שפה משפרת את הראיה

השאלה איזה תפקיד ממלאת השפה בתהליך תפיסת המציאות היא שאלה שהסעירה חוקרים מתחומים רבים. כבר לפני כמאתיים שנה הציע הבלשן והפילוסוף הפרוסי, וילהלם פון הומבולט, כי השפה קובעת את האופן בו אנו חושבים ותופסים את המציאות, ומאז ניסו בלשנים, פסיכולוגים, ואנתרופולוגים (בין השאר) להבין באיזה אופן זה נכון, אם בכלל. אחד ההיבטים המסקרנים של השאלה, הוא עד כמה השפה מעורבת בתפיסה החושית הבסיסית ביותר.

מחקרים בעבר הראו כי רמזים שונים עשויים למקד את הקשב באופן המאפשר להפוך מסרים תת-הכרתיים למודעים או להבליט פרטים מסוימים. אך כאן מדובר בעיבוד מורכב של מסרים ויזואליים ולא בעצם ראייתם, כי רמז (לאו דווקא מילולי) יחדד את תשומת לב המתבונן לאובייקט, אך כולם יראו אותו. מחקר שפורסם שבוע שעבר בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences ביקש לבדוק אם למילים יש השפעה על עיבוד נמוך ובסיסי של הראיה, ממש בשלב שלאחר העברה למוח את האותות החשמליים שהעין מתרגמת מפוטונים (אור). החוקרים מצאו כי התשובה לשאלה זו, היא כן: מילים עשויות לאפשר לנו לראות במובן הראשוני ביותר.

לנבדקים בניסוי הוצגה תמונה בטכניקה הנקראת CFS) continuous flash suppression), המחלישה את העיבוד הגבוה של גירויים ויזואליים ומאפשרת רק עיבוד ראשוני במערכת הראיה. ראשוני כל כך, עד שלא רק שקשה לנחש מה יש בתמונה, אלא שנחלשים אפילו אפקטים של אשליות אופטיות בסיסיות, כאלה המתרחשות באופן ראשוני ואוטומטי. ולמרות כל זאת, הנבדקים להם הושמעה מילה הקשורה לתמונה שהוצגה להם (קנגרו, בננה, סל כביסה ועוד) הצליחו לנחש ברוב המקרים אם הוצגה להם תמונה ואם כן, אז מה נראה בה.

תהיות רבות עולות מממצאי המחקר הזה. גארי לופיאן מאוניברסיטת וויסקונסון-מאדיסון שהוביל את המחקר, אמר כי עבודתו עשויה לסייע בהבנה עד כמה אנשים הדוברים שפות שונות תופסים את המציאות באופן שונה. בין השאר, אפשר לנסות לשפוך אור חדש על אחד הוויכוחים העזים בתחום, הנסוב סביב תפיסת צבעים: בעלי הגישה האוניברסאלית טוענים כי הביולוגיה הזהה מאפשרת לכל בני האדם לראות את אותו ספקטרום צבעים. ייתכן שבני תרבות שאינה מבדילה בין כחול לירוק פחות ייטו לשים לב להבדל ביניהם או יתקשו לנסח אותו, אך באופן בסיסי הם ייראו כחול וירוק כמו בני תרבות עם שפה המבחינה בין הצבעים. לעומתם טוענים הרלטביסטים כי דוברי שפות החסרות שמות גוונים מסוימים יתקשו בזיהוים הבסיסי. תוצאות המחקר של לופיאן ממקדות את השאלה סביב הרמה הראשונית של התפיסה הראייתית ומראות כי הקשר בין שפה וראיה הדוק ממה שחשבנו.

מייקל ספיבי, חוקר קוגניציה מאוניברסיטת קליפורניה שלא היה מעורב במחקר, אמר כי הממצאים של לופיאן הם כיום חלק ממגמה מתרחבת במדעי הקוגניציה. בעוד שבעבר התמקדו החוקרים במודלים נפרדים של תהליכים, הם מתחילים יותר ויותר להכיר בקשרים ההדדיים בין יכולות קוגניטיבית ותפישתית.

על כן, תהייה נוספת העולה ממצאי מחקרו של לופיאן, חוצה את גבולות התפיסה הראייתית אל שאר החושים. אפשר לשאול, למשל, מהי מעורבותה של האונומטופיה (מילים שצלילן מחקה את משמעותן) בתפישת המציאות. האם מערכת השמיעה שלנו מושפעת ממילים כמו זבוב, צרצר וכפכף, שהגייתן מפיקה צליל דומה לזה שמפיק האובייקט שהן מסמלות? וכיצד מילים אחרות משפיעות על חוש הטעם? חוקרים מאוניברסיטת ניו-יורק הראו כי רוב האנשים ששמעו על גלידה בשם "Frosh" (מבלי לטעום) דרגו אותה כחלקה, קרמית ועשירה יותר מגלידה בשם "Frish" (שני טעמים היפותטיים שהמציאו החוקרים). דן ג'וראפסקי מאוניברסיטת סטנפורד הצביע על העובדה כי רוב שמות טעמי הגלידות באנגלית מורכבים מתנועות שמקורן באחורי החך (Rocky Road, Jamoca Almond Fudge) בעוד שמותיהם של קרקרים מתמקדים בקול דק יותר באמצעות תנועות קדמיות בחך (Cheez-It, Ritz). יתכן כי מילים אלה אינן רק נגזרות מהחוויה או תורמות לפרשנויותיה בדיעבד, אלא גם משפיעות על התהוות תפיסתה הראשונית.

מקורות

המחקר של גארי לופיאן: שפה יכולה "לדחוף" אובייקטים בלתי נראים לתפישה ויזואליתמאמר באתר The Scientist על המחקרמאמר בכתב העת של בוגרי סטנפורד המסביר מדוע שמות טעמי גלידה נשמעים שמנים ועשירים.