"מלחמה היא שלום", "בורות היא כוח" – ג'ורג' אורוול כתב את זה כבר לפני כמעט שבעים שנה, וממש בימים אלה זוכות הסיסמאות הדיסטופיות של "1984" ללבוש חדש. מילון אוקספורד, שמדי שנה בוחר את "מילת השנה", האמורה לייצג את השיח הנפוץ, ומן הסתם גם את הרוח הכללית של השנה החולפת, בחר השנה בביטוי Post Truth, פוסט-אמת, ועל פי המילון – ביטוי המתאר עידן שבו מצב העניינים האובייקטיבי משפיע פחות על דעת הקהל מפנייה לא מבוססת לרגשות ואמונות אישיות, שאינן מגובות בנתונים.
אנשי אוקספורד מוסיפים מדי שנה כאלף מילים למילונים שלהם – כן, יש למילון הנודע מהדורה בריטית וגם מהדורה אמריקאית – ומקרב אלה הם בוחרים את המילים הבולטות, אלה שהשתחלו לשיח הציבורי, כיכבו ברשתות החברתיות, פיתו עורכים לשלבן בכותרות רלוונטיות או לא, והשאירו את המילים הפחות קורצות מאחור, משתעלות בענן אבק.
הם לא המציאו את זה. גם לגרמנים יש מסורת כזו, ולעתים קרובות מדובר במילים כל כך מעצבנות, שבתום שנת שימוש הן נותרות שחוקות כל כך עד שגם אם אינן מוכנסות בסופו של דבר למילון, הן נכללות ברשימת "המילים שיש להימנע מהן", שמפרסמים גופים כמו הבי בי סי, אוניברסיטאות אמריקאיות והניו יורק טיימס. בשנים שעברו 'מילות השנה' היו כאלה שחלחלו אפילו עד אלינו, אל העברית, או לפחות לגרסת האינטרנט שלה, כמו 'סלפי' או LOL, 'האשטאג' ו'טוויטרספירה'. בשנה שעברה נבחר ברוב קולות אימוג'י של חיוך דומע מאושר, אבל לא בכל שנה יש הסכמה. בשנת 2005 למשל, הלונדונים בחרו 'סודוקו' בזמן שקרוביהם שמעבר לאוקיאנוס גרסו 'פודקאסט'. אהממ.
Post Truth נבחר, כמובן פה אחד. לא מפתיע. 2016 הרי הייתה שנה טעונה מאוד מבחינה פוליטית, והקמפיינים שקדמו בבריטניה למשאל העם שהכריע לטובת עזיבת האיחוד האירופי, ואלה של טראמפ וקלינטון בארה"ב, עלו על גדותיהם בהצהרות שבינן לבין כל ניסיון להתקרב לאמת היה קשר רופף ביותר. ולציבור, מסתבר, די נמאס. אבל לא נמאס במובן החיובי, החקרני, הביקורתי, השואל שאלות ותובע דין וחשבון מנבחריו או מאלה הרוצים שיבחר בהם. בדיוק להפך. המונח Post Truth מופיע בעיקר במקומות שבהם ניכרים הייאוש, הרמת הידיים, הכניעה וההשלמה עם כך שאנחנו חיים בעידן שבו אין כל משמעות לעובדות, ובוודאי שאיש אינו נדרש להיות אחראי למה שיוצא מפיו.
תכנית הרדיו הציבורי האמריקאית המצוינת Planet Money יצאה לאחרונה לברר מי עומד מאחורי סיפורים חדשותיים לכאורה, שבישרו למשל על כך שאחיות מוסלמיות מסרבות לרחוץ ידיים לפני ניתוח, שאיש השירות החשאי שהדליף את פרשת המיילים של הילארי קלינטון נמצא מת בנסיבות חשודות, או שברק אובמה יזם את הקמתה של דאעש. בחיים לא תנחשו: איל העיתונות הפיקטיבית, האחראי לחלקים גדולים מאוד מהידיעות המפוברקות שמיליונים מקליקים עליהם ומשתפים ברשתות חברתיות, הוא בסך הכול גבר בן 40, עיתונאי המתפרנס מכתיבה במגזין על יאכטות, שחשב שזה יהיה משעשע להקים אתרים דמויי-עיתונים, לתת להם שמות מטעים כמו "וושינגטון גארדיאן", ולפברק שטויות. הוא נדהם לגלות שמאמינים לו, והיום הוא בעליה של חברה בעלת השם המסגיר כל כך Disinfomedia, מעסיק 25 כותבים, גורף ממון ואולי בגלל שהיה לו ממש לא נעים כשגילו אותו, מבטיח לחסל את אימפריית הבדיות בקרוב.
Post Truth זכה בבכורה אחרי שהקדים שורה של ביטויים מצוינים ובהם "מצוק הזכוכית" (Glass Cliff) המתאר משרה גבוהה שמאוישת על ידי אישה, או בן מיעוטים, בסכנה גבוהה לכישלון ו- Hygge, ביטוי שמקורו בשפה הדנית ופירושו תחושה כללית טובה, נעימות, נוחות וסיפוק. אין ספק, השנה הזאת הייתה ראויה למשהו מריר בהרבה. משהו שמבטא חוסר אמון קיצוני, משולב בהשלמה עם כך שכל אחד מאתנו מאמין במה שהוא רוצה ובמה שחבריו לבועת-האלגוריתם-החברתי אומרים לו. פוסט-אמת הוא הביטוי המושלם, ולא, המילונאים של אוקספורד לא כללו בליקוט הנתונים שלהם את התקשורת הישראלית.
תגובות פייסבוק
4 תגובות על מילת השנה
Post Truth הוא ביטוי כל כך חשוב במציאות העכשווית והמטרידה כל כך.
האמונה של האנשים ב"אמת" שמתאימה להם היא כמעט תופעה אנושית ולכן לא מרעישה כשלעצמה. אבל מה שכן התפתח בשנים האחרונות זו יכולת הפצת המידע המסולף על ידי כל אחד ולכול אחד בפייסבוק וכד'. ההפרדה בין החוקרים המקצועיים עם תו תקן לאיכות לבין הדיוטות שלעיתים אף מחזיקים באג'נדה המונעת מאינטרסים היא קשה ויתרה מזו כבר לא מעניינת את ההמון.
בשיטות התקשורת הישנות היו משמיעים לציבור את המומחים שצמחו מתוך ארגונים שיפוטיים המעלים על נס את המצויינים. וזה מה שהציבור נאלץ לקבל.
היום יש כאמור אופציות אחרות ועל הדרך גילינו שזה גם מה שהציבור אוהב. Post Truth ולא Truth. כמה שיותר רדוד ומתאים לדעתי, יותר טוב.
קח למשל את התנ"ך כ"אמת" של העבר. גם כאן לפנינו מסכת שקרים ,ספורי סבתות (סבאים ליתר דיוק) שירה נשגבה לצד רשימות משפחה שמענינות אולי את יוצאיה השונים והנה בכל זאת "כלי תרבותי" המחזיק כבר אי אלו מאות (אלפי?) שנים.כנראה שה"הומו ספינס" הרבה פחות הגיוני? וחכם ?? ממה שאנחנו רגילים לחשוב ובנצחונו של טראמפ ננוחם.
היהדות או כל הדתות לצורך העניין הן ביטוי לכך שבן אדם נוטה להאמין באמת שמתאימה לו גם על חשבון ההגיון. לכן כתבתי שזו לא תופעה חדשה.
הדת עוברת פעמים רבות עוד מילדות וע"י הסביבה הכוללת בתוכה את המשפחה הגרעינית. לכן אני מניח שזה נתפס כמידע שמגיע ממקור בר סמכא.
השנים האחרונות מראות עד כמה האדם רץ אחר סיפורים מפוברקים גם כשאין לו כל בטחון במקור המידע.
האבחנה בין אמת לבין פוסט אמת קצת יותר מסובכת. במקרה המתואר פה זה פשוט - מישהו הודה "אני המצאתי את זה". אבל יש "אמיתות" היסטוריות רבות שיש להן רק מקור אחד, רבות מהן בתנ"ך למשל, ואז כמעט אין אפשרות לוודא האם הן קרו באמת או הומצאו. הדיון הזה נגרר בעל כורחו למושגי הידיעה והאמת, שהם סבוכים ממילא וספרי פילוסופיה עמוסים בהם, וכמובן גם לאמונה, שהיא חלק בסיסי בידיעה אבל לא בהכרח באמת.
הלבושים למחצה
גבר נכנס לחנות בגדים ומבקש לקנות מכנס. אישה נכנסת לחנות נעליים ושואלת האם יש נעל עם עקב גבוה. הגבר זוכה לתגובה, שואלים אותו האם הוא רוצה מכנס ארוך או קצר. האישה שומעת שהיום כולן הולכות עם נעל שטוחה.
דברים כאלו קורים אצלנו מדי יום, ורבה התמיהה. ברור לנו, כדוברי עברית בני זמננו, שהאיש אינו מבקש לקנות מחצית זוג מכנסיים כפי שהאישה אינה מתכוונת לצאת מהחנות כשבידה נעל אחת בלבד. וברור לנו שמי שעונה להם יודע בדיוק במה מדובר, מה כוונתם של הקונים ומה הם מצפים לקבל.
כדי לנסות לברר את התופעה, יש צורך לאפיין אותה באורח מדויק ככל האפשר. ראשית, מה שמשותף ל״מכנס״ ול״נעל״ בהקשר המדובר כאן הוא ששניהם פריטי לבוש, ושניהם מופיעים בעברית בצורה זוגית, ״מכנסיים״ ו״נעליים״. לאחר מכן, נשאל את עצמנו האם התופעה מתרחשת גם בפריטי לבוש אחרים שאנו מוצאים בצורה זוגית, בפריטי לבוש בכלל – כלומר כאלו שאינם מופיעים בצורה זוגית – או שמא גם בשמות עצם אחרים, אולי מתחומים אחרים.
לשם כך, נצטרך לחפש דוגמאות במציאות הלשונית הזמינה לנו. וזאת, נזכור תמיד, מיוצגת בטקסטים, ובהם בלבד, בין אם הם כתובים ובין אם הם דבורים. דוגמאות אמיתיות של התבטאות עברית שאינה נעשית בידי מי שמודעים לשאלות שאנו מבקשים לברר הן שיונחו על שולחן הבדיקה הקטנה שלנו.
אני יכול להעיד שנתקלתי גם ב״מגף״ לציון זוג מגפיים. ואם מחפשים פריטים צמודי-גוף אחרים שמצוינים בעברית במילה בצורה זוגית, על הדעת עולה ״משקפיים״, שביחס אליהם אני בטוח שלא נתקלתי בשום טקסט ב״משקף״ שלקוח מבקש לקנות בחנות אופטיקה. מה שמשותף ל״מכנסיים״ ול״משקפיים״ הוא ששניהם סימטריים, עשויים משני צדדים זהים עקרונית, שמחוברים ביניהם – בניגוד לנעליים. נתקלתי גם ב״סנדל״ ו״כפכף״ לציון ״סנדלים״ ו״כפכפים״, בהקשרים זהים ל״נעל״ ו״מכנס״. לגבי ״גרב״ לציון גרביים, אינני יודע וצריך לחפש אם קיימות לכך דוגמאות, אך בתחום ההלבשה התחתונה נתקלתי לא מעט בדוברות (אולי במקרה, אולי לא – דוברות ולא דוברים) שאמרו ״תחתון״ לציון ״תחתונים״, והמילה הופיעה בפרסומות. וכך, לקבוצה הקטנה מצטרפת מילה בצורת יחיד המציינת את הפריט כולו, המצוין במילה בצורת רבים, ולא זוגי.
מכנס ונעל, מגף, סנדל, כפכף ותחתון. ואולי גם גרב. אלו ככל הנראה הראיות שיש בידינו. על סיבות אין מה לדבר, כי בלשון כמעט לעולם אין איזו יד מכוונת שמתעקשת לקבוע, למשל, ש״מכנס״ יציין ״מכנסיים״ אך ש״משקפיים״ יהיו תמיד ״משקפיים״.
בשלב הזה, מה שאנו יכולים לעשות הוא להביט בהקשר. האם צורות היחיד לציון הפריט שהמונח המקובל עבורו הוא בצורת זוגי או רבים, משמשות בהקשר מסוים? בשיחות על אופנה? במצבים של בחירת הפריט בחנות? האם יתכן ש״מכנסיים״ יוזכרו בהקשר של כביסה או בהקשרים מטפוריים (״מי לובש את המכנסיים בבית הזה״) אבל כ״מכנס״ בכל הקשר אחר? הבדלים כאלו קיימים בשפות רבות, וגם בעברית: ״פרה״ היא בעל החיים, ״בקר״ הוא קטגורית הבשר שמופק ממנה, וכך גם ״תרנגול״ ו״עוף״. והאם דבר דומה מתקיים באשר ל״נעל״? למשל, ״נעל״ בחנות ובהקשר לעיצוב ואופנה, ו״נעליים״ בהקשרים של צחצוח ותיקון, ואולי במובנים מטפוריים (״להיכנס לנעליים של...״)? יתכן, אך גם כאן מה שילמד אותנו הוא הדוגמאות הממשיות, שלא הוזמנו במיוחד לצורך הרהור באפשרויות.
שאלות קטנות, הנוגעות לפרטים שנראים שוליים? יתכן. אך בתחום הלשון אין שאלות קטנות, אלא חידות מורכבות שלא תמיד נכנעות לנו – בין אם בשל חוסר נתונים, בין אם בשל קוצר ידנו להבין. בשאלה הקטנה-גדולה שעולה כאן, יתכן שמתגלה שהעברית מגוונת בין צורות יחיד וצורות זוגי (או רבים) לציון הקשרים שונים. מסוג הדברים המתוחכמים שמתגלים במציאות, ולא בספרי הלימוד או בבית הספר.
הרצון החופשי, לאן?
משה מנשהוףבעידן מדעי כל כך, אסור לשכוח מה המדע לא מסוגל לפתור ולאילו...
X 18 דקות
תוספות טרויאניות
עמית קרביץמחוץ להיסטוריה הרשמית נותרו כמה פרגמנטים תמוהים למדי אודות המעשה בדבר הסוס...
X 7 דקות