ואם אין טבע לאדם

נוכח המגוון האנושי העצום: האם אפשר כלל לדבר על טבע האדם? האם יש טעם במושג כזה, או שאבד עליו הכלח?
X זמן קריאה משוער: 12 דקות

"המטאפיזיקה" של אריסטו נפתח בהצהרה נועזת: "כל בני האדם שואפים מטבעם אל הדעת". 1 אריסטו טוען שיש בנו דחף מולד, או נטייה מולדת, לנסות להסביר דברים. הידע שאנחנו מחפשים נוגע לתחומים רבים: מזג האוויר היומי, שוק המניות, קיומה האפשרי של ישות אלוהית. אבל בין כל צורות הידע השונות, ישנה אחת שנראית מהותית במיוחד: ידע עצמי. אנחנו רוצים להבין מי אנחנו. אותו ציווי עתיק החרות בקיר מקדש אפולו בדלפי, "דע את עצמך", נראה לנו כאמת עמוקה – תכלית ראויה להערכה. רוסו כתב:

לא זאת בלבד שהידע העצמי שלנו מתגמל כשלעצמו, אלא שהוא גם חשוב להבנת האתיקה והפוליטיקה

"מכל המדעים האנושיים, נדמה לי שהיעיל והפגום ביותר הוא המדע העוסק באנושות עצמה: אסתכן ואומר כי הציווי המופיע באותו כיתוב במקדש בדלפי, הוא קשה יותר וחשוב יותר מכל הציוויים שניתן למצוא בכרכים עבי הכרס שהפילוסופים של המוסר כתבו".

לא זאת בלבד שהידע העצמי שלנו מתגמל כשלעצמו, אלא שהוא גם חשוב להבנת האתיקה והפוליטיקה. אם לא נהיה מודעים ברמה בסיסית לסוגי ההרגשות שאנחנו נוטים להרגיש, למחשבות שאנו נוטים לחשוב ולפעולות שאנו נוטים לבצע,  סביר להניח שיהיה בלתי אפשרי מבחינתנו להבין איך לחיות את חיינו או מהם המבנים הפוליטיים המתאימים ביותר לטיפוח רצון טוב, שיתוף פעולה ושלום. מסיבות אלה, פילוסופים מנסים זה מכבר להעמיק את הבנתנו באשר לדחפים ולנטיות שמניעים את בני האדם להשיג מטרות שונות, ובאשר למאפיינים שמייחדים אותנו משאר המינים – ובקיצור, הם מנסים להבין את מהותו של "טבע האדם".

במובן זה של המונח "טבע", בני האדם הם רק מופע אחד מתוך מבחר גדול מאוד של בריות בעלות טבע משלהן. יש שיטענו כי במבחר זה נכללים כל היצורים החיים באשר הם. ככלות הכול (ואני משתמש כאן בהפשטה לצורך הטיעון) קקטוסים אוגרים מים, עכבישים טווים קורים, פילים נעים בקבוצות, ונראה שכל אחת מהפעילויות האלה מקושרת לטבעו הייחודי של כל אחד מהאורגניזמים האלה. ואף שאנחנו יכולים לדבר גם על טבעם של מים, כיסאות או משולשים, יש פילוסופים הטוענים שקיים מובן מיוחד למונח "טבע" שמתאים רק ליצורים חיים: לקקטוסים, לעכבישים ולפילים יש טבע משלהם, מכיוון שהם דברים אורגניים בעלי צורות חיים ייחודיות. אם ברצוננו להבין בריה ספציפית, כמו קקטוס, עכביש, או פיל, אנחנו נדרשים להסתמך על הרקע הפרשני של המאפיינים ודפוסי ההתנהגות הייחודיים שמגדירים את חייהם כיצורים מסוג נתון. הרקע הפרשני הזה עוזר לנו להבין התנהגויות מסוגים שונים. לדוגמה, למה הצמח הזה אוגר מים באופן הזה? כי הוא קקטוס, ורוב הקקטוסים נמצאים במדבריות שבהם מים הם מצרך נדיר. או, למה החיה הזאת טווה קורים באופן הזה? כי היא עכביש, וככה עכבישים מהסוג הזה לוכדים את הטרף שלהם. כך אנו מיישמים את מובן זה של המונח "טבע" כדי להיטיב לזהות ולסווג אורגניזמים ולהכניס את התופעות הטבעיות של עולם החי למבנה ברור ומוגדר.

עכביש אוהל

"עכביש אוהל" טווה קורים בחורשת אקליפטוס. תצלום: Lance

אמנם, מובן זה של "טבע" נראה שימושי בדרך כלל, אבל קשה לזהות בבירור את מאפייניו, בייחוד כשמחילים אותו על בני האדם בכל רבגוניותם. אף-על-פי-כן, מושג טבע האדם עשוי לעזור לנו להבין גם את הממד הביולוגי וגם את הממד האתי של החיים האנושיים.

שתי תפישות של טבע האדם

אולי חלקכם יופתע לשמוע שיותר ויותר מדענים ופילוסופים מטילים ספק בעצם קיומו של טבע אנושי. אחד מטיעוני הנגד השכיחים ביותר לקיומו של טבע אנושי מתבסס על עובדות אבולוציוניות. לפי תפישה זו, מכיוון שאין אוסף קבוע של תכונות המגדיר כל מין, תמונת העולם הקלאסית לבטח שגויה: לאף מין אין "מהות" שמגדירה תנאי סף הכרחיים לחברות בו. כפי שאומר בתמציתיות הביולוג מייקל גיסלין (Ghiselin): "מה מלמדת אותנו האבולוציה על טבע האדם? היא מלמדת אותנו שטבע האדם הוא אמונה תפלה".

אבל התשובה לשאלת קיומו או אי-קיומו של טבע האדם תלויה בהגדרה שאנו נותנים למונח הזה. הקושי, כפי הנראה, הוא שחוקרים שונים מתכוונים לדברים שונים, לתפישות שונות, כאשר הם מדברים על "טבע האדם". כוונתי כאן היא לזהות ולהבהיר את אחת התפישות האלה, כיוון שהיא, לדעתי, גם קוהרנטית וגם חשובה להבנת נושא האתיקה. אני קורא לה "התפישה ההתפתחותית של טבע האדם".

כדי להבהיר את התפישה הזאת, יועיל לנו להבחין תחילה בינה לבין תפישה שכיחה יותר, שאותה נכנה "התפישה הסטטיסטית של טבע האדם". אדואר מאשֶרי (Machery), פילוסוף של המדע, מאפיין את התפישה הסטטיסטית של טבע האדם כ"אוסף של תכונות שבני האדם מתאפיינים בהן בדרך כלל כתוצאה מהאבולוציה של המין שלהם".

אם אכן קיימות מטרות מוסריות שרצוי לחתור אליהן, כדאי שנדע אם ניתן להשיג אותן ואיך ניתן להשיג אותן בהתחשב באילוצים הפיזיולוגיים והפסיכולוגיים שלנו

בכל הקשור לתפישה הסטטיסטית של טבע האדם חשוב לשים לב קודם כל לכך שתפישה זו אינה כוללת אף אחד מהרכיבים המהותניים שמדליקים נורה אדומה אצל רוב הביולוגים. כלומר, לפי תפישה זו, טבע האדם אינו מורכב מרכיבים קבועים ובלתי משתנים, אלא מהתכונות הנפוצות ביותר, מבחינה סטטיסטית, בקרב בני האדם – תכונות הנגזרות מהתהליכים האבולוציוניים שחלו בהם. כפי שמאשרי מציין, התפישה שלו היא תפישה תיאוּרית לחלוטין המבוססת על נורמליות סטטיסטית. אין זו אמת מידה בעלת מובהקות מוסרית שבאמצעותה ניתן לקבוע אילו תכונות הן טובות או רעות, או אילו תכונות רצויות לבני האדם ואילו לא. התפישה הזאת אינה עוזרת לנו לזהות אילו תכונות הן מוסריות, מכיוון שתכונות שכיחות – מבחינה סטטיסטית – קשורות לעתים קרובות לסוגיות של כשירות ורבייה, ואלה אינן סוגיות מוסריות.

מובן שבחינה סטטיסטית של טבע האדם עשויה בכל זאת להיות רלוונטית לנושא האתיקה מסיבות מעשיות אחרות. לדוגמה, אם אכן קיימות מטרות מוסריות שרצוי לחתור אליהן, כדאי שנדע אם ניתן להשיג אותן ואיך ניתן להשיג אותן בהתחשב באילוצים הפיזיולוגיים והפסיכולוגיים שלנו. כפי שנגר צריך לדעת מהן התכונות הפיזיות של העץ שהוא חותך ומלטש כדי להקנות לו את הצורה הרצויה, גם הפילוסוף של המוסר צריך לדעת מהן התכונות של בן האדם, כדי להבין איך בני אדם יכולים להיעשות מוסריים. אבל, שוב, כפי שחתיכת עץ אינה קובעת איזו צורה היא אמורה לקבל, הטבע הביולוגי שלנו אינו קובע לאילו מטרות מוסריות עלינו לחתור. טבע האדם, במובן הביולוגי הסטטיסטי, הוא ככל הנראה מערך של אינסטינקטים, כוחות ודחפים – תערובת של טוב, רע ומכוער.

פיליפינים, ילדה, רחוב

ילדה ברחוב בפיליפינים: עוני, הישרדות, שמחת חיים, שובבות. תצלום:
Wayne S. Grazio

לעומת זאת, התפישה ההתפתחותית של טבע האדם, שעליה אני מעוניין להגן כאן, מסוגלת להיות בעלת תפקיד נורמטיבי משמעותי הרבה יותר בכל הקשור לאתיקה. תפישה זו נולדה אצל אריסטו (אף שאנחנו מוצאים רעיונות דומים גם אצל הפילוסוף הסיני העתיק מנציוס) ולפיה טבע האדם הוא תמהיל היכולות, הנטיות והזיקות המתהוות במהלך-חיים נורמלי של בני אדם בסביבה מטפחת.

בניגוד לתפישה הסטטיסטית של טבע האדם, התפישה ההתפתחותית אינה ניטרלית בעמדותיה המוסריות, כפי שאפשר להבין מביטויים כמו "נורמלי" או "מטפחת". המונחים האלה מרמזים על אמות מידה מסוימות שאם לא נעמוד בהן, ייווצר פגם או ליקוי. מובן שיש לדון לעומק גם במאפייניהם של "מהלך-חיים נורמלי" או "סביבה תומכת", וזהו אינו דיון פשוט כלל וכלל. יש מי שיטען כי יש בעייתיות מוסרית במונחים האלה ולכן ינסה לדחות את התפישה ההתפתחותית מכול וכול – לעמדה זו יש חסידים רבים במסגרת העיסוק הפילוסופי ההולך וגובר בסוגיית הנכות.

אמנם עלינו להיות זהירים מאוד בכל הקשור להגדרת "מהלך-חיים נורמלי" ו"סביבה מטפחת", ובכל זאת יש כמה וכמה סיבות לחשוב שאי אפשר לזנוח לחלוטין את המונחים האלה. ניקח לדוגמה את התפרצות נגיף הזיקה ב-2015-16. האימה מפני הנגיף לא הייתה קשורה דווקא להשפעותיו של הנגיף על מבוגרים (לעתים לא התגלו אצלם תסמינים כלל) אלא לאפשרות שהוא יגרום "ליקויי מוחיים חמורים לעוברים", כפי שהודיעו המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן בארצות הברית (CDC). אבל מה מגדיר ליקוי מוחי? ללא מושג כלשהו של התפתחות מוחית אנושית נורמלית, קשה לדעת מה משמעותו של ליקוי מוחי. בלי להגדיר מושגים כמו "ליקוי" והתפתחות "נורמלית", כל שאפשר לומר על הזיקה הוא שהנגיף עלול להציב את המוח בנתיב כזה של שינוי ולא בנתיב אחר. לא נהיה מסוגלים לומר אם השינויים האלה מזיקים או טובים.

בגלל ההבנה העמוקה שרכשנו בזכות הגלובליזציה בנוגע לגיוון התרבותי האנושי, טוענים רבים שיש לדחות את קיומו של טבע אנושי אוניברסלי

ובכל זאת ישנם מופעים ברורים של סביבה תומכת לבני אדם, ואת זה נוכל להמחיש אם נהרהר בנזק קצר הטווח וארוך הטווח שהורים גורמים לילדיהם כאשר הם מתעללים בהם רגשית או גופנית. כפי שמלמדת אותנו תיאוריית ההתקשרות של ג'ון בולבי (Bowlby), ילדים זקוקים לפחות למטפל אחד שיעניק להם תמיכה רגשית, כדי לפתח "בסיס בטוח" שעליו יוכלו להתייצב בעודם לומדים לעשות את דרכם בעולם ולפתח מערכות יחסים בריאות. ללא סביבה חברתית תומכת, לילדים יש סיכוי גבוה הרבה יותר לפתח הפרעות חרדה ודיכאון, ואלה עלולות לפגוע אף יותר בהתפתחות הרגשית, החברתית והגופנית שלהם. זאת הסיבה שסביבות חברתיות שנוטות לייצר תופעות כאלה נחשבות רעות או לקויות.

אב, בת, תינוקת, רגליים

אב ובתו. תצלום: דין ווייט

כדי להבין מהי התפתחות תקינה של מוח עוברי ואיך מחלות, תת-תזונה או התעללות גופנית ורגשית עלולות לפגוע בהתפתחות האנושית, עלינו להסתמך על תפישה כלשהי באשר לדפוסי הצמיחה וההתבגרות הבסיסיים של חיי האדם.

אבל כאן מסתבכת התפישה ההתפתחותית של טבע האדם: בני אדם אינם יצורים ביולוגיים בלבד. הם גם יצורים תרבותיים, ולכן אופני ההתפתחות וההתבגרות שלנו, כבר מינקות, עשויים להיות שונים. למעשה, בגלל ההבנה העמוקה שרכשנו בזכות הגלובליזציה בנוגע לגיוון התרבותי האנושי, טוענים רבים שיש לדחות את קיומו של טבע אנושי אוניברסלי.

עם זאת, גם אם אנו מניחים שקיים דבר כזה, "טבע האדם", אין משמעות הדבר שעלינו להתכחש להשפעה העמוקה של התרבות, הלמידה והסביבה עלינו. תפישות של טבע האדם ושל גיוון תרבותי אינן מנותקות אלה מאלה. למען האמת, בקרב ביולוגים ופילוסופים של הביולוגיה הולכת וגוברת ההכרה שהדיון בנושא "סביבה מול תורשה" [באנגלית nature vs. nurture, כש-nature מציינת "טבע" בכל מובן, כתורשה וכמהות - הערת המתרגם] מבוסס על דיכוטומיה כוזבת, שכן גם התורשה דורשת את התנאים הסביבתיים המתאימים כדי להתבטא. ילד שגודל על-ידי זאבים לא ירכוש שפה אנושית, אף על פי שהיכולת הלשונית שלנו והאינסטינקט הלשוני שלנו נחשבים בעיני רבים לתופעה מולדת. ויהיה מטופש (במקרה הטוב) לטעון שניתן להעריך באובייקטיביות את רוב הווריאציות התרבותיות שאנו עדים להן בלבוש, בשפה או במזון, אף על פי שכולן נובעות בסופו של דבר מצרכים ביולוגיים בסיסיים. דחיית התורשה או הסביבה שקולה, כפי שאמרה מארי מידגְ'לי (Midgley), לטענה ש"איכות המזון נקבעת על-ידי אחד מהשניים, או על-ידי איכותו הגולמית או על-ידי אופן בישולו, אבל לא על-ידי שניהם".

התפישה ההתפתחותית של טבע האדם עוזרת לנו דרך להבין את דפוסי המחשבה, הגישות וההתנהגויות של בני האדם, ולארגן אותם. היא עוזרת לנו להבין מדוע בני האדם בונים מקומות מחסה, מאחסנים מזון, רוקדים, מספרים בדיחות ומגדלים ילדים. אבל תפישות של טבע האדם אינן מתיימרות – ופשוט אינן מסוגלות – לתת הסבר מלא לכל דבר שבני האדם עושים. שוב, תרבות, חינוך והיכולת שלנו להרהר ולהסיק מסקנות (היבט חשוב של ה"טבע" האנושי!) – כל אלה עוזרים לנו לזהות מגוון רחב של דרכים ולצעוד בהן. כיצד נספק את הצרכים הבסיסיים ביותר שלנו, וכיצד נרחיב ונפתח את נטיותינו היסודיות? אלה שאלות פתוחות. לכן השמירה על מושג טבע האדם אינה מגבילה אותנו לאוסף נתון של מטרות או לטווח מוגבל של סוגי חיים שכדאי וראוי לחיות. את הדרכים השונות שבהן אנו חיים את חיינו אי אפשר לנתק מההקשרים ההיסטוריים, החברתיים והתרבותיים של חיינו, וגם לא ממערך התשוקות, הכישרונות והשאיפות הייחודי לכל אחת ואחד מאיתנו.

האם טבע האדם הוא מושג יעיל?

בהנחה שלתרבות יש תפקיד מכריע כל כך בחיינו, אולי יש לשאול אם ייתכן שמושג טבע האדם הוא, בעצם, עקר. כלומר האם ייתכן שגם אם יש לו תפקיד כלשהו, הוא אינו מהותי להבנת ההתנהגות האנושית או לניתוח סוגי היעדים שעלינו להציב לעצמנו.

על סמך ההבחנות שלנו בנוגע לתרבות, ועל סמך מגוון ההרגלים, הטעמים והטיפוסים העצום שאנו מוצאים אצל בני האדם, נראה כי החשיבות האמיתית אינה טמונה בקיומו של טבע אנושי, אלא בקיומם של סוגים נבדלים של טבע אנושי. ההכרה בקיומו של טבע יסודי אצל קקטוסים, עכבישים ופילים יכולה לעזור לנו מאוד בזיהוי דפוסי התנועה וההתנהגות שמאפיינים את האורגניזמים האלה. אך מכיוון שישנם הבדלים גדולים בין בני אדם שונים בכל הקשור למזג, לתשוקות ולטיפוסי אישיות, אנו עלולים לחשוב שהעיסוק בשאלת טבע האדם מחמיץ את הייחודיות שמאפיינת כל אחת ואחד מאיתנו, כלומר מחמיץ את מה שחשוב באמת.

טהיטי, האקה

ריקוד מלחמה "האקה" בטהיטי. תצלום:גבריאל מאיס

אלה שיקולים חשובים, והם מלמדים אותנו, שוב, שהבנת טבע האדם אינה מספקת לנו בפני עצמה תמונה שלמה של העולם האנושי. אף-על-פי-כן, יש שתי דרכים חשובות שבהן ניתן להשתמש במושג טבע האדם ביעילות.

ראשית, העיסוק בטבע האדם מפנה את תשומת לבנו לעובדה שאנו בעלי חיים אנושיים – שאנו אורגניזמים פיזיים מסוג נתון, הפועלים בתוך עולם הטבע. וכאשר אנו רואים את עצמנו באופן זה, אנו נזכרים גם שאנו יצורים בעלי גוף ושמעמד זה מביא עמו מאפיינים שונים, כמו רגשיוּת וגופניוּת. אנו בעלי חיים אנושיים שנעים, מרגישים וחושבים בעולם הפיזי. ישותנו קיימת בעולם הפיזי. ולכן אנו חלק מעולם הטבע, חברים מלאים בממלכת החיות.

שנית, ההכרה בקיומו של טבע משותף לכל בני האדם מעניקה לנו בסיס איתן שעליו ניתן לבנות את הכבוד האנושי ואת זכויות האדם, וכך לבצע שיפוטים גורפים לגבי סוג הפעולות שעלינו לעשות למען בני אדם אחרים ולגבי סוג הפעולות שאסור לנו לעשות לבני אדם אחרים. בסיס מטא-מוסרי זה לנושא זכויות האדם וכבוד האדם יכול גם לשמש כתשתית משביעת רצון לתיאוריה פוליטית-מוסרית שתהלום את עידן הגלובליזציה. יתרה מזאת, אם נזהה שורה משותפת של יכולות ומטרות, ייתכן שיהיה לנו קל יותר לראות באור אנושי בני אדם הנבדלים מאיתנו תרבותית ופיזית, כיוון שנבין שאת כולנו מאחד אוסף משותף של נטיות ומטרות, ושלכולנו מאפיינים גופניים, רגשיים ושכליים דומים להפליא.

בחינת קווי הדמיון העמוקים האלה עשויה להיטיב עם המחשבה המוסרית שלנו ועם השיח המוסרי שלנו, לאחות קרעים ולאחד אותנו בחתירה למען טובת הכלל.

Published by Alaxon by special agreement with Big Questions Onlineריצ'רד קים (Kim) הוא פוסט-דוקטורנט באוניברסיטת סנט לואיס. הוא עובד ב"פרויקט האושר והרווחה"

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי תומר בן אהרון
תמונה ראשית: מתוך "מטדור מת" (1864-1865), אדואר מאנה, National Gallery of Art. תצלום: ויקיפדיה

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי ריצ'רד קים, Big Questions Online.

תגובות פייסבוק

3 תגובות על ואם אין טבע לאדם

01
איש חופשי

גיבוב חלקי טיעונים שלא מתחילים ולא מסתיימים. לא ראוי לדפוס.
דוגמא: מה ניסה המחבר לאמר בנושא נגיף הזיקה ?
הוא באמת לא מבין את משמעות הנזק שהנגיף עושה לעובר ?
קשה לו לדעת מה המשמעות של ליקוי מוחי בנושא ?
האם מעולם הוא לא שמע על פיגור התפחותי קוגניטיבי ומוטורי ?
האם הוא לא שמע מעולם על אפילפסיה ?

    02
    בן

    איש חופשי שלום,
    לדעתי, כל השאלות שלך נובעות מהמקום בו אתה תופס את ה"ליקויים" האלה כדברים לא נורמליים. אולי אפילו אגיס דעתי ואומר שליליים.
    לדעתי מה שהכותב ניסה להעביר בדוגמאות האלה אודות המחלות והקשר שלהם לתפיסה שלנו את טבע האדם, הוא המצב בו דרך ההתייחסות שלך אליהם יקבע את דרך הטיפול שלך בהם, אם בכלל. נושא שנראה לי מעניין מאוד לכשלעצמו.