על ראש שמחתנו

מה מגלה לנו עיצובו של כתר מלכת היופי על האקלים הפוליטי, הכלכלי והתרבותי בישראל?
X זמן קריאה משוער: 11 דקות

בעידן שבו כל ממזר הוא מלך (מלך הכביש, מלך הכיתה, מלכת האמבטיה או מלכת הביצה), לא לכל מלך יש כתר. כתר הוא קוד למעבר. הוא נוכח בסיטואציות שבהן מתרחש מעבר בין מעמד למעמד, בין תקופה לתקופה, בין דור לדור או, כמו בפורים, בין זהות לזהות. ככיסוי ראש, נעדרת ממנו יראת השמיים והרוחניות של הכיפה מצד אחד, והפונקציונליות של הכובע כהגנה מפני חום, קור או שמש מצד שני. כתכשיט, הוא טעון בסִמליות בדומה לטבעת, אך בניגוד אליה, הוא מאותגר מהפן האופנתי. הדעה הרווחת היא כי הכתר הוא סמל למעמד השליט ולמשטר, אולם בחינה מעמיקה של כתרי הכתרה דוגמת הכתרים שהוענקו למלכות היופי של ישראל מראה כי יותר משניתן ללמוד מהם על המומלכת, אפשר ללמוד מהם על מצב הממלכה.

נוכחותו של מגן הדוד על גבי כתר ההכתרה, כמו גם הנחתו על ראשה של המלכה הנבחרת, מצרפת את הכתר לסמלי המדינה כמו הדגל והמנורה, ואת המלכה לנושאי משרות בכירות ייצוגיות 

כ-20 כתרים שונים עוצבו עבור תחרויות מלכת היופי של ישראל בין השנים 1950 ל-2013. משמעות הדבר היא שאחת לשלוש שנים מוחלף הכתר. בתחרות מיס תבל, להבדיל, עומד היחס על כתר אחד ל-13 שנה. פער זה ממחיש את האופן החריג שבו מתייחסת ישראל לאובייקט הקשור באופן סימבולי למושגים כמו שלטון, היררכיה ומעמד חברתי. אם נתבונן בכתרים נוכל לזהות זיקה ברורה בין עיצובי הכתרים לבין האקלים הפוליטי, החברתי, הכלכלי והתרבותי בישראל.

עיצוב הכתרים בין השנים 1975-1950

מלכת היופי לשנת 1950, מרים ירון (במרכז) וסגניותיה.

מלכת היופי לשנת 1950, מרים ירון (במרכז) וסגניותיה.

תחרות מלכת היופי של מדינת ישראל נערכה לראשונה בשנת 1950 ביוזמת עיתון ״לאישה״. בין השנים 1950 ל-1975, במשך כ-25 שנה, עוצבו עבור התחרות עשרה כתרים שונים. בשלל העיצובים אפשר להבחין בתהליך עקבי, אם כי לא רציף, שבו מיטשטשת באופן הדרגתי צורת מגן הדוד. את ראשה של מרים ירון, מלכת היופי הראשונה, עיטר כתר שבחלקו הקדמי מגן דוד רקוע בשלמותו על יריעת מתכת בעלת חמישה קודקודים מחודדים. גם בחזית הכתר שהוענק בשנת 1958 למרים הדר, זוכה מגן דוד למקום של כבוד, אלא שלהבדיל מן הכתר הראשון, נפח הכתר נוצר מקו מתאר מעוטר אבני חן, והמשולשים שומרים על זהותם ולא מתלכדים לכדי יריעה מתכתית אחת.

מרים הדר על שער המגזין ״לאשה״ משנת 1958.

מרים הדר על שער המגזין ״לאשה״ משנת 1958.

הכתר של שנת 1958 שימש ככתר הכתרה במשך 9 שנים ברציפות (1965-58). למעשה, בכל פעם שנזקקו לכתר -- אם עבור פרסומת לסבון ואם להכתרתן של מלכות אחרות, לדוגמה מלכת אסתר -- נעשה שימוש בכתר זה, שעוצב במיוחד על ידי ״טופז״, מנותני החסות לתחרות. לנוכחותו הדומיננטית של מגן דוד בכתרי ההכתרה של מלכות היופי בעשור הראשון למדינה עשויים להיות מספר הסברים: ייתכן ששילוב הסמל בשלמותו נבע מהרצון לאמץ מסורת אירופאית: כתר ההכתרה המשמש את מלכי אנגליה, לדוגמה, מעוטר צלבים. הצידוק להופעתו של הצלב, סמל הנצרות, הוא התפיסה הרואה את המלך כמי שקיבל את סמכותו מהאל. כתרו של האפיפיור מורכב משלוש קומות, והטענה הרווחת היא כי מדובר בתרגום חזותי לשלושת תפקידיו כסמכות אוניברסלית, כסמכות עליונה מבחינה דתית וכמחזיק הכוח החילוני.

אמנם מגן דוד הוא מקבילה סמלית לצלב, אך קשה להאמין כי תחרות שזוכה לקיתונות של ביקורת מצד המגזר הדתי תאמץ סמל מתוך מניעים דתיים. סיבה אחרת עשויה להיות שאיפתה של עורכת העיתון, חמדה נופך-מוזס, להפוך את מלכת היופי ל"שגרירה" של מדינת ישראל. על המלכה להיות בקיאה לא רק בנושאים כמו טיפוח ויופי, אלא גם בנושאים כמו היסטוריה יהודית, דמוקרטיה ישראלית והסכסוך הישראלי-פלסטיני, טענה. ״מגן דוד״, לפי ההיסטוריון אליק מישורי, ״היה לסמל מוכר ליהודי הציוני באשר הוא״. מכאן שנוכחותו של מגן הדוד על גבי כתר ההכתרה, כמו גם הנחתו על ראשה של המלכה הנבחרת, מצרפת את הכתר לסמלי המדינה כמו הדגל והמנורה, ואת המלכה לנושאי משרות בכירות ייצוגיות.

מגן דוד הוא סמל המורכב משני משולשים שווי צלעות המשולבים זה בזה. לפי מישורי, ״המשולש העומד על בסיסו מייצג מרכיב נקבי, ונתפס בתרבות המצרית הקדומה כסמל של אלוהות״ - הוא נטוע עמוק בקרקע אולם שואף לדברים עליונים. לעומת זאת, המשולש העומד על קודקודו מייצג את החתירה לאמת. שילוב שני המשולשים יחד יוצר צורה חדשה שעודה משמרת את הצורות המקוריות. מבחינה גיאומטרית נוצר דגם סימטרי המכיל שישה משולשים קטנים שממוקמים סביב משושה גדול. הכתרים הבאים ידגימו פרפרזות שונות למבנה גאומטרי זה.

מלכת היופי לשנת 1966, אביבה ישראלי, סריקה מתוך גיליון ״לאישה״ מאותה שנה. צילום: סתו אקסנפלד.

מלכת היופי לשנת 1966, אביבה ישראלי, סריקה מתוך גיליון ״לאישה״ מאותה שנה. צילום: סתו אקסנפלד.

ישראל של שנת 1966 נמצאת בתקופת מיתון. לטענת הסוציולוג עוז אלמוג, המדיניות שבה נקטה הממשלה הובילה לשיעורי אבטלה גבוהים, לסכסוכי עבודה ולשביתות מרובות. לראשונה מאז הוקמה המדינה נוצר מצב של הגירה שלילית. היחלשות הזיקה לישראל מצד אחד והקושי הכלכלי שבה הייתה נתונה מצד שני באים לידי ביטוי חזותי בעיצובו של כתר ההכתרה של אותה השנה. הכתר של שנת 1966 הורכב משתי שכבות: השכבה הקדמית היא רצועת משולשים נמוכה, צרה וצפופה המעטרת את כל היקף הטבעת. השכבה האחורית היא רצועה המורכבת מחמישה משולשים חופפים בקו קונטור. בדומה לצורת מגן דוד, עיקרון חפיפת המשולשים מתקיים כאן, אולם רק באופן חלקי -- המשולשים רק ניצבים זה לצד זה, ובכך מרמזים למגן דוד השלם.

גם הטרמינולוגיה המשמשת לתיאור הכתר בגיליון ״לאישה״ מקפידה על ניסוח צנוע ולא מנקר עיניים. בכתבה הסוקרת את ההכנות לתחרות מתארת הכתבת מירה רוזנטל את הכתרים כ״עשויים כסף ומשובצים באבני תכלת של אקזאמרין ובאבני זפיר בלבן כסוף״. את הסגנון המינימליסטי של העיצוב בוחרת לתאר רוזנטל במילים: ״פשטות הקו הסימטרי העניק לכתרים הוד וחגיגיות.״ הבחירה במילה ״פשטות״ איננה מקרית בתקופה שבה הלך הרוח במדינה הוא של צמצום. הכתר אמנם מבדל את המלכה, אך ״פשטות הקו״ שלו מעידה על אוזן קשבת לעם ולמצבו ומשרתת את אותה ה״אצילות״.

לימור שריר, מלכת היופי לשנת 1973, על שער מגזין ״לאשה״ מאותה שנה.

לימור שריר, מלכת היופי לשנת 1973, על שער מגזין ״לאשה״ מאותה שנה.

הכתרים החותמים את תהליך ההיטשטשות של מגן דוד הם כתרי ההכתרה של השנים 1967 ו-1973. כתרים אלה אינם זהים, אך הם בעלי עיקרון עיצובי דומה, ומהצורה המקורית של מגן הדוד נשמר המשולש המצביע כלפי מעלה. למשולש משמעות סמלית עמוקה מזו המוכרת כצורה גיאומטרית גרידא. באלכימיה הוא מסמל אש, תשוקה, מיניות, הרמוניה, חוכמה ועוצמה. ברוח הפמיניזם האמריקאי של שנות ה-60, אפשר לראות בעצם קיום התחרות בארץ ככלל ובאופן שבו עוצב הכתר בפרט מפגן של כוח ועוצמה נשית.

כתרי ההכתרה של השנים 1968 ו-1969 מספרים סיפור שונה לחלוטין. מעוצבים בסגנון כתר האימפריה הממלכתי ששימש בעיקר את קיסרי האימפריה הרומית, הם ממחישים את האופוריה ששררה בישראל לאחר מלחמת ששת הימים. תחושת הגאווה, הביטחון והאמונה הבלתי מעורערת בכוחה של ישראל ״כמעצמה צבאית״ באה לידי ביטוי, בין היתר, בהעברתן של תחרויות מלכת היופי מהיכל התרבות בתל אביב לבנייני האומה בירושלים. שנת 68' הייתה השנה החמישית שבה נערכה התחרות בירושלים הבירה, ובשנה זו ״מתמזג האירוע״, כפי שמכריז מנחה הערב שמואל שי, ״עם חגיגות ה-20 של המדינה״.

כתר

שער גיליון מגזין ״לאשה״ לשנת 1969.

ראוותנותם של הכתרים האלו זועקת לשמים בעיקר לאור מִחזורו של כתר ״פשטות הקו הסימטרי״ משנת 1966 בתחרות מלכת היופי של שנת 1975 -- שנתיים לאחר מלחמת יום כיפור. זוהי תקופה שבה ״החברה הישראלית נתונה באקלים רוחני מביך״, כפי שמנסח זאת אליהו בילצקי בספרו "ציונות בלי מרכאות"; תקופה של ספקות בקרב הדור הצעיר באשר לחוסנה וביטחון קיומה של המדינה.

"…ככל הגויים אשר סביבותיי" 1 --  1990-1976

בין השנים 1976 ל-1990 תחלופת הכתרים התכופה פוסקת, ואת ראשן של מלכות היופי מעטר אותו כתר במשך 25 שנה. עיצובו זהה כמעט לחלוטין לכתר ההכתרה של תחרות מיס תבל.

גם עבור תחרות מיס תבל עוצבו מספר כתרים מאז החלה התחרות בשנת 1952. הכתר השישי, ששימש בשנים 2001-1963, עוצב עבור התחרות על ידי שרה קוונטרי (Coventry) ומכונה The Lady. כתר זה הפך למזוהה ביותר עם התחרות וגם זכה להעתקים רבים בתחרויות יופי נוספות בעולם, בין היתר בבריטניה ובישראל. למעשה שני הכתרים, המגויר והמקורי, נבדלים זה מזה אך ורק באלמנט המופיע בקדמת הכתר: הראשון מסתפק בעיגול משובץ אבני חן, והשני מציג צללית אישה אוחזת בשרביט - צורה המרפררת ללוגו התחרות הבינלאומית עד 1997.

סוגיית ייצוג האחר לא נפקדת גם מתחרות מלכת היופי הישראלית בשנות התשעים ובראשית שנות האלפיים. בשנים אלה הוכתרו לראשונה נציגות של המגזר הרוסי, הערבי והאתיופי

השינוי שעובר על עיצוב הכתרים - ממגן דוד, סמל מקומי, לאומי ודתי, למשולש המייצג עוצמה וכוח, ועד לעיגול, צורה גיאומטרית אוניברסלית, ובמקרה זה אף אלמנט השאול מכתר מיס תבל - איננו שינוי סגנוני בלבד, כי אם תרגום חזותי למהלך תרבותי שהתרחש בישראל - מעבר מאירופה כמוקד השפעה לאמריקה, כמוקד השפעה וכמושא לחיקוי. מיטיבות להדגים את שינוי התפיסה המודעות הבאות: במודעה לנשף בחירת מלכת היופי בעיתון ״לאישה״ מה-15 ביוני 1959, נמנים נותני החסות לנשף, ובהם ״טופז״, ומצויין כי הוא ״יציג תכשיטים בדוגמאות חדישות שזה מקרוב הגיעו מבירות אירופה״. לעומת זאת, במודעה המתפרסמת בעיתון ״לאישה״ ב-16 בפברואר 1976, חברה בשם ״פלאטין - תכשיטי יוקרה מיובאים״, נותנת החסות ומעצבת הכתרים לתחרות באותה השנה, מדגישה כי פלאטין ״מביאה מארה״ב את להיטי אופנת התכשיטים של 1976, אשר כבשו בסערה את לונדון, פריס וניו יורק״. השאיפה היא לאמץ אופנה אמריקאית ולנסות למצב את ישראל בשורה אחת עם בירות האופנה המוכרות: לונדון, פריס וניו יורק.

מחזירים עטרה ליושנה -- שנות ה-90

מגן הדוד בכתרים של שנות החמישים של המאה הקודמת בידל את המלכה הישראלית ממלכות היופי בעולם באמצעות זהותה הישראלית-יהודית; הכתרים של שנות השמונים פנו החוצה וביקשו לחבר בין ישראל לעולם, ובעיקר עם ארצות הברית. קהל היעד של הכתרים בשנות ה-90 הוא החברה הישראלית, ואפשר לזהות בעיצובם שיבה לערכים יהודיים קדומים.

בשנות התשעים חוותה ישראל אחד משני גלי העלייה ההמוניים שפקדו אותה באותו עשור -- עליית יהודי ברית המועצות לשעבר. השפעותיה של עלייה זו ניכרו בתחומים רבים: מבחינה דמוגרפית אוכלוסייתה של ישראל גדלה בכ-13%. לטענת אלמוג, עליה זו הגבירה את ״הסגמנטריות והסקטוריאליות בחברה הישראלית״. השסעים התרבותיים המוכרים לנו גם היום לא נולדו בשנות ה-90, אולם כניסתן בסוף המאה העשרים של קבוצות עולים/מהגרים חדשות (מחבר העמים לשעבר ומאתיופיה) אל הזירה הפוליטית והחברתית, העצימה וחידדה קונפליקטים שהיו קיימים כבר בראשית הציונות.

רנא רסלאן

רנא רסלאן , מלכת היופי לשנת 1999. צילום: גטי אימג׳ס

סוגיית ייצוג האחר לא נפקדת גם מתחרות מלכת היופי הישראלית בשנות התשעים ובראשית שנות האלפיים. בשנים אלה הוכתרו לראשונה נציגות של המגזר הרוסי, הערבי והאתיופי: מלכת היופי לשנת 1993, יאנה חודריקר, הייתה הנציגה הראשונה של גלי העלייה ממדינות חבר העמים; מלכת היופי לשנת 1999, רנא רסלאן, הייתה למלכת היופי הערבייה הראשונה והאחרונה של ישראל; ומלכת היופי לשנת 2013, ייטאייש (טיטי) איינאו, מלכת היופי האתיופית הראשונה של ישראל. וזאת למרות שבמהותה שואפת התחרות למצוא מודל אחד מייצג ליופי הישראלי. החל בשנת 1990, עיצובם של כתרי ההכתרה משתנה כמעט מדי שנה. למראית עין, נעדר מאפיין עיצובי המאחד אותם תחת קטגוריה אחת. גבוהים או נמוכים, משובצים אבני חן או מותקנים ממתכת, למשך שנה אחת בלבד או למספר שנים ברציפות - כולם משמשים בזה אחר זה ובערבוביה להכתרת מלכת היופי הנבחרת. למרות זאת, מבחינה צורנית אפשר לסווג את הכתרים לשתי קבוצות מרכזיות: הראשונה היא קבוצת כתרים שעושה שימוש בעיטורים אמורפיים או כאלה שמקורם מן הטבע כמו צמחים, פרחים ועלים. קבוצת הכתרים השנייה עושה שימוש בצורות אוניברסליות כמו לבבות וכוכבים.

מלכת היופי

מימין: מלכות היופי של ישראל, על שערי מגזין ״לאשה״ מהשנים 1993, 2004 ו-2007.

הבחירה בלבבות כאלמנט מרכזי לכתר, כפי שנעשה בכתר ההכתרה בשנים 2003 ו-2004, יכולה להצביע על כך שראו במלכה את מי שתפקידה להביא לקירוב לבבות, בייחוד בתקופה שבה מחלוקות ושסעים תרבותיים מתחדדים. גם הבחירה האקראית לכאורה של צמחים, פרחים ועלים לעיטור כתרי ההכתרה של מלכות היופי, כפי שניתן לראות בכתרים של השנים 1993, 1999, 2000, 2007 ו-2010, מחזירה עטרה ליושנה (תרתי משמע), שכן מלבושי הראש שהיו מקובלים בתקופת המקרא והעת העתיקה בחברה היהודית - במיוחד עטרות ראשיהם של נשים ממעמד נמוך וחתנים - היו מורכבים מחומרים כמו צמחים ופרחים שהיו שכיחים וזולים (ורד, הדס, זית, חילפי, קנים, חילת). 2

השיח התקשורתי והאקדמי העוסק בתחרות מלכת היופי מדגיש, בדרך כלל, את השטחי והמכוער שבה: מאמרים אקדמיים עוסקים במודלים אסתטיים, טִקסיים, ובעיקר בסוגיות של מגדר ופמיניזם, והתקשורת דנה במגמות אופנתיות, עיצוביות ומסחריות. במקרה הטוב זוכה התחרות לקיתונות של ביקורת, ובמקרה הרע לבוז, זלזול ולעג - כשבראש נח לו, אם הוא לא נופל, כתר ההכתרה. עם זאת, ואולי דווקא על שום זרותו כאובייקט בתרבות הישראלית הכה פמיליארית, מצליח הכתר, כמו אורח לרגע, ללכוד ולגלם בעיצובו הלכי רוח מרכזיים. עיצוב שהחל במגן דוד מתוך מגמה לשרת אג׳נדות פוליטיות שקהל היעד שלהן הוא הקהל שמחוץ לישראל, מציג בסופו של תהליך תמונה הפוכה, שבה עיצוב הכתר נטול סממנים מקומיים מובהקים, אולם קהל היעד שלו הוא החברה הישראלית רבת הפנים.

אם נוכחות קבועה של סמל, דוגמת הצלב בכתרים האירופאיים, היא עדות לסמכויות שמביא עמו התואר, אזי טשטוש הסמל או העדרו, יחד עם תחלופה תכופה של הכתרים, הם ככל הנראה עדות לניסיונות המתמידים לצקת תוכן לתפקיד המלכה ולשמר מסורת מאומצת. ואם במקום שבו יש מלך ויש כתר אין תוכן, נשאלת השאלה אם במקום שבו יש מלך ואין כתר, יש מי שממלא בתכנים את תפקידו.

סתו אקסנפלד היא מעצבת, מרצה לטיפוגרפיה וסטודנטית לתואר שני בתכנית הבינתחומית לאמנויות באוניברסיטת תל אביב. 

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי סתו אקסנפלד.

תגובות פייסבוק

תגובה אחת על על ראש שמחתנו

מעניין מאוד. נקודה אחת - אני חושבת שהבחירה בשנים האחרונות בלבבות ופרחים איננה מרפררת לשום תרבות שהיא מלבד תרבות הפופ. השתלבנו יפה בעולם הגלובלי ופרחים וכוכבים הם ניטרליים, לא מעוררים מחשבה או תהיה על משהו עמוק יותר - הם יפים כי הם פופולריים. דווקא התחרות עצמה נהייתה פוליטית יותר, או פחות, תלוי איך מסתכלים על זה (כפי שציינת, בעשור האחרון נבחרו נציגות החורגות ממודל היופי שהיה מקובל בארץ).