וכעת, כשאני חלש וקצר נשימה ושריריי המדולדלים מסרטן אינם חסונים כשהיו, אני שם לב שמחשבותיי מתמקדות לא בעל־טבעי או ברוחני, אלא במשמעותם של חיים טובים ובעלי ערך – ההגעה לתחושה של שלווה פנימית. מחשבותיי נודדות לשבת, יום המנוחה, היום השביעי של השבוע ואולי אף היום השביעי של החיים עצמם, שבו יכול אדם להרגיש שעבודתו הושלמה וסוף סוף, במצפון שקט, לנוח.
זו הפסקה המסיימת את "שבת", הטור האחרון (והיפהפה) שפרסם אוליבר סאקס בניו יורק טיימס, שבועיים בלבד לפני שמת היום בניו יורק, בגיל 82.
עוד סאקס באלכסון: סיפורים שסיפרנו לעצמנו
צילום: אריק צ'רלטון
תגובות פייסבוק
אנחנו נעים באופטימיות בלתי-נלאית
The Forgiveness Projectבאוגוסט 2012 ווייד מייקל פייג' ירה למוות בשישה בני אדם ופצע ארבע...
X 4 דקות
כעבור 400 שנה
בשנת 2019, כשמלאו 400 שנה לספינת העבדים הראשונה שהגיעה לחופי מה שהיא היום ארצות הברית, יזם הניו יורק טיימס פרויקט מולטימדיה מרשים, שחלקיו האודיו שלו התגלגלו בסופו של דבר לסדרה של חמישה פרקי פודקאסט, 1619.
הסיפור מתחיל עם הגעתה של הספינה לחופיה של המושבה הבריטית וירג׳יניה - ועל סיפונה 400 שבוים אפריקנים, שהפכו לעבדים. זה היה רגע גורלי בתולדותיה של המדינה שקמה כשהיא מכריזה על עצמה כעל דמוקרטיה, צבר מושבות שהתנערו מעול השלטון המלוכני כדי להקים חברה חדשה, שוויונית יותר, שבה לכל אחד יש סיכוי להיות אדון לגורלו - פרט לשחורים, כמובן, שנסחרו כרכוש, כסחורות. הסדרה עושה את דרכה מן המטעים ובתי האחוזה אל תנועת השחרור השחורה - ואגב כך מאירה את עומק אכזריותו של הקפיטליזם האמריקני.
הנסיכה המכוערת
שלומית כהן-אסיףאגדה לסוף השבוע. | מירנדה, כך קראו לנסיכה העצובה. יום יום עמדה מול...
X 3 דקות