כך נראית מלחמת טילים בין שתי כנסיות ביוון

כשהעניינים מתנהלים בעצלתיים ואין משהו מיוחד לעשות, כשאנחנו מחכים לדבר העיקרי שטרם הגיע, אנחנו נוטים לומר שאנחנו "מעבירים את הזמן". הכוונה היא שאיננו עושים שום דבר משמעותי ביותר, ושתשומת לבנו אולי מעט רדומה, או בהמתנה לדבר החשוב, המושך, שאמור לעורר אותה.

ובעברית שלנו אנחנו גם אומרים שאנחנו מעבירים את היום בשיחה, או מעבירים את הערב בצפייה בטלוויזיה, או את ההמתנה למטוס בבהייה במסך של הטלפון הסלולרי. שני דברים ברורים מהדוגמאות הללו, שכמוהן אפשר למצוא רבות מאוד: הראשון הוא שאין מדובר בעשייה משמעותית, חשובה או כזו שאנו מקדישים לה כוחות מיוחדים; והשני הוא ש"להעביר" אינו "לעבור". כלומר איננו אומרים שאנחנו "עוברים את היום בפטפוט". צורת הפועל המשמשת היא בבניין הפעיל שיש לו גוון משמעות של גרימה. במקרים כמו אלו שהזכרתי כאן, הגרימה היא מועטה, חלשה, ולכל היותר יש בה מידה של "עידוד" לזמן הריק, המת, להתקדם, לעבור הלאה. למעשה, בקושי אפשר לראות כאן גוון של גרימה. "להעביר" במשפטים כאלו הוא אפילו כמעט פסיבי, מן הבחינה הסמנטית: "לתת ליום לעבור". הפועל "להעביר" מתגלה כאן כחיוור מבחינת המשמעות, כמעט פועל דקדוקי המתאר את אופן חלוף הזמן, את הקצב הכללי של האירועים, שהוא תמיד איטי, נשרך או נגרר בעצלתיים.

והנה, אם רק נביט במופעים אחרים של "להעביר", נקבל כנראה אווירה אחרת, קצב אחר של דברים, זיקה אחרת בין מי שעושים את הפעולה ובין התוצאה המתקבלת. כוונתי לשימושים ב"להעביר" במשפטים מסוג "להעביר שיעור", "להעביר הרצאה", "להעביר תדרוך", "להעביר הדרכה". גם במקרים הללו "להעביר" אינו מגלה פן סמנטי חזק של גרימה, בניגוד לפעלים רבים בבניין הפעיל. לעומת זאת, ה"להעביר" הזה מתייחס להשלמת הפעולה. שיעור הועבר כשהוא ניתן עד תומו ורק כשתדרוך מסתיים אפשר לומר שהעבירו אותו. כלומר, מדובר במילוי משימה, בהשלמת מנה נתונה ובמתן יחידה מוגדרת מראש. מורה מכינה שיעור ומעבירה אותו. הנוהל כתוב על פני שני עמודים, ורק לאחר מסירת כל תוכנם של שני העמודים אפשר לומר שהתדריך ביחס אליו אכן הועבר.

מצד הדמיון, בשני השימושים הללו של הפועל "להעביר" אפשר לראות כעין סרט שמוקרן עד הסוף. בשימוש הראשון, הזמן – היום, ההמתנה, השעה – עוברים ברקע של אי-המעש או חוסר האינטנסיביות. בשימוש השני, מושא ה"העברה" מגיע לסיומו ורק אז מושלמת פעולת ה"להעביר".

הסדר התיאורי הטוב והדיוק מחייבים אם-כן לראות כאן שני פעלים שצורתם "להעביר", והם נבדלים במשמעות וגם במושאים שלהם. יתרה מכך, מתקיים ביניהם הבדל נוסף, חשוב וחד: הבדל בזיקה בין הנושא והמושא. בראשון, במקרים מסוג "להעביר את היום", הנושא אינו מעורב ביותר, הוא די פסיבי ומאפשר ליום לעבור בצורה מסוימת. בלי קשר לעובדה שהזמן אינו זקוק לנו כדי להתנהל, מזווית הראייה של הנושא, נוצר נתק חלקי ומשמעותי בין פעולה ותוצאה, והיום כמו חולף לו מאליו. בשני, כלומר במקרים מסוג "להעביר שיעור", הקשר בין הנושא והמושא חזק ומובהק: אם המורה לא יעשה את חלקו, השיעור לא יועבר כלל, ורק אם הוא יעשה את המצופה ממנו, אפשר יהיה לומר שהשיעור הועבר. יתרה מכך, ה"שיעור" במקרה הזה הוא החומר שהמורה מלמד, ולא פרק הזמן של השיעור – שאותו התלמידים יכולים אולי להעביר בשינה.

אכן כן, המילון צריך לכלול שני פעלי "להעביר" שונים בתכלית. ההבדלים ביניהם רבים, חשובים וברורים: מידת הגרימה (אם בכלל); המושאים של הפועל; הקשר בין הנושא למושא; המבט על הזמן.

בתוך כך, לא אמרנו דבר על "להעביר שיעור" מהצד הלימודי או האתי. הדעת נותנת שמוטב ללמד מאשר להעביר שיעורים ושמוטב להקנות ידע מאשר להעביר תוכן, אבל האוצר הטרמינולוגי של תחום החינוך בעברית (ואפילו המילה "חינוך" מגרה לביקורת), בוודאי יניב עוד פנינים להתייחסות ממוקדת בעתיד. יבוא עוד שר או תבוא עוד שרה והם יעבירו "לשטח" חוזרי מנכ"ל ומיני הוראות למנהלות ולמנהלים, למורות ולמורים, שיקבלו בהם הוראות איך להעביר מסרים ולהעביר שיעורים ולהעביר את הזמן עד לחוזר הבא, עד למנכ"ל הבא, עד לשר הבא. רק אמרנו.