האיש שדיבר עם פטרייה

טרנס מָקֶנָה, פילוסוף והוגה, חוקר ומורה, איש של מסעות פסיכודליים, הקדיש את חייו למסעות בעולמות של תודעה. דבריו נוגעים בנו עד היום.
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

לו טרנס מקנה (Terence McKenna) היה חי, הוא היה חוגג בימים אלו את יום הולדתו השבעים. אין מספיק מקום אחסון באתר הזה כדי לתאר את רוחב היריעה – או שמא את רוחב, אורך, עומק וזמן המרקם – של המחשבה וההגות שלו. אבל לציון תאריך חשוב זה בדברי ימי המחשבה האנושית, אני רוצה להעלות כמה רעיונות שלדעתי מקנה היה מחבב.

קשה לסווג את מקנה, שנולד ומת בארצות הברית אבל הספיק לטייל, ללמד וללמוד בהודו, אינדונזיה, האמזונס, הוואי. וקשה לתחום את העיסוק שלו לנושא אחד מרכזי: שפה, תרבות, חייזרים, סמים, בוטניקה, פסיכולוגיה, דת, מיסטיקה, אנתרופולוגיה, טכנולוגיה. האם היה פילוסוף? סופר? מספר סיפורים? מורה? כל התארים הללו יכולים לתאר את מי שהוא היה, אבל אני רוצה לומר משהו על מה שהוא היום, בהווה. היום, טרנס מקנה הוא קוֹל. קול חשוב.

מכל הנושאים שמָקֶנָה עסק בהם, הבסיס שממנו גזר את תובנותיו לגבי העולם היה חומרים פסיכדליים, השימוש בהם והשפעתם על האינדיבידואל ועל התרבות

כעין הקדמה, אפשר להביא את הטקסט הבא:

“השליח קרא בקול שמימי אל קלחת העולמות. למשמע קריאתו של השליח, אדם, ששכב שם, התעורר והלך לפגוש את השליח: "בוא בשלום, שליח, שגריר החיים שבא מבית האב. כמה נטועים במקומם החיים היקרים והיפים! ומנגד, איך צורתי האפלה יושבת כאן באבל!" השליח ענה: "כולם זוכרים אותך באהבה, ואליך שלחו אותי. באתי להדריך אותך, אדם, ולשחרר אותך מהעולם הזה. שמע והאזן, למד, ובוא כמנצח למקומו של האור". (טקסט מנדאעי, מתוך Das Johannesbuch der Mandaer, M. Lidzbarski)

מכל הנושאים שמקנה עסק בהם, הבסיס שממנו גזר את תובנותיו לגבי העולם היה חומרים פסיכדליים, השימוש בהם והשפעתם על האינדיבידואל ועל התרבות. ומכל החומרים הפסיכדליים שבהם השתמש ועליהם דיבר, פטריות פסילוסיבין היו הבייבי שלו. כבר ב-1957, כשעוד לא היה בן 11, הוא נתקל לראשונה בפטרייה, Stropharia Cubensis (שסווגה שנים אחר כך כ-Psilocybe cubensis). זה היה במאמר במגזין Life, שבו סיפר סגן נשיא ג'יי פי מורגן, רוברט גורדון וואסון, על מסעו למקסיקו, מסע שערך כדי להשתתף בטקס שמאני. אכן, כך התחילה ההיקסמות ארוכת השנים. הלפיד הועבר אליו מבנקאי בכיר. 14 שנים אחר כך, ב-1971, כשהוא כבר בוגר המהפכה הפסיכדלית של קליפורניה, יצא טרנס עם אחיו (ועוד מספר חברים) למסע באמזונס, שלאחריו הביאו האחים את בשורת הפטריות למערב ולימדו, למעשה, את האמריקנים איך לגדל אותן. באמזונס, תחת השפעה של כמויות שלאדם הממוצע היה קשה לצאת מהן שפוי (ומובן שגם הקונספט "שפוי" עומד בהקשר הזה למבחן) יצרו האחים, לטענתם, סימביוזה קוֹלית עם הפטרייה, שאפשרה להם להקרין מפיותיהם תמונה תלת ממדית של ה-DNA המחובר של הפטרייה ושלהם, מה שהיה אמור לתת להם גישה לכל הידע האנושי וליצור את "אבן החכמים". זה לא בדיוק מה שקרה, ולאדם הממוצע העניין כמובן נשמע כמו טירוף מוחלט, אבל מקנה הסביר לאחר מכן שהניסוי הזה עזר לו ליצור קשר עם הלוגוס – אותו לוגוס שחוזר ומופיע לאורך ההיסטוריה בכתבים הפילוסופיים היווניים, הגנוסטיים והנוצריים – המהות האלוהית, הקול הנשגב, קול האמת של החוויה המיסטית הטהורה.

פטריית ההזיה Psilocybe Cubensis

פטריית ההזיה Psilocybe Cubensis. תצלום: ויקיפדיה

ב-1988 מקנה סיפר על החוויה הראשונה שלו בשימוש בפטרייה: "מה שהדהים אותי בפטריות, וממשיך להדהים אותי, זה שהן חיות, שיש מישהו שמדבר אליך. זה היה ממש קול בראש שלי, קול שמדבר בהיגיון, באנגלית. המידע שקיבלתי לא היה משהו שיכולתי להגיע אליו בעצמי, וזו הייתה ההוכחה לאחרוּת של הקול". כמה שנים לאחר מכן, באחת מהרצאותיו בפני קהל של פסיכולוגים, הוא אמר, ועורר קולות צחוק סימפטיים בקהל: "אני יודע מה אתם חושבים: הוא שומע קולות, אלה תסמינים של סכיזופרניה. אני יודע, אני ואתם למדנו באותן אוניברסיטאות".

מטרתו הייתה להסביר לנו שבהכרח נגיע לאחרית הימים כאן על כדור הארץ, כשנפעל כראוי, נאהב זה את זה ואת הסביבה שבה אנו חיים ונכיר את הטבע האמיתי שלנו.

מכיוון שמקנה היה אדם משכיל, הוא ניסה להבין במשך שנים מהם האותות הללו שמגיעים אליו. מהו הקול הזה שמדבר איתו. הלוגוס הזה אמנם גם מסר לו כמה רעיונות ותאוריות שזכו, במקרה הטוב, לבוז מהאקדמיה ('האדם התפתח מהקוף הודות לאכילת פטריות') או למבוכה (תאוריית התפתחות ההיסטוריה שלו ורעיונותיו לגבי שנת 2012), אבל הגילויים הללו, יחד עם יכולת ורבלית ורטורית נדירה וידע ואינטלקט שהציבו אותו גבוה מעל קשקשני הניו אייג' שפרחו בשנות השבעים והשמונים, משכו קהל שהלך וגדל. הקהל הזה הפך את מקנה למקבילה האינטלקטואלית של הגרייטפול דד. הגרעין הקשה, שכלל היפים ואסיד-הֶדז אינטלקטואלים וסקרנים, הפיץ את הבשורה, ומספר רב והולך של אנשים הגיעו כדי להקשיב להרצאות שלו ברחבי ארצות הברית, שחלק גדול מהן הוקלטו באמצעים מקצועיים יותר או פחות. כך נוצר ארכיון הרצאות חסר תקדים בהיקפו. מאות שעות דיבור שלו מצאו את דרכן לקלטות, דיסקים, אתרי אינטרנט שונים, ולבסוף ליו-טיוב. מקנולוגים רציניים יכולים לצטט מתוך שינה אִמרות שלו לגבי הקשר בין אלכימיה לסמים פסיכדליים ולהיקרע מצחוק בפעם האלף למשמע הסיפורים המפורטים שלו על טריפים (לא לנסות בבית: לעשן DMT בשיאו של טריפ LSD). הרכבי מוזיקה אלקטרונית מסמפלים את הקול שלו עד היום. לאורך השנים הוא חידד ושיפר את הנאומים והשיעורים שלו והפך למספר סיפורים מקצועי, מחכים, מרגש ומצחיק. הקהל לא ידע, וגם לא הוא עצמו, על מה הוא ידבר במהלך ההרצאה, שהייתה יכולה לארוך ארבעים דקות או שעתיים וחצי, רק נושא-העל היה ידוע. במהלך שטף הדיבור, שכלל תמיד גם שאלות מהקהל, הוא טייל במחוזות השונים של המחשבה שלו והאיר נושאים מוכרים ואזוטריים באור חדש, צבעוני ומוזר.

ניתן לומר שמקום הנביעה של כל רעיונותיו ומה שתידלק את קריירת הדיבור הענפה שלו, היה, וכאן אני מגיע לרעיון שאיתו התחלתי, הרצון להעביר הלאה את מה שמספרת לו הפטרייה. הוא נתקל בקול, וביקש להוות קול עבור הקול הזה. וזה מה שאמרה לו הפטרייה, באופן מילולי, כפי שנכתב בהקדמה לספרם של האחים מקנה מ-1976, וכפי שהוא חזר ודקלם לא פעם לאורך הקריירה שלו:

"אני עתיקה. עתיקה יותר מהמחשבה בקרב המין שלך, שהיא בעצמה עתיקה פי חמישים מההיסטוריה שלך. למרות שאני נמצאת בכדור הארץ כבר עידנים על עידנים, מוצאי מהכוכבים. ביתי הוא לא כוכב אחד כלשהו, שכן בעולמות רבים שמפוזרים בדסקית הנוצצת של הגלקסיה ישנם תנאים שמספקים לנבגים שלי אפשרות לחיים. הפטרייה שאותה אתה רואה היא החלק בגופי שעסוק בריגושים מיניים ובאמבטיות שמש. הגוף האמיתי שלי הוא רשת דקה של סיבים שצומחים באדמה. הרשתות הללו יכולות לכסות דונמים על גבי דונמים ויכולים להיות להן קשרים רבים יותר מאלה שבמוח האנושי. רשת התפטיר שלי היא כמעט בת אלמוות, רק הרעלה פתאומית של כוכב לכת או התפוצצות של השמש שלו יכולים להרוג אותי. כל רשתות התפטיר שלי בגלקסיה נמצאות בתקשורת מהירה יותר מהאור, מבעד לחלל וזמן, באופן שאי אפשר להסביר, בגלל תפיסות המציאות המוטעות שלך. גוף התפטיר שלי שברירי כרשת עכביש, אבל השכל הקולקטיבי והזיכרון שלי הם ארכיון היסטורי עצום של התפתחות האינטליגנציה בעולמות רבים שבנחיל הכוכבים הספירלי שלנו. תבין, החלל הוא אוקיינוס עצום עבור צורות החיים הקשיחות האלה, שיש להן את היכולת להתרבות מנבגים, שכן נבגים מכוסים בחומר האורגני הקשה ביותר שקיים. צורות חיים רבות שיוצרות נבגים נסחפות בקיפאון במשך מיליוני שנים, בעידנים על גבי עידנים של זמן ומרחב, עד שהן מגיעות לסביבה מתאימה. למעטים מהזנים הללו יש תודעה. רק אני וקרוביי שהתפתחו זה מקרוב פיתחנו היפר-תקשורת כזו ונפח זיכרון, שהפכו אותנו לחברים מובילים בקהילת האינטליגנציה הגלקטית. האופן שבו ההיפר-תקשורת הזו מתבצעת הוא סוד שלא יינתן לאדם בקלות. אבל האמצעי צריך להיות ברור: מה שפותח עבורי ועבור שותפי הסימביוטיים חזיונות לעולמות רבים היא ההתרחשות של פסילוסיבין ופסילוסין בנתיבים הביו-סינתטיים בגופי. אתה כאינדיבידואל והאדם כמין עומדים על סף יצירת יחסים סימביוטיים עם החומר הגנטי שלי, מה שיביא בסופו של דבר את האנושות ואת כדור הארץ למיינסטרים הגלקטי של הציביליזציות המפותחות ביותר. מפני שלא קל לכם לזהות סוגים שונים של אינטליגנציה סביבכם, התאוריות הפוליטיות והחברתיות המתקדמות ביותר שלכם לא התקדמו אל מעבר לרעיון של קולקטיביזם. אולם, קיימות אפשרויות התפתחותיות עשירות ומורכבות הרבה יותר מההתלכדות של חברי אותו מין לאורגניזם חברתי יחיד. למשל, סימביוזה. סימביוזה היא מערכת יחסים של תלות הדדית ותועלת עבור שני המינים שמעורבים בה. יחסים סימביוטיים ביני לבין תרבויות של בעלי חיים מפותחים יותר התרחשו פעמים רבות, במקומות רבים, במהלך ההיסטוריה הארוכה של ההתפתחות שלי. היחסים האלה היו שימושיים באופן הדדי. אני יודעת איך לבנות חלליות מהירות יותר מהאור. אני מוכנה להחליף את הידע הזה תמורת כרטיסי טיסה בחינם לעולמות חדשים שסובבים שמשות צעירות ויציבות יותר מזו שלך. כדי להבטיח קיום נצחי לאורך הנהר הארוך של הזמן הקוסמי, אני מציעה את ההסכם הזה פעם אחר פעם לישויות מפותחות, וכך מתפשטת כבר זמן רב לרוחב הגלקסיה. לרשת תפטיר אין איברים כדי לנוע בעולם, אין ידיים. אבל חיות מפותחות יותר, עם יכולת להשתמש בכלים, יכולות להיות שותפות שלי ושל הידע הכוכבי שבי, ואם הן מתנהגות בתום לב, הן יכולות להחזיר את עצמן ואת הפטרייה, המורה הצנועה שלהן, אל מיליון העולמות שכל תושבי נחיל הכוכבים שלנו הם היורשים שלהם".

האם הוא התכוון לזה ברצינות? האם זה באמת מה שאמרה לו הפטרייה, מילולית? כן. לא. אולי. מקנה השתעשע תמיד ברעיון של לראות ולהראות את המציאות באור חדש ומוזר, ובכל מקרה הוא לא האמין בדבר. או כפי שהסביר פעם, "הטכניקה שלי, שעליה אני ממליץ לכולם, היא לא להאמין לדבר. אם אתה מאמין במשהו, אתה לא יכול להאמין בדבר ההופכי". זו הסיבה, לטענתו, שהפטרייה סיפרה לו את כל הדברים האלה – כי הוא לא מאמין בכלום.

מנהרה פסיכודלית, איש במנהרה עם צבעים משתקפים

"מנהרה פסיכודלית", תצלום: ג'רלד שטרייטר

בהרצאה שנשא ב-1983 במכון Esalen בקליפורניה, הראשונה מני רבות שם, הוא אמר שהוא "לא בהכרח מאמין במה שהפטרייה מספרת לי. יותר מדויק יהיה לומר שאנחנו מקיימים דיאלוג. מדובר באישיות מוזרה ביותר בעלת דעות ביזאריות מאוד. אני מסכים להקשיב לה, כמו שהייתי מסכים עם כל חבר אקסצנטרי. אני אומר לה: 'טוב, זה מה שאת חושבת'. כשהפטרייה התחילה להגיד שהיא חייזר, הרגשתי את אותה דילמה שמרגיש ילד שרוצה להרוס רדיו כדי לראות אם יש בתוכו אנשים קטנים. לא הצלחתי להחליט אם הפטרייה היא החייזר, או שהיא סוג של מכשיר טכנולוגי שמאפשר לי לשמוע את החייזר, שלמעשה, נמצא במרחק שנות אור".

ועוד בהרצאה הזו הוא הרחיב:

"יכול להיות שחלק מהחומרים הללו [פסיכדלים] הם 'גֶנים מוטמנים' שהוזרקו לסביבה הפלנטרית שלנו לפני עידנים, על ידי חללית מחקר אוטומטית שהגיעה לכאן מציביליזציה אי שם בגלקסיה [...] למינים שעוברים בין כוכבים יש בוודאי ידע מתוחכם בנוגע לגנטיקה ול-DNA ולכן הם לא בהכרח נראים כמו הצורה שהאבולוציה בכוכב הבית שלהם העניקה להם. הם לבטח יכולים להיראות איך שהם רוצים [...] הבעיה העיקרית בחיפוש אחר חייזרים היא לזהות אותם. הזמן כה נרחב והאסטרטגיות והתנאים של האבולוציה כה רבים, כך שקשה בכלל לזהות אם נוצר קשר כלשהו. הפטרייה Stropharia cubensis, אם להאמין למה שהיא אומרת לפעמים, היא יצור סימביוטי, שמחפש יחסים סימביוטיים עמוקים עוד יותר עם המין האנושי. היא השיגה יחסים סימביוטיים עם החברה האנושית בשלב מוקדם למדי, על ידי חיבור לבקר המבוית. כמו הצמחים ובעלי החיים שבני אדם גידלו וטיפחו, הפטרייה הצליחה להשתרש במשפחה האנושית, ולהפיץ את הגנים שלה יחד עם הגנים האנושיים [...] וישנה מטפורה נוספת. צריך לאזן את ההסברים הללו. עכשיו אני אשמע כאילו אני לא מאמין שהפטרייה היא חייזר: אולי היא מה שאני מתחיל לחשוד בו לאחרונה - שהנשמה האנושית כל כך זרה לנו היום שאנחנו מתייחסים אליה כאל חייזר. עבורנו, הדבר הזר ביותר ביקום הוא הנשמה האנושית. חייזרים בסגנון הוליוודי יכולים לנחות מחר בכדור הארץ והטראנס של ה-DMT עדיין יהיה מוזר יותר וימשיך להכיל בתוכו מידע שימושי עבור העתיד האנושי [...] אנחנו כל כך זרים לעצמנו, שהעצמי חייב להסוות את עצמו כחייזר כדי לא להפחיד אותנו עם הממדים המוזרים כל כך שהוא מכיל".

בראיון בשנת 1988 הוא אמר: "אין לי רצון באמת להיכנס לשאלות של 'האם זה קולו של אלוהים? האם זהו חייזר?' אני לא חושב שאפשר באמת לדעת את הדברים האלה בשלב הזה. מה שחשוב הוא שהדבר הזה יודע עליך יותר ממה שאתה יודע על עצמך, ולכן מדובר במקור של יציבות, ידע ומידע, ואת זה אין למרבית האנשים".

הנקודה הזו היא אולי החשובה ביותר במשנתו הבלתי שגרתית. הרווח הזה שמקנה משאיר, האפשרות שהקול של הפטרייה הוא לא קולה של ישות מהחלל החיצון או של אלוהים, אלא הקול הפנימי ביותר שלנו, של העצמי שלנו - האפשרות הזו קריטית בתקופה המנוכרת שלנו.

מקנה מציין, בצדק, שאנחנו זרים לעצמנו. זה כמובן לא חדש. המין האנושי נמצא בספירלה מתמדת של התפתחות, שמאפשרת לו קידמה טכנולוגית ותודעתית מרחיקת לכת. אבל הצד השני של המטבע הוא ניכור מהסביבה, מכדור הארץ ומהטבע שלנו עצמנו. לכן אנשים שמשתמשים בסמים פסיכדליים מדווחים על חוויות של "חיבור לעצמי" והבנה עמוקה של מקומנו בעולם.

הסוגיה הזו מתחברת לנושא נוסף שמקנה הרבה לדבר עליו – הגנוסטיקה. הטקסטים הגנוסטיים, שנכתבו במאות הראשונות לספירה במזרח התיכון, עוסקים באופנים שונים בבריאת העולם, באופיו ובמקומו של האדם בו. יש בהם מספר תבניות משותפות, ואחד הדברים המשותפים לכולם הוא היותו של האדם זר בעולם. האדם הוא זר לגמרי לעולם. כל הזרמים הגנוסטיים טוענים שמקורו של האדם לא בעולם הזה, שרוחו אינה שייכת לכאן, אלא למקום טרנסצנדנטי לגמרי, מעל האל (הרע) שיצר את העולם החומרי. האדם שייך אל "האחר", "הנחבא" ו"הזר" – או, אם תרצו, "החייזר".

הבעיה היא שהאדם לא זוכר את זה, הוא שכח את מקורו האמיתי ומרגיש כאן בבית. אבל יחד עם זאת, הוא מרגיש שמשהו אינו כשורה, שזהו לא לגמרי מקומו, ולכן מרגיש כאן גם זר במידת מה. אולם, אינו מצליח לפצח את הזרות הזו, ולכן מתגעגע כל הזמן למשהו שאינו ברור לו.

ידי אלפא אומגה, גנוסיס

"ידי אלפא-אומגה", סמלים גנוסטיים. תצלום: yumikrum

כפי שכותב האנס יונאס (Jonas), בספרו פורץ הדרך בנושא, The Gnostic Religion, "הרעיון בדבר זרותם של החיים הוא אחד מהסמלים המרשימים ביותר שבהם אנו נתקלים בכתבים הגנוסטיים, והוא סמל חדש בהיסטוריה של הסיפור האנושי בכלל [...] הזר שאינו מכיר את דרכי הארץ הנוכרית משוטט בה, אבוד. אם הוא לומד את דרכיה טוב מדי, הוא שוכח שהוא זר ומאבד את דרכו במובן אחר, על ידי כך שהוא נכנע לפיתויי העולם הזה והופך מנוכר למקור שלו. או אז הוא הופך לבן בית. גם זה חלק מהגורל של הזר. בניכור שלו מעצמו המתח נעלם, אבל העובדה הזו עצמה היא פסגת הטרגדיה שלו. ההיזכרות שלו בזרוּת, ההכרה במקום הגלות שלו במה שהוא באמת, היא הצעד הראשון חזרה".

וכדי שייזכר מאין בא, מגיע אליו קול מהמקום "האחר" - קריאת השכמה שמזכירה לאדם שמקורו אינו מהעולם הזה, מבטיחה לו גאולה ומסבירה לו איך לחיות מעתה בעולם. כפי שכותב תומאס ב"המנון הפנינה": "המכתב שהמלך חתם בידו הימנית הגיע כשליח. הוא עף כנשר, נחת לידי והפך לדיבור. למשמע קולו הקצתי וקמתי משנתי, וכיוונתי את צעדי לעבר האור של ביתנו".

בעידן המנוכר שלנו, שבו אנו ממשיכים להרוס את העולם היחיד שיש לנו (בינתיים) והופכים לזרים יותר ויותר אחד לשני ולעצמנו, יש לקחת בחשבון שהקול הזה, קריאת ההשכמה, יכולה להגיע מחומרים פסיכדלים, ובהם הפטרייה של מקנה. החייזר המקניסטי, שמסביר מאין הגיע ואיך הוא קשור אלינו, יכול להיות העצמי שלנו. החומרים הפסיכדליים הללו עשויים להיות כלים חשובים ומועילים כדי לגלות מחדש את העצמי שלנו - אותו עצמי ש"מסווה את עצמו כחייזר", כלשונו של מקנה, כדי לא להפחיד אותנו. והעצמי הזה, על פי עוד חובב גנוסטיקה לא קטן - קארל גוסטב יונג - יכול בהחלט להתגלות כצד השני של האלוהי.

האנס יונס, אגב, הקדיש את חייו המקצועיים שאחרי עבודתו על הגנוסטיקה כדי למצוא דרך לאזן בין היסוד הנבדל ברוחו של האדם לבין ההכרח להימנע מניתוקו של יסוד זה מן העולם. כלומר, החקר של רוח האדם הזרה והחייזרית כל כך צריך להיעשות, בסופו של דבר, כדי למצוא את האופן שבו היא מתחברת לעולם הזה. וזו בהחלט תזה מקניאנית.

מקנה, על כל פנים, המשיך כל חייו לדבר עם הפטרייה ולשאול אותה שאלות. בין היתר, היא סיפרה לו איך להציל את העולם ('ילד אחד בלבד לכל זוג הורים'), אבל על השאלה שהכי עניינה אותו היא לא ענתה: "הדבר המפחיד ביותר לומר לה הוא 'תראי לי מה את באמת'. בשלב הזה, הכול פשוט מתחיל להתפרק, ואי אפשר לסבול את זה. אחרי ארבעים שניות של זה, אתה אומר 'אני מצטער שבכלל שאלתי'".

אחרי כשלושה עשורים של מחקר בלתי נגמר, שהעמיק יותר ויותר אל תוך המבוך האיוטרי הזה, מקנה חלה בסרטן מוח, ומת באפריל 2000. אבל המוות שלו לא הביא לכך שהוא נעלם מהעולם. להיפך. ככל שהשנים עוברות, הקול המהפנט שלו רק מתפשט. מספר חודשים לפני מותו הוא אמר ש"ההבדל היחיד בין סם למחשב הוא שאחד מהם גדול מדי מכדי לבלוע, ומיטב אנשינו עובדים על זה". ואכן, היום, גם אם עדיין איננו בולעים פיזית את המחשבים שלנו, התפעול שלהם כל כך פשוט והם ממש הרחבה של האיברים שלנו, והוא עצמו מצא את הדרך להיבלע על ידי בני האדם - הקול שלו נמצא במרחק לחיצת כפתור ביוטיוב או בפודקאסטים.

לפני ש-MEME הפך לשם גנרי לתמונה חמודה עם חתול, מקנה אימץ את הרעיון של ריצ'ארד דוקינס, והסביר: "מם הוא לאידאולוגיה מה שגן הוא לביולוגיה. מדונה היא מם, קתוליות היא מם, מרקסיזם הוא מם, רסטות בצבעי הקשת הם מם. תשגרו את המם שלכם באומץ ותראו אם הוא משתכפל, ממש כמו שגנים משתכפלים והופכים לאורגניזם של חברה. ומכיוון שהחברה פועלת על בסיס כלכלה ביולוגית מסוג כלשהו, אני מאמין שהממים האלה הם המפתח לאבולוציה חברתית".

הוא אימץ את הרעיון עד כדי כך שכמעט כל משפט מההרצאות שלו עומד בפני עצמו. רק חפשו בגוגל "terence mckenna meme" או "terence mckenna quote". העולם הווירטואלי – ועקב כך גם מוחותיהם של אינספור אנשים – נמצא ברעיונות של טרנס מקנה. הוא הפך בעצמו לקול המדבר בתוך הראש, הלוגוס, שמבטיח, ממש כמו הפטרייה, לגלות לנו את סודות היקום אם רק ניקח אותו איתנו ונפיץ אותו. כבר אין לו גוף, אבל די בקולו כדי להמשיך להפיץ את הרעיונות הרדיקליים שלו. בכנס האחרון שבו השתתף, בספטמבר 1999 בהוואי, הוא אמר לקהל: "אני אנסה להישאר בסביבה, אבל אם לא אהיה, דעו שאני ממש מאחורי העפעפיים שלכם. ניפגש שם".

מטרתו, בסופו של דבר, הייתה להסביר לנו שאפשר וצריך, ושבהכרח נגיע לאחרית הימים כאן על כדור הארץ, כשנפעל כראוי, נאהב זה את זה ואת הסביבה שבה אנו חיים ונכיר את הטבע האמיתי שלנו. אף חללית לא תגיע כדי לגאול אותנו, אלוהים לא יתגלה לפתע מתוך ענן וייקח אותנו איתו לגן העדן. זה המסר של הפטרייה, וזה המסר שלו. באחרית הימים תפרח פטרייה, הוא נהג לומר, האם תהיה זו הפטרייה של האמזונס או של רוברט אופנהיימר?

נדב נוימן, משורר, עיתונאי ופסיכונאוט, מתגורר בתל אביב. ספר ביכוריו, "נעמן", ראה אור בהוצאת "רעב". הבלוג של נדב נוימן זמין כאן.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי נדב נוימן.

תגובות פייסבוק

2 תגובות על האיש שדיבר עם פטרייה

01
נון

הערצה לא מוסברת לאדם עם "אלטר-אגו" שצץ אחרי הגשם :)

שום דבר חדש ומעניין לא היה פה.

מה שכן, ממליץ לכל אדם לקחת לפחות פעם אחת בחיים פטריית הזייה בסמארטשופ הקרוב לביתו.