האמנות של מזון רפאים

איך הייתם מרגישים בעולם ללא שוקולד וללא חמאת בוטנים?
X זמן קריאה משוער: 2 דקות

החברים של נטשה שרו שבקפה שלהם אין קפאין, ובמקרה של Ghost Food, פרויקט של האמניות מרים סימון ומרים סונגסטר, גם בדג שלהן אין דג. דג קוד, שוקולד וחמאת בוטנים הם שלושה מזונות נפוצים שעלולים להיעלם בעקבות ההתחממות הגלובלית. ואם אמריקה לא מראה סימנים מבטיחים לבלימת שינויי אקלים, ואפילו להכרה בהם, הרי שלפי האמניות יש רק תשובה אחת – טכנולוגיה.

סימון וסונגסטר בחרו שלושה מאכלים שמייצגים שלוש סביבות שונות: מהאוקיינוס את דג הקוד, שנמצא בסכנה הן בגלל דיג יתר והן בגלל השינוי במליחות המים, הקשור בשינויי האקלים, שגורם לביצים שלו לשקוע במקום לצוף; מן הערבות, בחרו בבוטנים -  ב-2011 היה היבול של מין הבוטנים המשמש לייצור חמאת בוטנים הגרוע מזה שלושה עשורים, לאחר קיץ של חום קיצוני ובצורת; ומהיערות הטרופיים לקחו את הקקאו -  מחקר של המרכז הבינלאומי לחקלאות טרופית צופה שעליית הטמפרטורה הצפויה עד 2050 תגרום לאזורים רבים במערב אפריקה, שבו גדלה מחצית מגידול הקקאו בעולמי, להיות חמים מדי לגידולו. אלה הם רק מינים מייצגים: סוגי מזון רבים נוספים נתונים בסכנה של היעלמות או השתנות לרעה, כמו למשל הם דבש, קפה ותפוחים.

את המאכלים האלה מגישה משאית האוכל החללית של Ghost Food בעולם שהם אינם זמינים בו עוד. לשם משימת השחזור, השתמשו האמניות במרכיבים שאינם פגיעים לשינויי אקלים: את דג הקוד, למשל, החליפו פרוטאין צמחי ואצות.

אבל המרכיב החשוב באמת היה הריח. כפי שיודע כל יצרן מזון מעובד, לריח יש תפקיד מרכזי בחוויית הטעם שלנו. לכן, לפני האכילה, מולבש על פניהם של כל סועד וסועדת משהו שנראה כשילוב בין מכשיר הנשמה ומשקפיים. למכשיר, שהודפס בטכנולוגיית תלת מימד, יש זרוע שמסתיימת ממש מול אפו של הסועד ומפיצה את הריח המתאים.

סימון, שבאחת מעבודותיה הקודמות ייצרה גבינה מחלב אם, עיצבה את המכשיר לאחר שקראה על ההיסטוריה של כלי האוכל וגם בהשראת מחושי חרקים. כדי לפתח ריחות משכנעים עבדו האמניות עם טקסגו, אחת מהיצרניות הגדולות של ריחות וטעמים מלאכותיים.

הפרויקט הוא אחד משורה של מיצבים ואירועים שמטרתם להתבונן בשינוי אקלים דרך עדשת האמנות והמדע, במימונה של קרן רוברט ראושנברג . סימון אומרת שהמטרה אינה להבהיל את הציבור, אלא לחקור עתיד אפשרי ואת דרכי התגובה שלנו אליו. האמניות גם מקוות שהפרויקט יגרום לנו לחשוב עם מערכות היחסים שלנו עם המינים האלה, מעבר למקומם בצלחת.

התפקיד של החדשנות הטכנולוגית מרכזי בפרויקט, מסבירה סימון. הכוונה אינה לחקות את חוויית האכילה בדיוק מושלם (לפי הדיווחים, הטעם לא משהו), אלא להחליף אותה במשהו אחר. מה שאנחנו מכירים יאבד לנצח, אבל  הקדמה, היא אומרת, היא דבר מסובך, שאין טעם לצמצם להגדרות כמו "טוב" ו"רע".

מקורות:כתבה ב-Edible Geography על הפרויקטאתר הפרויקטעוד מידע על סדרת האירועים על התחממות גלובלית בניו יורק

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב
- דימוי שערמתקן לשחזור חוויות האכילה של דג, מתוך המציג. צילום: באדיבות האמניות

תגובות פייסבוק

תגובה אחת על האמנות של מזון רפאים

וכל הזמן רץ לי בראש הדברים שכתב סלבוי ז'יז'ק ב'ברוכים הבאים למדבר של הממשי':
"כיום אנו מוצאים בשווקים סדרות שלמות של מוצרים אשר נשללה מהם התכונה המזיקה הגלומה בהם: קפה נטול קפאין, שמנת נטולת שומן, בירה נטולת אלכוהול... והרשימה עוד ארוכה: ומה בדבר מין וירטואלי כמין נטול מין, אותה דוקטרינה של קולין פאוול בדבר מלחמה בלא נפגעים (מהצד שלנו כמובן) כלוחמה נטולת לוחמה, ההגדרה החדשה של הפוליטיקה כאמנות האדמיניסטרציה בידי אנשי מקצוע כפוליטיקה נטולת פוליטיקה? וכמו כן מה בדבר הרב-תרבותיות הסובלנית והליברלית של ימינו הנושאת את חווית האחר כשהוא משולל אחרות?... המציאות הוירטואלית פשוט הופכת את המהלך הזה של הצעת מוצרים שמהותם נשללה מהם, לדבר גורף: היא מספקת לנו את המציאות עצמה עירומה ממהותה, מהגריען הקשה של הממשי- בדיוק באופן שבו קפה נטול קפאין זהה בטעמו ובריחו לקפה האמיתי, בלי שיהיה הדבר האמיתי, המציאות הוירטואלית נחווית כמציאות מבלי שתהיה כזאת."