הסמוראי שלימד רובוט איך להילחם

אחד ההיבטים הבסיסיים והיפים להפליא בשפה העברית הוא מנגנון יצירת המילים שלה. העברית, ובהחלט גם בגרסתה המודרנית, שפתנו העכשווית, היא שפה שמית מאוד, שמרנית ביחס למאפייניה השמיים הבסיסיים: שורש, גזרה, בניין – בתחום הפועל; שורש, משקל – בתחום השם והתואר.

צורת ההצגה המקובלת של כל עושר הצורות הזה בעברית היא באמצעות טבלאות, ורובנו זוכרים אותן מימי בית הספר. שורש כמו "שמר" מייצר לנו טבלת פועל עשירה מאוד: קל, נפעל, פִּעל, פֻּעל, התפעל, כלומר "שָמַר", "נשמר", "שִמר" "שומר" ו"השתמר". והנה עינינו רואות מיד: אין "השמיר" או "הושמר", כלומר הטורים של הבניינים הפעיל והופעל נותרים ריקים. אם ניקח שורש אחר, "דבר" (במובן הנוגע לדיבור, לא להדברת מזיקים) נוכל לראות שטורי הבניינים המתמלאים הם טורי נפעל, פִּעל, פֻּעל ובהחלט לא הטורים של פָּעַל, הפעיל והופעל. השורש האחר שצורתו "דבר", הנוגע לביעור מזיקים, ממלא רק את הפעיל והופעל.

בחרתי בדוגמאות פשוטות, מובנות ושגורות. ההסבר הקצר אינו בא לומר שמשהו "חסר". סידור הממצאים בטבלאות ובטורים נועד רק להמחשה של ה"יש" הלשוני, והוא משמש לצרכים דידקטיים בבתי הספר ובאולפנים להוראת עברית. אלא שכדאי להפנות את המבט אל הטורים ה"ריקים", כי העברית מפליאה לעשות בהם שימוש, בקנה מידה קטן, בטפטוף שאינו אחיד, ודווקא משום מכך – הוא מעניין ביותר.

כמו ש"שוּמָר" פירושו "שימרו אותו" או "מישהו שימר אותו", כך "דוּבָּר" פירושו "דיברו עליו" או "דיברו אותו" (למשל דיאלקט שדובר בתקופה מסוימת וכו'). במקרים מסוימים בנין נפעל "לוקח על עצמו" את תפקיד הסביל: "חתך" פעיל לעומת "נחתך" סביל. לרוב, אם הסביל "תופס" את הטור של בניין פֻּעל, בניין נפעל אינו מציין סביל וטורו אולי נותר ריק. וגם להפך: אם נפעל נתפס על ידי צורת הסביל, לרוב הטור של בניין פֻּעל יישאר ריק או שמשמעותו אחרת: "נרצח" לעומת טור ריק בבניין פֻּעל לשורש "רצח"; או "נאכל" לעומת "אֻכּל". כך או אחרת, יש פעלים שיש להם צורות סביל, והטור של הסביל כמו "מקביל" לטור של הפעיל ומאפשר לנו לספק מעט את אהבתנו לסדר ולשיטתיות, אם אנו לוקים בה ברמה אובססיבית. אבל מובן שיש גם פעלים שטור הסביל שלהם נשאר ריק.

ובכל זאת, מכל צד שנביט ממנו על מכלול הטבלאות המתארות את הממצאים לגבי שורש מסוים, בתחום הפועל, נגלה "חורים", כלומר טבלאות "ריקות". בהיותן פנויות, הן קורצות. כמו מגרש ריק בלב העיר, רב הסיכוי שהטבלה הריקה "תתמלא" פתאום, לפחות בחלקה.

והדבר אכן קורה. לאחרונה נפוצו בעברית שלנו שתי צורות סביל שהסתדרו יפה ובנוח באזורים פנויים במפת הטבלאות של המורפולוגיה של הפועל העברי.

למשל, "נתרמתי מהתקופה שבה עבדתי איתך", אמר אדם לחברו. כוונתו, כמובן, אינה שהוא ניתן כתרומה – איש לא תרם אותו – אלא שהוא קיבל תרומה אישית מכך שהוא עבד עם האדם האחר. "נתרם" במובן הסביל הזה, לא התקיים בעברית בעבר, והוא מתקיים כיום, בעברית החיה שלנו. למעשה, הצורה החדשה שנוצרה בפיהם של דוברים ודוברות, מחדדת את קיומם של שני שורשי "תרם" – האחד נוגע לתרומות כספיות ודומות להן, והשני נוגע לתועלת אישית מופשטת, רוחנית או אינטלקטואלית. הסביל של הראשון, שצורתו "נתרם" מובנו שהוא ניתן כתרומה, והסביל של השני, שצורתו זהה, מובנו שהוא זכה לצמיחה אישית, לתוספת של תכנים משמעותיים וכדומה.

התמלאות של טבלה ריקה מתגלה באורח מובהק עוד יותר במקרה נוסף, הנוגע לשורש "רשם". השורש עשיר מאוד בצורות, הן בתחום הפועל והן בתחום השם והתואר. בכל הנוגע לתחום הפועל אנחנו מכירים את "הרשים", כלומר יצר רושם רב, הותיר רישומו הנפשי-מנטלי וכדומה. עד לא מזמן, טבלת הסביל עמדה ריקה. אלא שאז החלה להופיע הצורה "הורשם", נאמנה לכך שמאז ומעולם הבניינים הפעיל והופעל עומדים כמו זה מול זה, הראשון פעיל והשני סביל. כך אפשר למצוא בעיתונות הספורט משפטים כגון "כלי התקשורת הורשמו מההתאמות שמכבי חיפה עשתה...", כלומר they were impressed. אפשר כמובן לפנות לאנגלית כדי "להסביר" את היווצרות הצורה הסבילה "הורשמו", אך מה שחשוב, מעניין ויפה הוא שהצורה החדשה נוצרה כך שהיא תופסת מקום טבעי במבנה הגדול של אותן טבלאות המתארות את המורפולוגיה הפוטנציאלית של הפועל העברי בכל הנוגע לשורש "רשם". מצד אחד, סביר בהחלט שמדובר בהשפעה זרה, אנגלית, אך מצד אחר התוצאה היא הוכחה נוספת לעוצמתה של הליבה השמית של השפה העברית מראשית התיעוד ועד ימינו, יותר משלושת אלפים שנה. התיאור הטבלאי של צורות הפועל (והשם) בעברית הוא אמנם רק תיאור, אך הוא משקף מנגנון עמוק ועתיק. מדובר בנדל"ן היסטורי עשיר וצפוף, שיש בו מגרשים פנויים. והפלא הוא שהדוברים והדוברות ממשיכים לבנות בו את דירותיהם הלשוניות, מכבדים מה שנראה כתמ"א לשונית עתיקת ימים.