בית הספר חלה עוד לפני המגפה

נכון, הלמידה מרחוק התגלתה כסבל – אבל היא נותנת לנו הזדמנות נדירה לחשוב מחדש על נושא החינוך לגיל הרך
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

נגיף הקורונה המיט על אמריקה שורה ארוכה של טרגדיות וקשיים, אבל אחד ממקורות הסבל הבולטים ביותר עבור הורים בתקופת המגפה הוא סוגיית החינוך. התמרונים הלוגיסטיים, הנדרשים כדי לאזן בין עבודה ללימודים בשעה שכל המשאבים החשובים ביותר – זמן, מרחב פיזי, רוחב פס, כוחות נפשיים – מוגבלים, דחקו רבים לסף ייאוש.

לא זאת בלבד שהורים רואים עד כמה הלימוד מרחוק הוא לקוי ורווי תקלות, אלא שהם מגלים שרבות מהבעיות בלמידה מרחוק אינן אלא גרסאות מוחרפות של בעיות הקיימות בלמידה פנים אל פנים

ברור לכול שהלמידה בתקופת המגפה אינה עולה יפה, בייחוד מבחינת ילדים קטנים – והיא פחות או יותר בלתי אפשרית מבחינת אותם עשרים אחוז מבין התלמידים האמריקנים שאין להם גישה לטכנולוגיה הנדרשת ללמידה מרחוק. אבל מה שהורים מתחילים להבין לגבי החינוך של ילדיהם – בהצצות שהם מקבלים דרך חלונות הזום והלמידה "הא־סינכרונית" – הוא שבית הספר לא היה מי-יודע-מה עוד לפני המגפה. כמו צונאמי שנסוג מהחוף ומגלה פיסת אדמה עירומה, המגפה חשפה בפנינו את חוסר הקשב המתמשך של המערכת לצרכים ההתפתחותיים של הילדים – צרכים בסיסיים כמו פעילות גופנית, בילוי זמן בחוץ, שיחה, משחק ואפילו שינה. אתגרים בחינוך ילדים קטנים, אתגרים שדחקנו לשוליים במשך שנים, מתגלים לנו פתאום כמו פסולת שנסחפה אל החוף, וכעת, בשעת השפל, היא מצחינה ואי אפשר עוד להתעלם ממנה. לא זאת בלבד שהורים רואים עד כמה הלימוד מרחוק הוא לקוי ורווי תקלות, אלא שהם מגלים שרבות מהבעיות בלמידה מרחוק אינן אלא גרסאות מוחרפות של בעיות הקיימות בלמידה פנים אל פנים.

טעות, שגיאה, כיתה

"כיתה לטעויות" (1977), ניקולאס פריס, אוסף ברארדו, מרכז התרבות בלם, ליסבון. תצלום: פדרו ריביירו סימואש.

כשנכנסתי לשיעור של בני בן העשר בכיתה ד', הוא נראה כמעט זהה לשיעורים שהשתתף בהם בני הבכור, בן העשרים ושמונה, ב־2001, ושניהם היו דומים להפליא לשיעורים שלי בכיתה ד' ב־1972. בכל הכיתות היה אותו סידור של שולחנות, אותם תאים אישיים, אותם כלי למידה

מדהים כמה מעט השתנו בתי הספר והגנים עם השנים. רוב בתי הספר היסודיים תקועים במודל שאינו. משקף כלל את ההתפתחויות בחקר המוח ובהבנת ההתפתחות האנושית. לפני שנה, כשנכנסתי לשיעור של בני בן העשר בכיתה ד', הוא נראה כמעט זהה לשיעורים שהשתתף בהם בני הבכור, בן העשרים ושמונה, ב־2001, ושניהם היו דומים להפליא לשיעורים שלי בכיתה ד' ב־1972. בכל הכיתות היה אותו סידור של שולחנות, אותם תאים אישיים, אותם כלי למידה. גם לוח הזמנים הלימודי כמעט לא השתנה: 35 שעות לימוד שבועיות במהלך כ־180 ימים. והמורים אפילו נותנים את אותם שיעורי בית, למרות שפע הראיות המצביעות על כך ששיעורי בית בגילאי בית הספר היסודי מניבים תועלת מינימלית, אם בכלל (יוצאת הדופן היא קריאה בערבים). יתרה מזאת, הלימוד בגיל הזה רדוד יחסית וממוקד מדי במיומנויות שטחיות, שאמנם קל למדוד אותן בבחינה, אך הן אינן מעוגנות בידע ממשי או בחשיבה ביקורתית. שעות הלימודים מלאות בהפרעות וברעש כי התלמידים נעים בקבוצות, לפי שכבות, ממקצוע צר אחד למקצוע צר אחר. יש לא מעט אנשי חינוך ומומחים להתפתחות הילד שחושבים כי חלק מהמאפיינים הקבועים בתוכניות הלימוד בגנים וביסודי – שכבות אחידות של גיל ויכולת, שיעורים קצרים, החזקת התלמידים בתוך מבנים במשך רוב הזמן – אינם מתאימים לרבים מהילדות והילדים. וחלק גדול מהשינויים שבכל זאת התרחשו – פחות למידה פרונטלית, תרגילים באייפדים ובמחשבים, צמצום תוכנית הלימודים – אולי אף החריפו את המצב.

אך כעת, כשהלמידה מרחוק הביאה את המציאות החינוכית הזאת לתוך הבית, פשוטו כמשמעו, צצה הזדמנות לשנות את המצב לטובה, לא רק בתקופת המגפה אלא גם אחריה.

רבים מביעים את דאגתם באשר לאובדן שעות הלמידה ולפגיעות חמורות נוספות בילדים, ובהן ירידה ביכולת לזהות מצבים של התעללות ורעב. הדאגה הזאת מוצדקת במיוחד בכל הקשור לילדים הרבים הסובלים מלקויות שבגללן אי אפשר לתת מענה לצרכים החינוכיים שלהם בלמידה מרחוק

מאז האביב, כשהתברר שסגירת בתי הספר עומדת להתמשך, רבים מביעים את דאגתם באשר לאובדן שעות הלמידה ולפגיעות חמורות נוספות בילדים, ובהן ירידה ביכולת לזהות מצבים של התעללות ורעב. הדאגה הזאת מוצדקת במיוחד בכל הקשור לילדים הרבים הסובלים מלקויות שבגללן אי אפשר לתת מענה לצרכים החינוכיים שלהם בלמידה מרחוק, ולמיליוני הילדים שלא קיבלו באביב ובקיץ את ארוחת הצהריים שהם זכאים לה בחינם או במחיר מוזל. ניתוח של [חברת הייעוץ האסטרטגי] ״מקינזי״ קבע כי אם הלמידה מרחוק תימשך אל תוך 2021, התלמידים יסבלו "מאובדן למידה" ממוצע של שבעה חודשים – כלומר הם יהיו בפיגור של שבעה חודשים במקצועות ומיומנויות מסוימים. תלמידים שחורים וממוצא לטיני ייקלעו לפיגור קצת יותר גדול, לפי מקינזי, ותלמידים ממשפחות בעלות הכנסה נמוכה יאבדו יותר משנה. דו"ח שפרסם באביב מכון ברוקינגס חזה כי הפסקה ממושכת מלימודים פנים אל פנים תייצר "מדרון קורונה", שבגללו תלמידים בכיתות ג' עד ח' עלולים לאבד אחוז ניכר מההתקדמות שהם היו צפויים להשיג במתמטיקה ובקריאה.

כיתה, תלמידים, ספסל הלימודים, חבישה, לחבוש

המודל נותר בעינו והתלמידים אמורים לחבוש את ספסל הלימודים. תצלום: הספרייה הלאומית האוסטרית.

אין לזלזל במהמורות הלמידה האפשריות האלה, אבל התמונה נעשית פחות חד משמעית כשאנו מגלים כי ילדים רבים, ממגוון רקעים, מסתדרים לא רע בכלל בלי בית הספר המסורתי. יש ילדים שאפילו ממשיכים להתקדם בלימודים. לדוגמה, המחקר של מכון ברוקינגס ניבא שהרבעון העליון של התלמידים ימשיך להתקדם בקריאה. "אני חושב שחלק עצום מ[המשך השיפור אצל חלק מהתלמידים] קשור לכך שהפחתנו משמעותית את עומס העבודה הכולל כדי שהמשימות יהיו נגישות להם יותר, ולא ישתקו אותם", אמר לאתר החינוך Edutopia מארק גַרְדְנֶר (Gardner), מורה לספרות בתיכון במדינת וושינגטון. יש תלמידים שהישגיהם "טובים הרבה יותר מהצפוי" לפי אתר Hechinger Report, וזאת, בין היתר, כי היה להם קל יותר להמשיך להתרכז בלמידה.

המגפה העניקה לתלמידים הזדמנויות ללמוד ולהתפתח בדרכים שלא היו אפשריות בזמנים 'נורמליים' יותר

ילדים רבים גם שמחים יותר ולחוצים פחות מכפי שהיו בכיתה. יש תלמידים שאפילו מצטיינים, כפי שאמר ללוס אנג'לס טיימס המפקח על מערכת החינוך הציבורית של לוס אנג'לס. תוצאות סקר שנערך באביב בקרב מדגם מייצג של משפחות אמריקניות מלמדות ש־43 אחוז מההורים הסכימו עם ההצהרה, "הילד שלי פחות לחוץ עכשיו מאשר לפני סגירת בתי הספר" (רק 29 אחוז חלקו עליה). יש ילדים שזוכים כעת להפוגה מבריונות (20 אחוז מבני 12-18 דיווחו על בריונות במסגרת הבית ספרית). מורה אמרה ל־Edutopia שתלמידים פורחים כי בזמן המגפה ירד הלחץ הקשור למבחנים מכריעים. סקר שהתפרסם לאחרונה מלמד שלוחות הזמנים הגמישים יותר של הלמידה בזמן המגפה עוזרים למתבגרים לישון מספיק, לראשונה זה זמן רב. וכפי שאמר זאת סטיבן מינץ (Mintz) מחבר הספר Huck’s Raft: A History of American Childhood, המגפה העניקה לתלמידים "הזדמנויות ללמוד ולהתפתח בדרכים שלא היו אפשריות בזמנים 'נורמליים' יותר".

חוקרים מצאו שרמות הורמון הדחק קורטיזול בקרב תלמידי היסודי עולות במהלך שנת הלימודים

ידוע לכול שהמגפה יצרה או החריפה בעיות נפשיות אצל ילדים רבים, אבל לא מדברים מספיק על כך שבתי הספר החריפו את הבעיות האלה עוד לפני המגפה. במחקר גדול שנערך השנה התברר שתלמידים מדווחים כי הם פחות שמחים בבית הספר מבכל מקום אחר. במחקר נוסף נמצא שבשנים 2009-2012, מספר ביקורי החירום אצל פסיכיאטרים במהלך שנת הלימודים היה יותר מכפול ממספר הביקורים הללו במהלך חופשת הקיץ. אמנם שיעור ההתאבדות בקרב המבוגרים נוטה להגיע לשיא בקיץ, אבל לעלייה שהתרחשה לאחרונה בשיעור התאבדויות בני הנוער יש דפוס הפוך: שיעור ההתאבדויות יורד בקיץ ועולה שוב כשהילדים חוזרים אל ספסל הלימודים. חוקרים מצאו שרמות הורמון הדחק קורטיזול בקרב תלמידי היסודי עולות במהלך שנת הלימודים. פיטר גריי (Gray), פסיכולוג מבוסטון קולג' שחוקר את הסוגיות האלה, אומר שאם בית הספר היה תרופה, ה־FDA (מנהל המזון והתרופות האמריקני) לא היה מאשר אותו.

בית ספר, כיתה, תלמידה, פרצוף

בית ספר: תרופה מזיקה. תצלום: vazovsky.

ייתכן שגם פרקטיקות ההוראה הוותיקות וגם השינויים החדשים יותר בתוכנית הלימודים תורמים לבעיות האלה. לדוגמה, מומחים מעריכים כעת שהחלוקה המסורתית לשכבות גיל, שאותה אנו מקבלים כמובנת מאליה, היא דרך לא טבעית ואולי אף לא בריאה לארגן את חייהם של ילדים. אנג'לה דאקוורת (Duckworth), פסיכולוגית מאוניברסיטת פנסילבניה ומחברת הספר GRIT, משערת שהחלוקה לגילאים בבתי הספר מעצימה את התחרות ואת רמות הלחץ. בקבוצות גיל מעורבות, היא אמרה לי, "בני העשר מחזיקים את ידיהם של בני החמש ומביטים שמאלה וימינה לפני שהם חוצים את הכביש. בני החמש נושאים עיניים אל בני העשר ועושים כפי שנאמר להם. לעומת זאת, כשזורקים מאות ילדים בני אותו גיל לאותה מסגרת, תשומת הלב שלהם נתונה להשוואות לא מועילות בתוך הקבוצה: מי הכי חכם? מי הכי מהירה? מי הכי יפה?" מצב עניינים זה דוחף את הילדים להתמקד בסטטוס ובתחרות על חשבון ערכים  כמו טוב לב, אמון וקהילתיות, וזה בתורו עלול להגביר את רמות הלחץ ולהוביל לבריונות. ייתכן שההשפעה הזאת חזקה מבעבר כי הילדים מבלים זמן רב יותר בבתיהם ובשכונותיהם מאשר בדורות קודמים.

מומחים מכל הקשת החינוכית והאידיאולוגית מסכימים שתוכנית לימודים עשירה בספרות, באזרחות, בהיסטוריה ובאמנות היא חיונית לפיתוח מיומנויות קריאה וכתיבה וחשיבה ביקורתית. אבל בתי הספר זנחו בחוסר רציונליות מופגן את רוחב היריעה הזה ובוחרים בתוכניות לימודים דלות הממוקדות במדדים צרים הניתנים לבדיקה במבחנים

מומחים מכל הקשת החינוכית והאידיאולוגית מסכימים שתוכנית לימודים עשירה בספרות, באזרחות, בהיסטוריה ובאמנות היא חיונית לפיתוח מיומנויות קריאה וכתיבה וחשיבה ביקורתית. אבל בתי הספר זנחו בחוסר רציונליות מופגן את רוחב היריעה הזה ובוחרים בתוכניות לימודים דלות הממוקדות במדדים צרים הניתנים לבדיקה במבחנים. חמש שנים אחרי המעבר למבחנים מכריעים (high-stakes testing, מבחנים המשמשים לקבל החלטות גורליות באשר לעתיד הלימודי של התלמידים) במסגרת חוק No Child Left Behind שנחתם ב־2002, נערך סקר בקרב מדגם לאומי של מחוזות לימוד, ובו נמצא שכמעט שני שלישים מהמחוזות הגדילו משמעותית את שעות לימוד השפות והמתמטיקה וכמעט חצי מהם הפחיתו את שעות לימוד מדעי החברה, המדע, האמנות, המוזיקה, החינוך הגופני, את הזמן המוקדש להפסקת הצהריים ולהפסקות בכלל. שיעורים "מיוחדים", כמו מוזיקה – וכן הפסקות, שיעורי התעמלות, ואפילו הפסקת הצהריים המיועדת לארוחה – נותנים לילדים הזדמנויות חשובות להתפתחות רגשית ולמידה עצמאית. מבחינת ילדים רבים, זה מה שהופך את בית הספר לחוויה נסבלת (במסגרת ניסוי טבעי מסקרן, החוקרים שמו לב ששיעור האבחנה של הפרעת קשב וריכוז נסק במקביל לאימוץ מדיניות המבחנים המכריעים. במחקר נוסף נמצא שילדים שעברו ללמוד בגן הבית ספרי [מקבילה לגן חובה שמתקיימת לעתים קרובות במסגרת בית הספר כהכנה ללימודים בכיתה א'] היו בסיכון הרבה יותר גבוה להיות מאובחנים כסובלים מהפרעת קשב וריכוז, מילדים בני אותו גיל שנשארו שנה נוספת בגן, מחוץ לבית הספר).

לילדים יש הישגים לימודיים וחברתיים טובים יותר בכיתות שבהן המורות והמורים קשובים אליהם רגשית – רוכנים אליהם לשיחה ספונטנית אך משמעותית, ומשתמשים בתוכנית לימודים שמעודדת משחק פתוח פיזי ושיתופי

הלמידה בזום בזמן המגפה אף חשפה עד כמה לימוד של ילדים קטנים בימינו מתבסס על גישות לקויות – המורים מדברים יותר מדי, והילדים פחות מדי. אבל חוקרי התפתחות ואנשי חינוך יודעים זה זמן רב שהישגים טובים בשנים המתקדמות יותר של בית הספר היסודי דורשים גישה אחרת בגיל הרך: שפה אותנטית בגובה העיניים, וטיפוח של מערכות יחסים עמוקות. הלמידה בגיל הרך היא תהליך חברתי ביסודו, שבמהלכו מתפתחת הארכיטקטורה של המוח, וההתפתחות הזאת נעשית באמצעות קשרים רגשיים עם מטפלים וחברים שעמם נבנים יחסי אמון. במחקר מ־2011 נמצא שכאשר גננות וגננים לפני גיל בית הספר משתמשים בשפה מתוחכמת ותגובתית במהלך שעות המשחק החופשי של הילדים, הדבר מנבא מיומנויות הבנת הנקרא טובות יותר בכיתה ד'. מחקרים רבים מצביעים על תרומתם של סגנונות לימוד אמפתיים, פנים אל פנים, להתפתחות כישורי השפה של תינוקות וילדים קטנים. באופן כללי, לילדים יש הישגים לימודיים וחברתיים טובים יותר בכיתות שבהן המורות והמורים קשובים אליהם רגשית – רוכנים אליהם לשיחה ספונטנית אך משמעותית, ומשתמשים בתוכנית לימודים שמעודדת משחק פתוח פיזי ושיתופי.

ילד, עלים, למידה, כיתה, למידה משמעותית

ילד בחוויית למידה משמעותית. תצלום: סקוט ווב.

אחת האירוניות הגדולות של החינוך בימינו היא שככל שאנו לומדים על חשיבותם של קשרים רגשיים ותקשורת פנים אל פנים בשלבים המוקדמים של התפתחות המוח, כך אנו מתמקדים יותר ויותר בפתרונות טכנולוגיים מהירים – שיעורי מתמטיקה "בניטור עצמי" על אייפדים וכדומה – שמרחיקים את הילדים מהמבוגרים האמונים על חינוכם. מה שההורים רואים כעת בזום אינו סטייה קיצונית מהשיעורים שנערכים בכיתות הפיזיות בבית הספר היסודי, אלא המשך מקוון שלהם.

על אף כל אתגריה, מגפת הקורונה נותנת לנו הזדמנות לחשוב מחדש על כל נושא בית הספר. מה עלינו לדרוש?

אפשר להתחיל מתוכנית לימודים רחבה ועמוקה יותר, שבמסגרתה יהיה לילדים זמן רב יותר לחקור, לשחק ולפתח מערכות יחסים עם ילדים אחרים ועם מורים

אפשר להתחיל מתוכנית לימודים רחבה ועמוקה יותר, שבמסגרתה יהיה לילדים זמן רב יותר לחקור, לשחק ולפתח מערכות יחסים עם ילדים אחרים ועם מורים. בתי הספר צריכים לעסוק גם בטיפוח סקרנות ואהבה ללמידה בכל הילדים, או לפחות לא לבלום את התפתחות התכונות האלה. זה אמנם רף חינוכי נמוך, אבל בתי ספר רבים מדי אינם עוברים אפילו אותו, כפי שאפשר לראות אצל מיליוני האמריקנים הבוגרים שעוברים את חייהם כאנאלפביתים לכל צורך ועניין.

אבל הדרישה המתבקשת ביותר היא בילוי של זמן רב יותר בחוץ. בזמן המגפה יש לכך יתרונות ברורים: הוכח שהסיכוי להידבק בקורונה הרבה יותר נמוך בחוץ מאשר בפנים. אבל ללמידה בחוץ יש תועלות רבות גם בימים כתיקונם. ראיות שהצטברו במשך שנים מצביעות על התועלת המדידה של הלמידה בחיק הטבע ושל השהות בחוץ עבור ילדים קטנים. לדוגמה, מספר מחקרים מראים שכאשר מעניקים לילדים הזדמנות לחוות חוויות בטבע, יורדת היקרות התסמינים של הפרעת קשב וריכוז הן בטווח המידי והן בטווח הארוך. מחקר נוסף מצא שילדים שמקבלים הדרכה מדעית בחוץ, לומדים יותר מאלה שלומדים רק בכיתה. אבל למרות כל מה שידוע לנו על השפעתו החיובית של הטבע על הבריאות הנפשית, על הקשב, על ההישגים בלימודים, על הכושר הגופני ועל כושר הוויסות העצמי, הלמידה בחוץ נחשבת לעתים קרובות למעין תוספת חביבה אך זניחה, ולא לחלק מרכזי מתהליך הלמידה.

בראשית המאה העשרים הובילו התפרצויות השחפת את בתי הספר האמריקנים לאמץ בהצלחה את הלמידה בטבע

בראשית המאה העשרים הובילו התפרצויות השחפת את בתי הספר האמריקנים לאמץ בהצלחה את הלמידה בטבע. בימינו, שורה של מכשולים חדשים עומדת בדרכנו: התפישות הרווחות בנוגע להיעדר הבטיחות בשכונות; הגישה למרחבים החיצוניים; ידיעותיהם של המורים; הסכמתם של המבוגרים; וחששות בנוגע לאקלים קיצוני ולאיכות האוויר, בייחוד אצל תלמידים במדינות מערביות. אבל המכשול הגדול ביותר הוא היעדר הרצון והדמיון. השיח הלאומי המוגבל בנוגע לנתיבי למידה חלופיים עודו מעוגן בהנחה שאפשר להעביר את השיעורים שבתוך הכיתה החוצה או לאינטרנט, עם כמה שינויים קוסמטיים בלבד, ולהמשיך להשתמש באותה תוכנית לימודים, באותם יעדי לימוד, באותן ציפיות וכן – בל נשכח – באותם מדדי הצלחה מפוקפקים. אל לנו להיות מופתעים שגישות ההוראה שלא שירתו את הילדים היטב בכיתות המסורתיות, נכשלות אף יותר כשמנסים ליישם אותן באינטרנט או בשיעורים בחוץ.

מה אם ניתן לכל ילד, מגן החובה הבית ספרי ועד כיתה ו', את האפשרות לבלות את רוב שנת הלימודים בחוץ במעין "מחנה קורונה" במקום בכיתות המסורתיות? הדגש יהיה על הישגים שאינם אקדמיים גרידא – אתגרים גופניים; שירות והתנדבות;ופיתוח ויסות עצמי, עצמאות וחברויות

הנה מה שהיינו צריכים לעשות באביב – וזוהי גם הצעה קיצונית למה שעדיין אפשר לעשות כדי להציל את שנת הלימודים הנוכחית: מה אם ניתן לכל ילד בארה"ב, מגן החובה הבית ספרי ועד כיתה ו', את האפשרות לבלות את רוב שנת הלימודים בחוץ במעין "מחנה קורונה" במקום בכיתות המסורתיות? הדגש יהיה על הישגים שאינם אקדמיים גרידא – אתגרים גופניים; שירות והתנדבות; ופיתוח ויסות עצמי, עצמאות וחברויות. מטרות אקדמיות יהיו גם הן חלק מהתוכנית, הרי אפשר ללמוד הרבה משיטוט בפארק עירוני. אבל הדגש יהיה על יצירת מערך חדש של אתגרים שהתלמידים יצטרכו להשתלט עליהם, במקום לתת להם גרסה חיוורת של החוויה הלימודית המוכרת. נוכל להחליף את התוכנית המקובלת בתוכנית חדשה, שמנטרלת את הנזק הקוגניטיבי והרגשי הנגרם לילדים שיושבים כל היום בקפסולות במסכות, תוכנית שמאמצת את ההגדרה הרחבה ביותר של המילה "למידה". בין שאר תועלותיה, ההשקעה הכספית במחנה קיץ שנמשך כל השנה תעזור לילדים עניים להדביק את פער ההישגים יותר משיעורים לתיקון ההגייה.

ילדה, רעב, האיטי, כיתה, בית ספר

אם היא נותרת מאחור, כולנו מפגרים. תצלום: FMSC Haiti

אם ניקח את התסכול של ההורים מהלמידה בימי המגפה ונמיר אותו לאנרגיה פוליטית, נוכל להביא בסופו של דבר לרפורמות חיוניות הן בבתי הספר והן בקהילות

לבסוף, המגפה חידדה את המתח המתמיד בין תפקידו של בית הספר כמסגרת של השגחה (שמירה על הילדים והאכלתם במהלך היום, כדי שהוריהם יוכלו לעבוד) ובין התפקיד החינוכי שלו (לימוד הילדים). לעתים קרובות, כשאנו מדברים על "בית הספר", אנחנו מתכוונים בעצם ל"השגחה על הילדים" – וגם לתזונה, לטיפול רפואי, לשירותי בריאות נפש ולטיפוח מיומנויות חברתיות. יש מורים שנוהגים לרכוש ולכבס בגדים בשביל התלמידים הנזקקים ביותר שלהם. יש מורים שאף הופכים בשבילם להורים אומנים. חיי המשפחה המודרניים הם מורכבים, והפיתוי להמשיך לדרוש מבית הספר לקבל על עצמו עוד ועוד תפקידים הוא גדול. אבל ככל שנבקש מבית הספר להתרחב מעבר למשימת הליבה שלו, כך יהיה קשה יתר לזהות אילו היבטים בעבודת בית הספר מועילים מהבחינה החינוכית. בתי הספר צריכים ואמורים לעזור בשיכוך הנזק הנגרם לילדים מקופחים, אבל הם אינם יכולים לשמש פתרון כולל לילדים שגדלים בבתים מסוכנים או סובלים מהזנחה. סוגיות כמו פרנסה וכמו זמינותן של מסגרות לילדים במחיר שווה לכל נפש הן שונות מסוגיות של למידה, ואי אפשר להמשיך לכרוך אותן אלה באלה.

אם ניקח את התסכול של ההורים מהלמידה בימי המגפה ונמיר אותו לאנרגיה פוליטית, נוכל להביא בסופו של דבר לרפורמות חיוניות הן בבתי הספר והן בקהילות, שבריאותן היא בעלת חשיבות מכרעת להתפתחותם של הילדים. אף שאנו עסוקים בצליחת עידן הקורונה ומשתוקקים לחזור למשהו שדומה לנורמליות, אסור לנו לבזבז את ההזדמנות הזאת להגות "נורמלי" הרבה יותר טוב.

אריקה כריסטקיס (Christakis) היא מחנכת לגיל הרך ומחברת הספר The Importance of Being Little: What Young Children Really Need From Grownups (משנת 2017).

כל הזכויות שמורות לאלכסון.

Copyright 2020 by The Atlantic Media Co., as first published in The Atlantic Magazine. Distributed by Tribune Content Agency. The original article was published here.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי תומר בן אהרון

תמונה ראשית: התפוח למורה? לא מה שהיה פעם. תצלום: ניקולאי צ'רניצ'נקו, unsplash.com

Photo by Nikolai Chernichenko on Unsplash

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי אריקה כריסטקיס, Atlantic.

תגובות פייסבוק

תגובה אחת על בית הספר חלה עוד לפני המגפה

01
אברהם פרנק

מאמר מצוין. הדגש הרב על למידה בחוץ הוא מוגזם, בהתחשב בעובדה שמזג האוויר אינו מאפשר זאת בכל עת. מאידך, הביקורת על הלמידה בקפסולות היא שגויה, שכן הקפסולות בימי קורונה צריכות להיות הגשר לכיתות קטנות בימים כתיקונם. "אלכסון" הופך בהדרגה לשופר של "חינוך אחר", שהגיע זמנו.