"רצח של אדם קרוב מביא איתו איזושהי פגיעות שכדי להתגבר עליה, אתה מוכרח להפוך לאדם טוב יותר"
X זמן קריאה משוער: 4 דקות
בנובמבר 1984, בתם בת ה-13 של וילמה וקליף דרקסן, קנדס, נעלמה בדרכה הביתה מבית הספר בוויניפג, קנדה. רק 22 שנים לאחר מכן הואשם מרק גרנט ברצח, וב-2011, בתום משפט שנמשך חמישה שבועות, הוא הורשע ונגזר עליו מאסר של 25 שנים ללא אפשרות חנינה. מזה שלושים שנה וילמה כותבת ונושאת הרצאות בנושא מחילה, והיא דמות משפיעה בחייהם של קורבנות ועבריינים ובקרב הקהילה המקומית שלה.
במשך שישה וחצי שבועות לאחר הרצח לא ידענו מה עלה בגורלה של קנדס. היא פשוט נעלמה כלא הייתה. אבל כל אחד יודע שכשנערה בת 13 נעלמת, כנראה שקרה משהו נורא. היא הייתה ילדה בגוף של אישה. זה היה הרגע הזה של פגיעות נוראית בחייה של כל ילדה כשהיא הופכת לפתע לאישה.
בסופו של דבר נמצאה גופתה של קנדס בצריף לא רחוק מהבית שלנו – הידיים והרגליים שלה היו קשורות. מישהו כפה עצמו עליה, אבל במשך 22 השנים שלאחר מכן, היינו שרויים באפילה לגבי זהות האדם שעשה זאת.
ביום שבו מצאו את גופתה כל חברינו הגיעו לביתנו עם אוכל חם. כל האהבה הזו בבית עזרה לנו להתמודד עם הבשורה. ואז, בערך ב-22:30, אחרי שרוב האנשים כבר הלכו, נשמעה דפיקה בדלת – היה זה אדם שלא הכרנו. הוא אמר, "גם אני אב לילדה שנרצחה". הוא אמר שאנחנו שייכים עכשיו למועדון אקסקלוסיבי שאף אחד לא רוצה להשתייך אליו. הזמנו אותו לשבת איתנו לשולחן המטבח ובמשך כשעתיים הוא סיפר לנו בפרטי פרטים על כל מה שהוא איבד – הבריאות שלו, מערכות יחסים, הריכוז שלו, היכולת שלו לעבוד. הוא איבד גם את כל זיכרונותיו מבתו בגלל שכעת, כשחשב עליה, יכול היה לחשוב רק על הרצח, על הטראומה ועל השנאה שבאה לאחר מכן.
קליף ואני הלכנו לישון באותו לילה כשהתמונה הנוראית שהוא צייר ממלאת את מחשבותינו. גם אנחנו איבדנו את בתנו ועכשיו חששנו שכמוהו נאבד את הכול יחד איתה. באותו לילה החלטנו שאנחנו נגיב אחרת, ובחרנו בדרך המחילה.
ההחלטה שלנו הפכה לרשמית למחרת במסיבת העיתונאים, כאשר אחד הכתבים שאל אותנו מה אנחנו חושבים על הרוצח, וענינו שבכוונתנו לסלוח לו. מאותו רגע היינו מוכרים כזוג ההורים שסלח. בדיעבד, אני לא חושבת שהיה לנו מושג מה המשמעות של מחילה על רצח, אבל מה שכן ידענו באותו זמן היה שאין בכוונתנו להיכנע לכעס ולאובססיה. היינו נחושים להיאבק בכל דבר שיכבול אותנו מבחינה רגשית – למעננו, כמו גם למען שלומם של שני ילדינו הנותרים.
מה שלא יכולתי לדעת אז היה כמה המילה מחילה תרדוף אותי בשלושים השנים שלאחר מכן – כמה היא תדרבן אותי, תנחה אותי, תרפא אותי, תסמן אותי, תלמד אותי, תכלא אותי, תשחרר אותי ולבסוף, כמה היא תגדיר אותי. חשפתי את עצמי לעיני כל והתוודיתי על תשוקות לבי. כשהצטרפתי לארגון "משפחות של קורבנות רצח" (Family Survivors of Homicide), אפשר להגיד שהכריחו אותי לשכוח את המילה מחילה בגלל שהם ראו רק את הסכנות שבה. מבחינות מסוימות זה היה טוב עבורי, בגלל שכנוצרית מנוניטית זה אילץ אותי לוותר על המושגים הדתיים ובכך אפשר לי להיות אותנטית יותר. מחילה היא מילה קשה, היא דורשת מהאדם כוחות רבים ופעמים רבות אנשים לא באמת מבינים את המשמעות שלה.
היה לפעמים קשה מאוד. היו שאמרו שאם כך סלחנו, לא יכול להיות שבכלל אהבנו את קנדס. אישה אחת אמרה פעם שהעמדה שנקטתי מסוכנת בגלל שיש בה כדי לקדם חברה שבה רוצחים יצאו לחופשי. כמו כן, בגלל שזהות הרוצח לא התגלתה במשך שנים רבות, היו שחשדו שקליף עשה זאת.
עם זאת, האמרה שהאויב שלך הופך למורה הטוב ביותר שלך התבררה כנכונה: מהתגובות של אנשים למדנו מי באמת היו החברים שלנו. אי אפשר להתחמק מזה – רצח של אדם קרוב מביא איתו איזושהי פגיעות שכדי להתגבר עליה, אתה מוכרח להפוך לאדם טוב יותר. אתה לא יכול להישאר שרוי בערפל הזה. אתה חייב לנסוק, לפרוץ ולעלות מבעד לערפל. זוהי המשמעות של מחילה.
העובדה שלא ידענו מי הרוצח כל השנים הללו לא מנעה מאיתנו להתבגר ולהמשיך הלאה, אבל היינו צריכים להילחם כדי לא להפוך לאובססיביים. ידענו שרצח כרוך בלקיחת חיים אבל ידענו גם – כפי שלמדנו מהאב האבל שהופיע אותו ערב בביתנו – שההשפעות של רצח על מי שנותר מאחור יכולות להיות קטלניות לא פחות.
ואז, בשנת 2007, כשמרק גרנט הואשם ברצח של קנדס, הכול השתנה. אחרי שכבר למדנו לחיות עם חוסר הידיעה, עכשיו חזרנו לנקודת ההתחלה – תחושות של פחד, כעס וצער עמוק חזרו והציפו אותנו. מתישהו אפילו הרגשתי ממש חולה, כל גופי כאב וידעתי שמדובר בכעס.
כשמרק גרנט קיבל עונש של 25 שנות מאסר ללא אפשרות חנינה, הרגשנו שגזר הדין הולם את חומרת העבירה והיינו מרוצים. אך לרוע המזל הסיפור לא הסתיים בזה, ומאז הוגש ערעור. כרגע התיק עומד בפני דיון בבית המשפט העליון של קנדה. אנחנו מוטרדים מהעובדה שייתכן שנצטרך לעבור משפט נוסף. בזבוז כספי הציבור וויכוחי ה"אשם או לא אשם" שוחקים את אמון הציבור במערכת המשפט. כמשפחה, נשמח להמשיך בחיינו ולהשאיר את המשך הדיונים בתיק לעורכי הדין. אנחנו עדיין מודים על כך שהיה משפט בסופו של דבר ושמערכת המשפט עמדה לצדנו והוציאה את האמת אל האור.
עבורי המחילה הייתה האפשרות להוציא את הטוב ממה שקרה לנו. מחילה היא לא אירוע חד פעמי, אבל היא גם לא פעולה שאדם עושה שוב ושוב. הרצח של קנדס מופיע בחיינו באופן אחר מדי יום ביומו. מחילה היא עמדה רעננה, מתמשכת ותמיד נוכחת של הנפש, שלובשת צורות רבות מספור. המחילה היא הבטחה למאוויינו ולעתידנו. היא יעד, היא כוכב הצפון, היא מנטרה.
״פרויקט המחילה״ הוא ארגון עטור פרסים ללא מטרות רווח שאוסף סיפורים אמיתיים על סליחה ומחילה כדי לעודד הבנה והתבוננות ולאפשר לאנשים להשלים עם כאב ולהתגבר על טראומות בחייהם.
תגובות פייסבוק
תגובה אחת על סיפורה של וילמה
בדיוק כשהתחלתי לתהות מה קרה לפרוייקט הזה..
והמיטה הזוגית ממשיכה לשוט
דילן סלטרמןבגידה של בן זוג לא חייבת לשים קץ למערכת היחסים: הסיבות רבות...
X 7 דקות
המרְאָה
ההוא שמזדקן בי
ניגש למראה
מנסה להראות שאני אני.
האחרים שלי,
מעמידים פנים שהם אינם מכירים את הדמות,
הותירו אותי לבדי, נבוך,
עם השתקפותי הפתאומית.
הגיל הוא זאת: משקל האור
שבו אנו רואים את עצמנו.
מיא קואוטו (Mia Couto) הוא משורר וסופר יליד מוזמביק (1955), חתן פרס קמואנש (2013). רומן שלו, "ארץ סהרורית" ראה אור בהוצאת "כרמל" (2003).
תרגם מפורטוגזית: יורם מלצ
ספוילר עד הסוף
מכל עבר נשמעות האזהרות מפני הסכנה. רגע רגע, לשתוק מיד, לא לעשות את זה, ללכת בזהירות, לעצור בזמן, לעקוף את הבור: לא לעשות ספוילר!
ספוילר הוא מעשה של גילוי רגע דרמטי מפתיע או סוף רב משמעות באיזשהו עניין סיפורי, החל באנקדוטה פרטית, דרך סיפור או רומן וכלה, בעיקר, בסדרות טלוויזיה וסרטי קולנוע. גילוי של קטע קריטי או של סוף של עלילה יקלקל את החוויה עבור מי שעוד לא צרכו את התוכן, וחבל. הדבר נחשב לעבירה על כללי ההתנהגות בחברה, והרעיון הוא שיש להימנע ממנו ואף לנסות למנוע מאחרים לעשות דבר כזה, לעשות ספוילר. המונח, כמובן, אנגלי במקור: spoiler, שם עצם הקשור לפועל to spoil, שמשמעותו "לקלקל", גם במובן של לקלקל חוויה וגם במובן של מזון שמתקלקל. על "מפונק" באנגלית קשור לכך: spoiled, כשעל ילדים מפונקים במיוחד אומרים שהם spoiled rotten, כלומר "מפונקים עד רקב". כל העניין של החשש לקלקל את חוויית הצפייה או הקריאה של אחרים מתבטא בצירוף האנגלי spoiler alert, ככל הנראה השרתה על דוברי העברית מכוחה כך שבאה לעולמנו "אזהרת ספוילר".
לפועל spoil האנגלי יש היסטוריה ארוכה והוא מתמפה עד ללטינית, לפועל שמשמעותו "לקלקל" במובניו השונים וגם "לבזוז", "להחריב במסע מלחמה". מכאן ככל הנראה, גם דרך הצרפתית הקדומה, התבסס באנגלית המובן של שם העצם spoil כ"ביזה", כשהפועל to spoil מובנו לפגוע במקום או בנכס כך שלוקחים ממנו בכוח את המיטב שבו ומותירים אותו פגוע, ריק מדברי הערך שבו, אפילו חָרב. אכן, דרך מקיפה, יסודית וקשה לקלקל.
בהקשר של "אזהרת ספוילר", אנו רואים את spoiler כשם עצם שמציין מישהו או משהו שגורם לקלקול, שעושה דבר שסופו קלקול. ספציפית, קלקול של אלמנט ההפתעה המזומן לקוראים בספר או לצופים בסרט. במובן מסוים, מדובר בקלקול של הזרימה הטבעית של הדברים. אנחנו אמורים לצרוך את העלילה על פי סדר הדברים מראשיתה ועד סופה, ולהיות מופתעים מהדברים שאמורים להפתיע אותנו, להידהם מן הסוף, אולי להתרגש ממנו, לעבור טלטלה של גילוי הפתרון בסוף וכדומה. כלומר, יש הנחה מובנית, חזקה ואף שתלטנית הן באשר למה שנטמן בעלילה והן באשר לאופן שבו מצופה שנגיב לדבר.
המובן הזה של "ספוילר" מוכר לנו מעולם הרכב.
"ספוילר" הוא גם מין כנפון שמוצמד לגוף המכונית ונועד לשפר את האווירודינמיקה שלה, ליצור תגובה פיזיקלית בדמות כוח שיפעל כלפי מטה ויצמיד מעט את המכונית לכביש ואולי ישפר את יציבותה תוך כדי תנועה, על ידי מניפולציה של זרם האוויר שנוצר סביב גוף המכונית עם הנסיעה המהירה, וככל שהמהירות רבה יותר כך ההשפעה של הספוילר משמעותית יותר. כלומר: מדובר בהתערבות בזרם האוויר סביב המכונית, בקלקול הזרימה שהייתה ברירת המחדל הנובעת מן התכנון הבסיסי של המכונית.
גם במטוסים יש ספוילרים, בעיקר משטחים בכנפיים, והללו נפתחים ונפרשים כדי להגדיל את הגרר (drag) ולהקטין את העילוי (lift), דבר שמועיל למטוס בנחיתה ומקצר את המסלול הנדרש לו עד לעצירה.
ה"ספוילר" העברי מהסוג הזה מוכר בעיקר מתחום כלי הרכב היבשתיים, בעיקר במכוניות ספורטיביות. יש מי שקונים אותם כתוספות ומרכיבים אותם כדי להתהדר בהם ואולי לשפר מעט את הביצועים במהירויות הגבוהות יותר.
מבחינה לשונית נראה שהעברית העכשווית ייבאה את spoiler בשתי הזדמנויות נפרדות, ככל הנראה בלי מודעות של דובריה – שקבעו את "אזהרת הספוילר" והחלו להחיל נימוסים והרגלים בכל הנוגע לגילוי הרגעים החשובים בעלילות של סרטים וסדרות טלוויזיה – לכך שהמילה האנגלית כבר הונחתה אל שפתם, בהקשר המוטורי ובעיתונות הרכב בימי הזוהר שלה. בשני המקרים היא יובאה "אד-הוק", ללא עברה, כמובן, וגם ללא הקשרים של רקב וביזה וקלקול מסוגים מוסריים או ביולוגיים. ילדים וילדות עבריים ממשיכים להיות מפונקים בלי שידבק בהם הקשר של תפוח רקוב, והכול זורם כתמיד, ללא הפרעה.
אפשר לראות בכך הצדקה ברורה לקיומם של שני ערכים במילון עתידי של עברית עכשווית: ספוילר במובן של קלקול תהליך הגילוי של תפניות בעלילה ולעומתו ספוילר במובן של כנפונים להשפעה על זרימת האוויר במכונית (ואולי במטוס).
המילון הזה, כידוע, טרם נכתב, כך שגם בכל הנאמר כאן אין שום ספוילר.