דאגה מיותרת לדבורים

המינים הנעלמים מרגיזים אותנו בדיוק כמו המינים הפולשים: כל מיני חיות שנמצאות במקום שאינו המקום שבו אנחנו חושבים שהן צריכות להיות. אנחנו מדברים על מינים פולשים כאילו אנחנו לא המין הפולש הגדול ביותר שהסתובב פה, כאילו רק לנו יש זכות לעבור מיבשת ליבשת ולייבא איתנו מנהגים ומאכלים ותרבויות. ממש חוצפה מצד חתולי הרחוב לצוד ציפורים (כאילו אנחנו לא מחסלים את האוקיינוסים), וכמה חמדניות הדררות שאוכלות לנו את השסק. אנחנו מחליטים כמה קואלות וקנגורואים אנחנו צריכים, אילו דגים שייכים לאן. הטבע צריך להישאר בדיוק אותו דבר, בזמן שאנחנו בונים מתחתיו, מעליו ובתוכו.

לכן כשהדבורים נעלמות אנחנו מנסים לעזור להן לחזור למוטב. זה עלול לפגוע בתוצר החקלאי שלנו, ואף אחד לא תיאם את זה איתנו. הסיבה להידלדלות הפראית שלהן ככל הנראה קשורה בבני האדם: כרגע השימוש בחומרים מקבוצת הניקוטינואידים מושך את רוב האש (לאחר שקודם לכן הועלו גורמים כמו זיהום סביבתי, חומרי הדברה אחרים, טפילים, תת תזונה בעקבות האכלת הדבורים בתחליפי דבש, צמצום של סביבות הגידול או אולי אפילו השפעה של קרינה סלולרית). והתופעה משפיעה לא רק על רזרבות הדבש אלא בעיקר על האבקת צמחים, שלא רק דבורי הדבש החביבות אלא גם פרפרים ודבורים פראיות ממלאים בה תפקיד חשוב (וייתכן שגם הם נעלמים).

הדאגה לדבורים, לאנושות או לסדר הטוב הניעה גננים להקים גינות ידידותיות לדבורים, ואתרים שונים מפרסמים הוראות לגינות כאלה: שלבו פרחים במדשאה שלכם, שתלו פרחים מקומיים ובמיוחד פרחים כמו חינניות או ציפורני חתול. ההנחיות האלה גם מזהירות את הגננים משימוש מופרז בחומרי הדברה. אלא שבדיקה מדגמית שנערכה לצמחים שנרכשו בחנויות של רשתות גדולות בארה"ב מצאה שחמישים ואחד אחוזים מהם הכילו רעלנים מקבוצת הניקוטינואידים, חלקם בכמות שיכולה להרוג דבורים ואחרים בריכוז שעלול לפגוע ביכולתן לחפש מזון או לנווט.

הצרה היא שלא רק שהצמחים שנרכשו נגועים, אלא די בכך שירד גשם כדי שיזהמו את סביבתם. מחקר שניסה לדמות השפעה של ניקוטינואידים על דבורים מצא שמספר המלכות החדשות במושבות נגועות ירד ב-85%. יש סיכוי שהגננים שניסו לעזור לדבורים היו אלה שהרגו אותן.

הממצאים האלה משרתים את הלובי שמבקש להחיל את האיסור להשתמש בניקוטינואידים בחקלאות, התקף האיחוד האירופי מאז 2013, גם בארה"ב. ישנם נסיונות שונים להוכיח את ההיתכנות של חקלאות ירוקה בקנה מידה רחב עם שימוש מופחת בחומרי הדברה, שהצלחת חלקם תהיה תלויה בנכונות שלנו לקבל אידיאלים אחרים של גינה עם קצת מכרסמים או דשא שאינו ירוק אחיד.

אלה מאמצים חשובים וכנראה שתהיה להצלחתם, או לכישלונם, השפעה עצומה על העתיד שלנו. אבל לאור הניסיונות מכמירי הלב וההרסניים של גנני הדבורים לסדר את הטבע מתגנבת תהייה קטנה אם זה אכן כך, או שאנחנו בעיקר אוהבים לחשוב ששום דבר לא יסתדר – או יתקלקל - בלעדינו. אולי, מתחשק לומר, פשוט תעזבו את הטבע במנוחה. אל תשתלו גינות לדבורים, אל תצילו חיות נכחדות. שבו לכם קצת בשקט, תנו לקנגורואים ולעצים להסתדר ביניהם. אולי העולם יסתדר יותר טוב לבד.