האלף-בית מעוצב מחדש

סטודיו אובר התל־אביבי הזמין טיפוגרפים ומעצבים ישראליים לעצב מחדש את כל אותיות האלף-בית. האתר "א-ת" מציע גלריה יפהפיה של אותיות - באיורים, בתצלומים, במשיכות עכבר או באנימציה.

לגלריה של א-ת

תודה לאביטל

זיקוק זה התפרסם באלכסון ב

תגובות פייסבוק

2 תגובות על האלף-בית מעוצב מחדש
אולי תאהבו גם

רימון עשן בדרך לשירותים

במהלך לימודיי באוניברסיטה, התחלתי ללמד אנגלית בבית ספר תיכון בירושלים. אחת הכיתות, כיתה י"א, כללה בנות בלבד, כעשרים במספר. היה זה בית ספר מקצועי בשכונה שמעולם לא התרחקה מקו העוני או מסף המצוקה. מנהל בית הספר הזהיר אותי ימים אחדים לפני תחילת עבודתי: "אתה האשכנזי השני שהם באים איתו במגע קרוב. אני הראשון". אך לא בכך דווקא היה טמון הקושי במפגש. הקושי התגלה במהלך אחד השיעורים הראשונים באותה כיתה י"א. בעודי מדגים את הנושא הקשה על דוברי עברית באשר הם, ההבדל בין זמני ההווה השונים באנגלית, ניגשה אלי תלמידה, התקרבה אלי מאוד, ולחשה לאוזני:

"אני צריכה להתפנות".

אמנם השתחררתי מהצבא שנים אחדות קודם לכן, אך נראה כי לא השתחררתי ממנו די הצורך. במוחי עלתה תמונה צבאית: חיילים בשטח, עשן צבעוני מרימון שהושלך בשל פציעתו של אחד מהם, ומסוק פינוי היורד לאיטו כדי לפנות את הפצוע, שבמקרה הזה היה פצועה, בחולצה בצבע תכלת ושפתון אדום בוהק.  שאלתי אותה בדאגה:

"מה קרה לך?"

עיניי הכינו עצמם לדימום, ליד שבורה, לפציעת ראש שטרם הבחנתי בה. והיא אמרה, דחיפות בקולה:

"אני צריכה להתפנות".

"אבל מה הבעיה? מה קרה לך?"

חוסר סבלנותה היה כעת ברור, אך לחישתה נעשתה עוד יותר חרישית:

"המורה... אני צריכה ללכת לשירותים".

נעלמו המסוק והחיילים וגם העשן הצבעוני התפוגג. מה היה ההבדל בין אדום ולבן? האם הראשון מורה על הרוג והשני על פצוע? היה משהו כזה, לא? בדל המחשבות התפוגג גם הוא עם דלת הכיתה שנטרקה מאחורי התלמידה הממהרת בצעדים קטנים של רגליים צמודות בבהילות.

"להתפנות", כך למדתי באותו יום, משמש כדי לציין "ללכת לשירותים", כלומר "לעשות את הצרכים", בין אם מדובר במה שמכונה באנגלית number 1 ובין אם ב-number 2. אבל איך אומרים את זה בעברית שלנו?

"העברית שלנו" הוא מונח כוללני, שעלול להיות מעורפל כמו הסצנה בכיתה באותו בית ספר ירושלמי. ביני ובין התלמידות נפערו תהומות רבים, אבל התהום הרחבה, העשירה והמרתקת ביותר הייתה התהום הלשונית. התהום הייתה בוודאי דורית וגאוגרפית לא פחות מאשר עדתית.

אך הממצא היה ברור, והוא הסתבר מדוגמאות רבות שנצברו אצלי בתקופה שמיד לאחר המקרה: בפיהם של צעירים וצעירות ממוצא מזרחי, בירושלים של לפני כשלושים שנה, זה היה המובן של "להתפנות". כשאני הייתי באותו גיל, בחיפה של שנות השבעים המאוחרות, לא כך התייחסנו לעשיית הצרכים, להליכה לשירותים, להשתנה ולחרבון, להטלת מים ולפעולת מעיים, ל"לעשות פיפי" או "לעשות קקי". מהמורים והמורות ביקשנו שירשו לנו "ללכת לשירותים", וזכורה מורה אחת, בכיתה ח', שדרשה לדעת, לאוזנה, אם מדובר בצורך מסוג אחד או מסוג שני, כי בראשה פעל אלגוריתם ולו טבלה בת ארבע אפשרויות: בנים ובנות, וסוג ה"צורך", ועל פיה, תוך שקלול מזג האוויר ביום הנתון, היא הייתה מחליטה אם להרשות לנו לצאת מהכיתה ואם כן – מתי. איני יודע מה אמרו לה בדיוק, ואני חושד שהיו רמיזות בהבעות פנים שהביעו את סוג הצורך ואת דחיפותו. אני העדפתי לא לבקש ממנה דבר. בבית הספר הריאלי של אותם ימים, איפוק הוערך לפחות כמו דיוק בדיווח.

בכל אופן, לקסיקון הצרכים ועשייתם הוא מגוון ועשיר בשפות רבות. בני-אדם נוטים להתייחס לעניינים הללו בדרכים עקיפות, ברמיזה, מתוך רגשות מבוכה ומיני טאבו. בשפות אירופיות ובהן אנגלית יש גם מונחים טכניים שנגזרו במקור מלטינית. באנגלית הם to urinate ו-to defecate. גם בעברית הלקסיקון הזה מזמן תובנות לא מעטות, לשוניות, תרבותיות ואחרות.

אך כאן, הפעם, אעיר רק שיש טעם להתבונן ב"להתפנות" ולראות את ההבדל התחבירי בין שני ה"להתפנות" בעברית שלנו. הראשון, שפירושו לקחת את עצמך מהמקום שבו אתה נמצא ולהותיר אותו פנוי, כלומר הצורה הרפלקסיבית של "לפנות", מניחה שהמושא הוא מבצע הפעולה עצמו. הוא היה במקום ולאחר הפעולה הוא לא יהיה במקום. "להתפנות" השני, זה הקשור לפעולות המעיים או שלפוחית השתן, מניח שהמושא הוא תכולתם של האברים הללו, ושהאדם מפנה אותם מתוכו ונותר פנוי מהם.

ההבדל התחבירי הזה אינו קטן, גם אם לא בהכרח קל להדגימו בפעלים אחרים. באותו יום בבית הספר בירושלים, הוא התגלה לי במלוא בהירותו, עם הדלת שנטרקה מאחורי התלמידה שהתפנתה מהכיתה כדי ללכת להתפנות.

אולי תאהבו גם

בוקר טוב וכל זה

אנשים מאחלים זה לזה דברים טובים, מברכים זה את זה. מדובר ביסוד חשוב במגעים החברתיים, האנושיים. כאשר אדם מברך אדם אחר או מאחל לזולתו דבר טוב, מדובר למעשה בטכס קטן שמתבצע בעיקרו של דבר על ידי פעולה לשונית, על ידי מבע מכוון ובעל מבנה מוגדר.

בעברית, אנו אומרים ״בוקר טוב״, ״ערב טוב״, ״שבוע טוב״, ואנחנו גם אומרים ״חג שמח״ וגם ״צום קל״, ״חודש טוב״, ״יום נעים״, ״נסיעה טובה״, ״דרך צלחה״ ועוד ועוד. לא כל האיחולים שלנו בנויים כך, ויש טעם לשים לב גם לאלו שצורתם ״בתיאבון״, ״בהצלחה״ וכדומה. לפנינו אם כן שתי קבוצות של איחולים וברכות. האחת כוללת פריטים בעלי מבנה דו-אברי, מסוג ״בוקר טוב״, והשנייה כוללת פריטים הנראים כמו תארי פועל שבראשם ב׳ המציינת אופן.

והנה שרטטנו בקצרה ובמהירות שני סעיפים בתחביר של העברית המודרנית, שניהם תחת פרק שכותרתו ״איחולים וברכות״. אלו בוודאי לא יהיו שני הסעיפים היחידים בפרק הזה, שכן הממצאים שנאסוף מהטקסטים יכולים לגלות לנו פריטים נוספים שיתאפיינו במבנים משלהם.

המבנה הדו-אברי מעניין כיוון שפורמלית, מדובר בצירוף של שם עצם ואחריו תואר. הצירוף השלם משמש כמבע כולו. דוברים אומרים את הצירופים הללו לדוברים אחרים, והצד המקבל, כלומר השומע, יודע שהטכס בוצע ללא דופי. במובן הזה, ״בוקר טוב״ ו״יום נעים״ ואפילו ״צום קל״ המוזר אינם מובנים כתיאור של מצב עכשווי, כהערה על ההווה, אלא כהבעה של תקווה ואיחול לעתיד המיידי. אין צורך לומר ״שיהיה...״ או ״שיהיה לך...״ לפני הצירוף, הגם שהדבר אפשרי ומתרחש בנסיבות שונות, אולי כשהצד המביע אינו בטוח שההקשר טבעי דיו כדי לכלול איחול או ברכה.

מלאכת התיאור הלשוני דורשת איסוף של כל הצורות הללו, כלומר של כל הצירופים הדו-אבריים המשמשים כברכה או כאיחול, כדי ללמוד עליהם יותר. הרושם הראשוני הוא שהם חיוביים, מה שמצמצם את קבוצת התארים שיכולים לבוא במקום השני במבנה. פה ושם נמצא בעברית העכשווית גם איחולים דו-אבריים שבהם התואר נמצא במקום הראשון, כמו ״הרבה בריאות״ הנפוץ לאחרונה, ולכן יהיה עלינו לאסוף גם את אלו ולנתח אותם בתת-קבוצה. נצטרך לשאול את עצמנו גם מה הם שמות העצם שיכולים להופיע במבנים הללו: יחידות זמן בוודאי מופיעות שם (יום, שבוע, חודש, שנה ועוד), אך גם יחידות פעולה או יחידות מדידות ומוגבלות בזמן, כמו ״צום״ בצירוף ״צום קל״, שמכוון ליום צום מוגדר בלוח השנה העברי ולא לצום לפני בדיקות רפואיות, למשל.

עבודת התיאור הזאת אינה קלה ובוודאי אינה מהירה, ויש בה להדגים עד כמה מורכב התיאור הלשוני כולו, עד כמה רבים הסעיפים בתחביר הלשון הספציפית שאנו עוסקים בה, במקרה הזה העברית המודרנית.

לא פחות מורכב הוא המיפוי של האיחולים והברכות החד-אבריים, מסוג ״בהצלחה״. איסוף שיטתי של דוגמאות דרוש כדי לגלות את קבוצת שמות העצם שנוטלת חלק במבנה הקטן והנפוץ הזה. ״בתיאבון״, ״בהצלחה״ – אילו דוגמאות נוספות יתגלו לנו? עיון ראשוני מגלה לנו שהמבנה הזה משמש גם לאזהרות ולהבעה של הסכמה, כמו ״בזהירות״, ״ברצון״, ״בשמחה״, כך שיתכן שתת הסעיף הזה בתחביר של העברית המודרנית דורש פיצול: ברכות ואיחולים; אזהרות; הבעות של הסכמה וקבלה. הפיצול הזה מאפשר לנו לחשוף את העידון הרב שיש בשימוש באותה ״ב-״ רבת יכולת של העברית. מבט עמוק יותר מגלה שהקשר בין ה״ב-״ ושם העצם שונה בכל אחד מסוגי המבעים, הן מבחינת ההצבעה על הדובר או על זולתו והן מבחינת המידה שבה ה״ב״ תורמת לתיאור המובע באמצעות המבנה כולו. כעת גם מתברר לנו, אם עוד היה בכך צורך, שהאלמנט הלשוני שהוגדר לנו בבית הספר כ״ב׳ הכלי״, מורכב ומשוכלל הרבה יותר, והדבר צריך להיכלל בפרק המתאים בתחביר שנלך ונבנה מתוך עיון במרחב הגדול של דוגמאות מטקסטים אמיתיים בעברית המודרנית.

השאלות המורכבות הללו עולות מיד עם ראשית העיון בצורות שנראות ״פשוטות״, במבעים כל כך נפוצים בשפתנו. הדבר מלמד אותנו לא רק שמלאכת התיאור הלשוני רבה ומורכבת, אלא גם שעומקיה של הלשון נחשפים בכל פינה בה, בכל פעם אנחנו ניגשים לחומרים ללא דעות קדומות.

אולי תאהבו גם