כולנו באנו מגיאורגיה

ממצאים חדשים מוכיחים שההומו ארקטוס נדד מאירואסיה לאפריקה -- ומאיימים על הנרטיב המרכזי של סיפור האבולוציה האנושית
X זמן קריאה משוער: 10 דקות

זה היה הממצא האבולוציוני של המאה: מאובן מזערי דמוי-אדם שערער הנחות בסיסיות לגבי מוצאו של המין שלנו. לא, לא ההומו פלורסיינסיס, הידוע בכינויו ההוביט, שהתגלה באינדונזיה לפני עשור בספטמבר הקרוב. הקונדסון שאני מדבר עליו, חבר זעיר לא פחות בשושלת האנושית – ההומינינים – התגלה כ-80 שנה קודם לכן. התגלית משנת 1924, "הילד מטאונג", הדהימה ובלבלה חוקרים כי היא לא התאימה לתמונת האבולוציה האנושית המוכרת להם. מקור התגלית הוא ביבשת שרק מעטים קישרו לאבולוציה של האדם: אפריקה.

אף אחד לא מפקפק בהיותה של אפריקה ערש האנושות – אחרי ככלות הכול, מקורות הרעיון הזה נמצאים אצל דרווין – אבל בתחילת המאה ה-20 האמינו רוב החוקרים שאנחנו התפתחנו באירואסיה, יבשת-העל שהורכבה אז מאירופה ואסיה המוכרות לנו היום. הילד מטאונג היה המאובן הראשון לקרוא תיגר על האורתודוקסיה הזו. וריימונד דארט, אנתרופולוג מאוניברסיטת ויטווטרסרנד שביוהנסבורג, דרום אפריקה, זכה לכתישה אקדמית כשהגדיר את התגלית שלו כקטגוריה הומינינית חדשה לגמרי בשם אוסטרלופיתקוס ("'קוף דרומי"). יידרשו למבקריו כמה עשורים כדי להודות בטעותם.

אבל האם ייתכן שהם בכל זאת צדקו לגבי אירואסיה? לאחרונה העלו כמה חוקרים בולטים את הרעיון שייתכן שההומינינים עזבו את מוצאם באפריקה מוקדם הרבה יותר משחשבנו וחוו שינויים אבולוציוניים גורליים צפונה משם. נשמעות אף לחישות שלפיהן אחד האירועים האבולוציוניים החשובים ביותר – הופעתו של הסוג הביולוגי שלנו, הומו (אדם), התרחשה תחת שמי אירואסיה, לא אפריקה. מהו הזרז לקו המחשבה הקיצוני הזה? ההוביט הקטן והטורדני.

הילד מטאונג. צילום:Guérin Nicolas

הילד מטאונג. צילום:Guérin Nicolas

כבר מהתחלה, ההוביט, בדומה לילד מטאונג, לא התאים לתמונה המקובלת של האבולוציה האנושית (Nature, vol 431, p 1055). חלק מהשרידים שנמצאו באי האינדונזי פלורס היו בני 18,000 שנה בלבד. לכן ההוביט היה בחיים רק 10,000 שנה אחרי שכל ההומינינים האחרים, מלבד המין שלנו, נכחדו. השלד היחיד שהתגלה שלם יחסית, היה של מישהו שגובהו בקושי מטר אחד. שברי עצמות רומזים שהוביטים אחרים היו נמוכים אף יותר. והייתה גם הגולגולת. הנפח הגולגולתי של גולגולת ההוביט היחיד שנמצאה עד כה הוא כ-420 ס"מ מעוקב, כשליש מגודלה של גולגולת אנושית מודרנית. אבל כלי אבן שנמצאו עם עצמות ההוביט מרמזים שלהומינין היה תחכום מסוים. "זה שיגע אותי ב-2003," אומר פיטר בראון מאוניברסיטת ניו אינגלנד שבארמידייל, אוסטרליה, שהוביל את הצוות שגילה את התגלית. "למה משווים הומינין ייחודי בעל גוף קטן ומוח קטן שמתוארך רק 18,000 שנה אחורה?"
היו שחשבו שהתשובה מובנת מאליה.

קיימים בני אדם מודרניים שנולדים עם מחלות חריגות שעוצרות את צמיחת הגולגולת. גולגולתו של ההוביט הייתה עשויה להשתייך לאדם כזה, ולהיות, למעשה, אנושית 1.

אחד מתומכי הרעיון הזה הוא רוברט מרטין ממוזיאון פילד בשיקגו. הוא מציין שמוחות של הומינינים הלכו וגדלו לאורך ההיסטוריה האבולוציונית של שושלת היוחסין שלנו. לו ההוביט בן ה-18,000 שנה באמת היה תוצר של אבולוציה אנושית, היה אמור להיות לו גולגולת הקרובה בגודלה לזו שלנו, הוא אומר. אבל היא דומה לגולגולת של האוסטרלופיתקוס של דארט, שנכחדו בערך לפני 1.2 מיליון שנה. גם גודל הגוף חריג, הוא מוסיף, אבל קיימות כיום אוכלוסיות של אנשים קטני גוף. "ההסבר הסביר ביותר לגודלו הקטן של המוח הוא מחלה – במיוחד מכיוון שיש לנו גולגולת של אדם אחד בלבד," אומר מרטין.

א-סימטריות חריגות בגולגולת של ההוביט מרמזות גם הן שהיה משהו לא בריא באדם הזה, לפי שני תומכים נוספים של הרעיון, רוברט אקהרדט מאוניברסיטת פנסילבניה סטייט ביוניברסיטי פארק, ומאצ'יי הנברג מאוניברסיטת אדלייד באוסטרליה.

לעתים קרובות חיות מצטמקות כשהן מבודדות על איים, דבר שעשוי להסביר חלקית את גודלו הקטן של ההוביט

מבחינתה של דין פאלק מאוניברסיטת פלורידה סטייט בטלהאסי, ספקנות כזו אינה אלא חזרה על קבלת הפנים שזכה לה דארט בשנות ה-20. לאחר שחקרה סריקות של גולגולת ההוביט כדי להבין את צורת מוחו, היא הגיעה למסקנה שהומו פלורסיינסיס הוא אכן מין חדש, בגלל גולגולתו הקטנטנה – ולא למרות גולגולתו הקטנטנה 2. הא-סימטריות החריגות נגרמו בגלל מעיכה בזמן הקבורה. אבל היא משלימה עם כך שהפרשנות הזאת מושכת ביקורת כי היא מאיימת על האורתודוקסיה. "ברגע שהמאמר הראשון על ההומו פלורסיינסיס התפרסם, קמה קבוצה קולנית של מדענים שצעקה 'לא, לא, לא'," היא אומרת. "זה היה אותו סיפור כמו עם הילד מטאונג – דברים לא השתנו."

לפי המחקר של פאלק, ההומו פלורסיינסיס הוא קרוב משפחה מדרגה גבוהה של הומינין נכחד גדול יותר שנקרא הומו ארקטוס, שאנו יודעים שחי באינדונזיה בערך לפני 1.7 מיליון שנה עד 550,000 שנה. לאור הראיות שמספקים כלי אבן בני 840,000 שנה מפלורס, אפשרי שאוכלוסייה של הומו ארקטוס הגיעה לאי באותו הזמן ונעשתה מבודדת שם. לעתים קרובות חיות מצטמקות כשהן מבודדות על איים, דבר שעשוי להסביר חלקית את גודלו הקטן של ההוביט.

זאת נקודה נוספת שמרטין מבקש לחלוק עליה. "פשוט אין תקדים טוב להתגמדות באיים שמשפיעה על גודל המוח של שום פרימט," הוא אומר. הדיון ממשיך לסעור. "הוא מאוד חריף," אומרת פאלק.

בינתיים, בראון ואחרים העבירו את תשומת לבם אל מתחת לצווארו של ההוביט. אמנם יש רק גולגולת אחת, אבל יש אוצר אמתי של עצמות השייכות לארבעה הוביטים לפחות. באלה אפשר למצוא דפוס עקבי של תווי פנים, ויחד הן מראות שלהוביטים היו כתפיים, פרקי כף יד, כפות רגליים ופרופורציות של גפיים מוזרים אף יותר מאשר הגולגולת השנויה במחלוקת 3. "פשוט היו כל כך הרבה תווי פנים פרימיטיביים עד שצוות ההוביט התחיל לדבר ברצינות על האפשרות שההומו פלורסיינסיס הוא צאצא של משהו פרימיטיבי יותר מאשר ההומו ארקטוס," אומר ויליאם ג'נגרס מאוניברסיטת סטוני ברוק בניו יורק, שעמד בראשם של חלק מהניתוחים. לפי בראון, באזור ראש הרשימה של אבותיו האפשריים של ההוביט נמצאים האוסטרלופיתקוס של דארט.

הרעיון הזה גובל בהסתה. מילא להכריז שההוביט הוא מין בעל תוקף ולשבור את החוק הבסיסי שאומר שמוחותיהם של ההומינינים גדלים עם הזמן. אבל הטענה שההומינין הקטנטן התפתח ישירות מהאוסטרלופיתקוס מאיימת על הנרטיב המרכזי של סיפור האבולוציה האנושית מזה כמה עשורים.

"מלמדים אותנו שהמקום היחיד שהאוסטרלופיתקוס גר בו הוא אפריקה – זה בשיעורי המבוא," אומרת פאלק. החוכמה המקובלת אומרת שהאוסטרלופיתקוס התפתח באפריקה לפני כ-4 מיליון שנה ונכחד שם לפני 2.8 מיליון שנה. אולי היו אלה רגליו הקצרות שמנעו ממנו לצאת למסע הארוך אל מחוץ לאפריקה. לבטח רק כאשר הופיעו החברים הגבוהים יותר של הסוג הביולוגי שלנו, לקראת סוף עידן האוסטרלופיתקוס, התחילו ההומינינים לחקור את העולם הרחב יותר.
מחוץ לאפריקה, ושוב חזרה?

ההוביט נותר כרמז לחלופה. ייתכן שהאוסטרלופיתקוס הצליח לברוח מאפריקה לפני התפתחותו הנוספת של הסוג הביולוגי "אדם", וייתכן שהוא שרד מספיק זמן באירואסיה כדי להפוך להוביט.
אם כך היה, לא היינו אמורים למצוא עד עכשיו מאובנים כלשהם כראייה לאוסטרלופיתקוס האירַסיים הקדומים האלה? לא בהכרח, אומר בראון. התנאים סביבתיים במזרח ודרום אפריקה שתרמו לשימור מאובנים אנושיים, לא היו קיימים באסיה, הוא אומר. מבחינתו של מרטין, עם זאת, עצם הרעיון של אוסטרלופיתקוס באירואסיה לא מחזיק מים. "אני לא מבין את העמיתים שלי," הוא אומר. "הם מקפידים לרמוס כל הצעה שחורגת ולו במעט מהחשיבה האבולוציונית האנושית המקובלת, והנה כמה מהם בולעים את התפיסה הזו. אין שום מאובנים שיתמכו ברעיון הזה."

אבל זה לא נכון לגמרי. קיים אתר אחד באירואסיה שעשוי לתמוך ברעיון שהומינינים דמויי אוסטרלופיתקוס עשו את דרכם מחוץ לאפריקה. יתרה מזו, ישנם רמזים שהאוסטרלופיתקוס החידתי הזה מאירואסיה עשה יותר מאשר להפוך להוביט מפלורס: ייתכן שהוא מקור מוצאו של האדם.

תאריכי ההתיישבות החדשים בדמאניסי אומרים שההומו ארקטוס היה עשוי להתפתח מהאוסטרלופיתקוס שעזב את אפריקה בסביבות או לפני נקודת שני מיליון השנים

בשנת 1991, כשחוקרים חפרו את העיר הקווקזית הימי-ביניימית, דמאניסי שבגיאורגיה, הם נתקלו בשרידי ההומינינים המוקדמים ביותר שנמצאו עד כה מחוץ לאפריקה. עדיין קיימת מחלוקת מסוימת לגבי מקומם המדויק של ההומינינים מדמאניסי, שגילם 1.77 מיליון שנה, בסולם האבולוציוני, אבל רוב החוקרים יסווגו אותם כהומו ארקטוס. גילם ותווי פניהם מרמזים שהם משתייכים לאחד הדורות הראשונים של המין הזה, ושההומו ארקטוס לא בזבז הרבה זמן לפני שעזב את האזור המזרח-אפריקני שבו אולי הופיע לראשונה, לפני 1.87 מיליון שנה. החשיבה המקובלת אומרת שזו הייתה הפעם הראשונה שהומינין יצא מחוץ לאפריקה, ושדמאניסי היא תמונה ייחודית של אותו רגע שבו התפשטו בני האדם לעולם.

Dmanissi,_Georgia_;_Homo_georgicus_1999_discovery_map

מיקום התגלית בדמניסי, גיאורגיה. מפה:ויקי-קומונס

ואז, בשנת 2011, הגיעו חדשות מפתיעות מדמאניסי שקראו תיגר על התפיסה הזו. החפירות המתמשכות העלו ראיות לכך שהאתר הגיאורגי יוּשב לראשונה לפני 1.85 מיליון שנה – בעצם באותו זמן שההומו ארקטוס הופיע לראשונה במזרח אפריקה.

ממצא זה הוביל את דייוויד לורדקיפאנידזה מהמוזיאון הלאומי של גיאורגיה שבטביליסי, ואת עמיתיו לשקול חלופה יוצאת דופן לתולדות האנושות. הומו ארקטוס היה עשוי להתפתח באירואסיה, הם אומרים. אם כן, המאובנים של דמאניסי אינם מייצגים את ההומינין הראשון שנדד מחוץ לאפריקה, אלא תופסים את ההומו ארקטוס ברגע נדידתו דרומה אל ארצות אבותיו 4. "הרעיון הזה אפשרי בהחלט," אומר לורדקיפאנידזה.

באופן רחב יותר, תאריכי ההתיישבות החדשים בדמאניסי אומרים שההומו ארקטוס היה עשוי להתפתח מהאוסטרלופיתקוס שעזב את אפריקה בסביבות או לפני נקודת שני מיליון השנים. פאלק אומרת שמחקרה על גולגולת ההוביט תואם את התפיסה הזו. את קווי הדמיון שהיא זיהתה בין צורת מוחו וזו של ההומו ארקטוס אפשר להסביר אם שניהם נולדו לאותו אב קדמון באירואסיה, בניגוד להיותו של ההוביט צאצא של ההומו ארקטוס.

שחזור של הומו ארקטוס בתערוכה בגרמניה, 2006. צילום: Lillyundfreya

שחזור של הומו ארקטוס בתערוכה בגרמניה, 2006. צילום: Lillyundfreya

אמנם המאובנים מדמאניסי מוסיפים קצת פלפל לסיפור של ההוביט, אבל בכל הנוגע להבנת התפתחותנו שלנו, מה שמשנה הוא סיפורו של ההומו ארקטוס. "אני חושב שההומו ארקטוס הוא ההומינין הראשון שאפשר לטעון שהוא שייך לסוג הביולוגי שלנו, אדם, ללא צורך להסביר חריגות בולטות," אומר ברנרד ווד מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון בוושינגטון די.סי. מין פרימיטיבי יותר, הומו הביליס, המיוחס לעתים קרובות לסוג שלנו, אינו בוודאות אחד מאבותינו הקדמונים הישירים, הוא מוסיף 5.

ברוב המקרים נתפס ההומו ארקטוס כאב הקדמון הישיר של המין שלנו. אז אם הוא התפתח באירואסיה לפני שעבר לאפריקה, שם התפתח המין שלנו לפני כ-200,000 שנה, אפשר לטעון שערש האנושות המודרנית הוא אפריקה וגם אירואסיה.

ווד מדגיש שהראיות מפלורס ומדמאניסי תואמות את הרעיונות הרדיקליים החדשים האלה, אך לא מגבות אותם באופן החלטי. עדיין קיימים רק מעט מאובנים מאירואסיה. זה לא ישתנה עד שהחוקרים יקבלו את האפשרות שהאוסטרלופיתקוס עשה את דרכו לאירואסיה והוליד את הסוג שלנו שם, ואז יתחילו לחפש ראיות. "אם לא ניפתח לאפשרות שחלק מההתפתחות הזאת התרחשה מחוץ לאפריקה, לעולם לא נאשש אותה," הוא אומר.

עם זאת, באופן מפתיע, המאובנים האפריקאיים שנמצאו עד היום לא תורמים רבות לזיהוי מוצאו של ההומו ארקטוס. "יש פער בעייתי בטווח שבין 3 ל-2 מיליון שנה אחורה במזרח אפריקה, שם החומר לא מספק תמונה רציפה," אומר פרד ספּוּר ממכון מקס פלאנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית בלייפציג שבגרמניה. בטווח הזמן הזה, שבו התפתח ההומו ארקטוס, "אין שום דבר שצועק ארקטוס" בממצאי המאובנים האפריקאיים. את ההעדר הזה אפשר להסביר אם המין החשוב הזה אכן התפתח מחוץ ליבשת, הוא אומר.

ובכל זאת, ספּוּר אינו משוכנע שזה מה שקרה. "זה תרגיל מעניין, לחשוב על נדידה מוקדמת, טרום-הומו-ארקטוס, מחוץ לאפריקה, אבל האמת היא שאין ראיות חותכות של מאובנים או כלי אבן שיתמכו בקו המחשבה הזה," הוא אומר. הוא חוקר גולגולות של הומינינים ובכל זאת חושב שיש לראות בהוביט מין גמדי שהתפתח ממשהו הדומה להומו ארקטוס, ושאינו צאצא של אב קדמון המשותף לשניהם. "אחרים קראו לזה 'פליאונטולוגיה בסגנון תיקים באפלה'. וזה אכן קצת מריח ככה."

למרות הבעיות הגדולות עם ממצאי המאובנים האפריקאיים, ווד חושב שיהיה קשה לשכנע חוקרים להתייחס ברצינות לחלופת אירואסיה – אולי, באופן אירוני, כי דארט ויורשיו עשו עבודה טובה כל כך בבניית הסיפור האפריקאי. "לא בהכרח יהיה קשה לשכנע אנשים לשקול את אירואסיה יותר מאשר היה לדארט קשה לשכנע אנשים לשקול את אפריקה מלכתחילה, אבל המאבק בהחלט יהיה דומה," אומר ווד.

לאקהרדט, הנברג ומרטין יש נקודת מבט שונה. הם חושבים שווד לא מעריך כשורה את כוחו של פיתול עלילתי חדש ומפתה בסיפור האבולוציה האנושית, גם אם חסרים מאובנים שיתמכו בו. הם טוענים שהדארטים המודרנים אינם אלה שנאבקים לשכנע אנשים לשקול את הרעיון של האוסטרלופיתקוס באירואסיה, אלא אלה שנלחמים בו.

מה ששני הצדדים מסכימים עליו הוא שבשנים הקרובות יתרחשו התנגשויות אקדמיות חשובות עם גילויים של מאובנים חדשים שמגבים או מפריכים את הרעיונות שעלו כשההוביט התגלה. ולאור ההתכתשויות הממתינות באופק, לא מפתיע ששמו של ריימונד דארט מוזכר פעמים רבות כל כך – ככלות הכול, הוא ניצח בסוף.
"נדרשו 30 שנה להוכיח שדארט צדק," אומר אקהרדט. "עברו רק 10 שנים מאז הממצאים בפלורס." המשיכו לצפות במתרחש כדי לגלות מה אומרים המאובנים.

קולין באראס הוא כתב מדע מאן ארבור שבמישיגן.

@2013 New Scientist Magazine, Reed Business Information Ltd. All rights reserved. Distributed by Tribune Media Services, Inc.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי קולין באראס, New Scientist.

תגובות פייסבוק