דאגה מיותרת לדבורים

דוגמה קטנה אך מאלפת למלחמת השדולות בחקלאות העולמית
X זמן קריאה משוער: 2 דקות

המינים הנעלמים מרגיזים אותנו בדיוק כמו המינים הפולשים: כל מיני חיות שנמצאות במקום שאינו המקום שבו אנחנו חושבים שהן צריכות להיות. אנחנו מדברים על מינים פולשים כאילו אנחנו לא המין הפולש הגדול ביותר שהסתובב פה, כאילו רק לנו יש זכות לעבור מיבשת ליבשת ולייבא איתנו מנהגים ומאכלים ותרבויות. ממש חוצפה מצד חתולי הרחוב לצוד ציפורים (כאילו אנחנו לא מחסלים את האוקיינוסים), וכמה חמדניות הדררות שאוכלות לנו את השסק. אנחנו מחליטים כמה קואלות וקנגורואים אנחנו צריכים, אילו דגים שייכים לאן. הטבע צריך להישאר בדיוק אותו דבר, בזמן שאנחנו בונים מתחתיו, מעליו ובתוכו.

לכן כשהדבורים נעלמות אנחנו מנסים לעזור להן לחזור למוטב. זה עלול לפגוע בתוצר החקלאי שלנו, ואף אחד לא תיאם את זה איתנו. הסיבה להידלדלות הפראית שלהן ככל הנראה קשורה בבני האדם: כרגע השימוש בחומרים מקבוצת הניקוטינואידים מושך את רוב האש (לאחר שקודם לכן הועלו גורמים כמו זיהום סביבתי, חומרי הדברה אחרים, טפילים, תת תזונה בעקבות האכלת הדבורים בתחליפי דבש, צמצום של סביבות הגידול או אולי אפילו השפעה של קרינה סלולרית). והתופעה משפיעה לא רק על רזרבות הדבש אלא בעיקר על האבקת צמחים, שלא רק דבורי הדבש החביבות אלא גם פרפרים ודבורים פראיות ממלאים בה תפקיד חשוב (וייתכן שגם הם נעלמים).

הדאגה לדבורים, לאנושות או לסדר הטוב הניעה גננים להקים גינות ידידותיות לדבורים, ואתרים שונים מפרסמים הוראות לגינות כאלה: שלבו פרחים במדשאה שלכם, שתלו פרחים מקומיים ובמיוחד פרחים כמו חינניות או ציפורני חתול. ההנחיות האלה גם מזהירות את הגננים משימוש מופרז בחומרי הדברה. אלא שבדיקה מדגמית שנערכה לצמחים שנרכשו בחנויות של רשתות גדולות בארה"ב מצאה שחמישים ואחד אחוזים מהם הכילו רעלנים מקבוצת הניקוטינואידים, חלקם בכמות שיכולה להרוג דבורים ואחרים בריכוז שעלול לפגוע ביכולתן לחפש מזון או לנווט.

הצרה היא שלא רק שהצמחים שנרכשו נגועים, אלא די בכך שירד גשם כדי שיזהמו את סביבתם. מחקר שניסה לדמות השפעה של ניקוטינואידים על דבורים מצא שמספר המלכות החדשות במושבות נגועות ירד ב-85%. יש סיכוי שהגננים שניסו לעזור לדבורים היו אלה שהרגו אותן.

הממצאים האלה משרתים את הלובי שמבקש להחיל את האיסור להשתמש בניקוטינואידים בחקלאות, התקף האיחוד האירופי מאז 2013, גם בארה"ב. ישנם נסיונות שונים להוכיח את ההיתכנות של חקלאות ירוקה בקנה מידה רחב עם שימוש מופחת בחומרי הדברה, שהצלחת חלקם תהיה תלויה בנכונות שלנו לקבל אידיאלים אחרים של גינה עם קצת מכרסמים או דשא שאינו ירוק אחיד.

אלה מאמצים חשובים וכנראה שתהיה להצלחתם, או לכישלונם, השפעה עצומה על העתיד שלנו. אבל לאור הניסיונות מכמירי הלב וההרסניים של גנני הדבורים לסדר את הטבע מתגנבת תהייה קטנה אם זה אכן כך, או שאנחנו בעיקר אוהבים לחשוב ששום דבר לא יסתדר – או יתקלקל - בלעדינו. אולי, מתחשק לומר, פשוט תעזבו את הטבע במנוחה. אל תשתלו גינות לדבורים, אל תצילו חיות נכחדות. שבו לכם קצת בשקט, תנו לקנגורואים ולעצים להסתדר ביניהם. אולי העולם יסתדר יותר טוב לבד.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

8 תגובות על דאגה מיותרת לדבורים

02
אסף

הטבע לא יסתדר מעצמו, מכיוון שכפי שכותב המאמר אמר בעצמו, אנחנו מפריעים לו לעשות זאת. לפיכך, הפתרון הוא או להפסיק לחיות בצורת החיים המקובלת עלינו כיום (בתים, חשמל, חקלאות, כבישים וכן הלאה), או להתערב באופן אקטיבי כדי לנסות לשמר את מה שנותר מהטבע.

הוויכוח בין conservation ל- reservation אינו חדש, והעובדות בשטח כבר מזמן הכריעו לטובת המצדדים בשימור פעיל. אם נשב בצד ונחכה בסבלנות שהנזק שגרמנו יתאחה לבד, התוצאה תהיה דומה לזו של מי שפתח פקק בתחתית של בריכה ומחכה שהיא תחזור להתמלא שוב בכוחות עצמה.

03
אני

מאמר די טיפשי. שמשיך לזהם ולמלא את האדמה בחומרים שמזיקים לדבורים ולחרקים אחרים ולא לעשות שום דבר שיכול לעזור כי הם יסתדרו יותר טוב בלעדינו?
איזה מן הגיון מעוות יש כאן? את טוענת שאנחנו מזיקים להם בשתילת גינות ידידותיות לדבורים, כאילו באמת?? גינות כאלה יותר מזיקות מחומרי הדברה?
נראה שאין לך מושג לגבי הסוגייה המורכבת הזאת. הנה הרצאה מומלצת שאולי תאיר את עיניך:
http://www.ted.com/talks/marla_spivak_why_bees_are_disappearing

04
עוזי

השאלה בהחלט במקומה, וטוב שהועלתה.
כדור הארץ, והשכבה הדקיקה של חיים שעל פניו עברו שינויים רבים במשך מיליארדי שנים. חלק מהם קרו באופן רציף והדרגתי, וחלקם בקטסטרופות שהעלימו חלקים ניכרים מצורות החיים שהיו קיימות קודם לכן.
פעילות האדם היא אחד מגורמי השינוי היותר קטנים, והיא בטלה בשישים לעומת הקטסטרופות שהכדור הזה כבר צלח בשלום והמשיך הלאה. החיים ימשיכו להשתנות ולהתפתח עם או בלי השפעת האדם. מספר עצום של מינים נככחדו ונכחדים, ומספר לא פחות גדול של מינים נוצרו וממשיכים להווצר, בין השאר בגלל, או בזכות התנאים החדשים שאנחנו יוצרים. אז למה אנחנו כל כך מוטרדים מעוד כמה מינים נכחדים?

לדעתי הסיבה היא שאנחנו מוטרדים, וכנראה בצדק, בגלל החשש מפגיעה אנושה במין אחד - האדם. ככל שהמערכות התומכות בקיומנו הופכות למורכבות ומשוכללות יותר, וככל שהתלות שלנו בניצול יותר ויותר מקיף של משאבי הכדור הזה הולכת וגדלה, אנו הופכים לפגיעים יותר.

הכותבת צודקת באמירתה שהטבע איננו זקוק לרצון הטוב שלנו, אנחנו אלו שחשופים לסכנה, ונראה שבמוקדם או במאוחר היא תתממש.

    05
    אסף

    זו טעות.
    לפי כל המחקרים האקולוגיים שנעשו בנושא, פעילות האדם היא מכרעת בהכחדת מינים, עד כדי האצת קצב ההכחדות לפי 1,000 ומעלה לעומת קצב ההכחדות הטבעי. ההשפעה של בני האדם לא רק שאינה בטלה בשישים, היא לעיתים קרובות מכרעת.

06
עוזי

אסף, אין לי ויכוח אתך על כך שהשפעת האדם ניכרת, אך היא עדיין בטלה בשישים לעומת הקטסטרופות שהעולם עבר. בקנה המידה של האבולוציה (כלומר מנקודת המבט של פליאונטולוג שיחיה אולי בעוד כמה עשרות מליוני שנים), הכחדה של כמה אלפי מינים היא חסרת משמעות.
אני לא מנסה לומר שמיותר לטפח מודעות אקולוגית, אבל המשמעות הרבה שאנחנו מייחסים למעשה ידי האדם איננה אלא מגלומניה, וכזו היא גם המחשבה שאנחנו יכולים או צריכים להשפיע על תהליכים אבולוציוניים גלובליים.

    פשוט לקחת לי את המילים מהמקלדת!

    הטבע משמיד ומכחיד מינים בלי הכרה כבר מיליוני שנים, אבל בני האדם הם המקור לכל הצרות בעולם. אנחנו באמת מייחסים לעצמנו משמעות גדולה מדי, וכנראה שלדעתנו נשארנו מרכז הבריאה (אחרת היינו קצת יותר צנועים בקשר לעצמנו).

08
דוד סאם

מחשבה ופעילות חכמה של האנושות ביקום כדי שהאנושות תמשיך להתקיים באיכות חיים טובה (מים נקיים, אוויר צח, מחיר מזון סביר, טבע מגוון ועוד) הם דברים חשובים ביותר ובוודאי שגישת - זה קרב אבוד בואו פשוט נוותר- משמעותה הרס וסבל אנושי גדולים יותר.