מחשבות מתחילות כאן
סביר להניח שאם אתם בני 4 או יותר, כשתראו אדם מפהק, תפהקו גם אתם. התגובה הבלתי רצונית הזו, של פיהוק בתגובה לפיהוק של אדם אחר, קיימת רק בקרב בני אדם, שימפנזות וזאבים ולפי השערה אחת, היא מעידה על משהו עמוק בחוויה הקהילתית שלנו. אך קיימות גם תיאוריות אחרות. לפי המחקר שביצעה ב-2010 מולי הלט, דוקטורנטית לפסיכולוגיה באוניברסיטת קונטיקט, פיהוקים הם סימן בסיסי בחוויה האנושית המשותפת, וכמו בכי וצחוק, לפיהוק שורשים אבולוציוניים עמוקים. כדי לבדוק מי נדבק בפיהוקים ומדוע, הלט הקריאה סיפור ל-120 ילדים בני שנה עד 6. במשך 10 דקות של הקראה, פיהקה הלט מדי 90 שניות ותיעדה כמה פעמים הילדים מפהקים בתגובה לפיהוקיה. הם מצאו שילדים בני שנה לא פיהקו בכלל; אחד מכל 20 ילדים בני שנתיים פיהקו, ואילו כשהגיעו לקבוצת הגיל של בני 4 ומעלה, כבר יותר מחצי מהילדים פיהקו בכל פעם שהיא פיהקה. ממצאים אלה תאמו מחקרים שנעשו עם מבוגרים. הלט הסבירה את הממצאים בכך שבסביבות גיל 4, אנו מפתחים את התודעה שאנו נפרדים מאחרים. הפיהוק, לדידה, הוא עדות ראשונית למדי לתחושת אחווה ואמפתיה כלפי אדם אחר שמפהק (מעייפות או לחץ). ואולם, מחקר שפורסם במרץ השנה מצא כי אין קורלציה גבוהה בין פיהוק לאמפתיה. חוקרים במכון לגיוון גנטי באוניברסיטת דיוק ניסו לבודד את הגורמים שמשפיעים על פיהוקים מדבקים. הם הראו ל-328 נבדקים בגילאים שונים סרט באורך 3 דקות של אנשים מפהקים ותיעדו את כמות הפיהוקים שלהם בתגובה. 222 אנשים שהשתתפו במחקר פיהקו לפחות פעם אחת ורוב האנשים פיהקו בין 15-0 פעמים במהלך צפייה בסרטון. לטענת החוקרים, המסקנות החותכות היחידות שניתן היה להסיק מהמחקר היו שככל שאנו מתבגרים, כך יורדת ההשפעה המידבקת של פיהוקים של אחרים. כמו כן, מדענים טרם פיענחו מה התועלת הפיזיולוגית של פיהוק ספונטני, קרי פיהוק שלא בא בעקבות פיהוק של אחר, אך קיימות הערכות שהבנה טובה יותר של המכניזם הביולוגי שגורם לנו לפהק יכולה לסייע לנו להבין מחלות נפש כמו אוטיזם וסכיזופרניה.
כמה פעמים אתם מפהקים בתגובה לאחרים?