כל תסכולי החיים המודרניים בדקה אחת

אין דת

הניסיון להגדיר מהי דת נדון לכישלון. מי שמרהיבים עוז ונכנסים לביצה הטובענית הזאת, מגלים בסופו של דבר שההגדרה תלויה בתרבות, בהקשר המסוים שממנו מי שמנסים להגדיר באים ובהקשר שבתוכו הם מנסים לקבוע מאפיינים כללים לתופעה. עניין מסובך בתכלית. אלא שבדרך, יש טעם לקבוע מטרה צנועה יותר. ראשית, אם אנו עוסקים בשפה העברית, טוב לשאול את עצמנו מה היא המלה ״דת״, ואולי לאחר מכן לעיין במלה האנגלית ״religion״ ולראות מה דומה ומה שונה בין השתיים, מה גם שהמלה האנגלית, שמקורה לטיני, מקבילה למלים בשפות רבות באירופה.

ובכן, מהי אותה ״דת״?

אין מדובר במלה שמקורה עברי. אפילו מקור שמי אין לה. ״דת״, המופיעה בתנ״ך במגילת אסתר (פרק א׳, פסוק י״ג): ״וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, לַחֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִתִּים:  כִּי-כֵן, דְּבַר הַמֶּלֶךְ, לִפְנֵי, כָּל-יֹדְעֵי דָּת וָדִין״, ובפסוק י״ט כתוב: ״אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יֵצֵא דְבַר-מַלְכוּת מִלְּפָנָיו, וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס-וּמָדַי, וְלֹא יַעֲבוֹר:  אֲשֶׁר לֹא-תָבוֹא וַשְׁתִּי, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ, לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה״. עוד קודם לכן, בפסוק ח׳ כתוב: ״וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת, אֵין אֹנֵס:  כִּי-כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ, עַל כָּל-רַב בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת, כִּרְצוֹן אִישׁ-וָאִישׁ״. בפרק ג׳ של מגילת אסתר, בפסוקים י״ד-ט״ו מופיע שוב המונח ״דת״: ״פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב, לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל-מְדִינָה וּמְדִינָה, גָּלוּי, לְכָל-הָעַמִּים לִהְיוֹת עֲתִדִים, לַיּוֹם הַזֶּה. הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים, בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, וְהַדָּת נִתְּנָה, בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה״.

עיון בדוגמאות מעלה ש״דת״ בהקשרים הללו היא עניין פורמלי, צו רשמי מטעם השלטון, צו שיש לו מעמד משפטי. יתכן ש״דין״, מונח שמי בעליל, נוגע לדברים שדנו עליהם באיזושהי מסגרת שלטונית, ואילו ״דת״ מציין דבר שלא דנו בו אלא שיצא מיד המלך. המובאות מפרק ג׳ קושרות בין ״דת״ ובין נתינה. ״דת״ היא דבר שניתן. ועוד קודם לכן, בפסוק ח׳ של פרק א׳, נראה כי ״דת״ קשורה להחלטה אוטונומית, ואילו הכתיבה ב״דתי פרס ומדי״ מצביעה על תיעוד של הצווים הללו, שמירתם בארכיון רשמי.

פרשנויות מאוחרות אמנם ניסו להתפלפל ולומר ש״והדת נתנה בשושן הבירה״ מתייחס ל-religion של היהודים שניתנה להם כביכול בבירת פרס, אבל הטקסט אינו מצדיק זאת, בוודאי לא בקריאה ישירה – אך מה שעולה כמשותף בין הדוגמאות הוא ש״דת״ היא דבר שניתן על ידי השלטון, נקבע והופך לממשות נתונה.

ואכן, זה מקור המלה ״דת״, שחדרה לשפה העברית מהפרסית. מדובר במלה ששימשה במקור לציון סוג של חוק פרסי, אולי אכן חוק שניתן בחקיקה ישירה, אד-הוק, של המלך. לשונית, מה שחשוב לראות הוא שלפנינו ״data״ בפרסית, שהיא מילולית, ממש וללא כחל וסרק, ״נתון״, כלומר שם עצם שנגזר מהפועל ״dare״, ״לתת״ בלטינית, פועל בעל מקור הודו-אירופי עתיק ביותר שהקריירה שלו ארוכה ונמשכת עד ימינו.

בינתיים, אפשר לחייך ולהביט לעבר בירתה של עיראק, העיר ההיסטורית בגדאד, Baghdad, שמקור שמה פרסי ומובנו ״שניתנה על ידי האל״ – החלק הראשון של שמה הוא ״אל״ והשני הוא אותה צורת בינוני פרסית שמתועדת כ״דת״ במגילת אסתר. אם תרצו, יש לבגדאד מקבילה מילולית במפה הישראלית, היא העיר ״נתניה״.

המונח ״data״, המציין נתונים, מוכר ושגור מאוד בימינו הטכנולוגיים. מדובר בצורת רבים בלטינית, שהיחיד שלה הוא ״datum״, נתון, מלה שגם משמשת באנגלית, כשם עצם. זהו סיפורו של הנתון, דבר שניתן לנו קודם לכן והוא כעת מונח לפנינו וזמין. מכאן ״עיבוד נתונים״ שהוא ״data processing״, ו״בנק נתונים״ שהוא ״data bank״ וכדומה, תמיד ברבים. מדובר בצורת רבים שמשמשת גם בשם עצם קיבוצי ומציינת כמות של נתונים שנתפשת כמכלול. אכן, חותך, בהיר ובעל קיום מובחן ומוחשי מאוד, הנתון, הדבר שניתן לנו ומצוי בידינו וזמין לנו לשימוש, הוא נקודת התחלה לחישובים ולעיבוד.

בינתיים, התרחקנו מאוד מה״דת״ במובן הנוגע ל-religion. מקורה של המלה האנגלית הזאת (ושל מקבילותיה בשפות אירופה) הוא בפועל הלטיני הקלאסי, שמופיע במאה הראשונה לפני הספירה, religiō, שמובנו ״לשמור על-, לסגוד ל-״, ויש הטוענים שמקורו של הפועל הלטיני בפועל משוער אך לא מתועד, קדום מאוד, שמובנו ״להיות אכפת״ שיתכן שיש לו מצדו מקור הודו-אירופי.

אם נשוב מאזורי ההשערה וההיסק הרטרואקטיבי הלא בטוח, נוכל בכל זאת לומר ש-religiō הלטיני הוא בעל קשת רחבה של מובנים: הקפדה על פרטים, הסתייגויות מתוך אדיקות, אמונה תפלה, מצפוניות, קדושה, מושא לסגידה, שמירה על מנהגי פולחן, הפגנה של כבוד רב. כל אלו עשויים להתאים לתיאור של הפולחנים הרומיים הקדומים, ובוודאי גם לתיאור מערכות פולחן אחרות, גם במקומותינו. ועם זאת, נשים לב לכך שאין בין כל ענפי המשמעות של religiō הלטיני דבר הקשור לחוק, למשפט, לדיונים במסגרות שלטוניות או לצווים מלכותיים. כלומר, עולם המשמעות המקורי של ״דת״ מנותק לחלוטין מעולם המשמעות של ״religion״.

תרבויות שבאו במגע טוו רשתות של קישורים והקשרים כדי לגשר על פערים מושגיים, לתרגם עולמות וטקסטים, כדי לנסות לדבר על דברים דומים, גם אם הם שונים מאוד, כמו ״דת״ בהקשר של תרבות אחת ו-״religion״ בהקשרה של תרבות אחרת. אלו הנתונים.