170 אלף תמונות מהשפל הכלכלי הגדול

גבר נכנס לחנות בגדים ומבקש לקנות מכנס. אישה נכנסת לחנות נעליים ושואלת האם יש נעל עם עקב גבוה. הגבר זוכה לתגובה, שואלים אותו האם הוא רוצה מכנס ארוך או קצר. האישה שומעת שהיום כולן הולכות עם נעל שטוחה.

דברים כאלו קורים אצלנו מדי יום, ורבה התמיהה. ברור לנו, כדוברי עברית בני זמננו, שהאיש אינו מבקש לקנות מחצית זוג מכנסיים כפי שהאישה אינה מתכוונת לצאת מהחנות כשבידה נעל אחת בלבד. וברור לנו שמי שעונה להם יודע בדיוק במה מדובר, מה כוונתם של הקונים ומה הם מצפים לקבל.

כדי לנסות לברר את התופעה, יש צורך לאפיין אותה באורח מדויק ככל האפשר. ראשית, מה שמשותף ל״מכנס״ ול״נעל״ בהקשר המדובר כאן הוא ששניהם פריטי לבוש, ושניהם מופיעים בעברית בצורה זוגית, ״מכנסיים״ ו״נעליים״. לאחר מכן, נשאל את עצמנו האם התופעה מתרחשת גם בפריטי לבוש אחרים שאנו מוצאים בצורה זוגית, בפריטי לבוש בכלל – כלומר כאלו שאינם מופיעים בצורה זוגית – או שמא גם בשמות עצם אחרים, אולי מתחומים אחרים.

לשם כך, נצטרך לחפש דוגמאות במציאות הלשונית הזמינה לנו. וזאת, נזכור תמיד, מיוצגת בטקסטים, ובהם בלבד, בין אם הם כתובים ובין אם הם דבורים. דוגמאות אמיתיות של התבטאות עברית שאינה נעשית בידי מי שמודעים לשאלות שאנו מבקשים לברר הן שיונחו על שולחן הבדיקה הקטנה שלנו.

אני יכול להעיד שנתקלתי גם ב״מגף״ לציון זוג מגפיים. ואם מחפשים פריטים צמודי-גוף אחרים שמצוינים בעברית במילה בצורה זוגית, על הדעת עולה ״משקפיים״, שביחס אליהם אני בטוח שלא נתקלתי בשום טקסט ב״משקף״ שלקוח מבקש לקנות בחנות אופטיקה. מה שמשותף ל״מכנסיים״ ול״משקפיים״ הוא ששניהם סימטריים, עשויים משני צדדים זהים עקרונית, שמחוברים ביניהם – בניגוד לנעליים. נתקלתי גם ב״סנדל״ ו״כפכף״ לציון ״סנדלים״ ו״כפכפים״, בהקשרים זהים ל״נעל״ ו״מכנס״. לגבי ״גרב״ לציון גרביים, אינני יודע וצריך לחפש אם קיימות לכך דוגמאות, אך בתחום ההלבשה התחתונה נתקלתי לא מעט בדוברות (אולי במקרה, אולי לא – דוברות ולא דוברים) שאמרו ״תחתון״ לציון ״תחתונים״, והמילה הופיעה בפרסומות. וכך, לקבוצה הקטנה מצטרפת מילה בצורת יחיד המציינת את הפריט כולו, המצוין במילה בצורת רבים, ולא זוגי.

מכנס ונעל, מגף, סנדל, כפכף ותחתון. ואולי גם גרב. אלו ככל הנראה הראיות שיש בידינו. על סיבות אין מה לדבר, כי בלשון כמעט לעולם אין איזו יד מכוונת שמתעקשת לקבוע, למשל, ש״מכנס״ יציין ״מכנסיים״ אך ש״משקפיים״ יהיו תמיד ״משקפיים״.

בשלב הזה, מה שאנו יכולים לעשות הוא להביט בהקשר. האם צורות היחיד לציון הפריט שהמונח המקובל עבורו הוא בצורת זוגי או רבים, משמשות בהקשר מסוים? בשיחות על אופנה? במצבים של בחירת הפריט בחנות? האם יתכן ש״מכנסיים״ יוזכרו בהקשר של כביסה או בהקשרים מטפוריים (״מי לובש את המכנסיים בבית הזה״) אבל כ״מכנס״ בכל הקשר אחר? הבדלים כאלו קיימים בשפות רבות, וגם בעברית: ״פרה״ היא בעל החיים, ״בקר״ הוא קטגורית הבשר שמופק ממנה, וכך גם ״תרנגול״ ו״עוף״. והאם דבר דומה מתקיים באשר ל״נעל״? למשל, ״נעל״ בחנות ובהקשר לעיצוב ואופנה, ו״נעליים״ בהקשרים של צחצוח ותיקון, ואולי במובנים מטפוריים (״להיכנס לנעליים של...״)? יתכן, אך גם כאן מה שילמד אותנו הוא הדוגמאות הממשיות, שלא הוזמנו במיוחד לצורך הרהור באפשרויות.

שאלות קטנות, הנוגעות לפרטים שנראים שוליים? יתכן. אך בתחום הלשון אין שאלות קטנות, אלא חידות מורכבות שלא תמיד נכנעות לנו – בין אם בשל חוסר נתונים, בין אם בשל קוצר ידנו להבין. בשאלה הקטנה-גדולה שעולה כאן, יתכן שמתגלה שהעברית מגוונת בין צורות יחיד וצורות זוגי (או רבים) לציון הקשרים שונים. מסוג הדברים המתוחכמים שמתגלים במציאות, ולא בספרי הלימוד או בבית הספר.