מסובכים חייו של הנואף המודרני

בזכות הטכנולוגיה, קל מתמיד לבגוד בבני זוגנו או לתפוס אותם בוגדים בנו. כך מסייעים הכלים הדיגיטליים לנואפים ולחשדנים, אם כי לעתים הם גם מצילים מערכות יחסים
X זמן קריאה משוער: 18 דקות

אן, אשתו של ג'יי, הייתה אמורה להיות בנסיעת עסקים מחוץ לעיר. זה היה יום שלישי בערב באוגוסט 2013, וג'יי, מנהל IT בן 36, היה בביתו באינדיאנה עם בתם בת החמש ובנם בן התשע כשגילה תגלית מטלטלת. בתם שכחה איפה שמה את האייפד, אז ג'יי השתמש באפליקציה Find My iPhone כדי לאתר אותו. האפליקציה מצאה את הטאבלט האבוד מיד, אבל היא איתרה גם את כל שאר מכשירי המשפחה הרשומים בה. מדוע הטלפון של אן נמצא במלון במרחק שמונה קילומטרים מביתם? ג'יי החל לחשוד, ומכיוון שידע את הסיסמאות של אן החל לקרוא את האימיילים והודעות הפייסבוק שלה (כמו אחרים המופיעים בכתבה זו, ג'יי ביקש שאשנה את שמו ואת שמה של אשתו). הוא לא מצא שום דבר מפליל, אבל הוא גם לא היה יכול להעלות בדעתו סיבה טובה שאן תהיה במלון ההוא. אז ג'יי התחיל להשתמש ב-Find My iPhone למטרה בלתי שגרתית: לעקוב אחר אשתו.

שני לילות לאחר מכן, כשאן אמרה שוב שהיא עובדת עד מאוחר, איתר ג'יי את האייפון שלה וגילה שהיא נמצאת באותו מקום. הפעם הוא נסע למלון, התקשר אליה כדי שתרד לחניון ודרש לדעת מה קורה. אן סיפרה לו שהיא מצטלמת לתמונות מפתות שהיו אמורות להיות הפתעה ליום הולדתו הקרוב. היא אמרה שהצלם מחכה לה בחדר. ג'יי רצה להאמין לה. הם היו נשואים 12 שנה והיא מעולם לא נתנה לו סיבה לפקפק בנאמנותה. לכן, במקום שידרוש לפגוש את הצלם או יפרוץ לחדר בסערה, ג'יי נכנס למכונית ונסע הביתה. ובכל זאת, משהו המשיך להציק לו. לפי האימיילים של אן הצילומים אכן התרחשו, אבל ביום שלפני כן, ביום רביעי. לכן לא נראה לו הגיוני שהיא הלכה למלון ביום שלישי, ושוב ביום חמישי. אלא אם...

בימים עברו, בעל חשדן כמו ג'יי היה עשוי לחפש בכיסי הבגדים של אן או לשכור בלש פרטי. אבל לאחר שגילה ש-Find My iPhone יכול לשמש גם ככלי מעקב, ג'יי שאל את עצמו אילו אפליקציות אחרות יוכלו לעזור לו לפקח על אשתו. הוא לא היה צריך לחפש הרבה. לבני זוג יש כיום גישה למגוון של כלי ריגול מתוחכמים שיטרפו את שנתו של אדוארד סנודן: תוכנות שמתעדות כל לחיצה על מקש; שרושמות כל שיחה, הודעה או וידאו-צ'ט; שמנטרות את מיקומו של הטלפון בזמן אמת; שמשחזרות הודעות שנמחקו מסוגים שונים של מכשירים (בלי לגעת במכשירים האלה כלל); שהופכות טלפונים למכשירי ציתות והאזנה; וכולי.

ג'יי חקר את אפשרויות המעקב שלו במשך כמה ימים לפני שקנה תוכנה בשם Dr.Fone, שמאפשרת לו לשלוף מרחוק הודעות מהטלפון של אן. ערב אחד, בשעה מאוחרת, הוא הוריד את האס-אם-אסים שלה למחשב הנייד של העבודה. למחרת, הוא קרא אותן במשרד. הסתבר לו שאשתו מנהלת רומן עם עמית לעבודה. הם שלחו זה לזה אלפי הודעות, רבות מהן בעלות אופי מיני – תיעוד מפורט ומייסר לבגידתה של אן על גבי צג המחשב של ג'יי. "ממש יכולתי לעקוב אחרי התקדמות הרומן," אמר לי ג'יי, "וזה בפני עצמו הכאיב לי."

אפשר היה להניח שריבוי כלי הריגול האלה יחסל את הסיכוי לקיים פעילויות מחוץ למסגרת הנישואין. ובכן, נואפים לעתיד – אל ייאוש! מפתחי התוכנה מייצרים טכנולוגיות חשאיות מתמיד שעוזרות לאנשים להסתיר את בגידותיהם. אנשים נשואים שרוצים להשתעשע קצת מהצד יכולים להשתמש בכלים מיוחדים כמו Vaulty Stocks, שמחביאה בטלפון תמונות וסרטונים בתוך כספת וירטואלית שנראית כמו אפליקציה של שוק המניות. או Nosy Trap, שמציגה מסך בית מזויף של iPhone ומצלמת את כל מי שמנסה לחטט במכשיר. האפליקציה CATE (ראשי תיבות של The Call and Text Eraser) מחביאה הודעות ושיחות מאנשי קשר מסוימים וכוללת תכונות מתוחכמות כמו היכולת לבצע "ניקוי מהיר" של ראיות מפלילות על-ידי ניעור הטלפון. CoverMe עושה את רוב הדברים האלה, אך מוסיפה גם "שיחות מוצפנות באיכות צבאית." ובמקרה חירום, ישנה אופציה גרעינית: אפליקציות שמאפשרות למשתמשים למחוק מרחוק את כל התוכן שבמכשיר הטלפון שלהם, ויחד איתו את עקבות הבגידה.

אבל כל אפליקציה שמבטיחה להקל את הניאוף רק מגבירה את התיאבון למציאת דרכים חדשות לחשוף אותו. וישנם אפילו מוצרים שתופסים את החבל בשני קצותיו: אחד השותפים ב-CATE הסביר לי איך האישה יכולה להתקין את האפליקציה במכשיר של בעלה כדי ליצור תיעוד סודי של שיחות והודעות שתוכל לקרוא בזמנה החופשי. ייתכן שזה נהדר מנקודת המבט של השוק, אבל לא כל כך בריא מנקודת מבט תרבותית רחבה יותר: מערבולת הולכת וגוברת של פרנויה מעודדת מרוץ חימוש במלחמת הניאוף, וכלי הנשק מכוונים היישר אל לבו של הצרכן.

לכל טרנד טכנולוגי יש "מאמצים מוקדמים". וג'סטין, מתכנת בן 30 מאוהיו, עומד בחזית הפעם. ג'סטין גילה את CATE לראשונה ב-21 בספטמבר 2012, כשצפה בפרק של Shark Tank, תוכנית ריאליטי בנושא הון-סיכון. האפליקציה, שהוצגה כ"אפליקציית בגידה", זכתה בתוכנית במימון ראשוני של 70,000 דולר. ג'סטין ידע שהוא חייב להוריד אותה. חברתו באותו זמן – נקרא לה סקרלט – הייתה "הטיפוס הקנאי", ותמיד חיטטה בטלפון ובמחשב שלו. היה קשה להאשים אותה, הרי פעם אחת כבר גילתה  ששכב עם אישה אחרת. "אחר כך היו הרבה דיבורים והרבה הבטחות שזה לא יקרה שוב," הוא סיפר לי באימייל (את ג'סטין מצאתי דרך ביקורת משתמש על CATE). "אז היה אפשר להבין למה היא רוצה לפקח עליי," הוא הודה. "ובכל זאת, זה עסק שלי, ואם הייתי רוצה לשתף אותה בזה, הייתי משתף."

בסדר או לא בסדר, אפליקציות הבגידה פונות לשוק בעל פוטנציאל רווח רב: אמנם קשה לקבוע מה שיעור הניאוף (כי אנשים משקרים), אבל מחקרים מבוססים אומרים ששיעור הבוגדים בארה״ב הוא 15 אחוז בקרב נשים ו-20 אחוז בקרב גברים

גם חברה לא-כל-כך-קנאית הייתה עשויה להתרגז למראה חלק מההודעות בטלפון של ג'סטין: הודעות קלילות (כלומר, פלרטוט) לנשים אחרות, הודעות "הארד-קור" (מיניות במובהק), הודעות לקביעת מפגשים. בעבר הוא היה נתפס שוב ושוב על תכתובות כאלה (סקרלט היא לא החברה היחידה שג'סטין התקשה לשמור איתה על מונוגמיות). אבל עם CATE, ג'סטין היה צריך רק ליצור רשימה של אנשי קשר שהוא לא רוצה שסקרלט תדע עליהם, וכל הודעה או שיחה מפלילה מאנשי הקשר האלה, או אליהם, נשלחה אוטומטית לכספת המוגנת בסיסמה.

ו-CATE היא רק כלי אחד מבין רבים שג'סטין משתמש בהם כדי להסתיר את מעלליו. השיטה הקבועה שלו להחלפת תמונות מיניות היא Snapchat, אפליקציה פופולרית שמשמידה תמונות וסרטונים אחרי כמה שניות (מובן שמשתמשים מתוחכמים יודעים שהתמונות האלה לא באמת נמחקות, אלא רק מוחבאות במעמקי הטלפון, כך שמדי פעם ג'סטין צולל פנימה ומוחק אותן לעד). ובשביל תמונות מפתות כל כך שהוא לא מסוגל להביא את עצמו למחוק, הוא משתמש ב-Gallery Lock, שמחביאה תמונות וסרטונים בתוך "גלריה" פרטית בטלפון שלו.

ג'סטין בגד בסקרלט "עוד כמה פעמים" לפני שהם נפרדו סופית – דפוס שהוא חזר עליו גם עם בנות זוג אחרות. כן, בטח שהוא נהנה מהיתרונות החברתיים והביתיים המתלוות למערכות יחסים ("תמיד נחמד שיש לך מישהי שהיא שלך"). הוא מבין את הסבל שבגידה גורמת ("גם בי בגדו, אז אני יודע כמה זה כואב"). הוא אפילו מרגיש אשם כשהוא משתעשע מהצד. אבל הוא לא עומד בפני האדרנלין. "וחוץ מזה," הוא מוסיף, "אף אישה לא דומה לאחרת (ו)תמיד יש מישהי שיכולה לעשות, מבחינה מינית, משהו שאף פעם לא ניסית." וכמובן, ישנו "הריגוש כשאתה לא יודע אם תיתפס או לא." ולכן מטריד במיוחד לגלות שבעוד ג'סטין מנסה להסתיר את מעלליו מחברות רציניות למחצה בעזרת אפליקציות של פרטיוּת, הוא משתמש בהתלהבות גם באפליקציות המאפשרות לו לרגל אחריהן.

ג'סטין כבר ניסה הכול: רושמי הקשות, כלים לניטור טלפונים, תוכנות המאפשרות לו "לראות הודעות, תמונות ואת כל הדברים העסיסיים... אפילו את התיקייה שנשמר בה כל מה שנמחק." הוא מעריך שהוא ניסה כל אפליקציה בשוק, ושמאז 2007 הוא "פיקח" באופן סדרתי על חצי תריסר בנות זוג לפחות. "זה בעיקר בשביל שלוות הנפש שלי," הוא אומר. בנוסף, אם הוא חושף בגידה, "זה בעצם מאזן את העסק." ככה, הוא מסביר, אם היא אי פעם תתפוס אותו, "יש לי הוכחה שגם היא בגדה, ולכן אין לה סיבה לכעוס."

לא שג'סטין חסין לקנאה. כבר כמה פעמים הוא התעמת עם חברה שנמצאה, לפי הטלפון שלה, במקום אחר ממה שאמרה לו. אחת ממערכות היחסים שלו נגמרה באופן דרמטי במיוחד: "הטלפון הראה שהיא נמצאת לצד כביש באמצע שום מקום. היא שכבה שם עם גבר אחר במושב האחורי של המכונית." הגילוי הזה הוביל לקטטה (עם הגבר, לא עם החברה), ואחריה ל"סקס פרידה" (עם החברה, לא עם הגבר). מאז עברה שנה, וג'סטין אומר, "אני עדיין לא חושב שהיא יודעת איך גיליתי."

אנטוני וינר בגידה

אנטוני וינר ואשתו הומה אבדין במהלך קמפיין הבחירות למשרת מושל ניו יורק. וינר נאלץ להתפטר מהקונגרס האמריקאי לאחר שצילומים חושפניים שהוא שלח לצעירה בסמארטפון נחשפו לתקשורת. צילום: גטי אימג׳ס

ג'סטין יודע שאנשים רבים יחשבו שהמשחק הדו-צדדי שלו עם אפליקציות הבגידה הוא "מעוות". אבל לטענתו, "אני עושה את זה בשביל הביטחון האישי שלי, כדי לוודא שאני לא נפגע. אז מה לא בסדר בזה??" בסדר או לא בסדר, אפליקציות הבגידה פונות לשוק בעל פוטנציאל רווח רב: אמנם קשה לקבוע מה שיעור הניאוף הלאומי (כי אנשים משקרים), אבל מחקרים מבוססים אומרים ששיעור הבוגדים בין בני זוג הוא 15 אחוז בקרב נשים ו-20 אחוז בקרב גברים – ושהפער בין המינים הולך ונסגר במהירות. ובעוד שהסיבות לבגידה לא השתנו רבות לאורך השנים (הרצון בחידוש, תשומת לב, אישור, מאהב עם ישבן חטוב יותר...), הטכנולוגיה משנה באופן רדיקלי את הצורה שבה אנחנו מתחילים רומן, מנהלים אותו ואף מגדירים אותו (הרומנים שבכתבה הזו כוללים כולם סקס רגיל, לא-מקוון, אבל מחקרים רבים מעידים על ההרס שגורמות הבגידות המקוונות-בלבד, שמספרן הולך ועולה). חוקרים רואים באינטרנט כר פורה לניאוף, ובייחוד לניאוף נשי. "גברים נוטים לבגוד מסיבות פיזיות ונשים מסיבות רגשיות," אומרת קתרין הרטליין, שחוקרת את השפעת הטכנולוגיה על מערכות יחסים במסגרת תפקידה כמנהלת התוכנית לנישואין ותרפיה באוניברסיטת נבדה בלאס וגאס. "האינטרנט מעודד חשיפה רגשית וחיבור רגשי עם אדם אחר".

חוקרים רואים באינטרנט כר פורה לניאוף, ובייחוד לניאוף נשי. "גברים נוטים לבגוד מסיבות פיזיות ונשים מסיבות רגשיות," אומרת קתרין הרטליין, שחוקרת את השפעת הטכנולוגיה על מערכות יחסים באוניברסיטת נבדה

בה בעת, פרטיות הפכה למצרך נדיר. עזבו את ה-NSA ואת המאפיונרים הרוסים: בסקר שנערך לאחרונה בבריטניה הודו 62 אחוז מהגברים הנמצאים במערכות יחסים שהם חיטטו בטלפון הנייד של בת הזוג הנוכחית או הקודמת (מעניין שבקרב נשים עמד הנתון על 34 אחוז בלבד. הנה הלך לו הסטריאוטיפ של גברים בוגדניים לעומת נשים חטטניות). לעומת זאת, לפי פרויקט האינטרנט והחיים האמריקאים של מרכז המחקר PEW, ארבעה עשר אחוז מהמבוגרים ניסו בשלב כלשהו להסתיר את פעילותם המקוונת מבן משפחה או בן זוג. פסיכולוגים אומרים שהם נתקלים יותר ויותר בבני זוג שמפקחים זה על זה ובריבים סביב ריגול מקוון; ועורכי דין מתחילים להמליץ על סעיפי פרטיות דיגיטלית בהסכמי טרום-נישואין, או בהסכמים הנחתמים אחרי החתונה. סעיפים אלה נועדו למנוע את השימוש באס-אם-אסים, אימיילים או תמונות כתחמושת במקרה של גירושין.

רוב מפתחי האפליקציות לא רצו להיות מעורבים בסיפור הזה. אבל כפי שקורה לעתים קרובות בבגידות, זה פשוט קרה. לדוגמה, Find My iPhone. אפל לא יצרה את האפליקציה בשביל בני זוג חשדנים, אבל המשתמשים הבינו את הפוטנציאל בעצמם. האפליקציה Dr. Fone שווקה בעיקר כדרך לשחזר מידע אבוד. ולאפליקציות לשליחת הודעות כגון Snapchat יש הרבה יותר שימושים מאשר הסתרת הודעות שובבות או תמונות עירום, ובכל זאת הן להיט בקרב נואפים.

האופי הרב-תכליתי והשימושים הבלתי רשמיים של הכלים האלה מקשה עלינו לאמוד את הגודל והגיוון של השוק. החברה mSpy מציעה את אחת התוכניות המצליחות ביותר לניטור טלפונים ומחשבים; שני מיליון מנויים משלמים בין 20 ל-70 דולר לחודש על מגוון כלים, החל מסקירת היסטוריית הגלישה ועד להאזנה לשיחות טלפון וניטור מיקומו של המכשיר. כ-40 אחוז מהלקוחות הם הורים שרוצים לפקח על ילדיהם, אומר אנדרו לובאנוף, ראש מחלקת המכירות של mSpy. הוא אומר שהחברה מבצעת מחקר צרכנים בסיסי כדי לראות מי הלקוחות שלה ובאילו פיצ'רים חדשים הם מעוניינים. 15-10 אחוז נוספים הם עסקים קטנים המפקחים על עובדים שמשתמשים במכשירי החברה (גם זו מגמה שהולכת וגוברת). ומה לגבי ה-50-45 אחוז הנותרים? מי יודע.

אפליקציות המשווקות מראש ככלים של פרטיות ושמירה על סודות לא זוכות בדרך כלל לכמות ההורדות שזוכים לה שחקנים רציניים כמו, למשל, גריינדר, אפליקציית הסטוצים להומואים (עשרה מיליון הורדות ויותר מחמישה מיליון משתמשים מדי חודש). אבל לא מעט מהן הצליחו בכל זאת לסקרן את הצרכנים: לאפליקציית ההודעות והשיחות הפרטיות CoverMe יש יותר משני מיליון משתמשים. TigerText ש(בין השאר) משמידה הודעות אחרי פרק זמן מוגדר מראש, זכתה ל-3.5 מיליון הורדות מאז השקתה בפברואר 2010 (היא הגיעה לשוק כחודשיים אחרי סקנדל ה"סקסטינג" של טייגר וודס, אף על פי שהחברה טוענת שהאפליקציה לא קרויה על שמו).

ברגע שהשוק מזהה מקור הכנסה חדש, כמובן שהפיתיון הושלך וכולם ממהרים להצטרף לחגיגה – חברות גדולות כקטנות. "אשלי מדיסון," ענקית ההיכרויות לנשואים (הסלוגן של החברה: "החיים קצרים. הגיע הזמן לרומן.") יצרה אפליקציה סלולרית שמספקת ל-30 מיליון מנוייה גישה לשירותים שלה "בכל רגע." בשנה שעברה השיקה החברה אפליקציה בשם BlackBook, שמאפשרת למשתמשים לרכוש מספרי טלפון חד-פעמיים כדי לנהל דרכם את פרשיותיהם. באפליקציה עוברות לא פחות שיחות והודעות מאשר בסקייפ, מסביר סמנכ"ל התפעול של החברה, ריזוואן ג'יוואן. " כשאת מנהלת רומן, אחת הדרכים המרכזיות להיתפס היא דרך החשבון הסלולרי," הוא אומר. אבל כשמשתמשים במספרים חד-פעמיים, כל השיחות מועברות דרך חשבון המשתמש ב"אשלי מדיסון" ומופיעות בפירוט האשראי שלו תחת סדרה של שמות בדויים. "מספר הטלפון לא מקושר אליך בשום צורה."

שני צדדיו של מרוץ החימוש משקיעים מאמצים נכבדים כדי לא להישאר מאחור. ג'יוואן מדגיש את האובססיה של "אשלי מדיסון" לפרטיותם של לקוחותיה ומתפאר בכך שהמעבר ממחשבים לטלפונים ניידים מקשה את חשיפת המשתמשים. "הרבה יותר קשר להכניס רוגלות לטלפונים," הוא אמר לי. אבל לובאנוף מ-mSpy הזהיר: "אין אפליקציה חסינה. אני אבהיר למה הכוונה. אם תאמרי לנו איזו אפליקציה את רוצה לנטר, אנחנו יכולים לפתח את היכולת הזו תוך שבועיים." הכול עניין של ביקוש. לדוגמה, אחרי שהחברה קיבלה כ-300 שיחות מלקוחות שרצו לנטר את Snapchat, היא השיקה את היכולת הזו בדיוק.

לובאנוף מודה שקשה יותר לרגל אחרי אייפונים מאשר אחרי מותגים אחרים, מכיוון שאפל מחמירה יותר לגבי התוכנות שרצות על מערכת ההפעלה שלה (אם כי משתמשי אפל רבים "פורצים" את המכשירים שלהם ומבטלים את המגבלות האלה). וכאן עולה השאלה: האם אייפון הוא השקעה טובה לנואפים שלא רוצים שירגלו אחריהם – אם שמא הוא יגביל מדי את הגישה שלהם לאפליקציות בגידה?

הטכנולוגיה יכולה גם לעזור

מובן שאין שום אפליקציה שמחסלת כל סיכוי להיתפס. למעשה, הטכנולוגיה עלולה לייצר תחושה מוטעית של ביטחון, שבגללה אנשים הולכים רחוק מדי או מפסיקים להיזהר. לג'סטין היו כמה מקרים מסוכנים כשהשתמש ב-CATE כדי להסתיר הודעות טקסט או הודעות קוליות מפלילות, אבל שכח להחביא תמונות בעלות אופי מיני. כשאחת מבנות זוגו מצאה תמונת עירום שהוא שכח למחוק אחרי ששלח אותה לאישה אחרת, ג'סטין היה צריך לחשוב מהר. "כדי להיחלץ ממצבים כאלה אני אומר שעמדתי לשלוח את זה אליה." ומובן שישנה גם סכנת ההתיישנות: אחרי כמה חודשים כבר לא הצליחה CATE לעמוד בקצב העדכונים התכופים למערכת ההפעלה בטלפון של ג'סטין, וחלק מההודעות הפרטיות החלו להתגלות (סקירה של ביקורות משתמשים מראה שזו בעיה שכיחה).

וגם במעקב וירטואלי טמונים סיכונים. להיתקל באימייל מפליל שבן הזוג השאיר גלוי לעיני כול זה דבר אחד; אבל ריגול מתוכנן עלול להוביל אתכם לבית המשפט – או חמור מכך. מתישהו ב-2008 או 2009, גבר ממינסוטה בשם דני לי הורמן, שחשד שאשתו בוגדת בו, התקין GPS במכונית שלה והוריד כביכול תוכנת רוגלה לטלפון שלה ולמחשב המשפחתי. אשתו אז וגרושתו כיום, מישל מתיאס (שהכחישה שקיימה רומן), החלה לתהות איך בעלה יודע תמיד מה היא עושה. במרץ 2010 ביקשה מתיאס ממכונאי לחפש במכוניתה. ה-GPS נחשף. מתיאס התקשרה למשטרה, והורמן בילה חודש בכלא באשמת "הטרדה מאיימת", או stalking (יש לציין שהסעיף השני בכתב האישום, מעקב בלתי חוקי אחר מכוניתה של מתיאס, בוטל בערעור. השופט קבע שהבעלות המשותפת על מכוניתם מקנה להורמן את הזכות להתקין בה GPS).

פיקוח לאחר רומן הוא מרשם שהולך וצובר פופולריות בקרב יועצי זוגיות. אף על פי שמטפלים זוגיים ומשפחתיים לא מעודדים חיטוט בלי סיבה, ברגע שריח הניאוף עומד באוויר, רבים מהם הופכים לחסידי-חיטוט נלהבים

תופתעו לגלות כמה קשה לא להפר את החוק במקרים האלה. יש כמה איסורים ברורים. בראש הרשימה: לעולם אל תתקינו תוכנה על מכשיר שאינו בבעלותכם בלי אישור המשתמש. ספקי תוכנות מקפידים להעביר את נטל החוק אל הלקוחות. באתר של mSpy מזהירה החברה ששימוש בלתי הולם בתוכנה "עלול לגרור עונשים כספיים ופליליים חמורים." בדומה לזה, חברת SpyBubble, שמייצרת תוכנה לניטור טלפונים, מזכירה ללקוחותיה שמחובתם "להודיע למשתמשי המכשיר שהם מנוטרים." עם זאת, שאלות של בעלות ופרטיות בין בני זוג נשואים הן מורכבות, והנוף המשפטי משתנה כל הזמן כיוון שבתי המשפט מתקשים להחיל את החוקים הישנים על הטכנולוגיה החדשה.

ב-2010 זוּכָּה לארי באגלי מטקסס מאשמת הפרת חוקי הציתות הפדרליים, לאחר שהתקין מכשירי הקלטה סביב ביתו ומכשירים לרישום הקשות על המחשב של אשתו. בפסיקתו התייחס השופט המחוזי לחילוקי דעות בין בתי המשפט האמריקאים לגבי החלת החוק הפדרלי על "ציתותים בין בני זוג" (בתי המשפט של הסבב הרביעי, השישי, השמיני, העשירי והאחד עשר אומרים שהוא אכן חל במקרה הזה, הוא ציין; בתי המשפט של הסבב השני והחמישי אומרים שלא). בקליפורניה, וירג'יניה, טקסס, מינסוטה, והחל מהקיץ האחרון גם בניו יורק, התקנת GPS במכוניתו של אדם אחר ללא הסכמתו נחשבת לעוון (misdemeanor). אבל כשהמכונית בבעלות משותפת, המצב מעורפל יותר.

"אני תמיד אומר לאנשים שני דברים: (1) תעשה את זה בצורה חוקית, ו-(2) תעשה את כמו שצריך," אומר ג'ון פול לוצ'יץ', מומחה לחקירת פשעי מחשב ומחבר הספר Cyber Lies, מדריך עשה-זאת-בעצמך לבני זוג שרוצים להפוך לבלשים וירטואליים. לוצ'יץ' עבד על מקרי גירושין מכוערים לא מעטים, והוא מדגיש שגם הראיות הדיגיטליות המרשיעות ביותר לניאוף לא יתקבלו בבית המשפט – ואף יסבכו אתכם בצרות – אם הן נאספו בצורה בלתי חוקית. עצה כללית ממנו: למצוא עורך דין מצוין. ויפה שעה אחת קודם.

מרגלים לטובת הנישואים

מובן מאליו שאפליקציות של ריגול עלולות לפוצץ מערכת יחסים, אבל האם הן מסוגלות גם להציל אותה? רבים מבני הזוג הנבגדים שדיברתי איתם מאמינים שהתשובה היא "כן." לפי כשנתיים גילתה ג'ינג'ר שבעלה, טים, מנהל רומן עם אישה שפגש דרך מלכ"ר שישב בדירקטוריון שלו (לפי ג'ינג'ר, זה היה מקרה קלאסי של גבר בגיל העמידה שאישה צעירה מסובבת לו את הראש). הרומן נמשך פחות משנה, אבל חלפו שמונה חודשים עד שהמאהבת של טים הפסיקה לשלוח לו מתנות ולצוץ במקומות מביכים (אפילו בכנסייה!). ג'ינג'ר וטים החליטו להמשיך למרות הכול – הם היו נשואים 35 שנה עם שני ילדים בוגרים – אבל זה דרש מאמץ רב. בשנה וחצי הראשונות, דברים מסוימים שטים עשה או אמר עוררו בג'ינג'ר חרדה. הוא היה מודיע שהוא הולך לקניות, וג'ינג'ר הייתה מפעילה את תוכנת הניטור שלה כדי לוודא שזה באמת מה שהוא עושה. נסיעות עסקים דרשו ערובות מורכבות הרבה יותר. "כשהוא היה נוסע הייתי אומרת לו, 'אני רוצה שתצלם את כל החדר ב-FaceTime – את האמבטיה, הארון; תפתח את הדלת למסדרון.'"

חרדתה של ג'ינג'ר שככה, אך לא נעלמה. היא עדיין משתמשת מדי פעם ב-Find My iPhone כדי לוודא שטים באמת נשאר עד מאוחר במשרד. "ואנחנו משתמשים ב-FaceTime כל הזמן. הוא יודע שאם אני מנסה לתפוס אותו, כדאי שהוא יענה מיד או שתהיה לו סיבה טובה מאוד לא לענות." ג'יי ואן, מפרשיית הצילומים המפתים, החליטו גם הם לשקם את הנישואים. כשהוא התעמת איתה לראשונה על ההודעות ששלחה, אן התעקשה שכל הפלרטוטים נשארו בגדר פנטזיה. אבל כשג'יי קבע מועד לבדיקת פוליגרף, היא התוודתה על רומן פיזי מלא.

אף על פי שזו הייתה חוויה קשה מאוד בשביל ג'יי, שנה עברה והוא מדווח שהכלים הטכנולוגיים עוזרים. הרומן של אן התפתח מתוך תחושה של הזנחה, סיפר לי ג'יי: "היא לא קיבלה ממני את תשומת הלב שהיא צריכה. אז היא מצאה מישהו אחר שייתן לה את זה." כדי לחזק את הקשר שלהם התחילו ג'יי ואן להיעזר ב-Couple, אפליקציה למערכות יחסים שמטרתה להגביר את האינטימיות על-ידי יצירת קו תקשורת פרטי להודעות, תמונות, סרטונים, וכמובן עדכונים על מיקומם של בני הזוג. מדי פעם, ג'יי מציץ ב-Find My iPhone. הוא גם הגדיר את האייפד שלו כך שיקבל עותקים מהאס-אם-אסים של אן. "אני לא יודע אם היא מבינה שאני עושה את זה," הוא אמר לי. אבל באופן כללי היא מבינה את הצורך שלו בפיקוח. "היא אומרת, 'מה שתרצה.'"

למעשה, פיקוח לאחר רומן הוא מרשם שהולך וצובר פופולריות בקרב יועצי זוגיות. אף על פי שמטפלים זוגיים ומשפחתיים לא מעודדים חיטוט בלי סיבה, ברגע שריח הניאוף עומד באוויר, רבים מהם הופכים לחסידי-חיטוט נלהבים – בתחילה כדי לגלות את האמת לגבי התנהגותו של בן הזוג, ואחר כך כדי לעזור לזוגות להתפייס על-ידי יצירת בסיס לאחריותיות ואמון. ברטון גולדסמית, פסיכותרפיסט וכותב טורים, אומר שלעתים קרובות הוא מעודד פיקוח וירטואלי לאחר רומן. גם אם בן הזוג לעולם לא משתמש באפשרות שניתנת לו, עצם קיומה מחדיר בו ביטחון. "זה כמו רצועה דיגיטלית." והמעקב משמש גם כגורם מרתיע, אומר פרנק, שאשתו מזה 37 שנה גילתה בפברואר על חיבתו לזונות, לאחר שהוא שכח לסגור תכתובת אימייל עם נערת ליווי. "הוא יצר חשבון ג'ימייל שלא ידעתי עליו," אמרה לי קרול, אשתו. פרנק ניסה לשכנע אותה שהאימייל היה רק ספאם, גם לאחר שהיא ציינה שהתכתובת כוללת את מספר הטלפון שלו ותמונות שהוא מופיע בהן.

פרנק הסכים ללכת ליועץ נישואין ונרשם לתוכנית 12 צעדים למכורים לסקס. קרול מנטרת את הטלפון שלו באופן קבוע ובודקת את ההודעות שהוא מקבל בטלפון ובמחשב. ובכל זאת, היא אמרה לי בעצב, "אני לא חושבת שאי פעם אגלה את כל הסיפור. נדמה לי שהוא חושב שאם אדע הכול, הנישואין יסתיימו." ומצדו, פרנק – שנראה כמו בחור מחוספס וטיפוסי למדי, שלא חש בנוח לשתף את אשתו ברגשותיו – אומר שהגילוי של קרול על הבגידה "מייסר" אותו. אבל נדמה שהוא בעיקר כועס על התרבות רוויית-הסקס; מבחינתו היא זו שסיבכה אותו בבלגן הזה. הוא מקטר ומסביר איך בגלל "הנוחות והנגישות והאנונימיות של האינטרנט" היה לו "יותר מדי קל" להזין את ההתמכרות שלו.

אפשר לראות שפרנק ספג חלק מהשפה והלקחים של הטיפול. "כמו שאפשר ללמוד לפעול, אפשר ללמוד לא לפעול," הוא אמר לי. הוא לא אוהב את הגישה המוחלטת של אשתו לטלפון שלו, אבל טוען שדאגתו היחידה היא פרטיותם של חברים אחרים בקבוצת 12 הצעדים שלו, ששולחים זה לזה הודעות כדי לבקש תמיכה. פרנק עצמו חש את התהדקות הרצועה הדיגיטלית שסביב צווארו. "עכשיו כשהיא בודקת את הטלפון והמחשב שלי, יש לי גורם מרתיע". פרנק אומר שהמעקב הווירטואלי הוא "כלי רב עוצמה", אך בה בעת מכריז שהוא גם כלי מוגבל. למרות התחכום הטכנולוגי, תמיד יש מעקפים. אם מישהו רוצה לבגוד, "שום דבר לא יעצור אותו," אומר פרנק בהחלטיות. "שום דבר."

כל הזכויות שמורות לאלכסון.

©2014 The Atlantic Media Co., as first published in The Atlantic Magazine. Distributed by Tribune Media Services, Inc.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי מישל קוטל, Atlantic .
- דימוי שער״פאולו ופרנצ׳סקה״ מאת הצייר ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר ב-1814. הציור מבוסס על סיפורם של הזוג ההיסטורי פרנ׳צסקה דה רימיני ופאולו מלטסטה שנרצח על ידי בעלה פרנ׳צסקה לאחר שהוא גילה כי היא בגדה בו עם אחיו הצעיר פאולו במשך 10 שנים.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

8 תגובות על מסובכים חייו של הנואף המודרני

01
יוני מיכאלי

מישל קוטל היקר, נואפים נמאלחים: במקום כול ה"תיחכום" המגוחך הזה, הרי דרך יותר פשוטה למנוע חשיפה: אל תשתמשו בטלפון הנייר, במחשב או בכול מכשיר אלקטרוני אחר; ואל תשלמו חשבונות ניאוף (מלונות, מסעדות, מתנות) בכרטיסי אשראי אישיים. השתמשו בטלפון שאינו רשום (pay as you go); שלחו וקבלו הודעות אימייל באמצעות חשבון אימייל בשם בדוי; שלמו חשבונות ניאוף במזומן. ויש עוד דרך בדוקה עוד מימי התנ"ך: אל תנאפו, כי אם תנאפו זה ייגמר רע: "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ, אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ, מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת" (ויקרא, פרק כ', י').

    02
    ד.

    צודק.
    חכם לא נכנס למקום שפיקח יוצא ממנו בקלות.
    כל ה"תיחכום" המושקע במשחק הטיפשי הזה מיותר לגמרי, ורק גורם סבל לכל הצדדים ולבני המשפחה, כי אין בעולם הזה סודות. פשוט אין.

03
זהר ארנון

ב-ג-י-ד-ה? במה בדיוק היא או הוא בוגדים? למה זיון שלה או שלו עם גורם שלישי נקרא "בגידה"? יש להם הסכם שלא יעשו כך? במקרה כזה, יש הפרת הסכם, לא בגידה. ההתייחסות על הדיבר "לא תחמוד" וגו', היא לא הגיונית, כמו שהדיבר לא הגיוני. איך אפשר לצוות על מישהו לא לחמוד ולצפות שיישמע לצו? חוץ מזה, הציווי הזה ניתן כדי לשמור על רכושו של בעל הרכוש. האישה הלא נקנתה בתקופה ההיא והפכה לרכוש הרוכש, מכאן "בעלה". הדעת נותנת שזה לא המצב היום ולכן, כדאי להביט על העניין בעיניים פקוחות.
זיו הוא זיון כמו שאוכל הוא אוכל. איש לא יבוא בטענות אל אשתו אם היא תגוון את האוכל שלה. כנ"ל לגביו. אם התנסות באוכל שונה אינה בדיגה, למה התנסות בבן/בת זוג כן? הגברת המדוברת יש לה כנראה סיבה עסקית לנסוע לעיר אחרת. מה תעשה אישה שאינה בעלת עסק כזה? (או איש). איזה סיפור היא תמציא? (או הוא). מספרים שגם אלה המכונים "חרדים" אינם צמודים עוד ל"תנוחה המיסיונרית", אז למה מי שאינם כאלה, נצמדים למה שנובע כנראה מ"לא תחמוד"?

    04
    ד.

    זהר ארנון
    מה שנאמר לעיל ושעליו אתה מגיב לא נובע משום ציווי אלא מן השכל הישר והראייה המפוקחת של המציאות.
    אתה מערער ובהיגיון רב על זכותו של מישהו להכתיב לך את התנהגותך, אבל אינך שואל את עצמך מי ומה מכתיב את את התנהגותך בהעדר כל ציווי והכתבה כאלו. האם זה השכל הישר, ההערכה השקולה מה טוב לך בטווח הקצר ומה ההשלכות של מעשיך בטווח הארוך, או שמעשיך מוכתבים מדחפים מידיים ומקוצר ראות?

    את ה"זיון" שעליו אתה מגן בהתלהבות מרובה אתה לא עושה בחלל הריק, נכון? יש שם עוד לפחות בן אדם אחד. מה הוא חושב? מה הוא מרגיש? איך הוא יגיב? בן אדם זה לא מלפפון על הסושי. זה לא אוכל שאפשר לבצע בו פעולות חדצדדיות.
    והאדם השני הזה, גם הוא לא נמצא בחלל ריק ולא רק אתה נמצא בעולם שלו. איך המציאות האחרת הזו שלו תשפיע על התייחסותו אליך?

    כמובן שאיננו יכולים להקיף את כל ההשלכות של החיוך שאנו מחייכים לבחורה ברחוב, או של מילה שאנו אומרים לגבר שהכרנו. אבל יש מספר השלכות ידועות וברורות, התנהגויות ורגישויות של אנשים שאנו כבר מכירים מדורי-דורות. אנו יכולים לצפות שהתנהגויות כגון לגשת לאדם ברחוב ולנשוף עשן סיגריה בפרצופו תגרורנה תגובה לא נעימה. למה, בעצם? למה לא להכניס את היד לארנקה של גברת ולפשפש בניירותיה? כי יש ציווי בתורה? או כי תהיינה לזה השלכות בהתנהגותם של הסובבים כלפיך?

    אם אתה חושב שהדחף שלך הוא כלי הכוונה וניווט מספיק בחיים, הרי שתיכנס במוקדם או במאוחר למלכודות, למבואות סתומים ולמעגלי-קסם שאינך יכול להיחלץ מהם. אנשים חכמים יצרו אפליקציות ניווט טובות עם בסיס משתמשים של מיליוני אנשים במשך דורות. כמובן שהן לא מושלמות כמו שכל מפה אינה מושלמת, אבל יש לך הרבה מאוד מה ללמוד מהן.

05
זהר ארנון

הכתבה פותחת באשת איש שסיפרה בביתה שנוסעת לעיר אחרת והתגלה שהיא נמצאת במלון, עם גבר, (היא הופכת אותו ל"צלם" שמכין תמונות ארוטיות בהם היא תפתיע את אישה ביום הולדתו). לא מדובר במישהו שהולך ברחב ונושף עשן לפרצופו של מישהו. לא מדובר גם באונס. מדובר ביחסי מין מוסכמים על שני המשתתפים. לא דומה, מאוד לא דומה לטיעונים שלך.

    06
    ד.

    זהר ארנון
    בנעורי קראתי סיפור סיני עתיק על אדם שהלך בשוק הצורפים ולעיני-כל גרף לתוך כיסיו זהב משולחנות המוכרים. כשתפסו אותו הוא נשאל "איך אתה עושה דבר כזה בנוכחות כל כך הרבה אנשים"? והוא ענה:" אני ראיתי זהב. אנשים? לא ראיתי."

    יש אנשים עם ראיית מנהרה, שרואים רק מה שממש לפניהם. אנשים עם ראיה רחבה יותר היו רואים שבסיפור הזה יש יותר דמויות מאשר אשה אחת ואיש אחד.

08
זהר ארנון

בכול מבט, מרחבי, ממוקד, מנהרתי (חידוש בשבילי), מדובר באשה אחת ובאיש אחד. זה הסיפור. גם אם עולה בדעתך "שלישיה" או "קבוצתית", גם שם מדובר, מבחינת בן/בת הזוג באשה "שלו" ובאיש "שלה". הלא "בגידה" בו או בה היא "נפש" הסיפור.
באשר לסיני: קשה לי להניח שסוחרי זהב בסין הציגו בשוק את מרכולתם וכול מי שעבר יכול היה לחפון מ"הסחורה". אם זה נכון, וזה כנראה נכון, אז אין בסיס לסיפור על ראיית "חופן הזהב". זה סיפור להד"ם.