איפה המפתחות שלי

ברוכים הבאים לעולם מעידות הזיכרון
X זמן קריאה משוער: 4 דקות

זו כבר הפעם השלישית שאתם מדליקים את הקומקום במטבח כדי להכין קפה ואז חוזרים לחדר להמשיך בעיסוקיכם עד שהמים ירתחו, אבל מי מבטיח לכם שלא תהיה גם פעם רביעית; הגעתם לסלון במטרה לעשות משהו ספציפי, אפילו דחוף, ואינכם זוכרים מהו; התקשרתם לחבר אבל... מה בעצם היה הדבר שרציתם לשאול אותו? ברוכים הבאים לעולם המתסכל של מעידות הזיכרון.

התירוצים הנפוצים שמסבירים מעידות זיכרון עשויים להיות ש"זה לא היה חשוב מספיק" או ש"עבר יותר מדי זמן". בכך פקפק וודאי כל מי שאי פעם היה חייב לצאת מהבית במהירות אך לא זכר איפה הוא הניח ממש לפני שניה את צרור המפתחות. חוקרים מאוניברסיטת נוטרדאם הציעו, עם זאת, שחציית פתח הדלת עשויה להספיק כדי לגרום למעידות זיכרון שכאלה. המטלות של נבדקי המחקר, שהתפרסם ב- The Quarterly Journal of Experimental Psychology, היו לאסוף חפצים מסוימים בחדרים ולהעבירם לחדרים אחרים לפי קריטריונים כלשהם. בין אם הנבדקים בצעו את המטלה באמצעות משחק מחשב ובין אם במציאות, התוצאה היתה זהה: כאשר החוקרים עצרו אותם ושאלו מהו האובייקט שיש באמתחתם (שהיה מוסווה בשקית אטומה במשחק המחשב ובקופסת נעליים במציאות) רובם התקשו לענות אם נשאלו לאחר שעברו כבר בפתח חדר כלשהו. כאשר נשארו באותו החדר בו אספו את האובייקט, תשובותיהם היו מהירות ומדויקות יותר, גם אם המרחק והזמן שהלכו בחדר היה זהה למרחק והזמן שהלכו אל החדר השני.

ההסבר הראשוני שעולה לראש הוא עיקרון הקידוד הספציפי (encoding specificity principle), ששם דגש על יעילות הזיכרון, כאשר שליפת המידע תואמת את ההקשר בעת קידודו. זו הסיבה שניזכר טוב יותר בתשובות למבחן אם נלמד לקראתו בכיתה בה ניבחן; מנגד, זו גם הסיבה שכאשר בבית קפה בשעות הערב ניתקל בשומר לו אנו אומרים שלום מדי בוקר בכניסה למקום העבודה, אנחנו עלולים לא להיזכר מאיפה אנחנו מכירים אותו. אולם החוקרים טוענים כי כאן מדובר בתופעה שונה וזאת משום שהנבדקים שחצו כמה דלתות וחזרו לחדר שממנו לקחו את החפץ, גם הם התקשו באותה מידה בהיזכרות בחפץ. במילים אחרות, חוץ מקונטקסט וזמן, ישנו מרכיב נוסף שמשפיע על חיי המדף של זיכרון העבודה. מתברר כי שינויים מסוימים בסביבה מרוקנים אותו לטובת קידוד מידע חדש. מידת חשיבות המידע אינה בהכרח המרכיב המרכזי בשכחה הזו. לכן ההשלכות עלולות להיות טרגיות לעיתים, למשל כאשר הסחת דעת פשוטה (שיחת טלפון) תגרום לאדם לצאת מפתח מכוניתו ולהשאיר את התינוק בפנים.

חציית מפתן הדלת, מבהירים החוקרים, היא רק דוגמה אחת לשינוי סביבתי שמאפס את זיכרון העבודה. חבר שמתקשר פתאום, סוללת המחשב שנגמרה ושולחת אותנו לחפש את המטען באותו חדר- גם אלה עשויים לגרום לנו לשכוח. כאשר המערכת תקינה, רוב המקרים בהם נשכח דברים יהיו מוצדקים- כמו למשל, אילו מבצעים הציעה לנו הקופאית. אלה הם פריטים שאולי עוד נזכור בדרך החוצה, אבל כבר במעבר הדלתות האוטומטיות הם יישכחו לחלוטין. הסיבה שמעידות הזיכרון מעצבנות כל כך, היא ככל הנראה משום שכמו בחוקי מרפי, אנחנו נוטים לספור רק את המקרים בהם משהו השתבש, בעוד שרוב המקרים התקינים אינם נספרים. אף אחד אינו טופח לעצמו על השכם על כמות הפעמים בה הוא שכח את הדברים המיותרים וזכר את מה שצריך.

ולמרות כל זאת, צריך לומר, אכן ישנם אנשים שחווים יותר מעידות זיכרון מאחרים, והם לא מעטים. במחקר שיתפרסם בגיליון מאי של כתב העת Neuroscience Letters (בימים האחרונים התפרסמה גם גרסה מקוונת של המאמר), טוענים חוקרים מאוניברסיטת בון כי וריאנט מסוים של הגֶן DRD2 מעלה מאוד את הסיכוי למעידות זיכרון קצר טווח. לגן זה חשיבות בתפקוד העברת אותות סדירה של דופמין באזורי האונה הקדמית. אצל כל בני האדם מתפקד הגן DRD2 אך הוא מופיע בשתי צורות אפשריות, שלאחת מהן יש מתאם גבוה עם מעידות תכופות בזיכרון קצר הטווח. זכירת שמות ומטלות, מיקום חפצים ועוד- אצל כרבע מבין 500 הנבדקים במחקר שדיווחו על מעידות רבות מהסוג הזה, התגלה אחד מבין שני הווריאנטים של הגן. באופן לא מפתיע, אנשים אלה סובלים יותר גם מאימפולסיביות קוגניטיבית כמו הקלוּת בה דעתם מוסחת ממטלות ומשך הזמן בו הם מסוגלים לשמור על ריכוז.

לפני שתמהרו להסיק כי אתם נמנים על אותו רבע מהאוכלוסיה הסובל מאותה גרסה של גן, כדאי לקחת בחשבון כמה דברים. ראשית, הכל יחסי: ייתכן שהרוב חש כי הוא סובל ממעידות זיכרון מרובות לא רק משום שהן בולטות יותר ונספרות בהשוואה למצבים בהם הכל תקין, אלא גם משום שאכן הסחות הדעת הן רבות בהשוואה לכל תקופה אחרת בעבר (זאת יודע כל מי שלחץ על לינק באמצע מאמר, קיבל הודעה בווטסאפ ושכח מה בכלל הוא קרא לפני שניה). שנית, סבסטיאן מרקט שהוביל את המחקר באוניברסיטת בון, טוען כי אסטרטגיות שונות מצליחות לרוב לחפות על נזקי מעידות הזיכרון. מדובר בעיקר באסטרטגיות מתחום השליטה העצמית, כמו הרגלים נכונים (לשים מראש בכל פעם את המפתחות במקום קבוע), להשתמש במערכת תזכורות מסודרת ובכלים המנטרלים כמה שיותר הסחות דעת. אה, וכמעט שכחתי, אם אתם עושים משהו חשוב, השתדלו גם לא לצאת מפתח החדר.

מקורותמדוע הליכה דרך פתחי דלתות גורמת לשכחה- מאמר ב- Salon.comהמומים ומבולבלים: גישה גנטית-מולקולרית לכישלון קוגניטיבי יומיומי- מאמר ב- Neuroscience Lettersגורמים גנטיים התורמים לשכחה- מאמר ב- Science Daily

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב

תגובות פייסבוק

2 תגובות על איפה המפתחות שלי

01
Joseph Riemer, PhD

The article fails to mention the short term memory loss caused by Statins.
The University of California in San Diego has an ongoing, multi year study of high cholesterol patients taking statins. It takes few years before the onset of this side effect, but then its impact is devastating to many - unlike what the pharmaceutical companies would have you believe. With more than 40 million Americans taking Statins, more will be suffering in the future. And just last week it was announced that cardiologists now recommend increasing the population segment that should be taking statins regularly.

    02
    בר חיון

    אמנם לא עסקתי בהשלכותיהן של תרופות על זיכרון אך תודה, הערתך מעניינת. אגב אחרי שקראתי את הספר Bad Pharma אני חושש שלא יפתיע אותי (כמעט) שום דבר על מחקר ותעשיית התרופות.