פרויקט המחילה סיפורו של ריצ'רד

אני לא מאמין בנקמה, אבל גם מחילה אינה המילה המתאימה
X זמן קריאה משוער: 2 דקות

ריצ'רד לוי ישב בקרון מס' 1 בקו פיקדילי של הרכבת התחתית של לונדון ב-7 ביולי 2005, כאשר ג'רמיין לינדזי, מתאסלם צעיר, פוצץ את עצמו והביא למותם של 26 נוסעים. ריצ'רד, שחי כיום בלונדון ועוסק בשיווק, נכווה קשות וספג פגיעות מרובות בחזה, בצדי הגוף ובכפות הרגליים, ושמיעתו ניזוקה.

אני לא זוכר שנסעתי מימיי בקרון רכבת עמוס כל כך בנוסעים כמו באותו יום. באופן משונה, העובדה הזו דווקא הצילה את חייהם של רבים מאתנו; האנשים שעמדו לפניי הגנו עליי למעשה מעצמת הפיצוץ.

כשהכרתי שבה אליי אחרי הפיצוץ, הבנתי שניצלתי בעור שיניי. הקרון נהרס כליל בפיצוץ, ואני נזרקתי אל כבלי החשמל של המנהרה. מי פיח נזלו מן התקרה והייתי בתוך ענן עשן מחניק. הבנתי מיד מה קרה, כי התרעות על פיגוע ברכבת התחתית של לונדון העסיקו את התקשורת באינטנסיביות בחודשים שקדמו לאירוע. לא הופתעתי כלל.

על אף הקטל הנורא, ידעתי שאני חייב לצאת משם, כי נראה היה שהמקום כולו עלול לעלות בלהבות בכל רגע. ראיתי בחור עם פנס, והוא הורה לי לטפס החוצה מן המנהרה וסימן לי ללכת לכיוון ראסל סקוור. זחלתי אל פסי הרכבת וראיתי את הנהג עומד עליהם. בשלב זה רק חיפשתי דמות בעלת סמכות שתאמר לי מה לעשות. הוא צעק לעברי בגלל שאחרי הפיצוץ כמעט לא יכולתי לשמוע דבר, והזהיר אותי לא לגעת בפסים כי הם עשויים להיות מחושמלים.

כשהייתי בבית החולים, דאגתי בעיקר לגבי מספר האנשים שנהרגו ממש לצדי. זו חוויה שמאחדת אותך עם אנשים אחרים, ויותר מכל דבר אחר, אתה רוצה לכבד את זכר המתים. כל מה שאני יודע זה שרגע אחד אתה בקרון רכבת עם חבורת אנשים שאתה לא מכיר, ושנייה אחר כך – בום! – עולמך משתנה מן הקצה אל הקצה. כששוחררתי מבית החולים, אחד הדברים הראשונים שעשיתי היה ללכת לקינגס קרוס ולהניח שם פרחים לזכר אלה שלא שרדו את הפיגוע. אני מאמין שאין דבר חשוב יותר מלהנציח את זכר הקורבנות. אנשים זוכרים אירועים כאלה, אבל הם עשויים בקלות לשכוח שהיו מעורבים בהם אנשים אמיתיים ושלמותם הייתה השפעה הרסנית על אלה שהשאירו מאחוריהם.

בתחילה הייתי אמביוולנטי בגישתי כלפי האנשים שעוללו לנו את זה. למי יכולתי להפנות את כעסי, כשמבצע הפיגוע בעצמו מת? איני עוסק בלהאשים אף אחד במה שקרה, וגם ביקורת על מדיניות החוץ של בריטניה מפספסת לדעתי את העיקר. כמובן שיכול להיות קשר בין הדברים אבל המציאות מורכבת מזה בהרבה. כיום אני רק רוצה להבין. להבין למה בחור בן 19 מפוצץ את עצמו בשם איזושהי מטרה פוליטית או אידאולוגית ומביא למותם של כל כך הרבה אנשים חפים מפשע. עד שלא נבין, אנחנו נמצאים בסכנה שההיסטוריה תחזור על עצמה.

אני לא מאמין בנקמה, אבל גם מחילה לא נראית לי המילה המתאימה במקרה הזה. הבנה היא המפתח; הרי איך נוכל לסלוח מבלי להבין?

© The Forgiveness Project״פרויקט המחילה״ הוא ארגון עטור פרסים ללא מטרות רווח שאוסף סיפורים אמיתיים על סליחה ומחילה כדי לעודד הבנה והתבוננות ולאפשר לאנשים להשלים עם כאב ולהתגבר על טראומות בחייהם.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי The Forgiveness Project.

תגובות פייסבוק