מחשבות מתחילות כאן
בחורף שבין 1942-1941, כמה חודשים לאחר תחילת המצור על לנינגרד, התרחש אירוע טראגי. ההפצצות הגרמניות הציתו שריפה ביער העבות שצמח מסביב לאגם לדוגה. בתוך היער עמדו אורוות גדולות של סוסים. כאשר הלהבות החלו לסגור על האורוות, פרצו הסוסים המבוהלים החוצה והחלו לדהור לעבר האגם. כאלף סוסים בסך הכול דהרו לתוך המים הקרים והחלו לשחות. לפתע, בבת אחת, קפא האגם והסוסים המבוהלים קפאו בתוכו. הסיפור הזה נכתב על ידי העיתונאי והחייל האיטלקי קורציו מלפארטה (Malaparte), שנשלח לסקר את המלחמה בחזית המזרחית עבור העיתון האיטלקי קוריארה דלה סריה. מלפארטה תיאר בספרו kaputt כיצד ראשי הסוסים הציצו מבעד לשכבת הקרח שהלכה והתעבתה עם הזמן. הוא אף סיפר שחיילים המוצבים באזור נהגו להלך בין ראשי הסוסים בזמנם החופשי, מהופנטים מהמראה המזעזע והסוריאליסטי.
אך מדענים חלוקים בדעתם בנוגע לסבירות של קיפאון מיידי של גוף מים גדול כל כך. האסטרופיזיקאי הוברט ריבס הציע כי מדובר בתופעת קירור-על - מצב שבו נוזל נמצא בטמפרטורת הקיפאון שלו אך לא הופך למוצק. תופעה זו נוצרת כאשר מקררים נוזל באופן אחיד, ובנוזל אין אתרי התגרענות - נקודות של אי-אחידות, כגון נוכחות של חומר זר. כניסתם הפתאומית של הסוסים היוותה, לפי התיאוריה, נקודת התגרענות באגם, שקפא מיד. בתוכנית הרדיו האמריקאית RadioLAb החליטו לבצע ניסוי כדי לבדוק אם זה אכן אפשרי. לצפייה בניסוי לחצו כאן.