סגנונות החלקה אזוריים שנקשרו לערים מסוימות.

מחליקים אפרו-אמריקנים בשיקגו (1941), תצלום: Library of Congress, Prints & Photographs Division, Farm Security Administration/Office of War Information Black-and-White Negatives.

במשך כמעט שני עשורים, נשים מכל הגזעים, המידות, והנטיות המיניות מחליקות על סקטים וקוראות תגר גם על  מושגים של אתלטיות, חושניות ונשיות דרך בטרנד הסקטים החם ביותר בקרב בנות המילניאל: הרולר דרבי. זהו ספורט מגע שצבר פופולריות עולמית לאחר שיצאו לאקרנים הסרט התיעודי על דרבי Hell on Wheels והסרט העלילתי Whip It שביימה דרו ברימור (גילוי נאות: קפטנית קבוצת הדרבי שלי הופיעה בסרט זה). רולר דרבי ידוע באסתטיקה הפוסט פאנקית הקשוחה שלו, השחקניות מופיעות בסוג של מדי קבוצה דמויות תחפושת, ולעתים בגרביוני רשת ואיפור. כתוצאה מכך, חוקרים מתחו ביקורת על הופעה זאת הפונה ״למבט הגברי״. אבל החוקרת הפמיניסטית אולה קליין (Klein) מאמינה כי רולר דרבי הוא אמצעי להעצמה נשית המציע הזדמנויות למנהיגות, אחווה וקבלה.

במאמר "העברת לקחים מ-Body Slam אל האקדמיה" הסופרת היהודייה-המקסיקנית-אמריקאית לי אן אפשטיין,  נותנת דיווח אישי ביותר על החוויות שלה בכל הקשור למוצא האתני, לנשיות ולרולר דרבי, שעזרו לה לפרק לגורמים את ״נקודת המבט הקולוניאליסטית המופנמת אצלי איך צריך להתנהל״. אפשטיין מתארת חוויה שעברה עליה בזמן משחק.

״הזעתי, קיללתי והקאתי על הדשא מרוב תשישות. גרביוני הרשת שלי נקרעו והנמלים החלו לעקוץ את ידיי לפני שיכולתי להרים את הפנים שלי מהדשא. מה לעזאזל אני עושה כאן? אחת הבנות דחפה אותי במתכוון לאספלט, מה ששפשף לי את הישבן כמו מגרדת  גבינה. אני בטוחה שכול מי שהיה שם נהנה מהצגה טובה. יש לציין שלא רבנו. התאמנו ברולר דרבי. רולר דרבי הופך את כל ערכי הילדה הטובה שלי לספורט תוקפני ומטריד. על אף הקונפליקט הפנימי שלי, ממש אהבתי כל רגע מכאיב ונפלא.״

כל דבר - החל משם הרולר דרבי שלה ועד לאף השבור - עזר לה לעשות דקולוניזציה לחשיבה והכינו אותה להיות אישה באקדמיה, שכמו ענפי ספורט נוטה להיות נשלטת על ידי גברים

מבחינת אפשטיין, כל דבר - החל משם הרולר דרבי שלה (״המצה המתקוטטת״ Matza Brawl) ועד לאף השבור - עזר לה לעשות דקולוניזציה לחשיבה והכינו אותה להיות אישה באקדמיה, שכמו ענפי ספורט נוטה להיות נשלטת על ידי גברים.

בשיר שכותרתו היא פשוט, ״סקטים״, המשורר דייוויד לונגסטרת׳ (Longstreth) משתמש בסקטים כדי לחקור נושאים של הדרה והתערות. אמנם לא ברור אם הוא עצמו מחליק, אך עבור לונגסטרת׳ הפעילות היא מטאפורה לדרך שבה משפחתו המהגרת שטה לאורך החיים, בניגוד להליכה ולריצה של התרבות הדומיננטית שהוא נקלע אליה. בקטע נוגע ללב במיוחד הוא כותב:

הצעד הראשון שלי
היה באמת גלגול ראשון
וזאת הדרך שבה למדתי
להתמצא
כמו ההורים שלי
בזרימה, בחן, ביעילות
ובטבעיות -
התנופה של אין ספור
דורות
של סבים וסבתות
גאים על גלגלים
דוחפת אותי קדימה
זרועות חזקות מאחורי
אם אטה יותר מדי לאחור

מאז שמרלין המציא לראשונה את הסקטים, ההחלקה עליהם שיקפה היבטים של האינדיבידואליות שלנו, כמו גם את יחסינו לאנשים אחרים, ולאירועים החשובים לכולנו. ככל ששנת 2020 מתקדמת, אולי ההחלקה על סקטים תוכל לשמש גם מטאפורה פיזית לתנועה קדימה, בתהליך של זינוק פסול, ניסיונות כושלים ותיקון מתמיד לאורך הדרך, בתקווה להטיה קדימה לעבר אמפתיה ושוויון גדולים הרבה יותר.

מקורות:

The Medical View of Roller SkatingScientific American, Vol. 52, No. 16 (APRIL 18, 1885), p. 248Scientific American, a division of Nature America, Inc.
Roller Skating As An Indoor ExerciseThe British Medical Journal, Vol. 2, No. 2762 (Dec. 6, 1913), pp. 1505-1506BMJ
Pneumatic Tired-Road Skates That Make Skating More Than a SportScientific American, Vol. 116, No. 11 (March 17, 1917), p. 285Scientific American, a division of Nature America, Inc.
"We Do Not Care Particularly about the Skating Rinks"Journal of the Civil War Era, Vol. 5, No. 2 (JUNE 2015), pp. 254-288University of North Carolina Press
BEYOND THE FISHNETSInternational Journal of Feminist Approaches to Bioethics, Vol. 9, No. 2, See How She Runs: Feminists Rethink Fitness (FALL 2016), pp. 198-207University of Toronto Press
ROLLER DERBY: Transporting into Academia Lessons from the Body SlamChicana/Latina Studies, Vol. 9, No. 1 (Fall 2009), pp. 150-157Mujeres Activas en Letras y Cambio Social (MALCS)

רות טרי (Terry) היא כותבת שחורה פורטוריקנית הכותבת על נושאי גזע, תרבות, ומסעות דרך עדשות של הגינות.

הקטע המקורי הופיע באתר JSTOR Daily, כאן.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי ארנה רז.

תמונה ראשית: סקטים, גם בדרום אפריקה. תצלום: קווינטון קוטזי, unsplash.com

Photo by Quinton Coetzee on Unsplash