זיכרון בין-דורי

אם ריח מסוים מעורר בכם אי-נוחות ואתם לא מבינים למה, אולי כדאי שתשאלו את סבא וסבתא. עכברים שהוריהם, ואף סביהם, קישרו בין ריח פריחת הדובדבן לשוק חשמלי, נעשים עצבניים יותר כשהם נתקלים באותו ניחוח, ומגיבים לריכוזים נמוכים יותר שלו מאשר העכבר הממוצע. המחקר הזה מספק ראיות מצוינות לכך שאפשר לרשת זיכרונות או תכונות שהתפתחו לאורך החיים.

מחקרים קודמים רמזו לכך שאירועים מלחיצים עלולים להשפיע על התנהגות או חילוף חומרים בדורות עתידיים, אולי על-ידי שינויים כימיים בדנ"א שמכבים ומדליקים גנים. תחום המחקר שעוסק בשינויים אלה נקרא אפיגנטיקה.
עם זאת, אף על פי ששינויים אפגינטיים כבר זוהו בעבר, קשה לדעת אילו מהם רלוונטיים, בגלל העובדה שגנים רבים שולטים בהתנהגות או מחלה מטבולית מסוימות. כמו לחפש מחט בערמה של שחת.

ריח הוא עניין שונה. ניחוחות בודדים קשורים לקולטנים מסוימים בפקעת הריח, הממשק שבין האף למוח. אצטופנון, למשל, שמריח כמו פריחת הדובדבן, קשור לקולטן M71. "מכיוון שאנו מכירים את הגן המקודד את הקולטן הזה, אנחנו יכולים לבחון אותו, וערמת השחת נעשית קטנה יותר," אומר בריאן דיאס (Dias) מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת אמורי באטלנטה, ג'ורג'יה, שהוביל את המחקר.

הצוות שלו השתמש בעכברים זכרים שהותנו לקשר בין הריח של אצטופנון לשוק חשמלי, מה שגרם להם לפחד ממנו. העכברים האלה פיתחו קולטני M71 חדשים, כך שהם יכלו לזהות רמות נמוכות ביותר של התרכובת הזו. דיאס וקרי רסלר, גם כן מאמורי, הזריעו נקבות עם זרע מהעכברים האלה. כשהצאצאים נחשפו לאצטופנון, הם נעשו עצבניים יותר מאשר כשהריחו ריח ניטרלי. אותו הדבר היה נכון גם לנכדים. לצאצאים היו גם קולטני M71 רבים יותר מאשר לעכברי הביקורת. "יותר נדל"ן הוקדש לקולטן הריח הזה, מה שמרמז כי משהו בזרע אפשר ירושה של המידע הזה," אומר דיאס.

ריצוף דנ"א של זרע מעכברים ונכדיהם גילה גם סימנים אפיגניים בגן המקודד את M71, סימנים שלא נראו בעכברים רגילים. עכברות שהותנו לפחד מהכימיקל העבירו גם הן את הפחד לצאצאיהן, אבל השינויים האפיגניים בביציות שלהם עדיין לא נותחו (ראו את המאמר ב-Nature Neuroscience).

משה שיף מאוניברסיטת מקגיל במונטריאול, אומר כי התוצאות חסרות תקדים. "משמעותן היא שיש מעבר מידע בין-דורי ספציפי ומאורגן מאוד," הוא אומר.
אבל לא כולם משוכנעים. יש לציין שלא כל הצאצאים נבהלו בקלות רבה יותר מאשר עכברים רגילים – ולא ברור מדוע. ודיאס ורסלר לא סיפקו ראיות לכך שהשינויים בזרע היו אחראים ישירות לשינויים התפקודיים במוח. "הרעיון שאפשר להעביר רגישות למשהו שהרחת לדורות הבאים הוא מדהים, אבל אני חושבת שעוד חסרים נתונים כדי לאשש אותו," אומרת איזבל מאנסואי מאוניברסיטת ציריך שבשוויץ. "זו שאלה כל כך חשובה - היא נוגעת בקונספטים יסודיים בגנטיקה ואפיגנטיקה – ולכן חשוב לפרש את הנתונים כראוי."

@2013 New Scientist Magazine, Reed Business Information Ltd. All rights reserved. Distributed by Tribune Media Services, Inc.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי לינדה גדס,New Scientist .

תגובות פייסבוק

תגובה אחת על זיכרון בין-דורי