שישה כלים מעולם החדשנות העסקי לטובת המרקם בין חינוך, תרבות וכלכלה
X זמן קריאה משוער: 5 דקות
העולם שהכרנו השתנה. בשפת החדשנות היינו אומרים שאנחנו בעיצומה של תקופת שיבוש (Disruption). המנטרות המוכרות להתמודדות ברגעי משבר, בתנאים של אי ודאות, והצורך בכלים של עמידות וחוסן פנימי – מהדהדות כמעט בכל מקום. אבל התבוננות מעמיקה ואינטרוספקטיבית על האופן שבו אנחנו מנהלים ומתנהלים במשבר, מגלה שיש בכוחנו לנפץ תבניות ופרדיגמות לא מעטות בכל תחומי חיינו, מחינוך ועד תרבות וכלכלה. זה הזמן לשינוי לא רק ברמה האישית – זה הזמן להמציא מחדש אפילו את הפלטפורמות.
כדי להתחיל ממקום בריא, עלינו להסכים להיות שפני הניסיון של עצמנו. בואו נחליט שזו שנת פיילוט. שנת הטעויות והתעיות. נצא מנקודת הנחה שלא הכל יצליח, שכל דרך שתיבחר תגרור ביקורת, ויחד עם זאת – אם הצעה או מחשבה אחת שנתנסה בה בהעתקת חשיבה עסקית חדשנית אל מערכות חינוך ותרבות תצלח – דיינו.
בבסיס המחשבה הראשונית עומדת ההנחה כי חינוך, תרבות וכלכלה חד הם. ההפרדה הדיכוטומית הנוכחית, בין מורים המלמדים בפלטפורמות "זום" על פי ערכים של המאה ה-20, לבין אמנים ויוצרים מובטלים, המשוועים לעשייה והשפעה, וכלכלה העומדת במקומה – היא הטריגר למחשבות הבאות. אציע כאן שש אסטרטגיות מעולם החדשנות, העשויות להיות מצע לחשיבה אחרת באינטגרציה הנדרשת כעת יותר מתמיד בין עולם החינוך והתרבות:
משך הקשב והריכוז התקצר פלאים, אך בניית מערכות השיעורים לא השתנתה בהתאם. השיעורים נותרו באורך מלא והם מותאמים למצב שבו לקשר הבינאישי היה תפקיד עיקרי
Customization – שעתוק השיעורים הפרונטליים למרחב הדיגטלי באותה מתכונת של יחידת הוראה באורך 45 דקות, נעשתה ללא חשיבה ביקורתית מספקת וראוי לתת עליה את הדעת מחדש. משך הקשב והריכוז של הדור הצעיר (ולא רק שלו) התקצר פלאים, אך בניית מערכות השיעורים לא השתנתה בהתאם. השיעורים נותרו באורך מלא והם מותאמים למצב שבו לקשר הבינאישי היה תפקיד עיקרי. על הקשר בין למידה איכותנית למרכיב האינטראקציה החברתית נכתב רבות, וכעת חסר בשיעורים מרכיב ההיזון החוזר החיוני כל כך, לא רק בין מורה לתלמיד אלא בין התלמידים לבין עצמם (זה לא סוד שמורה שמנסה להספיק את החומרמעביר את התלמידים למצב ״השתק״). תארו לעצמכם עולם שבו השיעורים מתקצרים? לומדים מתמטיקה בשיעורים שאורכם 20-30 דקות בלבד? לא פעם אחת ביום אלא פעמיים... אגב מומלץ בחום לנסות לקצר כך זמני ישיבות עסקיות. ההרגל לקבוע פגישה הנמשכת שעה אינו הולם את צרכי השעה. נסו לתחום פגישה עסקית מראש לחצי שעה או 45 דקות, ותגלו שהפגישה אפקטיבית ומדויקת יותר.
האם מערכת החינוך מנסה להספיק ללמד את מה "שצריך" – כלומר, רשימה שאינה מתחדשת תמיד בהתאם לשינויים בעולם? להכשיר אזרחים צייתנים? לתת לתלמידים כלים שיאפשרו להם לחשוב אחרת, גם על המערכת שממנה הם צמחו?
Bisociation – האם זה אינו הזמן המתאים ביותר לחבר בין משרד החינוך למשרד התרבות והכלכלה? חשבו על אותם אמנים, יוצרים, במאים, שחקנים, מנצחים ונגנים שכבר שבעה חודשים הם מחוסרי עבודה. האם אין כאן הזדמנות להחיל אסטרטגיית "בי-אסוציאציה" בחשיבה? אסטרטגיה עסקית, הקוראת לחיבורים חדשים במערכת אשר יוצרים מוצר או שירות חדש. דמיינו את בתי הספר מזמינים את היוצרים הללו מדי שבוע, משבצים אותם במערכת השעות, כפעולה יזומה של חיבור מחודש בין משרד החינוך לתרבות וכמנוע לצמיחה כלכלית. לא עוד "שעת אמן ברבעון״, אלא הזדמנות להפוך את מפגשי האמנים לאלמנט חיוני וקבוע במערכת. עולה כאן שאלה הרבה יותר מהותית: מה תפקידו של החינוך? האם אנחנו "קונים" מידע או "מקנים" ידע? מהו "המתח" המאוזן בין לימוד "חומר" לבין הקניית כלים לחשיבה ביקורתית? האם מערכת החינוך שאלה את עצמה מה מטרתה העמוקה? האם היא מנסה להספיק ללמד את מה "שצריך" – כלומר, רשימה שאינה מתחדשת תמיד בהתאם לשינויים בעולם? להכשיר אזרחים צייתנים? לתת לתלמידים כלים שיאפשרו להם לחשוב אחרת, גם על המערכת שממנה הם צמחו? אניח לכם, הקוראים, לענות.
Globalization – באותה נשימה, בואו נפתח את שערינו למחשבה מקורית על סיורים וירטואליים. ביקור במוזיאון, שהיה בעבר קשה ומסורבל עבור צעירים המתגוררים בפריפריה, מתאפשר כעת בלי לצאת מהבית. וכך גם ביקור בתיאטרון. דמיינו צפייה משותפת בהצגה שלא חלמנו שילדנו יחשפו אליה, או קונצרט קצר ומוסבר שמנגנת התזמורת הפילהרמונית והמגיע מדי שבוע אל מסך הלימודים. עידן הדיגיטציה מעמיד אתגרים מורכבים, אבל גם הזדמנויות אדירות נוספות: לראשונה, כולנו יכולים להצטרף לסיורים וירטואליים מודרכים במוזיאונים בכל בעולם, לצפות בהצגות בברודווי, להאזין לאופרה במטרופוליטן וליהנות מאלפי מוסדות תרבות בינלאומיים. פינה שבועית שתוקדש להיכרות עם עולם התרבות הגלובאלי, תהיה מתנה נפלאה למערכת החינוך.
Innovation – מקצועות חדשים ורלוונטיים צצים חדשות לבקרים. יש לנו הזדמנות לשנות בהתאם את המקצועות הנלמדים כיום. גם אם נשנה רק 10 או 20 אחוז מן השיעורים, תלמידי בית ספר יסודי יוכלו ללמוד פילוסופיה, פסיכולוגיה ואתיקה, קריירה ושוק ההון? לא חשוב אילו נושאים נבחר – חשוב שנגלה פתיחות להכנסת מודולים חדשים ונושאים עדכניים, התואמים את ימי השיבוש העולמי. פתיחות כזו תשפיע לא רק על תחום החינוך אלא על גם על התרבות והכלכלה.
Shared Economy – הדור הצעיר אינו הולך לספריות. תארו לעצמכם ילדים המחליפים ספרים דיגיטליים בספריות בינלאומיות? תארו לעצמכם לא רק קריאה החוצה יבשות, אלא חילופי סטודנטים וירטואליים בגיל צעיר? יש לנו הזדמנות לחבר ערכית, תרבותית וכלכלית בין בתי ספר, לבנות ״שעות חניכה״ לא בין תלמידי כיתה ה' לתלמידי כיתה א' באותו בית ספר, אלא בין מקומות נוספים ורחוקים, ולייצר שיתופי פעולה ופרויקטים כלל ארציים באופן הכי מרחיב אופקים, שאינו מנוצל כלל. זו הזדמנות לחשוב על חינוך שיתופי במושגי כלכלה שיתופית.
תארו לעצמכם חלוקתת תלמידים לכיתות הנעשית לא על פי שנתונים, אלא בהתאם להישגים. תלמיד ימצא עצמו בכיתה ה' עם חברים מ"השכונה" וחברים ממקומות רחוקים, החולקים את אותם תחומי תוכן והישגים משותפים
Personalization – תארו לעצמכם חלוקתת תלמידים לכיתות הנעשית לא על פי שנתונים, אלא בהתאם להישגים. אין לי ספק שזה יקרה. יגיע יום, שבו תלמיד ימצא עצמו בכיתה ה' עם חברים מ"השכונה" וחברים ממקומות רחוקים, החולקים את אותם תחומי תוכן והישגים משותפים. יבואו ימים, שבהם תלמידי כיתה ה' ילמדו אנגלית ומתמטיקה או מוסיקה ביחד עם תלמידי כיתות ח' – כי המערכת תספק לתלמידים אפשרויות שיתואמו להם אישית. כך כבר נוהגים בעולם העסקי. כבר עשור שבו עסקים מתמקדים בהתאמה אישית של מוצרים ושירותים. בעתיד הלא רחוק ניקח כדור נגד כאב ראש שיותאם אישית למין ולמשקל שלנו, לוויטמינים החסרים לנו ולמחלות הרקע שלנו. האם לא הגיע הזמן לייצר חינוך בהתאמה אישית?
רוב ההצעות כאן, המבוססות על חשיבה שפרצה דרך בעולם העסקי, אינן עולות כסף. הן דורשות אומץ ומחשבה מקורית ותעוזה. זה לא פשוט, אבל רק מהפכה מחשבתית שתייצר חיבורים חדשניים בין חינוך, תרבות וכלכלה תוכל לספק לדור הבא חינוך משמעותי. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לומר "אי אפשר".
תמונה ראשית: לפעמים צריך להפוך דברים. תצלום: קלי סיקמה, unsplash.com
Photo by Kelly Sikkema on Unsplash
תגובות פייסבוק
2 תגובות על זה הזמן לחינוך מחדש
בס"ד
ועל זה נאמר
אם רק נדע...
כולנו רקמה אנושית אחת גדולה
זה מדהים איך במהלך כל כך הרבה שנים מערכת החינוך לא השתנתה בכלום כבר מאות שנים, למרות השינויים הדרמטיים בכל תחום אפשרי כמעט, ואפילו בזמן כזה שהכל משתנה, אין עדיין מישהו אמיץ מספיק שישפר את המערכת המיושנת והארכאית הזאת. ביה"ס שייך לעבר. היום כדי לדעת משהו פותחים גוגל או שואלים את סירי. בית ספר אמור להקנות כלים ללמידה וכלים לבניית אישיות וערכים. לא להיות משפך של חומר. ההפך. בי"ס אמור ללמד איך לדלות חומר רלוונטי מתוך מאגרים לא נגמרים. איך לפתח קשרים בונים. הנסיון המטופש להעתיק את אותה מערכת כושלת לזום וכלים טכנולוגים אחרים מוכיח יותר מתמיד כמה המערכת הזאת לא יעילה ולא רלוונטית לזמננו. והלוואי שנתחיל לפעול כבר לשינוי, בשביל העתיד של כולנו.
הכול בגלל תליון
האלכימיה, ענף בתחום הטבע, הפילוסופיה והשלב הטרום-מדעי התפתחה ופרחה בעולם הקדום ובימי הביניים, ואף שלחה זרועותיה לעת החדשה המוקדמת ואפילו עד ימינו הגיעה. במבט כללי מאוד, אפשר לומר שאחד מעיסוקיה היה טיהורם של חומרים והבאתם לכלל מצבם הרצוי, לשלמות כפי שתפשו אותה חכמי התחום. עיסוק אחר שלה, סמוך לראשון, היה להגיע מחומר אחד לחומר אחר, תוך עלייה ברמת הטוהר והערך. בתשתית העניין מצויה ההנחה שיש רצף כלשהו בטבע, במהותם של הדברים, ושאם רק נדע כיצד לעבור מחומר אחד לאחר, נוכל להגיע אפילו מקש לזהב.
הפירוט הקצר הזה הוא רקע להבאתה מחדש של האמירה החכמה של מוריי לבלשנות, שלפיה האטימולוגיה היא האלכימיה של הבלשנות. אכן, מי שמאמין שהעיסוק האטימולוגי יכול להניב תוצאות, אם לא תמיד הרי שלפחות ברוב מכריע של החקירות, סבור שאפשר לקחת מילה ולנוע איתה וממנה על פני יריעת הקְשרים, היסטורית, לשונית, תרבותית, תודעתית ועוד – ולהגיע למילה אחרת, אי-שם בשלבים קדומים של תהליך גלגוליהן של המלים הרלוונטיות, ובכך לסמן מסילה סבירה שתסביר כיצד התגלגלה אלינו מילה ומה קרה למשמעותה בדרך.
בדרך, עלינו להפעיל קריטריון של סבירות. עד כמה משמעותן של שתי מילים בגלגול ההיסטורי הזה אכן "זהה"? עד כמה המעברים בצורה סבירים בעינינו, גם לאור הידוע לנו על שינויים פונטיים ואחרים בשפות השונות המעורבות בתהליך, אם בשפות שמילים בהן משתתפות בסיפור שאנו טווים ואם בשפות שהשפיעו על השפה שבה מופיעה מילה שנכללת במסע שאנו עורכים ותורמת פרק לסיפור. קריטריונים של פונטיקה, של מבנה פנימי של כל שפה, של היסטוריה של מגעים בין שפות – ככל שהיא ידועה – וגם השאלה עד כמה אנו מוכנים לקבל שינויים במשמעות, או לגזור "זהות" או "דמיון" מתוך הקשר מוחשי מסוים. לכל אורך הדרך, טוב לזכור שרב הנסתר על הגלוי, ושהאפשרות שלנו לדעת בוודאות מוגבלת תמיד, ובהתאם – גם תוקפן של טענות ומסקנות בסוף סיפור המסע שאנו מספרים. הרי מעטים מאוד הם המקרים, אם קיימים כאלו בכלל, שבהם מסמך היסטורי יכריז באורח ברור וודאי שמילה מסוימת מאומצת בזאת משפה אחת לאחרת או מועתקת ממשמעות אחת לאחרת, קרובה לה על פי קריטריון תרבותי גלוי ומוצהר.
אגש לדוגמה.
דוברי ספרדית מכירים את המילה camafeo. היא מציינת תליון מגולף מאבן יקרה או יקרה למחצה, שהגילוף בה חושף שכבות באבן וכך יוצר דמות או תמונה קטנה. הדמות וגם האבן, האימג' והתליון, נקראים שניהם camafeo, במטונימיה. ובכן, בניסיון להבין את מקור המילה, כלומר עם ראשית המסע שבונה סיפור של אטימולוגיה, נגלה שמילונים אומרים שמקור המילה אמנם אינו ברור, אך נראה שאפשר לייחס אותה ל-camahutus בלטינית של ימי הביניים, שהיא בתורה כנראה צורה מקבילה ל-camaeus, "תכשיט מגולף בגילוף תבליט". התיעוד של camaeus אינו פותר הרבה, כי המילה מופיעה לראשונה בטקסטים רק ב-1295, כך שאין לנו קו מקשר ללטינית הקלאסית. פה לוקח אותנו המסע לאזורים אקזוטיים ועמוסי ספקות. אולי, כך אומרים המילונים, באה המילה לאותה לטינית מאוחרת מאוד מפרסית קלאסית, שבה "ח'ומהאן" (خماهن) היא המילה לאגט, המינרל שאכן משמש גם להכנת תכשיטים מגולפים. אבל הערפל סמיך, ויש המציעים את המילה הערבית "קמאאיל" (قَمَائِل) שפירושה ניצנים של פרח, ומותירים לנו לדמיין את הניצנים הקטנים כדומים לתליונים המגולפים, אולי ברומנטיקה שמהדהדת אסתטיקה של חצרות מזרחיות קדומות. על העובדה שהתכשיט ביחיד מדומה לניצני פרחים ברבים אין אומרים לנו דבר ומצפים מאיתנו, במשתמע, לקבל גם את המעבר הזה. נראה שיש פה אג'נדה אטימולוגית, כלומר ניסיון לירות את החץ ואז לסמן סביבו את המטרה: בצרפתית עתיקה קיימת המילה camaheu, או בכתיב מאוחר יותר camaïeu, אבן יקרה בעלת שני גוונים או יותר של אותו צבע, ומכאן שהיא מציינת כיום גם טכניקה בתחום האפקט המושג בצבעים שהם גוונים מדורגים של אותו צבע. הכול בעולם של עידון אסתטי, דברים קטנים, תרכיזים של יופי (המילה הצרפתית אף משמשת שם לבושם יוקרתי שהושק לפני כעשור). באנגלית, אין זה מפתיע, נמצא את cammeo, שיש לה גם כתיב cameo, ושפירושה אכן אותו תכשיט קטן, סיכה או תליון, עם עבודת גילוף כאמור.
יפה, קטן, מרוכז, מגוון באורח עדין, טיפה של יופי, רגע של אסתטיקה מרוכזת – לא התרחקנו מאוד אפילו מניצני הפרחים הערביים (אם נניח שהם קטנים, בעידון פואטי שהדעת סובלת). בכל המסלול הזה לא ברור לנו מה קדם למה, מה עבר מאיפה לאן וגם לא כיצד. ועוד יותר מכך: כל אלו אינן אלא השערות על בסיס של קירבה אימפרסיוניסטית והנחות תרבותיות שאינן לגמרי מבוססות.
וכך הגענו ל-cameo באנגלית. המילה, יודע כל חובב קולנוע, מציינת מופע קצרצר בסצנה, רגע שבו כוכב גדול מופיע במעין הופעת אורח, ולא מופיע עוד. קטן, אסתטי, מרוכז, נוצץ – האם המעבר מוצדק? האם אנחנו באותו הרצף הלשוני, ההיסטורי? האם ההיגיון מאפשר מעבר כזה? וגם אם כן: על סמך מה?
דוברי עברית מוזמנים כעת לומר בקול רם: "cameo". האם יש מישהו שעברית היא שפתו שלא ישמע את "קמיע"? המילון מזכיר לנו שמקור המילה הוא בארמית, ואינו מוסיף. הפועל הקדום, שנעלם בינתיים, "לקמוע", פירושו "לכרוך, לקשור" וגם "לענוד". וקמעות, כמובן, לא פעם היו תליונים שנקשרו על צוואר ונענדו. והם דבר קטן, כפי שמוצדק לראות על פי השורש קמ"ע שמציין הדרגה וכמות קטנה (קמעה, קמעונאי וכו'). הנה: ענידה, ריכוז בדבר קטן, תליונים.
האם הושלם המסע כך שנוכל לומר שכל התחנות הללו קשורות? לא. הן קשורות כסיפור. הסיפור עמוס ספקות ורבים בו הפערים, ועוד יותר מכך רבות בו ההנחות שדורשות מאיתנו להגדיר מידת סבירות ולהסתמך עליה, סבירות שנמתחת עוד ועוד ולא בהכרח תהיה מקובלת על כל מי שיעקוב אחר המהלכים. ובתוך כל זאת, אין לנו הוכחה ברורה למעברים: לא מפרסית לערבית, לא מערבית לשפות אירופה, ולא דרך ברורה לקשור את העברית – ואת הארמית לפניה – למהלך שמתחיל בפרס ומסתיים לפחות זמנית בספרד ובאנגליה. כל מעבר כזה צריך להיות מגובה בממצא טקסטואלי, בדוגמה אמיתית.
הרי לא פחות מכפי שאנו ממתינים למסלול מוכח שיתחיל בקש ויביא אותנו לזהב, אנו ממתינים למסלול מהזהב לקש. זה וגם זה אינם אלא סיפור, גשר תלוי בין הרים שביניהם עמקים מלאי ערפל. כזאת היא ההתעסקות באטימולוגיה: עניין מפתה, לרוב בעל בסיס רופף, ולעתים נדירות כזה שמפיק ממצאים סבירים שנוכל להגיש לבחינה בלשנית מדעית של ממש.
למה גברים אונסים
סנדרה ניומןלאנסים קל לאנוס. בחינה של התופעה מראה מדוע, ובעיקר - מה עשוי...
X רבע שעה
המהמר
פיודור דוסטויבסקיאודה ואתוודה, הדבר לא נעם לי כלל. אמנם כבר החלטתי ללכת להמר,...
X 10 דקות