אם חשבתם שניתן ללמוד להיות יזם מבריק כמו מייסד אפל, אתם עומדים להתאכזב
X זמן קריאה משוער: 3 דקות
בשלוש השנים שחלפו מאז מותו של סטיב ג'ובס, פרטיהם של הישגיו החלו להישכח מזיכרוננו הקולקטיבי, והדבר הביא לעלייתו של נרטיב מסוים (בחוגים אחדים) בדיון לגבי חשיבותו. בעידן שבו נדמה שחברות טכנולוגיה בשווי מיליארדי דולרים צצות בן לילה, ומובילים טכנולוגיים ממארק צוקרברג ועד ג'ף בזוס ואיילון מוסק נחשבים לדמויות הראויות להערצה, דרך נפוצה להמעיט בערכו של ג'ובס היא לטעון שהוא היה בסך הכול בנזונה חכם ושתלטני, איש מכירות מבריק, אבל שלא היה שונה או טוב מאף אחד ממובילי הטכנולוגיה או כוכבי המדיה החברתית כיום. לא מזמן שמעתי איש עסקים מצליח מצהיר שהוא לא שונה מסטיב ג'ובס, ולכן ג'ובס לא מעניין אותו. זו הייתה הערה אגבית, אבל היא הטרידה אותי, וביליתי די הרבה זמן מאז בתהייה מדוע.
מעולם לא הבנתי באמת את הקיבעון לגבי כישרונו של ג'ובס כפרזנטור וכאיש מכירות. אין ספק שמרתק לצפות בו מציג גרסאות ראשונות של מוצרים חשובים, והכריזמה וכישרון הבמה שלו מוצגים במלואם. אבל קשה לי להאמין שהכישרון הזה תרם יותר מתרומה שולית להצלחת המוצרים שלו. אני חושד שאנשים שמייחסים משקל כה רב לשיווק של מוצרי אפל הם אותם אנשים שמציבים את המפרט הטכני של מוצרי אפל ושל מקביליהם מתוצרת אנדרואיד/ווינדוס זה לצד זה, משווים את המגה-הרצים והג'יגה-בייטים, ומסיקים לפי זאת שהמתחרים משתווים להם או טובים יותר במחיר זול יותר. ההבדל היחיד הוא מגע הקסם השיווקי של אפל, שהומצא על-ידי סטיב ג'ובס ודבק ביורשיו היום.
היכולת להגיש פרזנטציות אלגנטיות ומשכנעות, להשתמש בקסם אישי כדי לסחוף את הקהל, הוא מיומנות נדירה וחשובה, אבל בסופו של דבר אין מחסור באנשים כאלה. אפשר למצוא את התכונות האלה אצל אנשי עסקים, פוליטיקאים, גורואים של עזרה עצמית, יחצני אגרוף, בוסים במאפיה ומוכרי שמן נחשים רבים. אילו כל מה שהיה צריך כדי ליצור חברה דומיננטית, מובילת-תעשייה, היה איש מכירות מבריק בראש, HP הייתה ממנה את ג'ון האם למנכ"ל שלה כבר מזמן, וכולנו היינו שולפים את ה-HP Pavilion PhonePad 12s מכיסנו. מוצרים כושלים אינם זרים גם לאפל. על עברה מאפילים מוצרים לא מוצלחים שהקסם השיווקי של ג'ובס לא היה יכול להציל.
החשיבות האמיתית של סטיב ג'ובס, מה שהפך אותו לסמל, היא שהוא הצליח לאחד תכונות שאנחנו מזהים באופן מסורתי עם מנהיגות עסקית – הכרת השוק, חוסר רחמים, ניהול פיננסי, וגם יכולות שיווקיות – עם מסירות חסרת פשרות לאסתטיקה ולחוויית המשתמש במוצריו. ג'ובס היה ידוע בדקדקנותו לגבי הפרטים הקטנטנים ביותר, מציפוף התווים ועד צבע האייקונים, כי הייתה לו אמונה דתית כמעט שהדברים האלה קובעים את איכותה של חוויית המשתמש, ולכן יש להם השפעה על חייו. הגישה שלו לא הסתכמה באוצרות; מדובר באדם שהגה ורשם פטנט על עיצוב מדרגות הזכוכית בחנות הדגל של אפל, לצד תרומות רבות אחרות.
המסירות חסרת-הפשרות הזו לשיפורים מזעריים בעיצוב המוצר הם מה שיצר בסופו של דבר את ההיקשרות הרגשית של מיליונים רבים של "מעריצי אפל". אפל בהנהגתו של סטיב ג'ובס העדיפה באופן עקבי את שיפור המוצרים ולא התפתתה לרווחים בטווח הקצר. מדוע, אפילו כאשר אפל כמעט פשטה את הרגל, מחשבי המק לא התמלאו בתוכנות זבל ממומנות, שבלי ספק היו מספקות תוספת נאה להכנסות? ג'ובס היה מעדיף להרוג את המוצרים שלו מאשר להתפשר על חוויית השימוש בהם.
קשה לדמיין שלמישהו מהמנהיגים העסקיים של היום יש יכולת או רצון לעצב את המוצרים שלו לשלמות כזו. האם אכפת לג'ף בזוס שקינדל נראה כמו חתיכת פלסטיק, שיש לו גופנים מכוערים ואלגוריתמים איומים ליישור שורות? ברור שההצלחה של אמזון עצומה, אבל כמה מלקוחותיה הנאמנים יישארו איתה אם המחירים יעלו או זמני המשלוח יתארכו, אפילו בהדרגה? האם למישהו יש רגשות כלפי אמזון? האם מישהו יכול לומר שפייסבוק תחת מארק צוקרברג השקיעה יותר בחוויית משתמש מאשר בחליבת דולרים מהתוכן האישי של גולשיה?
כאנשים שעוסקים בתחומים יצירתיים, רבים מאיתנו חשים שהכישורים שלנו כמעט מנוגדים למה שדרוש להצליח בעסקים. היינו רוצים שיהיו לנו תכונות כמו קידום עצמי, קפדנות פיננסית, חשיבה ניהולית ותחרותיות, אבל הן זרות לנו לחלוטין. מקרה כזה, שבו כל התכונות האלה מתקיימות אצל אדם אחד ברמה הגבוהה ביותר, לצד יצירתיות מבריקה, חוש עיצובי שאין שני לו ומסירות חסרת-גבולות לאכיפת הסטנדרטים האסתטיים שלו, הוא כמעט חד פעמי. זו תאונה קוסמית, מוטציה נדירה ביותר. ולכן כל מה שאני יכול לומר לאלה שנדמה להם שהם משתווים לכך הוא: אין לכם כזה מזל.
המחשבה פורסמה לראשונה ב-Medium.
תגובות פייסבוק
תגובה אחת על לעולם לא תהיו סטיב ג'ובס
מדויק - רק שאני לא בטוח שזה יותר מזל מקללה
המובילים בע"מ
פעם היו מובילים רהיטים ומכשירי חשמל כבדים. באותם ימים היו גם מובילים חומרי בניין במשאיות ומכולות על סמי-טריילרים. הימים ההם לא פסו מן העולם, כמובן, וכל הדברים הללו עדיין קורים מדי יום, כשסחורות וחפצים גדולי ממדים ורבי משקל מועברים ממקום למקום באמצעות כלי רכב מתאימים. אלא שלאט-לאט, כמעט בלי שחשנו בכך, הופיעו בחיינו מיני הובלות חדשים.
"מוביל" כצורת בינוני, כלומר כפועל המתאר פעולה בהווה, נפוץ מאוד מזה עידן ועידנים. וכפי שקורה בעברית לעתים קרובות, צורת הבינוני הפועל זהה לצורה של שם עצם. כלומר "הטנדר מוביל את המקרר" מציג בפנינו את צורת הפועל "מוביל" ואילו "תיאמתי עם המוביל למחר בבוקר" מציג בפנינו את שם העצם "מוביל". עד כאן, כל ענייני ההובלה והמוביל קשורים להעברת דברים ממקום למקום, ללקיחת מנקודת מוצא ליעד. בהתאם, "הובלה" היא הפעולה הקשורה באותה העברה של דברים גדולים וכבדים.
אך החידוש שהתגנב לעברית העכשווית נוגע להובלה במובן אחר. הדרך הפשוטה להציג זאת היא להעמיד כאן את המקבילה האנגלית: to lead, מה שבעברית מכונה גם "להנהיג". הן כפועל בהווה והן כשם עצם, הצורה "מוביל" נעשתה נפוצה מאוד לציון ענייני הנהגה, עמידה בראש תנועה, פעולה ציבורית, מגמה וכדומה. כך יש לנו "הוא מוביל שינוי בארגון" שמובנו שהאדם המדובר עומד בראש תהליך המתרחש בארגון, או אולי הוא מי שיזם אותו או שהוא הבולט מבין אלו שתומכים בשינוי ועושים לטובתו. על מידת האחריות והנשיאה בנטל עמדתי ברשימה אחרת שעסקה ב"להוביל מהלך" ושימושים דומים, ואילו כאן אתמקד אכן ב"מובילים" החדשים שהפכו למטבע לשון מקובלת בעברית שלנו.
כאמור, באורח טבעי מבחינת הצורות העבריות העומדות לרשותנו, יש לנו כעת גם "מוביל" לא תחבורתי שקשור להנהגה. "מובילי מחאה" ו"מובילי דעת קהל" ממלאים את הארץ ואת אמצעי התקשורת, וישנן כמובן גם צורות נקבה בדמות "מובילות" של ארגונים, תנועות, תהליכים ומגמות. השימוש הזה ב"מוביל", כלומר בפועל "להוביל" על נטיותיו ונגזרותיו למיניהן נושא גוון משמעות של תנועה, איכות וֶקטורית שעולה בדמיוננו. אין מדובר בעניין סטטי וגם לא בעמידה בראש פירמידה ארגונית. כלומר, יש הבדל בין "מוביל" ו"מנהיג", בין "להוביל" ו"להנהיג".
אכן, באנגלית to lead והצורה הסמוכה השגורה leader, משמשים בשני המובנים, כלומר תופסים את השדות המאוכלסים בעברית המודרנית בצורות "להוביל" ו"להנהיג", "מובילה", "מוביל", "מנהיגה", "מנהיג" ועוד. ולא זאת בלבד, אלא ש-leader במובנים הנפוצים כיום בתרבות האמריקנית נדמה כבעל השפעה ברורה על הנהוג כיום בעברית. הארץ מלאה "מנהיגוּת חינוכית" ומרכזים ל"הכשרת מנהיגים", והסוכנות היהודית מטפחת "מנהיגים צעירים" ועוד. ובכלל, דומה שמה שמפריד בין אדם והיותו מנהיג הוא תהליך פורמלי למחצה של הכשרה, שבוודאי מסתיימת בהענקת תעודה המעידה כי הוכשר להיות מנהיג. האירוניה אינה מקרית: למדנו מן ההיסטוריה שמנהיג הוא אדם שנולד לכך, או שתכונותיו המולדות אפילו מתגלות ברגעים קריטיים, לעתים באורח שמפתיע אפילו את האדם עצמו.
לעומת זאת, איש אינו אומר שאדם מסוים נולד להיות "מוביל" במובן הנפשי-ארגוני-חברתי-תהליכי. אדם יכול אפילו להיות ממונה "להוביל" עניין מסוים במסגרת ארגונית או חברתית. על השאלה אם הוא היה (גם) מנהיג נוכל להשיב כשנתבונן בפעולתו, ולא פעם רק לאחר מעשה.
כך נראה שבעברית העכשווית נוצר או שוּמר פער בין "מוביל" ו"מנהיג", ושהיבוא הסיטוני של leader ו-to lead מאמריקה סויג על ידי הדוברים והדוברות במקומותינו. "מנהיג" מיוחד בכל זאת לעמדה הפוליטית הבכירה, או למובן העתיק, מימי התרבות הקלאסית ומן הזמנים שבהם אלכסנדר מוקדון עמד בעצמו בראש חייליו והסתער בגוף חשוף על חומותיהן של ערים בפרס ובהודו. הנה לכם מנהיג, ובוודאי לא מוביל. המובילים בצבאו הסתפקו בהעברת מזון, ציוד וכלי נשק. כלומר, מנהיג, דמות כריזמטית הסוחפת אחריה המונים וגם עומדת בראשם בהתמודדויות קריטיות, הוא עניין מסתורי, כנראה טבעי, כזה שעולה מעומק הפסיכולוגיה האנושית. לעומת זאת, מוביל הוא עניין נסיבתי ומזדמן יותר, ככל הנראה מוגבל יחסית, אפילו עם קורטוב של צניעות בכל הנוגע לקשירת כתרים וליפוף של זרי דפנה.
ומי יודע, אולי גם יבואו ימים של ענווה מסוימת והשימוש ב"להנהיג" ו"מנהיג" יצטמצם אכן לדרמות הגדולות ולעניינים המכריעים, ואפילו אנשי חינוך ודומיהם יחזרו לממדים מציאותיים ויהיו לנו מובילים בתחום. מנהיגים, הרי זה ידוע באורח חד, הם עניין נדיר, מופעים מיוחדים ברגעים של משבר וצורך קיצוני.
ויהי חילוני
נדב ש׳ ברמןחילון ונפתוליו: על אודות קרל מרקס כמחלן של רעיון האגאפּה וכמבקרו. | לזכר...
X 19 דקות
ובלבנו מכשפה
תמה קרודואישה. קוסמת. מחוללת טוב ואולי רע. חוצה את גבולות הגוף והמציאות. פועלת...
X 17 דקות