מדוע אנשים שאין להם רקע אלים או דעות קיצוניות מצטרפים לארגוני טרור?
X זמן קריאה משוער: 2 דקות
עריפות ראשים ברבריות. מחבלים מתאבדים. רציחות עם מזעזעות. כנופיות אלימות. קנאים פונדמנטליסטים. תיאוריות קונספירציה. הקצנה פוליטית. נדמה שהעולמנו נגוע בקיצוניות שרוב האנשים נרתעים ממנה. סקר של מכון הסקרים Pew מצא ב-2014 ש-62% מהאמריקאים "מודאגים מאוד" מ"האסלאם הקיצוני ברחבי העולם" – ב-2011 חשו כך רק 37%. אילו נסיבות ונטיות מולידות שוליים שהם כה רדיקליים וריאקציונריים?
בשנים שלאחר הפשיזם הנאצי, חקרו פסיכולוגים, ובראשם תיאודור אדורנו (1950), את מקורות האנטישמיות הקיצונית. הם הסיקו שחוסר ביטחון ופחדים אצל סמכותניים מהימין פיתחו אצלם נטייה לחוסר סובלנות כלפי עמימות, כמו גם לדרך חשיבה קשיחה של נכון או לא נכון. לפי הניתוח שלהם, בעלי אישיות סמכותנית הם צייתנים כלפי בעלי כוח ואלימים כלפי אחרים ממעמד נמוך יותר. עבודתם של פסיכולוגים אחרים עוסקת בדוגמטיות רחב יותר, המתקיים הן בשמאל הקיצוני והן בימין הקיצוני, ובמכוונות לשליטה חברתית דורסנית המתאפיינת בהיררכיות חברתיות, שמתלוות אליהן אתנוצנטריות, לאומנות והומופוביה.
פסיכולוגים חברתיים שעסקו בחקר שורשיהן של העוינות והקיצוניות זיהו כוחות פועלים נוספים הראויים לחקירה בהם נטייתנו להתמקד בהבדלים בינינו לבין האחרים, ולא במשותף. וויליאם מקגוויר ועמיתיו הבחינו ב-1978 שאנו נוטים להיות מודעים לאופן שבו אנו שונים מאחרים סביבנו – בין אם בצבע השער, במוצא, בגזע, בנטייה המינית או בגובה. ב-1966, מוצפר שריף הראה כי אויב משותף מגביר את הסולידריות הפנים-קבוצתית ומפתח "תחושת אנחנו", פטריוטיות ואפילו נכונות למלחמה.
בשונה מסולדריות שנבנית על ידי סימון של אחר, דיון בקרב אנשים בעלי דעות דומות יכול להוביל לעתים קרובות להקצנה. ניתוח של ארגוני טרור העלה כי המנטליות הטרוריסטית מתפתחת מאנשים שמתקוממים כלפי אותו עניין, והשקפותיהם הופכות קיצוניות יותר ויותר ככל שהם משוחחים בינם לבין עצמם, בין אם פנים אל פנים או בפורומים סגורים באינטרנט.
מייקל א. הוג, עמית באגודה האמריקאית לפסיכולוגיה, מתאר במאמר חדש ב-Current Directions in Psychological Science תיאוריה שמסבירה מדוע אנשים שאין להם רקע אלים או דעות קיצוניות מצטרפים לקבוצות כאלה. הוג מניח ש"תיאוריית זהות של חוסר ביטחון" – התפקיד שיש לחוסר ביטחון בתור מניע להצטרפות לקבוצה חברתית במטרה לחוש מקובלים – יכולה להשפיע על אנשים להצטרף לקבוצות שוליים – בין אם הן אידאולוגיות, דתיות או פוליטיות. בנוסף לכך, ככל שחוסר הביטחון שאנשים חשים כלפי המרכיבים הבולטים בזהותם גדול יותר, כך גדל הסיכוי שיזדהו עם קבוצה – במיוחד אם הקבוצה מגובשת מאוד או מובחנת במיוחד. קבוצות כאלה מעודדות התקשרות באמצעות דעות, רגשות וצורות התנהגות משותפות, ומספקות אישור מצד החברים בקבוצת הפנים. בכך הן מפחיתות את חוסר הביטחון לגבי שאלות כמו מי אנחנו, איך עלינו להתנהג, מה הקשר שלנו לעולם שסביבנו. הוג מציין, בהתבסס על מחקרים בתחום, כי "חוסר ביטחון עצמי מעניק יתרון למערכות אמונה מגדירות זהות שהן מובחנות, לא עמומות, חובקות-כול, מסבירות ופסקניות מבחינה התנהגותית. הניתוח הזה שימש כדי להסביר את שכיחותה של הקנאות ואת המשיכה לאידאולוגיות פונדמנטליסטיות בזמנים של תהפוכות ושינוי חברתיים".
הוג אומר שגורם נוסף שתורם למשיכה לקבוצות קיצוניות הוא שעל פי רוב יש להן מנהיג סמכותני וחזק שמגדיר ומתווה באופן ברור את מטרתה של הקבוצה – חשבו על אדולף היטלר או על אוסמה בן לאדן. מחקרים מצאו כי חוסר ביטחון גורם לסטודנטים לתמוך יותר במנהיגים לא אופייניים, שמייצגים פחות את חברי הקבוצה, אך השליטה שלהם בה ברורה. נמצא כי גם בסביבות עבודה, רמות גבוהות יותר של חוסר ביטחון ועמימות גרמו לעובדים להעדיף מנהיגים סמכותניים על פני מנהיגים לא-סמכותניים.
תגובות פייסבוק
2 תגובות על קיצוניות במקום עמימות
אני ממש ממש אשמח אם תוכלו לתת את השם המלא (באנגלית) של המאמר של מייקל הוג. זה ממש יעזור לי. תודה
From uncertainty to extremism: Social categorization and identity processes / Michael A.Hogg
ימין ושמאל, מותר ואסור
לוק סמילי ומילאן אנדרייביץ׳עד כמה תחושתנו ביחס למה טוב ומה רע תלויה באישיות שלנו? | אף...
X 10 דקות
הדבר המוזר הזה, חברוּת
הפודקאסט המוצלח מאוד Invisabilia, מוקדש לכל מה שנסתר מן העין ובכל זאת מעצב את חיינו: אמונות, רעיונות, השפעות שאיננו מודעים להן. כמו רבים מהפודקאסטים מבית היוצר של הרדיו הציבורי האמריקני, גם כאן נעשה שילוב מתוחכם בין דיון תאורטי לבין נרטיב - סיפורים ואנקדוטות המובאים בתוספת מגע אישי מאוד של שתי המגישות, שהן בעונה הנוכחית קיה מיאקה נטיסה (Kia Miakka Natisse) ו-יוויאי שו (Yowei Shaw). הפודקאסט נולד בראשית 2015, ולפרקים קרטע ולא עלה לרשת בתדירות קבועה, והצוות המייסד שלו כלל שמות שמוכרים מאוד לשוחרי פודקאסטים (האנה רוזין, אליקס שפיגל ולולו מילר), כך שמומלץ מאוד לחזור ולהאזין גם לעונות המוקדמות.
העונה הנוכחית, החדשה, של Invisabilia מוקדשת כולה לחברוּת, והיא משלבת סיפורים וסיפורונים על חברויות מכל מיני סוגים, עם תובנות ממחקרים חדשים במדעי המוח, סוציולוגיה ופסיכולוגיה. כך נבחנים סיפורי חברויות, חלקם פשוטים ואחרים סבוכים מאוד, מבעד לעדשת הרגשות, הצרכים והחלומות שלנו, ונחשף האופן שבו כל אלה מפעילים אותנו, ולא תמיד במודע. הפרק שפתח את העונה (השמינית) נקרא A Friendly Ghost Story. הוא מתחיל באירוע נפוץ - Ghosting, התעלמות פתאומית, מוחלטת, של חבר מחבר. מאחר שגוסטינג היא תופעה נפוצה מאוד, בעיקר בקרב מי ששומרים על קשרים דיגיטליים, נדמה שאין טעם לנבור או לנסות להבין אותה, אלא שהסיפור המובא בפרק מורכב ומסובך הרבה יותר. צעירים שחלקו את רוב הרגעים המשמעותיים בחייהם בקולג׳, מנסים לשמור על קשר גם אחרי שכל אחד מהם פונה לדרך אחרת. אחד מהם, ודווקא מי שהיה דמות מרכזית בחבורה, סוג של מנטור או לפחות חבר נערץ, נעלם לחלוטין, אינו עונה להודעות, אינו מתייחס לשום פנייה, והעלבון כתוצאה מכך עמוק. עד שמתבררת האמת.
עד 75, זה הכל
אזיקייל ג'. עמנואללחברה, למשפחה ואפילו לכם יוטב אם לא תיאבקו בטבע כשתגיע השעה ללכת. |...
X 23 דקות