מחשבות מתחילות כאן
כשקוראים על מחלות והסיבוכים שהן יכולות לייצר, זה עשוי להראות כמו נס שהמין האנושי שרד ושאנחנו בעלי יכולות מוטוריות בסיסיות. אחד מהסיפורים הללו, שמעוררים גם אימה וגם תדהמה, הוא סיפורה של אשה ששכחה את שמותיהן כל החיות, כפי שמספר אותו סם קין בספרו החדש העוסק בחקר המוח.
הסיפור הוא כזה: האישה המדוברת, ששמה לא מוזכר, סבלה מסיבוך נדיר של וירוס ההרפס. הווירוס המדבק חדר לאונה הרקתית במוחה ויצר שם זיהום. האונה הרקתית היא האזור במוחנו שבו אנו מאחסנים מידע בסיסי על העולם, ובעיקר שמות עצם. במקרים הנדירים שבהם הרפס חודר למוח, הוא יכול להוביל למוות או לתרדמת. אבל במקרה שלה, כמו במקרים נדירים אחרים, הוא יכול למחוק קטגוריית ידע שלמה, ולא לפגוע באחרות: כמו בעלי החיים. היא ידעה, כפי שקין מספר, לומר שעגבניות הן גדולות יותר מאפונה, אבל היא לא ידעה לומר אם עזה גבוהה יותר מדביבון מצוי.
התופעה נקראת אגנוזיה קטגורית. הסובלים ממנה יכולים לתפקד באופן מלא ולזכור את הכול למעט קטגוריות מובחנות, כמו למשל על עולם החי. ישנן תופעות קיצוניות יותר של שכחה כגון שיטיון סמנטי, שבה יתחילו החולים אט אט לשכוח את המילים מכל קטגוריה עד שהם שוכחים את כל שמות העצם, כאשר התסמינים הראשונים הם קושי בזיהוי פנים ורגשות. לתשומת ליבכם.
לסיפורים נוספים מספרו של סם קין בפודקאסט לחצו כאן.