איפה בית הספר?

המשבר העולמי חשף את מצבן הקשה של מערכות החינוך, והוא גם מציע הזדמנות לקדם את הדור הבא אל המאה ה-21
X זמן קריאה משוער: 17 דקות

שנת 2020 תיזכר כשנה של זעזוע וטלטלה עולמית. טלטלה עצומה שבאה לידי ביטוי כמעט בכל תחומי החיים שמעסיקים את הפרט, את החברה ואת העולם כולו. שלא בכדי, תחום החינוך, הסובל זה שנים מליקויים רבים, זוכה למקום מרכזי בשיח הציבורי הנרחב.

מאמר זה מתמקד במערכת החינוך שלנו בישראל, אולם הסוגיות הן כלליות ומעסיקות מדינות רבות נוספות. אוטונומיה וביזור, אמון בין כל הגורמים במערכת, איכות המורים ומעמדם, מבחנים רחבי-היקף ומבחנים בין-לאומיים, טיפוח לומד עצמאי ומעריך עצמאי, פרסונליזציה, למידה חברתית-רגשית, שימוש בטכנולוגיות, למידה מרחוק ונושאים רבים נוספים הם סוגיות כלליות. בהתבוננות בינלאומית אנו מוצאים שונות רבה, וקשה להשיב על השאלה: "איזו מערכת חינוך היא הטובה ביותר?". ישנן מערכות חינוך מדוברות יותר – כמו זו בפינלנד – אבל בשל השונות הרבה חשוב להתמקד במערכת החינוך שלנו. השאלה אינה איך להיות פינלנד, אלא איך לקדם את החינוך בישראל, ולשם כך רצוי לאמץ את הדברים שנראה שיתאימו לתרבות המקומית ולחברה הישראלית, על מורכבותה.

בחלקו הראשון של המאמר נתאר את הליקויים במערכת החינוך בישראל שמחייבים שינוי, בחלק השני נתאר בקצרה מודל של בתי הספר המתבקשים בעידן הנוכחי, ובחלק השלישי נבחן מה ירוויח הציבור מן השינויים הללו.

גיר, ילד, כתיבה

הגיע הזמן לעדכון. תצלום: ארון ברדן.

הציון למערכת החינוך: "טעון שיפור"

מערכת החינוך הישראלית אמנם מצמיחה בוגרים איכותיים שמצטיינים בתחומי התעשייה, ההיי-טק, הביו-טכנולוגיה, הרפואה והחברה, אך עם זאת, היא סובלת מליקויים קשים, שמטרידים אנשי חינוך מזה שנים. כעת, בתקופה זו ברור כי יש להפסיק "לדבר על" ולהתחיל לפעול ולהטמיע שינוי רדיקלי.

איך זה שכוכב אחד לבד מעז?

חוק חינוך ממלכתי תשי"ג- 1953 מקנה לשר/ת החינוך סמכויות כמעט בלתי-מוגבלות. הסעיפים בחוק לא השתנו מאז שגובשו בשנות החמישים. כלומר, השר, שלרוב אין לו ידע בחינוך, מפקח על מערכת החינוך, קובע את תוכניות הלימודים, ממנה את "ועד החינוך" כפורום מייעץ ועוד. כך נפרשות סמכויותיו הבלעדיות על פני סעיפים רבים בחוק החינוך הממלכתי, ללא כל פיקוח. שרי החינוך בישראל פועלים, לא פעם, על-פי גחמותיהם האישיות, ללא דיון מספק בשום עניין שיש לו חשיבות לגבי התלמידים.

החינוך איבד את דרכו

בחוק החינוך הממלכתי הוגדרו 11 מטרות. האם מטרות אלו עדיין רלוונטיות? מהי מטרתה של מערכת החינוך? אלו הן שאלות מהותיות שיש לדון בהן, אלא שסדר היום מתחלף עם התחלף השלטון והשרים. כך, שר החינוך נפתלי בנט, שסיים לאחרונה את תפקידו, קידם בעיקר את הוראת המתמטיקה ברמה של 5 יחידות. ומדובר בלא יותר מגחמה של שר בודד. 

המערכת בישראל היא מערכת ריכוזית. מטה משרד החינוך הוא המחליט, הוא הקובע את תכניות הלימודים והוא המפקח, באמצעות מערכת מסועפת של מפקחים ומבחנים סטנדרטיים שבודקים היבטים מאוד צרים של העשייה. לבתי הספר אין הזדמנות להתפתח בכיוונים של הגדרת מטרות, יזמות, יצירה, אתגרים ונטיות

למערכת החינוך שלנו אין אוטונומיה

המערכת בישראל היא מערכת ריכוזית. מטה משרד החינוך הוא המחליט, הוא הקובע את תכניות הלימודים והוא המפקח, באמצעות מערכת מסועפת של מפקחים ומבחנים סטנדרטיים שבודקים היבטים מאוד צרים של העשייה. לבתי הספר אין הזדמנות להתפתח בכיוונים של הגדרת מטרות, יזמות, יצירה, אתגרים ונטיות. תפקידם הוא ליישם את מה שמוכתב להם מלמעלה. כך, בישראל פחות מ-20% מההחלטות החינוכיות יכולות להתקבל בבית הספר, בשעה שבהולנד מדובר ב-80%. כתוצאה מכך, התלמידים אינם לומדים להנאתם, לתועלתם, או כדי לרכוש את "כישורי המאה ה-21" אלא כדי להצליח בבחינות.

מערכת מכוּונת בחינות בגרות

הדיון המהותי העוסק בבחינות הבגרות עומד לפתחם של קברניטי מערכת החינוך מזה שנים רבות. ממגוון הדעות בתחום ברור שלבחינות הבגרות אין מטרה מוגדרת ונהירה שעליה יש הסכמה גורפת. הכניסה לאקדמיה אינה מצדיקה שלוש שנות לימוד מייגעות וחסרות ערך במידה רבה בכיתות י'-י"ב, כאשר כלל לא ברור ששיטת המיון הזו לאקדמיה היא הדרך הבלעדית והנכונה. יחד עם זאת, נראה שתעודת הבגרות משמשת עדיין כמטרתה הברורה היחידה של מערכת החינוך. מטרה זו אינה מטרה ראויה ובייחוד כשהמחיר הוא דפוסי הוראה ולמידה שזמנם עבר.

מערכת של אי-אמון

המערכת מתקשה לתפקד כאשר רובצת מעליה עננה כבדה של חוסר אמון לאור חוסר האוטונומיה ואבדן הדרך . למערכת חינוך "תחת אזהרה" יש תוצאות שליליות שונות והאפקטיביות שלה נמוכה. הפגיעה במוטיבציה מביאה את המנהלות/ים לפרוש ואת המורים לעשות את חובתם וללכת הביתה. היא פוגעת בשיתופי הפעולה שבין המורים, בין מורים להורים, בחדוות העשייה, ביצירתיות, באיכות הדיונים בכיתה, היא מכעיסה ומתסכלת את כל בעלי העניין.

מערכת של פערים ואי-שוויון

במחקרים הבינלאומיים שבהם משתתפת ישראל, אנו עדים מזה שנים לפערים גדולים בהישגים בין יהודים לערבים ובין שכבות חברתיות-כלכליות. נתונים אלו עולים גם במבחני המיצ"ב. זאת ועוד, במבחן PISA שומרת ישראל על מקומה הראשון המפוקפק כמדינה שבה הפערים הפנימיים הם הגדולים ביותר. למרבה הצער והחומרה, החינוך המסורתי אינו מצליח לצמצם פערים אלו. להפך: המצב הולך ומחמיר ועם הקורונה הוא מחמיר כפל-כפליים.

כיתה, אולם בחינות, שולחנות

כיתות צפופות, תעשייה במקום חינוך, והעמדת פנים של שוויון. תצלום: אקשאי צ'אוהאן.

שחיקה, מחסור בכוח אדם איכותי ומעמד המורים בישראל

ב-2007 קבעה חברת הייעוץ הגדולה מקינזי ש"איכותה של מערכת חינוך אינה יכולה לעלות על איכות מוריה". הקביעה הזאת מוציאה כמובן שם רע למורות/ים בישראל, אבל היא גם אינה נכונה. בכדי שתהיה נכונה, יש להוסיף לה את הצד השני של המשוואה: "איכותם של המורים אינה יכולה לעלות על איכות המערכת שבתוכה הם פועלים". המורים בישראל פועלים בתוך מערכת שאינה נותנת להם הזדמנות להשתנות ולהשתפר (ובמקרים מסוימים, ללכת הביתה). הדבר מוביל למצוקה אשר מועצמת על ידי גורמים נוספים כמו מספר התלמידים הגדול בכיתה, עומס המטלות, בירוקרטיה, היעדר השפעה על קבלת החלטות הנוגעות לחיי בית הספר, קושי בניהול ילדים מתפרעים, אלימות ובעיות משמעת, משכורות נמוכות ומעמד מקצועי נמוך.

כישורים ומיומנויות הנדרשים לתפקוד במאה ה-21 כוללים היבטים רבים:  יכולת עבודה בצוות, תקשורת טובה ויכולת הצגה יעילה, לימוד עצמאי, מוסריות, שימוש בכלי תקשוב, אוריינות מידע, חשיבה ביקורתית, חשיבה יצירתית ויכולת לפתור בעיות, קבלת החלטות והתמודדות עם שאלות פתוחות

היעדרם של "כישורי המאה ה-21" מן העשייה החינוכית

כישורים ומיומנויות הנדרשים לתפקוד במאה ה-21 כוללים היבטים רבים: למידה שיתופית, יכולת עבודה בצוות, תקשורת טובה ויכולת הצגה יעילה, טיפוח לומד עצמאי (מעריך עצמאי, יצירתי, סקרן, יוזם), ביסוס מוסריות ורכישת כללי התנהגות נאותה, שימוש בכלי תקשוב, אוריינות מידע, חשיבה ביקורתית, חשיבה יצירתית ויכולת לפתור בעיות, קבלת החלטות והתמודדות עם שאלות פתוחות. לגבי כל אלה אין משנה מפורטת ומעשית, אין הכשרה מספקת של המורות/ים ובדרך כלל אין מימוש מספק שלהם בבתי הספר.

עיסוק שולי בחיי הרגש והחברה בבית הספר

היום הולכת וגוברת ההבנה שכדי להתמודד עם אתגרי המאה הנוכחית יש להקצות מקום חשוב ללמידה החברתית-רגשית (SEL) – כלומר למיומנויות האישיות והבינאישיות הנדרשות לצורך התמודדות יעילה של הפרט עם עצמו, עם אחרים, עם לימודיו ובהמשך גם עם עבודתו. לפי אחת ההגדרות, למידה-חברתית רגשית היא תהליך שבו אנשים רוכשים ומיישמים ביעילות את הגישות, המיומנויות והידע הנדרשים כדי להבין ולנהל את רגשותיהם ולהפגין אמפתיה כלפי אחרים, לבסס ולהשיג יעדים חיוביים, לפתח ולתחזק מערכות יחסים חיוביות ולקבל החלטות מושכלות.

אמנם, יש בתי ספר שבהם מתקיימות יוזמות בכיוונים אלו ונעשית בהם עבודה שראויה להערכה, אבל המערכת ככלל אינה עוסקת די בתחום הלמידה החברתית-הרגשית.

חינוך ערכי מטושטש

חינוך ערכי הוא עניין לכל שיעור ולכל מורה, לאחר שהנושאים הערכיים התבררו בצוות המורים והושגה הסכמה, כמו: האם כול בני האדם שווים, או שישנם שווים פחות? האם צריכה להיות תמיכה חברתית הדדית, או שעל כל אחד לדאוג לעצמו? ועוד. לא צריך לשאול "האם להחזיר שטחים?", אלא "האם ערך השלום חשוב לנו וכיצד מקדמים אותו?"; או "האם יש לנו אחריות אישית בדרך להצלת כדור הארץ?". כיום ההורים אינם יכולים לבטוח בערכים שיעניק בית הספר לילדיהם. גם הזנחת הנושא מצד מורים (המפוחדים) היא סוג של חינוך ערכי.

כיתות צפופות

במרבית הכיתות ההוראה היא קשה, ולעיתים קרובות היא בלתי אפשרית. לא רק שהכיתות בישראל מאוכלסות במספר רב של תלמידים לעומת כיתות בעולם, אלא שדפוסי המשמעת הנמוכה בקרב התלמידים בישראל יוצרים עבור המורים צירוף רב-בעייתי מיוחד במינו. יש מדינות שבהן המשמעת חזקה וניתן ללמד בכיתות גדולות; יש מדינות שבהן המשמעת נמוכה, כמו אצלנו, אבל הכיתות קטנות. אצלנו זה גם וגם: צפוף ופרוע.

מדידת יתר

מטרת בחינות המיצ"ב שהונהגו ב-2002 הייתה לאפשר למנהלי בתי הספר ללמוד מתוצאותיהן ולהנהיג תהליכי שיפור. אלא שלמרות הכוונות הטובות, במהלך הזמן, הופעלו על בתי הספר לחצים לשקיפות ולהצגת התוצאות לציבור הרחב. שינוי זה דחף בתי ספר רבים להנהיג הכנה ממוקדת למבחנים במקום למידה משמעותית, ולהתנהגויות אחרות שאינן רצויות ואשר נועדו לשפר את מעמדם כלפי חוץ.

למגפת הקורונה בשנת תש"פ היו מספר השפעות חיוביות על מערכת החינוך: היא הביאה לחשיבה על חלוקה של הכיתות וצמצומן, היא חייבה את המערכת ללמוד את העקרונות והמעשה של למידה מרחוק, והיא הקטינה את מספר בחינות

בלבול חינוכי בימי קורונה

למגפת הקורונה בשנת תש"פ היו מספר השפעות חיוביות על מערכת החינוך: היא הביאה לחשיבה על חלוקה של הכיתות וצמצומן, היא חייבה את המערכת ללמוד את העקרונות והמעשה של למידה מרחוק, והיא הקטינה את מספר הבחינות. מצד אחר, היא גם יצרה בלבול עצום. אבל הקלקול הקשה ביותר של הקורונה הוא בהרחבת הפערים בין קבוצות אוכלוסייה על בסיס מעמדי. המעבר ללמידה מרחוק תפס תלמידים ומורים רבים ללא כישורים מתאימים וללא תשתיות טכנולוגיות לכך. לא נראה שהדבר ישתנה בתשפ"א.

נקודת האור היא ההבנה שמכאן והלאה דברים ישתנו. שר החינוך יואב גלנט הצהיר סמוך לכניסתו לתפקיד כי בכוונתו לבצע שינוי ולהעביר סמכויות לרשויות המקומיות ולבתי בספר. בראיון לערוץ 12 הוא אף אמר: "אם נעביר למנהלים אחריות, סמכויות ותקציב, הלימודים יגיעו לרמה יותר גבוהה. אני מתכוון לתת עצמאות ניהולית למנהלים". ואם כך, זה הזמן לשנות את מודל ההוראה הבית-ספרי. עקרונות בית הספר שנתאר להלן קיימים, במידה זו או אחרת, בחלק מבתי הספר. אנו סבורים כי בתי ספר כאלה צריכים ויכולים להיות נחלת הכלל, וכי רק באמצעות שיטות הוראה חדשניות וערכיות נגיע גם לצמצום הפערים ואי-השוויון.

קפסולות, ילדים, חינוך

קפסולות בימי מגפה. תצלום: UN Covid-19 Response

בית הספר לאן?

בעידן של אוטונומיה והעצמת השטח יהיה מקום לפתח יוזמות מקומיות ולשתף רעיונות בין בתי ספר. כל בית ספר יקבע מה הערכים שאותם הוא רוצה לפתח בקרב התלמידים ובאיזה אופן, וכיצד הוא יקדם את פיתוח כישורי התלמידים באופן שמותאם לאתגרי העידן הנוכחי. בית הספר יתמקד בפיתוח הפרט והחברה ולא יהיה מכוון למבחנים והישגים אחידים לכולם. קיימת כיום הבנה רחבה כי הגישה הרואה במערכות חינוך רק מנוף לצמיחה כלכלית היא גישה צרה, שאינה ערכית ואינה מספקת. ההתמקדות חייבת להיות בצמיחה רחבה יותר, שרואה ערך באיכות חיי האדם ומאמינה בכך שהיא חלק ממערכת אקולוגית גדולה יותר, שאי אפשר להתעלם מקיומה.

התלמידים במרכז

מטרת בית הספר היא לפתח את כישורי התלמידים הנדרשים במאה ה-21 נוכח התמורות הטכנולוגיות, החברתיות, הכלכליות והתרבותיות המואצות. כל זאת בתוך ההקשר הרחב של הסביבה, על היבטיה השונים.

כדי לפתח כישורים קוגניטיביים, רגשיים וחברתיים של הלומדים, על הפדגוגיה להיות מוכוונת תלמיד: פרטנית וייחודית, פרסונלית. פדגוגיה כזו מפתחת תחושת בעלות ואחריות של התלמידים על תהליך הלימוד, מתוך תחושות של מימוש עצמי, סקרנות, עניין ומעורבות. לשם כך צריך לטפח את הלמידה הרגשית-חברתית כמנוע להצלחה בחיים.

חובתו של בית הספר להקנות ערכים של כבוד האדם, שוויון בחברה רב-תרבותית ודמוקרטית, אחריות ומודעות לכדור הארץ ולשמירה עליו. החינוך ערכי חייב להיות משולב כחלק אינהרנטי בתכנית הלימודים בכל תחום. אם כיום צוותי ההוראה חוששים להביע דעות, עלינו לקוות שבעידן של אוטונומיה חשש כזה ימוגר

נוסף על הקניית הכישורים, חובתו של בית הספר להקנות ערכים של כבוד האדם, שוויון בחברה רב-תרבותית ודמוקרטית, אחריות ומודעות לכדור הארץ ולשמירה עליו. החינוך הערכי חייב להיות משולב כחלק אינהרנטי בתכנית הלימודים בכל תחום. אם כיום צוותי ההוראה חוששים להביע דעות, עלינו לקוות שבעידן של אוטונומיה חשש כזה ימוגר.

יחד עם פדגוגיה וערכים, הזיהוי וההכרה של התלמיד בנטיותיו, בתחומי העניין שלו ובכישוריו, הם בסיס מרכזי למימוש הפוטנציאל האישי שלו. אלו יובילו לפיתוח יצירתיות, גיבוש הגדרה עצמית, תחושת ערך, סיפוק עצמי ורווחה בחיים. מדובר במה שקן רובינסון כינה בשם מציאת "המקום הנכון" ("The Element"). חשוב שבית הספר יעזור לתלמידים, כבר מגיל צעיר, לפתח מודעות עצמית, ולזהות לאן מופנית תשוקתם הפנימית. קיימות מערכות חינוך שבהן בכל בית ספר משולב מערך מקצועי של יעוץ אקדמי-אישי, ואנו סבורים שכך צריך להיות גם כאן.

ילד, פעוט, קוביות, משחק

לזכור את הדברים הבסיסיים שכל ילד אוהב, רוצה וצריך. תצלום: ריאן פילדס

כיצד זה יתנהל?

בכל שנות בית הספר יעמדו התלמידים במרכז והלמידה תיעשה בכיתות קטנות. בתחילת הדרך תעסוק ההוראה בעיקר בהקניית מיומנויות יסוד, אולם כבר אז היא תיסוב סביב תחומי העניין של התלמידים ויהיה בה שילוב של דרכי הוראה שונות שיפתחו גם כישורים רגשיים וחברתיים. הלמידה לא תהיה מכוונת מבחנים, ואם יהיו בה מבחנים מעת לעת (למשל, מבחנים מותאמים אישית שמשולבים במערכת למידה ממוחשבת) הם יהיו מבחנים לצורך עיצוב למידתם של התלמידים. עם ההתקדמות בשנות בית הספר, עיקר הלמידה יהיה סביב פרויקטים לפי תחומי העניין של כל תלמידה ותלמיד.

נדגים כעת את פועלו של בית הספר בשלב בית הספר התיכון, מאחר שבשלב זה תשולב גם למידה היברידית, בעלת שני מאפיינים מרכזיים שונים מאוד – למידה משולבת בתוך בית הספר ומחוצה לו – התופסת כיום, בעקבות משבר הקורונה, מקום הולך וגדל בשיח.

למידה יכולה להתרחש בכל עת ומכל מקום ולא רק בעת משבר. בעידן הנוכחי. יש להתייחס ללמידה בַהיבט הרחב – הפורמלי והא-פורמלי – ולמגוון סביבות הלמידה גם מחוץ לבית הספר

התפישה שבבסיס בית הספר ההיברידי אינה קשורה באילוץ נוסח הקורונה, אלא גורסת שהלמידה יכולה להתרחש בכל עת ומכל מקום ולא רק בעת משבר. בעידן הנוכחי אי אפשר לדבר עוד על "למידה פורמלית" בלבד, אלא יש להתייחס ללמידה בַהיבט הרחב – הפורמלי והא-פורמלי – ולמגוון סביבות הלמידה גם מחוץ לבית הספר: בקהילה, במקומות עבודה ועוד. הלמידה ההיברידית בתיכון היא זו שתכין את תלמידינו להתמודדות עם העולם של השנים הבאות.

כדי ליישם זאת, הלמידה המובנית בבית הספר תקוצר לשלושה ימים, שבהם יעסקו במקצועות היסוד: שפת אם, אנגלית ותחומי בחירה. לפי נתוני ה-OECD, אין קשר ברור בין שעות הלימוד המוקדשות לתחום בבית הספר ובין תוצרי הלמידה. ממצא זה מודגם, אמנם, על תחום השפה, אבל ההנחה היא שהוא נכון גם בתחומים אחרים. כך, למשל, בפינלנד מספר שעות ההוראה הוא הנמוך ביותר, אולם הישגי התלמידים גבוהים, לעומת המצב באיחוד האמירויות הערביות, שבהן מספר שעות ההוראה הוא הגבוה ביותר, וההישגים נמוכים למדי. היעדר הקשר מרמז על כך שתוצרי הלמידה אינם תלויים במספר השעות המוקדשות ללמידה, אלא באיכות ההוראה והלמידה. המודל שאנו מציעים מעצים את הלומדים והופך אותם לאקטיביים, המכוונים את הלמידה ואחראים לה ולתוצריה.

כאמור, בבית הספר ישולב מערך של יעוץ אקדמי-אישי ולכן הכוונה היא שהתלמידים יגיעו לבית הספר התיכון מגובשים מספיק מבחינת זיהוי הנטיות האישיות שלהם והכרת שאיפותיהם וכישוריהם, כדי לבחור תחומי למידה. ובכל מקרה, אפשרות הייעוץ האקדמי-האישי ממשיכה לעמוד לרשות התלמידים ויש לה תפקיד חשוב. התלמידים יבחרו בתחומים שבהם יעמיקו וילמדו בעיקר באמצעות פרויקטים יישומיים. התלמידים כולם ילמדו מתמטיקה, ומי מהם שלא יתחברו למקצוע יסיימו את לימודי המתמטיקה באמצע השלב השלישי. אחרים, יוכלו ללמוד אותו בהיקף רחב.

הימים שבהם אין מתקיימת למידה מובנית בבית הספר יוקדשו למשימות שונות, שיחשפו את התלמידים ללמידה שבה נדרש יישום מיומנויות וכישורים קוגניטיביים וחברתיים-רגשיים גם מחוץ לבית הספר. למשל:

  1. עבודה קבוצתית על פרויקט יישומי כחלק מקורסי הבחירה
  2. עבודה קבוצתית על פרויקט חברתי (התנדבות בקהילה)
  3. התנסות בעבודה מעשית במקום עבודה (פרקטיקום)

הלמידה ההיברידית תלווה בתהליך של תמיכה והדרכה בבית הספר. התלמידים ילקטו את החוויות השבועיות שלהם, ינתחו את הדילמות, האתגרים, הקונפליקטים והפתרונות. אלה יידונו במפגשים שבועיים בקבוצות קטנות בבית הספר, שבהם תיווצר אווירה של הפריה הדדית, חשיבה משותפת, תמיכה וצמיחה.

כבל, כבל רשת

כלי חיוני ללמידה היברידית. תצלום: מרכוס שפיסקה.

הערך המוסף: קפיצת מדרגה

בשני העשורים של המאה ה-21 לא חלו שינויים גדולים במערכת החינוך, ואם צצו בתי ספר דומים לזה שתיארנו, זה קרה רק בזכות תעוזה ומשאבים חיצוניים. מהבחינה המערכתית קרה ההפך: ככל שגדל המרחק בין מה שבתוך בית הספר לבין הסובב אותו  – אבדן הדרך החמיר ובלט עוד יותר. הקורונה חייבה אותנו – ואת העולם כולו – לנער את דפוסי החינוך מן האבק. המסקנה כיום ברורה: המודל הריכוזי אינו יעיל ואינו עובד. יש לבזר אותו, ולפוגג את רובו. בתי הספר זקוקים לאוטונומיה כדי להפוך את החלום למציאות.

הכיתה הקטנה היא מסגרת אינטימית, שעושה הרבה מעבר ללימוד חומר הלימוד. הכיתה הקטנה מאפשרות פרסונליזציה של החינוך והלמידה, ובה בעת היא מאפשרת פיתוח של השיח החברתי רגשי, שהוא הנושא החשוב ביותר שבו צריך בית הספר לעסוק

לאחר שנים ארוכות של סטגנציה ואף נסיגה במערכת החינוך, לפתע פתאום, המשבר הנוכחי הביא למפץ חשיבתי. מעולם לא נראה מבול כזה של הוגים, בעלי דעה ורעיונות על חינוך, ומעולם לא נראתה קפיצה כה חדה במעמדו של החינוך בחברה הישראלית. לפתע התבהרה התלות הקריטית של המשק הישראלי במערכת החינוך שלו, והובהר כי אין לאפשר לשר החינוך לעשות ככל העולה על דעתו, כפי שהיה במשך שנים ארוכות.

ההבדל בין 15 ל-25 תלמידים הוא הבדל מהותי. ה"קפסולות" חייבו אותנו לבצע במהירות את מה שמשרד החינוך לא הצליח לקדם במשך שנים. הכיתה הקטנה היא מסגרת אינטימית, שעושה הרבה מעבר ללימוד חומר הלימוד. הכיתה הקטנה מאפשרות פרסונליזציה של החינוך והלמידה, ובה בעת היא מאפשרת פיתוח של השיח החברתי רגשי, שהוא הנושא החשוב ביותר שבו צריך בית הספר לעסוק.

למידה מרחוק ופיתוח מיומנויות החשובות במאה ה-21

אף שלמידה מרחוק אינה יכולה להיות דרך המלך בחינוך, היא מייצרת הזדמנות ליישם, בקלות יחסית, מיומנויות עדכניות ורלוונטיות למאה הנוכחית. למשל, באמצעות חלוקה לקבוצות (בזום או בכל מערכת אחרת) אפשר לייצר עבודה צוות, דיונים, הכנה של פרויקטים, כתיבה והצגה במליאה. כך גם נוצרת ההזדמנות לטפח בקרב התלמידים למידה עצמאית, כזו המקנה להם יכולת להשלים בכוחות עצמם ידע חסר. הלמידה מרחוק הוכיחה שיש היום אפשרויות רבות ללמוד לבד, ושבית הספר אינו המקום היחידי שבו מתקיימת למידה. למידה מרחוק אף מזמינה את הלומדים להעריך את עצמם, לדעת מה הם הם יודעים ולא יודעים. למידה עצמאית והערכה עצמית מעבירות את האחריות ללמידה אל התלמידים.

להישאר בבית, למידה מרחוק

למידה מרחוק. תצלום: גלן קארי

הערכה דיפרנציאלית כחלופה להערכה זהה לכולם

המוקד היום צריך לעבור ממדידה להערכה שבית הספר ירגיש שיש לה ערך עבורו. לשם כך יש לקדם הערכה ייעודית רק לאותם בתי ספר שנזקקים לכך. שינוי המערכת והפדגוגיה יציב אתגרים בפני בתי ספר רבים שיתקשו ביישום ובהטמעה של הוראה איכותית בעידן הנוכחי. בתי ספר אלה יוכלו לקבל סיוע וליווי מטעם משרד החינוך, שילווה בהערכה צמודה, הערכה שאינה מאיימת, כזו שבית הספר ירצה בה כדי לשפר את תהליך השינוי.

ברור שיש להעביר את הסמכויות החינוכיות ממשרד החינוך – ומשרים הפועלים על פי גחמותיהם – אל הרשויות המקומיות. הרשות המקומית יודעת טוב יותר מה דרוש לתושביה ומה מייחד אותם בתחום החינוך

סמכות ואחריות מקומית לחינוך

כפי שציינו, החינוך הריכוזי של ישראל התקשה בניהול המערכת בתקופת הקורונה, ואף הרבה להיכשל. כתוצאה מכך ברור שיש להעביר את הסמכויות החינוכיות ממשרד החינוך – ומהשרים הפועלים על פי גחמותיהם – אל הרשויות המקומיות. הרשות המקומית יודעת טוב יותר מה דרוש לתושביה ומה מייחד אותם בתחום החינוך.

המרוויחים הגדולים

השינויים הדרמטיים שנדרשנו להם לאחרונה, בהנחה שיתמידו גם לאחר שהמגיפה תיעלם, יאפשרו לשפר את מערכת החינוך באופן משמעותי. המרוויחים מכך הם התלמידים בכל הרמות. הם יזכו בבתי ספר רלוונטיים יותר שמייצרים חדוות למידה וסקרנות. הבוגרים יוכלו להקדיש זמן רב לעיסוקים שאינם בבית הספר או אינם קשורים אליו. ההורים ירוויחו ילדים מרוצים יותר – מבית הספר ומן החיים בכלל. המורים יזכו בַאוטונומיה שכל כך חיכו לה ובשיטות פדגוגיות מרתקות שהם יפַתחו יחד עם תלמידיהם, ויחד הם ילמדו להעריך את העשייה שלהם. על אף הכאוס וההשלכות החברתיות והכלכליות הקשות של המשבר, הוא הכשיר את הקרקע להטמעה של מערכת חדשה ואיכותית יותר, ולכך עלינו לשאוף, לא להתפשר ולא לוותר.

ד"ר אברהם פרנק עסק מרבית שנותיו הבוגרות בחינוך: כמורה, מחנך ומנהל תיכון. בשנת 2005 ניסה עם אחרים, סביב פרסום דו"ח ועדת דברת, להקים ארגון עצמאי של מנהלים. העמותה שהוקמה תחת השם "אומץ חינוכי" (אומץ="ארגון מנהלים עצמאי") לא שרדה בשל התנגדות עזה של ארגוני המורים. בשנת 2018 העביר את עיקר פעילותו לתחום הקיימות לאור דו"חות של האו"ם המתריעים על המצב הנוכחי.

ד"ר עינת נוטע-קורן היא פסיכולוגית, בעלת תואר שני בפסיכולוגיה תעסוקתית-ארגונית מאוניברסיטת חיפה ותואר שלישי בפסיכולוגיה מאוניברסיטת חיפה. עסקה במשך שנים רבות בפיתוח מבחנים קוגניטיביים ומבחני הישגים במערכת החינוך. הובילה בראמ"ה, משרד החינוך, את הפיתוח של המבחנים הארציים במשך 12 שנים. מנהלת את המחלקה להערכה באוניברסיטה הפתוחה ועוסקת במחקר לצרכי תהליכי שיפור וקבלת החלטות.

תמונה ראשית: לאן? איך? מאיפה? תצלום: Klaus Vedfelt, אימג'בנק/ גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי אברהם פרנק ועינת נוטע-קורן.

תגובות פייסבוק

2 תגובות על איפה בית הספר?

01
דנה

הכל טוב ויפה, נשמע פשוט חלום אבל! בחלק הנקרא - חינוך ערכי מטושטש- מישהו קצת התבלבל. כדי שיהיה חינוך ערכי בביה''ס, למשרד החינוך צריך להיות ברור מהי הערכיות ה''נכונה', אבל בכל חילוף שלטון הערכיות הזו משתנה, לפיכך, הדבר הוא בלתי אפשרי בעליל.
לפי הדוגמאות-
*האנשים אכן אינם שווים! אך צריך לתת הזדמנות לכולם.
*השטחים אינם צריכים להינתן תמורת כלום, כי מקור החזרה שלנו לארצנו מבוסס על שטח שהוא שלנו. ברגע שמדברים על למסור אותו (גם בלי קשר לתנ''), על סמך כל האנשים שמתו בשביל שאנחנו נהיה פה, אנחנו פוגעים בכל אותם אנשים.
כל עוד יש אנשים שחושבים אחרת ועדיין חיים פה, הם בעצם חיים על ''חשבון'' אותם מתים ועושים כל שביכולתם לעשות ההיפך הגמור. גישה זו התפתחה מתוך מערכת החינוך בתור ''חשיבה עצמאית'' וכל מי שחושב אחרת-נחשב גזען או שטוף מוח. אז אתם מבינים שפה מתחיל ונגמר כל הסיפור בכל המדינה שלנו בכל שנותיה.
דרך החינוך ניתן לחנך תלמידים לאהוב את הארץ וכו', אבל ברגע שה''חשיבה העצמאית'' מגיעה- היא מבטלת את כל זה.
עד שלא ייפתר הבלבול הזה- הארץ שלנו לא תשקוט.
זה קיים לא רק בתחום החינוך, אבל כאן זה בהחלט -מתחיל.

02
שמרית

כל עוד ארגוני המורים שולטים בבתי הספר, החינוך ימשיך להיות בינוני, כי אף אחד לא מתוגמל על "הגדלת ראש" ולהיפך הוא נחשב לעושה בעיות. בית ספר שחייב לקלוט את כל התלמידים הוא בית ספר שבו יש בעיות משמעת בשל תלמידים שמשתתפים בלימודים "בעל כרחם". בית ספר שאינו יכול להנהיג משמעת כי מחר ההורים יצאו על דפי העיתונות. בית שפר שאינו יכול לבחור מורים טובים, להנהיג תקנוני לימוד, להפריד בין המינים בכדי לשפר (בעיקר לבנות) את אפשרויות הלימוד, תוספת תכנים ושעות לימוד וכד'.

הפתרון הוא לאפשר, לצד מערכת החינוך הממלכתית, הקמה של בתי ספר פרטיים (לרבות רשתות) החל מגיל הגן כאשר הם יוכלו בחוק להנהיג תקנונים, לברור תלמידים על בסיס מיומנויות לימודיות, להוסיף תוכניות לימוד כמו האצה לבגרות ותואר ראשון במהלך התיכון וכד'. יש לדאוג שבפריפריה זה יהא בחינם ובמרכז הארץ זה יהא בתשלום סימלי.

כמובן שיש לאסור התערבות של בתי משפט או ארגוני המורים בניהול בתי ספר אלו.

מי שלא מוצא חן בעיניו להשקיע בלימודים או תקנון בית ספר, תמיד תהא פתוחה בפניו הדרך לחפש בית ספר עם תקנון מתאים או לפנות למערכת החינוך הממלכתית, שבה יהיו כיתות קטנות יותר, וגם מורים שלא יקלטו במערכת החינוך הפרטים יוכלו ללמוד שם (אפשר אפילו 2 מורים לכיתה - אחד אחראי על משמעת והשני ללמוד).