לזוגתי היקרה, הצנועה, החכמה

מנחם-מנדל מאודסה לאשתו שיינה-שיינדל בכתריאלבקה

לזוגתי היקרה, הצנועה, החכמה, מרת שיינה-שיינדל שתחיה.

ראשית, באתי להודיעך שאני ברוך השם בקו החיים והשלום. בעזרת השם יתברך נשמע תמיד זה מזה רק בשורות טובות, ישועות ונחמות, אמן.
ושנית, דעי לך שאני לא יכול בכלל לתאר לך את העיר אודסה, את גודלה ואת יופיה ואת אופיים הטוב של בני המקום ואת עסקי הזהב שאפשר לעשות פה. תארי לעצמך: אני רק יוצא החוצה עם המקל אל גרֶצְק, כך נקרא כאן באודסה הרחוב שהיהודים סוחרים בו, וכבר יש לי עשרים אלף עסקים קטנים: אני רוצה חיטה – יש חיטה, סובין – יש סובין, צמר – יש צמר, קמח, מלח, נוצות, צימוקים, שקים, דגים מלוחים – בקיצור, כל מה שיש לו שֵם אפשר למצוא פה, באודסה. כבר מלכתחילה רחרחתי שניים-שלושה עסקים טובים, אבל הם עדיין לא ממש מצאו חן בעיני. ככה הסתובבתי בגרצק זמן רב עד שבסופו של דבר הגעתי למשהו טוב, דהיינו: אני סוחר ב"לונדון" ומרוויח לא רע! לפעמים זוכים בכ"ה, לפעמים בחמישים, ולפעמים, בשעת רצון, אפילו במאה. בקיצור, "לונדון" זה עסק שאפשר להתעשר ממנו בן יום. הנה, לא מזמן הגיע לפה שַמָּש אחד, והוא עוד לא גמר לומר "שמע ישראל" וכבר זכה בשלושים אלף ועכשיו הוא מצפצף על כולם. אני אומר לך, זוגתי היקרה, הזהב פה ממש מתגלגל ברחובות. אני לא מתחרט בכלל, ברוך השם, שהגעתי לכאן, לאודסה. אם תשאלי בכל זאת איך הגעתי לאודסה, והרי נסעתי לקישינֶב? כנראה שככה נגזר עלי משמים, שארוויח כמה רובלים שמנים! עוד מעט תשמעי איך נוהג ריבונו של עולם בבן-אדם.

MenahemMende-180x280l
כשהגעתי לקישינב לקבל את הנדוניה שאל אותי דוד מנשה: בשביל מה אתה צריך את הנדוניה? אני עונה: מן הסתם אני צריך. אלמלא הייתי צריך לא הייתי בא. הוא אומר שאין לו מזומנים עכשיו, אבל הוא יכול, הוא אומר, לתת לי המחאה לבְּרוֹצְקִי 1 ביְהוּפֶּץ. אני אומר: שיהיה יהופץ, העיקר כסף. הוא אומר: הוא לא יודע אם ביהופץ יש כסף עכשיו. הוא יכול לתת לי, הוא אומר, המחאה לבַּכְרַךְ בוורשה. אני אומר: שיהיה ורשה, העיקר כסף. הוא אומר: מה אתה צריך את ורשה? ורשה רחוקה. אם אני רוצה, הוא יכול לתת לי, הוא אומר, המחאה לבַּרַבַּש באודסה. אני אומר: שיהיה אודסה, העיקר כסף. הוא אומר לי שוב: למה אתה צריך כסף כל-כך? אני אומר לו: מן הסתם אני צריך. אלמלא הייתי צריך לא הייתי בא. בקיצור, הוא הולך סחור-סחור, אבל כל זה עזר לו כמו כוסות רוח למת: אני, כשאני אומר כסף אני מתכוון לכסף! הוא הולך אם כן ומוציא שני שטרי חוב של ת"ק רובלים לחמישה חודשים בסך הכול, על סך שי"ן רובלים הוא כותב לי המחאה לברבש באודסה, ואת השאר הוא נותן לי במזומן. זה יהיה לי, הוא אומר, להוצאות שוטפות. ומאחר שאין לי זמן אני מקצר. אם ירצה השם, במכתב הבא אכתוב לך הכול באריכות. להתראות, ודרישת שלום לחותן ולחותנת ולילדים שיחיו, לכל אחד בנפרד וכל אחד מקרב לב,

ממני בעלך מנחם-מנדל

עיקר שכחתי: כשבאתי עם ההמחאה לברבש אמרו לי שההמחאה היא בכלל לא המחאה. אלא מה? ערבה חבוטה. קודם כול צריך להגיע, הם אומרים, מדוד מנשה שלך קרון החיטה, ואנחנו צריכים למכור קודם את החיטה. רק אז תקבל את הכסף. סיפור יפה, אבל קצר! מיד שלחתי גלויה לקישינֶב, וכתבתי שאם הוא לא שולח מיד את החיטה אני אשלח לו מברק. בקיצור, כתבתי לפה, כתבתי לשם – הסתובבתי בייסורים. ורק אתמול הגיעו אלי מקישינב מאה במזומן ושטר חוב של רי"ש רובלים. עכשיו את מבינה כבר למה לא כתבתי לך כל הזמן הזה? חשבתי שהשי"ן רובלים הלכו לעזאזל. מכאן אפשר ללמוד שאסור לבן-אדם לחשוש מהגרוע ביותר. יש ריבונו של עולם שמנהל הכול. את כל המזומנים הקטנים האלה השקעתי ב"לונדון", סחרתי בסחורה, "הוֹסִים", "בֶּסִים" 2, ותודה לשם יתברך – אומרים שיש כבר רווח!

הנ"ל

2.
שיינה-שיינדל מכתריאלבקה לבעלה מנחם-מנדל באודסה

לכבוד בעלי היקר, הנגיד המפורסם, החכם המופלג מורנו הרב רבי מנחם-מנדל נרו יאיר.

קודם כול הריני להודיעך שתודה לשם יתברך, כולנו בריאים ושלמים, ומי ייתן שגם להבא לא נשמע בשורות רעות יותר.
וחוץ מזה אני כותבת לך ששוב היה לי עכשיו אותו התקף ישן שאני מאחלת לדוד מנשה שלך, שככה מחק לך נדוניה של אלף חמש מאות אצטרובלים. איזה אסון, איזה מזל! איך אומרת אמא שלי שתחיה? "נותנים לחתול להביא משלוח מנות." שטרות הייתי לוקחת ממנו? צרות הייתי לוקחת ממנו! קדחת לחמישה חודשים! אתה שומע? הלוואי שאני משקרת, אבל אני חוששת שאת שאר הרובלים לא תראה, כמו שאתה לא רואה את האוזניים שלך, שלקחת אתך עד לאודסה הזאת. למזלך, אמא לא יודעת שיש שטרות, אחרת – ויהי חושך! ומה שאתה כותב, מנדל, שאתה מרוויח, תודה לאל, כסף, זה ודאי נחמד מאוד. אלא מה? לכל הרוחות, לא עליך. אם כבר אתה כותב, כתוב כמו בן-אדם – למה לא תכתוב בדיוק באיזה מין סחורה אתה סוחר? כמה עולה מטר? או שאולי קונים אותה על המשקל? אין לי מושג מה זה ואיך אוכלים את זה! חוץ מזה אני לא מבינה: אתה אומר שקנית סחורה וכבר יש רווח. איזה מין סחורה צומחת אצלך מהר כל-כך? "גם פטריות," אמא אומרת, "צריכות גשם." ואם יש רווח, למה אתה לא מוכר? לְמה בדיוק אתה מחכה? להתייקרות? ולמה אתה לא כותב איפה אתה מתאכסן ומה אתה אוכל? ממש כאילו הייתי זרה, ולא אשתך עד מאה ועשרים, אלא פילגש, להבדיל, כמו שאמא שתחיה אומרת: "כשפרה יוצאת למרעה, היא שוכחת להגיד שלום." אם היית שומע בקולי, היית גומר עם המסחר, חוזר הביתה עם כמה מזומנים שיש ומוצא כאן עסקים יפים יותר מזה שיש לך. שתהיה לי קדחת כמו שיש לי מושג איך קוראים לעסק הזה! ושלום לך מקרב לב,

אשתך הנאמנה באמת שיינה-שיינדל

 

מתוך "מנחם מנדל" מאת שלום עליכם. מיידיש: בני מר. הוצאת "עולם חדש", 2016

קריאה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי שלום עליכם.

תגובות פייסבוק

2 תגובות על לזוגתי היקרה, הצנועה, החכמה