חופשיות, משכילות ומוכות

לפי כמעט כל מדד, הארצות הנורדיות – דנמרק, פינלנד, איסלנד, נורבגיה ושבדיה – הן מופת לשוויון מגדרי. אין זה משנה אם אתה בודק את פער השכר או את ההשתתפות הפוליטית או את רכישת ההשכלה: האזור הנורדי הוא המקום השוויוני ביותר על פני כדור הארץ.

אך השוויון הזה מגיע עם הסתייגות מטרידה: הנשים הנורדיות סובלות מאלימות אינטימית מצד בן-הזוג (Intimate Partner Violence או IPV) בשיעורים גבוהים ביותר. IPV מוגדר על ידי ה-CDC (המרכז לבקרה ומניעה של מחלות) כחוויה של "אלימות פיזית, אלימות מינית, מעקב אובססיבי ותוקפנות פסיכולוגית מצד בן-זוג אינטימי עכשווי או לשעבר".

בעוד שתפוצת האלימות האינטימית מצד בן-זוג על פני משך החיים כולם היא בממוצע 22% בקרב נשים החיות באירופה – מספר גבוה להחריד בפני עצמו – הנתונים בארצות הנורדיות חמורים עוד יותר. למעשה, לדנמרק יש שיעור ה-IPV הגבוה ביותר בארצות האיחוד האירופי, 32 אחוזים, ופינלנד מדורגת מיד אחריה (30%), ואחריה שבדיה (28%). ואין מדובר רק באלימות מצד בני-זוג. סקרים אחרים בדקו את האלימות נגד נשים בכלל. ושוב, בארצות הנורדיות התגלו כמה משיעורי האלימות הגבוהים ביותר באיחוד האירופי, כפי שהיא נמדדת על סמך דיווחים על תקיפות מיניות, התעללות פיזית או התעללות נפשית.

מאמר חדש ב-Social Sciences & Medicine מאת אנריקה גרסיה וחואן מרלו מתייחס לקיומן של שתי המציאויות הללו – שוויון מגדרי ושיעורים גבוהים של אלימות נגד נשים – כ"פרדוקס הנורדי". מדובר בפרדוקס כיוון שסיכון גבוה ל-IPV כלפי נשים מקושר בדרך-כלל לרמות נמוכות יותר של שוויון מגדרי, בעיקר בארצות העניות יותר. (למשל, 71 אחוז מהנשים באתיופיה סבלו מ-IPV). אינטואיטיבית, יש בכך הגיון: במדינה שמתעלמת מזכויות הנשים, או שאינה מתייחסת לנשים כאל שוות, נראה סביר שתהיה גם סובלנות רבה יותר לפגיעה בהן.

ובכל זאת, אותו ההיגיון אינו חל בקצה השני של סולם השוויון המגדרי. כפי שגרסיה ומלו מציינים, הארצות האירופיות עם רמת השוויון המגדרי הנמוכה ביותר, כגון איטליה ויוון, גם מדווחות על רמות הרבה יותר נמוכות של IPV (כ-30 אחוז פחות) בהשוואה לאומות הנורדיות.

מהו ההסבר לפרדוקס הזה? מדוע השוויון המגדרי בארצות הנורדיות לא הפחית את האלימות נגד נשים? זוהי התעלומה הטרגית שגרסיה ומלו חוקרים.

אפשרות אחת היא שהפרדוקס נגרם בשל פערים בדיווח, שכן נשים בארצות הנורדיות עשויות להרגיש חופשיות יותר לדווח על התעללות. אינטואיטיבית, זה נראה הגיוני: אם את חיה בארץ שבה רמת השוויון המגדרי גבוהה יותר, סביר שתפחדי פחות מההשלכות האפשריות אם תאשימי בן-זוג או תספרי למשטרה על פשע מיני. (בערב הסעודית, רק 3.3 אחוז מהנשים שסבלו מ-IPV דיווחו למשטרה או לשופט). יחד עם זאת, גרסיה ומרלו מטילים צל על ההסבר הזה, שכן הם מציינים שהראיות הזמינות מראות דווקא על רמה נמוכה יותר של דיווח על IPV בקרב נשים בארצות הנורדיות. למשל, בעוד ש-20 אחוז מהנשים באירופה אמרו שהמקרה החמור ביותר של IPV שהן חוו הובא לידיעת המשטרה, רק 10 אחוז מהנשים בדנמרק ובפינלנד יכלו לומר את אותו הדבר. המגמה הזאת מגובה בנתונים אחרים, כולל סטטיסטיקות על אונס וסקרים הבודקים את תופעת "האשמת הקורבן". לבסוף, אפילו אם חלק מן הפרדקוס הנורדי היה קשור ברמת הדיווח, הדבר היה רק מחזק את התעלומה האמיתית, שהיא שחברות שוויוניות מבחינה מגדרית עדיין סובלות מרמות בלתי נתפסות של אלימות נגד נשים.

ההשערה העיקרית במחקרם של גרסיה ומרלו – ומדובר עדיין רק בהשערה – היא שרמה גבוהה של שוויון מגדרי עלולה לגרום לאפקט של תגובת-נגד בקרב גברים, דבר הגורם לרמה גבוהה של אלימות כלפי נשים. כיוון ששוויון מגדרי משבש את הנורמות המגדריות המסורתיות, יתכן שהוא גם מחזק גישות של "האשמת הקורבן", שבמסגרתן האלימות מוצגת כנסלחת או זוכה להצדקה. גרסיה ומרלו מצטטים מחקרים רלוונטיים אשר מראים שנשים "בעלות סטטוס כלכלי גבוה יותר ביחס לבני-זוגן עלולות להיות בסיכון גבוה יותר ל-IPV בתלות בשאלה האם בני-זוגם הם בעלי אמונות מסורתיות יותר בכל הקשור למגדר". לגברים המיושנים הללו, הצלחתן של נשים נתפסת כאיום, כערעור על זהותם. אפקט תגובת-הנגד הזה מוחמר עוד יותר על ידי העובדה שנשים הופכות ליותר עצמאיות ותחרותיות בחברות שוויוניות מבחינה מגדרית, ובכל גובר הפוטנציאל לעימות עם בני-זוג המתעקשים לשמר את שליטתם ולהנציח את כפיפותן של הנשים. הקידמה מותירה אנשים מסוימים מאחור, ואנשים אלו נוטים לכעוס.

במקרה הטוב ביותר, אפקט תגובת-הנגד הוא רק הסבר חלקי לפרדוקס הנורדי. גרסיה ומרלו טוענים שהבנה ממשית של התפוצה הרבה של IPV – מדוע היא עדיין כה נפוצה, אפילו בארצות מפותחות? – תדרוש בחינה שתעמיק מעבר להבדלים בין עמים ותבחן גורמי סיכון שמשפיעים על האדם הבודד. כמה הוא שותה? מה הסטטוס התעסוקתי שלה? האם הם חיים ביחד? איך השכונה שהם גרים בה? אפילו להתנהגות גסה ולא מפותחת יש שורשים מורכבים. אנו זקוקים ל"תיאור מעובה" של החיים כדי להבין אותם.

מצד אחד, הפרדוקס הנורדי הוא עדות לערכים ליברליים, תזכורת לכך שאלפי שנים של אי-שוויון מגדרי יכולות לעבור שינוי עמוק בתוך עשורים אחדים. ההתקדמות היא ממשית. אבל מצד אחר, זוהי גם תזכורת לכך שהקידמה היא עניין קשה, מלאה תגובות-נגד ונסיגות. שני צעדים קדימה ואחד לאחור. או שמא זה להפך? אנחנו יכולים לראות כיצד היקום המוסרי מתכופף, אבל אין ספק שהוא עושה זאת באיטיות רבה.

Gracia, Enrique, and Juan Merlo. "Intimate partner violence against women and the Nordic paradox." Social Science & Medicine 157 (2016): 27-30.

ג'ונה לרר הוא עיתונאי ובלוגר הכותב על פסיכולוגיה, מדעי המוח ועל הקשר בין מדעי הטבע ומדעי הרוח. הבלוג של ג'ונה לרר הוא  http://www.jonahlehrer.com

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ג'ונה לרר.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

10 תגובות על חופשיות, משכילות ומוכות

    02
    יהושאפט

    האמת גם בי עלתה המחשבה הזו. הלכתי ובדקתי מספרים - לדנמרק וליוון המוזכרות בכתבה יש הבדל של 30% באלימות ויש בהן את אותו האחוז של מוסלמים. ובפינלנד יש אלימות כמעט כמו בדנמרק אבל פי 6 פחות מוסלמים. כך שנראה שאין קשר בין מחט לתחת... ושאני ואת טיפונת גזענים.

03
זיו משה קהת

יש אופציה יותר מינימלית מאשר ההצעה האחרונה. לא חייבים להגיע לזה שיש תגובת נגד עקב השינויים. אולי עצם השינויים התבצעים על רקע תרבות פטריארכלית קיימת יוצרים פערים בהם נשים מאבדות הגנה אחת, בלי לרכוש הגנה מחודשת. לדוגמא - במבנה פטריארכלי הגבר מגן על האשה. אם זה הבעל, ואם הבעל בעייתי אז האב עומד מול הבעל להגנת בתו.
בחברה שוות זכויות אין לאב בעלות על בתו הבוגרת, ולכן גם אחריות ומילה מול הבעל. את האחריות יש לאשה על עצמה. אך בחברה שוות זכויות, עקב הגורמים שנמנו בכתבה, לא בטוח שלאשה יהיה מספיק כוח על מנת לממש את ההגנה שהיא צריכה. השאלה כיצד מחדשים את הזיקות הללו שבעבר התבססו על מבנה פטריארכלי.

08
ארנון

מעניין שלא הוזכרה האפשרות ההפוכה: הרי ישנה אפשרות שהשחרור והשוויון המגדרי הגבוה הם עצמם תגובת הנגד. תגובה למה? אולי לשנאת נשים יוצאת דופן, אולי לרמה גבוה של ניצול, או רמה גבוה של אלימות ואגרסיביות שנפוצות בחברות הללו

    10
    יורם

    שלום לולופיטה

    אני חושב שדווקא הרמיזה לכך שגברים מתעניינים בבעיה יכולה להיתפס כעמדה פרו-נשית עוד יותר משימוש בלשון נקבה. בנוסף לכך הצורה הלא מסומנת בעברית היא צורת זכר. את הרגישות הרבה שלנו לענייני מיגדר אנחנו מעדיפים להביע בבחירת התכנים - והקטע הקצר הזה הוא דוגמה טובה לכך.

    אני עוקף, בתשובתי כעת, צורות חד משמעיות מבחינת מין דקדוקי כי איני יודע אם התגובה שלך נכתבה בידי זכר או נקבה. המציאות הלשונית מורכבת, אבל המציאות האנושית הרבה יותר ממנה.

    המשך קריאה נעימה

    יורם