גיבורות בשולי הדרך

במוזמביק, מי שמספקות סיוע בריאותי לאנשים בשולי החברה הן עובדות המין. הן עוזרות לאלפים, כנגד כל הסיכויים. איך זה קרה? איך זה עובד?
X זמן קריאה משוער: 21 דקות

השעה מאוחרת כשאנחנו מגיעים לאינייאמיזוּאה שבפאתי העיר.

דוכנים מוכרים רגלי תרנגולת נוטפות שמן וחתיכות פלנטיין רותחות. עשרות גברים ונשים מכונסים בתוך בר מאולתר עם גג עשוי יריעות פלדה גלית. מצב הרוח מרומם. קולות הצחוק גוברים על נהמת המשאיות החולפות באטיות על פני המקום.

לאחד מכל עשרה בוגרים במוזמביק יש HIV, מה שאומר ששיעור הנגועים בנגיף במוזמביק הוא השמיני בגובהו בעולם

האור מתחנת הדלק בצדו השני של הרחוב מאיר את ההתרחשות. חלק מהנשים יושבות על כיסאות פלסטיק לבנים, מטפלות בתינוקות. המחזה מזכיר את אחד המיצגים הצבעוניים שמשחזרים את לידת ישו, אלא שכאן הכול קורה תחת עצי קוקוס ומלווה במוזיקת ריקודים מוזמביק נית ("מָרָבֶּנְטה") הבוקעת מרמקול ישן.

לואיזה 1 ואני הולכות עוקפות את הבר וצועדות על גבי בוץ יבש, רסיסי זכוכית וקונדומים משומשים. הגענו לצריפים עכשיו. שמונים מטיקל תמורת חמש דקות – בערך לירה שטרלינג אחת. לשם השוואה, בקבוק בירה עולה בעיר הזאת חמישים וחמישה מטיקל.

מוזמביק, נשים

נשים במוזמביק. תצלום: רוסינו

בבֵּיירה, כמו בכל מקום אחר, סקס מוכר – ויש סיכוי טוב ש-HIV יהיה חלק מהעסקה. נהגי המשאיות שחולפים באזור נוסעים לאורך פרוזדור הסחר שמתחיל בגבול המזרחי של זימבבואה. מסעם מסתיים בעיר נמל במוזמביק, שבה תוחלת החיים הממוצעת היא פחות מחמישים ושיעורי ה-HIV הם בין הגבוהים בעולם. כשהם עוזבים, המורשת הזאת עוזבת איתם בחלק גדול מהמקרים.

לאחד מכל עשרה בוגרים במוזמביק יש HIV, מה שאומר ששיעור הנגועים בנגיף במוזמביק הוא השמיני בגובהו בעולם. ואף על פי שבשנים האחרונות נקטה הממשלה צעדים להשתלטות על המגיפה, היא מתקשה להגיע לאוכלוסיות המודרות השוכנות לאורך פרוזדור ביירה.

איך מגיעים לאוכלוסיות המצויות בתנועה מתמדת? לאנשים שפוחדים מאיומי המשטרה, או מכך שחברים ובני משפחה יגלו שהם נדבקו? מבחינתם אין שום סיבה להיפגש עם זרים, זה יכול רק לגרום להם נזק. לכן כדי להגיע אליהם, יש צורך בגישה חדשנית.

וכך אנו הולכים ממקום למקום, לואיזה ואני ואחרים, עד השעות הקטנות של הלילה. המקומות האלה נקראים "נקודות חמות", וכולם אותו דבר – ברים מאולתרים עם כיסאות פלסטיק, מוזיקה רועמת, משאיות הפוכות, ערימות של צמיגים ישנים, בקבוקי בירה שבורים, ובכל אחד מהם, הצריפים האלה מאחור.

בעיר ביירה גיליתי קבוצה שעוזרת לאנשים לעזור לעצמם אפילו בשעה שמוזמביק מאיימת להידרדר בחזרה אל התוהו ובוהו הפוליטי של עברה

לואיזה היא "מחנכת קהילתית" – חברה בצוות שנותן ייעוץ רפואי לקהילה המקומית – אבל היא חוזרת לרחובות כעובדת מין בתקופות של מחסור בכסף.

והסיפור שלה הוא סיפורו של הפרויקט הזה.

שהרי כאן בביירה גיליתי קבוצה שעוזרת לאנשים לעזור לעצמם אפילו בשעה שמוזמביק מאיימת להידרדר בחזרה אל התוהו ובוהו הפוליטי של עברה. על רקע הסערה וחילוקי הדעות, הפרויקט הזה נאבק בנגיף ה-HIV – שההידבקות בו נראית כגורל בלתי נמנע לאורך פרוזדור הסחר – בכך שהוא מאפשר לעובדות מין לשמש כמחנכות קהילתיות מספר לילות בשבוע, ולעתים אף יותר. לצד יועצים ועובדי סיוע אחרים, אנשי הפרויקט מספקים הנחיות בנוגע למין בטוח, מייעצים בסוגיות של היריון והפלה, ומבצעים בדיקות HIV במקום. הם מחלקים קונדומים וחומרי סיכה. והם גם מקשרים כ-3,800 עובדות מין ו-4,500 נהגי משאיות שחיים על הקו, למרפאות שאולי הם לעולם לא היו מגיעים אליהן.

זהו "פרויקט הפרוזדור" (Corridor Project) שהושק על-ידי ארגון "רופאים ללא גבולות" (MSF) בינואר 2014. ולמרות התנאים המסוכנים, אנשי הפרויקט מגיעים לאוכלוסיות הנמצאות לכאורה מחוץ להישג יד.

מוזמביק, איידס, מרפאת יום

חולת איידס במרפאת יום במוזמביק. תצלום: אוסף תצלומי האו"ם

***

סיפורה של מגפת ה-HIV במוזמביק שזור בהיסטוריה העקובה מדם של המדינה.

לאחר עשור של מאבק מזוין השיגה מוזמביק עצמאות מפורטוגל ביוני 1975. מאות אלפי פורטוגלים נסו מהמדינה, כולל רבים מאלה שעבדו בשירותי הבריאות. ביום העצמאות נותרו במדינה כולה שמונים רופאים בלבד.

החזית לשחרור מוזמביק (FRELIMO) עלתה לשלטון אך ירשה מדינה בעלת תשתית רעועה ועובדים מיומנים מעטים. תוך שנתיים פרצה מלחמת אזרחים אכזרית, כשמול FRELIMO התייצבה תנועת ההתנגדות הלאומית המוזמביקנית (RENAMO), ארגון מורדים מזוין ומאיים. במהלך חמש עשרה השנה שלאחר מכן מתו קרוב למיליון איש, ועשרה אחוזים מתושבי המדינה הפכו לפליטי מלחמה.

אך בשעה שנגיף ה-HIV עשה שמות במדינות השכנות, מוזמביק נותרה מוגנת בגלל תנועת האוכלוסין המעטה לתוכה.

עובדות המין הלכו בעקבות הכסף. ונגיף ה-HIV בא בעקבות הנהגים והעובדות גם יחד.

ב-1992 הושג לבסוף הסכם שלום, ובסיוע בינלאומי החלה הממשלה להתמקד בשיפור נתיבי הסחר המרכזיים של המדינה כדי לעודד צמיחה כלכלית. פרוזדור ביירה – נתיב באורך 300 קילומטר שנע בין האוקיינוס ההודי לגבול המזרחי של זימבבואה – היה קרקע פורה לפיתוח. נמל ביירה, שסבל בעבר מתשתית רעועה, מחסור בכוח אדם והתקפות שודדים, שוקם, ובמהרה נוצרו קשרי תעבורה בינו לבין המדינות הסמוכות.

מוזמביק, עצמאות, אמנות

"הליכה לעצמאות", ציור של מלנגטאנה (1936-2011), מוזיאון CAMB, ליסבון. תצלום: פדרו ריביירו סימואש

מוזמביק נפתחה לעסקים.

אבל לפיתוח היה מחיר. ככל שהאוכלוסיות במדינה נעשו ניידות יותר, מחלות המין החלו להתפשט, ובהן נגיף ה-HIV. רבים מהנהגים שנוסעים מרחקים ארוכים, לדוגמה, משתמשים בשירותיהן של עובדות מין, ואינם מגבילים את עצמם לאישה אחת בלבד. לעתים קרובות הם עושים חניות ביניים בלילות במקומות עניים, ויש להם כסף לבזבז.

וכך, לאחר מלחמת האזרחים, העבירו נהגי משאיות את הנגיף מתחנה לתחנה לאורך פרוזדור ביירה, עד שהגיעו למשפחותיהם. עובדות המין הלכו בעקבות הכסף. ונגיף ה-HIV בא בעקבות הנהגים והעובדות גם יחד.

בו בזמן, הפליטים חזרו מהמדינות השכנות – גורם נוסף שהיתרגם כפי הנראה לעליית בתפוצת ה-HIV. ב-1986 דווח המקרה הראשון במוזמביק. עד סוף 1992 דווחו כבר 662 מקרים. עד 1998 עלה המספר ל-10,863.

מפוטו, מוזמביק, אוטובוס

אוטובוס במפוטו, בירת מוזמביק. תצלום: רוסינו

השיעורים הנוסקים האלה משקפים, בין היתר, את השיפור בכלי האבחון, אבל לא רק זאת. חמש עשרה שנה אחרי המקרה הראשון הבודד ההוא, מיליון אנשים במוזמביק כבר היו נגועים ב-HIV.

אבל רפורמות פוליטיות וכלכליות נבונות הפכו את מוזמביק למדינה שצמיחתה הכלכלית היא מהמהירות ביותר באפריקה, עם תמ"ג של שבעה אחוזים בשנה. הממשלה שמה את הדגש על מניעת HIV ועל טיפול, והתורמים התייצבו לעזור. מספר האנשים שקיבלו טיפול ב-HIV עלה פי שלושים ושבעה בין 2004 ל-2013.

באמצע 2016, 900,000 איש שנדבקו ב- HIV כבר קיבלו טיפול אנטי-נגיפי. פי שלושה מאשר ב-2012. החלת כיסוי טיפולי מורחב לנשים בהיריון עם HIV, הוביל תוך שלוש שנים בלבד לירידה של 73 אחוז בשיעור הזיהומים החדשים בקרב ילדים. בין 2004 ל-2014 צנח שיעור הזיהומים החדשים בקרב מבוגרים ב-40 אחוז.

מוזמביק הפכה לדוגמה ומופת למאבק במגיפה ה-HIV. אך עדיין נותרה בעיה אחת בסיפור ההצלחה הזה: הוא פסח לחלוטין על פרוזדור ביירה.

***

הקבוצה שלנו מקבלת קבלת פנים חמה בתחנה הבאה – ה"פרימיום בר" בפינטה בוקה. מחנכות קהילה רבות נוהגות לבלות שם.

לואיזה נושאת מחברת ורושמת מספרי טלפון של עובדות מין שרוצות לקבל טלפונים באמצע השבוע כדי לשמוע איך מקבלים תרופות אנטי-נגיפיות ואיפה. קוואנטו קוסטה? זה בחינם, עונה לואיזה. לאישה שעומדת ליד שולחן ביליארד נטול מקלות שרגליו שקועות בבוץ, לואיזה אומרת כן, היא יכולה לחדש מרשם במרפאה אם התרופה נגמרה לה. וגם טיפולי שחפת? בטח, אומרת לואיזה. היא תתקשר אליה מחר עם הסברים.

דפי המחברת של לואיזה מתמלאים במהירות.

גבר עם בקבוק של בירה "אימפלה" ניגש לאחת הנשים היושבות על כיסא פלסטיק לבן לצד הכביש. היא מעבירה את תינוקה בעדינות לעובדת המין שיושבת לידה והולכת עם נהג המשאית לכיוון הצריפים. "רפּידינייה", הם קוראים לזה – זיון זריז.

ג'יימי – יועץ מ"רופאים ללא גבולות" – הצטרף אלינו הערב. גם הוא מכיר את הקהל הזה היטב. בזמן שהוא מקפיץ את אחד התינוקות על הברך ניגש אליו "קמיוניסטה", נהג משאית שמוביל סחורה למרחקים ארוכים. "אני יכול לעשות את הבדיקה?" הוא שואל. ג'יימי מוביל אותו לוואן, והאיש עובר בדיקת HIV במקום. התוצאה הראשונות מגיעה אחרי רבע שעה. אם הבדיקה תאשר בהמשך שהוא אכן נדבק ב-HIV, הוא יצטרף למיליון וחצי נוספים נשאי הנגף במוזמביק, כך לפי הספירה האחרונה.

מוזמביק, אפלייה

ציור קיר במוזמביק: "לא לאפלייה". תצלום: רוסינו

אנחנו חוזרים לוואן לאחר שחילקנו 144 קונדומים אדומים, שכל אחד מהם עשוי מגומי לטקס טבעי ורוחבו 53 מילימטר. לואיזה ואחרות כמוה הן הנשים הנכונות למשימה: נכונות יותר גם מזרים בעלי כוונות טובות אך ללא ניסיון חיים דומה, שלעולם לא יצליחו לבסס קשר עם אוכלוסייה המצויה בסכנה אישית כל כך.

לואיזה, בת עשרים ותשע ואם לחמישה, מספרת לי שזמן קצר לאחר שהאקס שלה עזב אותה, אנסה אותה חבורת גברים. בעקבות האונס היא נדבקה ב-HIV. בשבילה זה כבר מאוחר מדי. אבל היא מאמינה שזה לא חייב להיות גורלן של הנשים האלה.

עד סוף השבוע, המחברת שלה כבר תהיה מלאה.

לא נגזים אם נאמר שכדי להוציא לפועל את פרויקט הפרוזדור של "רופאים ללא גבולות" נדרשה התמקחות אינסופית – ואף אחד אינו מתאים למשימה כזו יותר מאשר המתאמת הברזילאית של הפרויקט, דניאלה סרקיירה בטיסטה.

אנשי הפרויקט מספקים טיפול במרכזי בריאות ממשלתיים כדי שהסטיגמות והאפליה לא יבריחו את האוכלוסיות המודרות

דניאלה, פסיכולוגית בהכשרתה, מקרינה זוהר אגבי כמו תיירת על חופי גואה. נשיקה על כל לחי, זרועותיה חובקות את כל מי שהיא פוגשת. בהודעות שלה יש יותר אימוג'י ממספר האותיות בהודעות שלי. החום הכבד לא מפחית כהוא זה מהאנרגיה שלה, אף שהיא מנהלת צוות של תשעים איש כאן בביירה.

כשהיא ראתה כמה יקרים הספרים שעמדו למכירה באירוע מקומי, היא החלה לפעול להקמת ספרייה. כשהיא לא הצליחה למצוא דגל גאווה, היא קנתה מטרייה צבעונית בברזיל. וכעת, ברחוב דום פרנסיסקו גורז'או, המטריה משמשכת כעת כסמל גאווה מאולתר הנעוץ מעל הדלת הקדמית של מטה "רופאים ללא גבולות" בביירה.

פגישות רבות נדרשו כדי להקים את פרויקט הפרוזדור – פגישות עם עמותות מקומיות, נציגים ממגזר התעבורה, סוכנויות אכיפת החוק, נציגי משרד הבריאות, איגודי נהגי המשאיות, נציגי קהילות הגבול ואנשי המכס. לכך יש להוסיף את עמדות התורמים והמוסדות המממנים, בהם תוכנית החירום של נשיא ארצות הברית למאבק באיידס (PEPFAR), הקרן העולמית למאבק באיידס, שחפת ומלריה ועוד.

פרויקט הפרוזדור אינו מיזם של ארגון אחד. כשלוש מאות ארגונים מעורבים בו, במדינה שבה דוברים ארבעים ושלוש שפות.

מוזמביק, איידס, HIV

"שחק על בטוח, בעט את האיידס רחוק", כרזת קיר במוזמביק. תצלום: טון רולקנס

אבל דניאלה מסבירה ששיתופי הפעולה האלה הוכיחו את עצמם בסופו של דבר מכיוון שהם סייעו ביצירת קשרים עם חברות בנמל שעורכות מפגשים חינוכיים לעובדיהן, עם קבוצות תיאטרון מקומיות שמעלות הפקות העוסקות ביחסי מין בטוחים, ועם ארגונים שעורכים סדנאות בנושא אלימות במשפחה. ופרויקט כזה דורש קשר גם עם מוסדות טיפוליים – מרכזי הבריאות בפונטה זֵ'אה ובמוּנאבה.

יש שיעורים שאי אפשר למצוא בספרי לימוד. בימים הראשונים של הפרויקט, האנשים שהשתתפו בפרויקט לבשו חולצות כחולות של "רופאים ללא גבולות", אבל עובדות המין ונהגי המשאיות לא דיברו איתם – הם קישרו את המיזם אך ורק לנושא הטיפול ב-HIV ולא הסכימו לפנות למחנכים הקהילתיים, אפילו כדי לספר על אנשים אחרים שחשבו שהם נדבקו. אנשי הפרויקט ומרכזי הבריאות למדו במהרה לחלק תרופות אנטי-נגיפיות בארגזים שעליהם תוויות מזויפות – כך המטופלים יכלו לחזור הביתה עם ארגז שנראה כאילו הוא מלא במשככי כאבים.

כעת הוקמו מרפאות ניידות לאורך הפרוזדור, עם זמני פתיחה גמישים, כיוון שלעובדות המין ולנהגי המשאית יש שעות עבודה בלתי שגרתיות. היועצים של "רופאים ללא גבולות" והמחנכים הקהילתיים עוברים מדלת לדלת לאורך הפרוזדור ומבקרים במאתיים "נקודות חמות". ואנשי הפרויקט מספקים טיפול במרכזי בריאות ממשלתיים כדי שהסטיגמות והאפליה לא יבריחו את האוכלוסיות המודרות האלה. פרויקט הפרוזדור פועל כעת בכל אזורי מוזמביק והורחב גם למלאווי ולזימבבואה.

לאחרונה החלו אנשי "רופאים ללא גבולות" לחלק לכל מי שמקבל טיפול ב-HIV פנקסי בריאות שכוללים תוצאות בדיקות ותזכורות לנטילת תרופות, ועוזרים לצוות לשמור על המשכיות בטיפול לאורך הפרוזדור. הארגון מנסה כעת לשכנע את השלטונות בזימבבואה ובמלאווי להכיר באופן רשמי בפנקסים הרב-לשוניים האלה – אם הוא יצליח, המטופלים יוכלו להמשיך בטיפולי HIV גם במדינה שכנה.

וישנן גם המחנכות הקהילתיות. בברים המאולתרים, לואיזה והאחרות הן שמצליחות לגייס את אמונם של האנשים, ליצור קשרים ולבנות אחווה וסולידריות. גם הן היו באותו מצב. חלקן עדיין במצב הזה. וברחוב דום פרנסיסקו גורז'או הן מעורבות בכל היבטי הפרויקט – תכנון, הטמעה, קבלת החלטות ופיקוח, ברמה הקהילתית והלאומית גם יחד. ללואיזה יש סיכוי, אם היא תרצה, לטפס בארגון. כמה מהמחנכות הקהילתיות הפכו ליועצות. לאחרות הארגון עזר להקים עסק משלהן.

לואיזה מקבלת תשלום על עבודתה כמחנכת קהילתית. אני שואלת את סבסטיאנה קוּמבֶּה (Cumbe), האחראית על הסיוע הפסיכולוגי, עד כמה זה משפיע על החלטתן של עובדות המין להירשם לפרויקט. "כן, יש משכורת", היא אומרת. "אבל זאת לא הסיבה היחידה. הן רוצות לשנות את חייהן ולאזור לאחיות שלהן ברחובות".

אין פרויקטים רבים שיוצרים את הקשר בין החולים לטיפול, שבונים גשר בין הקהילה למרפאה. מחקר שנערך ב-2016 ביצע הערכה של תוכניות הבריאות לנהגי משאיות בשלושים מדינות באפריקה שמדרום לסהרה. מבין עשרים ושתיים תוכניות, שלוש בלבד סיפקו בדיקות וטיפולים למחלות מלבד HIV, כמו שחפת ומלריה. אחרות סיפקו רק בדיקות למחלות מין. כחצי מהתוכניות בלבד נבדקו עד היום. והתוכניות שאוספות נתונים מתמקדות בעיקר במספר האתרים שהוקמו, באנשי הצוות שהוכשרו, במשאבים שהוקצו ובחולים שטופלו. לחלק קונדומים זה טוב ויפה, אבל לוודא שאנשים באמת ישתמשו בהם – זה כבר דבר שונה בתכלית. מעטים הפרויקטים שבדקו מדדים של השפעה בשטח, כמו שינויים בשיעורי הידבקות.

ב-2016, 71 אחוז מעובדות המין שקיבלו תוצאה שלילית בבדיקה של פרויקט הפרוזדור נבדקו שוב פעם אחת לפחות, ו-94 אחוז מתוכן קיבלו שוב תוצאה שלילית. מדדים מסוג זה הם שעוזרים להרחיב את התוכנית ולהמשיך את קיומה.

זאת בהנחה שהפרויקט מסוגל להתגבר על האתגרים הפוליטיים שמוזמביק מתמודדת איתם, על ואלה שהיא תיאלץ להתמודד איתם בעתיד.

מוזמביק, מוזיקה

"Africa Remix", מוזמביק. תצלום: אדסון שילונדו.

***

"את חולה", אמר ללואיזה בן-זוגה. רגעים ספורים קודם לכן הוא גילה שנאנסה. ואז הוא עזב אותה.

כשזה קרה היא כבר הייתה עובדת מין במשך זמן מה. את הילד הראשון שלה היא ילדה בגיל 14. את השני ארבע שנים אחר כך. כשבן-זוגה לא הצליח למצוא עבודה, היא הפכה למפרנסת של המשפחה.

היא זוכרת את היום הראשון שלה ברחוב. היא ראתה שכנה, ומרוב בושה ברחה הביתה לפני שביצעה אפילו "עסקה" אחת. אבל יומיים לאחר מכן, כשלא היה לה אוכל לתת לילדיה, היא חזרה.

היא תמיד וידאה שהלקוחות שמים קונדומים, גם אם הם היו מוכנים לשלם יותר בלי. אם הם סירבו, היא סירבה בחזרה. היא לא נדבקה ב-HIV.

"חצי מהכסף עכשיו", אמר לה הלקוח באותו לילה. "חצי מהכסף אחרי". הוא רצה להתרחק מהצריפים. במכונית הוא התקשר לחברים שלו.

"הוא שלף אקדח ואמר לי, 'צאי', ואני יצאתי. הוא אמר לי להוריד את הבגדים, ואני הורדתי. החברים שלו הגיעו. הם שכבו איתי, חמישה אנשים. אבל הם לא השתמשו בקונדום. אחר כך הוא השאיר אותי שם. לא נשארה לי טיפת כוח, ואז אספתי את הבגדים שלי, תפסתי טרמפ ונסעתי לבית חולים".

הפציעות הפנימיות והחיצוניות של לואיזה היו חמורות כל כך, שהיא לא יכלה לחזור לעבודה במשך חצי שנה.

זמן קצר לאחר מכן היא נבדקה שוב. התוצאה הייתה חיובית.

לעובדות מין בכל העולם יש סיכוי גבוה פי שנים עשר מהממוצע באוכלוסייה להידבק ב-HIV. בסקר שנערך בשש עשרה מדינות באפריקה שמדרום לסהרה, שיעור ה-HIV בקרב עובדות מין היה 37 אחוז.

"כשהייתי חולה", מספרת לי לואיזה, "הילדים שלי לא הלכו לבית הספר כי לא יכולתי לשלם על ההסעה, כי לא נשאר לי כסף. 'רופאים ללא גבולות' תמיד באים ולוקחים אותי לבית החולים, עושים כל מה שצריך. לא נשאר לי מה לאכול כי לא יכולתי לצאת לרחובות. הם נתנו לי מכתב והלכתי לאסוף אוכל, אפילו כשאמרתי שיש לי HIV. והתחלתי לקחת תרופות. לאט לאט התאוששתי".

ללואיזה יש עכשיו חמישה ילדים, בני שנתיים עד ארבע עשרה.

מזמביק, כפר, ילד

"אתה כבר ילד גדול": כפר במוזמביק. תצלום: bachmont

היא הפכה למחנכת קהילתית בפרויקט לפני שנתיים. בעודה צועדת על הבוץ היבש ועל רסיסי הזכוכית, אני מזהה בה משהו. אנרגיה. אמפתיה. צורך לעזור לאחרים כפי שאחרים עזרו לה.

כיום היא יוצאת לרחובות לעתים רחוקות מבעבר. אבל היא אינה מתחרטת על ההחלטות שקיבלה. "הייתי מתביישת יותר אם הייתי צריכה להתחנן לחברים שלי שיתנו לי כסף. זאת הייתה החלטה מודעת. כשהלב אומר לי לעשות משהו, אני עושה את זה".

באחד הביקורים ברחוב דום פרנסיסקו גורז'או, אני פוגשת את אנטוניו, בן עשרים ושתיים. הוא מסביר איך פרויקט הפרוזדור מגיע לאוכלוסיות נוספות שנמצאות בסיכון, מלבד עובדות המין. למרות ההבדלים בין הקבוצות, אנשים הפרויקט משתמשים באסטרטגיות דומות.

כילד במפּוּטוֹ ידע אנטוניו שהוא שונה מחבריו. בכל אופן, הסביבה גרמה לו להרגיש שונה. הוא שיחק עם בובות וכלי מטבח מיניאטוריים, אבל אמו החורגת אמרה לו לשחק במכוניות, להתחבר עם בנים ולא עם בנות. בגיל ההתבגרות הוא עבר לגור עם בני דודו בביירה. "כאן הרגשתי נוח", הוא אומר. "יכולתי למרוח לק על הציפורניים, להתאפר וללבוש שמלות בחופשיות". לפעמים התנכלו לו בבית הספר. אבל ביירה הפכה לביתו.

המסע שעבר עם משפחתו היה קשה יותר. הוא ביקר לאחרונה בבית אחותו עם ידידה לסבית. אחר כך אמרה אחותו שאם הייתה מגלה שאחת הבנות שלה לסבית, היא הייתה רוצחת אותה במו ידיה.

אנטוניו עובד כמחנך קהילתי עבור גברים ששוכבים עם גברים אחרים (או MSM, בקיצור). בכל העולם, להומואים ול-MSM אחרים יש סיכוי גדול פי 19 לחיות עם HIV מאשר הממוצע באוכלוסייה. מחקר שנערך לאחרונה בביירה מצא כי לשליש מה-MSM מעל גיל עשרים וחמש הם נשאי HIV.

מחקר אחר שנערך לאחרונה מלמד כי שליש מה-MSM בביירה מעולם לא עברו בדיקת HIV. ארבעה עשר אחוז מהם אמרו שהסיבה לכך היא שאינם יודעים לאן ללכת.

לאור שיעורי ה-HIV הגבוהים בקרב אוכלוסיית ה-MSM בביירה, המטרה המרכזית של "רופאים ללא גבולות" בעיר היא להרחיב את יישום האסטרטגיות המניעתיות. כאן נכנסים לתמונה טיפולים מונעים לפני חשיפה (או PrEP בקיצור). על-ידי נטילה של שילוב מסוים של תרופות בתוך טבלייה יומית אחת, אפשר להפחית את הסיכוי להידבק ב-HIV ביותר מתשעים אחוז (זה לא מונע מחלות מין אחרות, ו"דילוג" על ימים פוגע ביעילות).

חוזה קרלוס בייראוּ (Beirão) מנהל את "הפרויקט למחקר אופרציונלי של PrEP", שהוקם בתוך פרויקט הפרוזדור ב-2016, היחיד מסוגו במוזמביק. עד כה גויסו 214 משתתפים, MSMים ועובדות מין, והמטרה היא להגיע ל-250. בייראו מקווה שהפרויקט שלו יעזור להבין את הדרישה לטיפולים מניעתיים ואת סיכויי ההיתכנות וההתקבלות של תוכנית PrEP רחבת היקף.

אני שואלת את קן הוֹ (Ho), מומחה ל-HIV וחוקר PrEP בולט מאוניברסיטת פיטסבורג, אם הוא חושב שהגישה של פרויקט הפרוזדור עשויה להתאים גם לסביבות נוספות מחוץ לביירה.

"אנחנו יודעים שבקרב MSMים שחורים צעירים יש שיעור HIV גבוה בהרבה מהממוצע", הוא מסביר. "אלה אנשים שלא תמיד יש להם גישה טובה לשירותי בריאות, בגלל היעדר ביטוח, חוסר אמון במוסדות הרפואיים או חשש מתוויות". ולכן הוא חושב שהגישה של פרויקט הפרוזדור תתאים גם לארצות הברית, לפחות בשלבים הראשוניים שבהם יוצרים קשר עם אוכלוסיות שקשה להגיע אליהן.

אבל יש לו גם אזהרה: "הסכנה היא שההתערבויות הממוקדות האלה יהפכו לטלאי שלא יפתור את הבעיות היסודיות, ואולי אפילו יעצים אותן. אז אני חושב שמדובר בצעד ראשון הכרחי. השאלה הגדולה היא מה אפשר לעשות כדי להסיר את הסטיגמות ואת המחסומים האחרים שאחראים לאי-השוויון מלכתחילה".

אנטוניו מספר לי שהביטחון העצמי שלו גבר מאז ימי בית הספר.

מבחינתו, העניין הוא נִראוּת. כשהגיע לביירה אף אחד לא נראה כמוהו, אבל עכשיו הוא כן רואה בחורים שדומים לו. הוא חושב שבזכות השינוי הזה, בנים כיום ובעתיד יוכלו לשנות את צורת החשיבה שלהם: אם הם שם, אז גם לי מותר.

ב-2014 הוקם פרויקט הפרוזדור כדי להגיע לאוכלוסיות שקשה להגיע אליהן. לילה אחר לילה, אתר אחר אתר, מתחנת דלק אחת לבאה

***

ביירה, מוזמביק, ספינות

בית קברות לספינות, ביירה, מוזמביק. תצלום: בבאק פחמזאדה

אני נמצאת מחוץ לשדה התעופה של ביירה, בדיוק במקום שבו ז'וזה מנואל (Manuel) נורה למוות באפריל 2016. הוא היה חבר במועצה הלאומית להגנה וביטחון מטעם RENAMO. ארגון זה, שהיה ארגון מורדים בימי מלחמת האזרחים, הוא מפלגת האופוזיציה בימינו. לפי "משמר זכויות האדם", יש דיווחים המלמדים כי נדרשו למשטרה עשר שעות להגיע לזירת הרצח.

ב-2015 התחדשו העימותים המזוינים במוזמביק לאחר עשרים שנות שקט. RENAMO זעמו על תוצאות הבחירות הכלליות של 2014, שבהן ניצח ארגון FRELIMO. בין ההשלכות: הוצאות להורג של תושבי כפרים בלי משפט, חטיפות ואלימות מינית, התנקשויות פוליטיות, פשיטות על מרפאות, התקפות על אוטובוסים אזרחיים, והיו אפילו דיווחים על קברי אחים.

מוזמביק הייתה עלולה להידרדר לתוהו ובוהו של עברהּ. לנוכח האלימות משני הצדדים, יותר מ-11,000 אזרחי מוזמביק נמלטו למלאווי ולזימבבואה. עד סוף 2016 הושגה הפסקת אש ורוב הפליטים חזרו, אבל משפחות רבות איבדו את בתיהן.

ב-2016 הצטמקה הצמיחה הכלכלית בחצי, ומחירי הסחורות צנחו. ואז באה הודאה מדהימה והרסנית של הממשלה: היא לקחה בחשאי הלוואות בלתי חוקתיות בגובה מיליארד דולר וחצי דולר. ארבע עשרה מדינות וארגונים תורמים – כולל בריטניה, קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי – הפסיקו מיד את הסיוע הישיר שלהם לתקציב המדינה. נטל החובות הזרים עלה ל-9.9 מיליארד דולר – עלייה של עשרים אחוז לשנה לאורך חמש שנים.

בתחילת 2017 כבר היו התפרצויות הכולרה נפוצות כל כך שמהדורות החדשות כמעט הפסיקו לדווח עליהן. עלות הלחם ומוצרי בסיס אחרים עלתה והלכה. שווי המטבע הלך וירד. אחיות לא קיבלו שכר. הפסקת האש החזיקה מעמד, אבל בקושי.

האזרחים הפשוטים של מוזמביק משלמים מחירים גבוה. ויכול להיות שגם פרויקט הפרוזדור ישלם מחיר.

תשתית הבריאות רעועה ממילא. יחס הרופאים באוכלוסייה הוא מהגרועים בעולם, שלושה בלבד על כל מאה אלף איש. יותר מחצי מהתושבים צריכים ללכת ברגל שעה או יותר למתקן הרפואי הקרוב ביותר. ליותר ממחצית המתקנים הרפואיים אין חשמל, ול-41 אחוז מהם אין מים זורמים.

אלכס ויינס (Vines), מומחה למוזמביק, עומד מאז 2002 בראש תוכנית אפריקה בצ'אטהם האוס, צוות חשיבה לונדוני לסוגיות בינלאומיות. אני שואלת אותו איך ישפיעו האירועים הפוליטיים והכלכליים האחרונים על מצב שירותי הבריאות במוזמביק, וכפועל יוצא על פרויקט הפרוזדור.

ויינס מציין את נקודות האור: להפסקת האש אין תאריך סיום מוגדר, והגשמים המרובים-יחסית של החודשים האחרונים סייעו מעט למדינה מבחינה כלכלית. "אבל נטל החובות – בגלל שערוריית ההלוואות של 2016 והשעיית הסיוע התקציבי מצד תורמים בינלאומיים – פגע קשות במדינה מבחינה כספית, ולזה יש השלכות קשות על שירותי הבריאות ותוכניות ה-HIV", הוא מסביר.

יותר מ-95 אחוז מהמימון של תוכניות ה-HIV מגיע מתורמים בינלאומיים. פרויקט הפרוזדור תלוי במימון הזה, והוא עלול להיפגע קשות. אף-על-פי-כן, ויינס שומר על אופטימיות: "אני מאמין שהתורמים הבינלאומיים יחדשו את הסיוע שלהם לממשלה, אבל גם ידרשו אחריותיות רבה יותר. אמון הוא נדבך מרכזי בזה".

לדעתו, עתיד הסיוע לשירותי הבריאות, וכפועל יוצא עתידו של פרויקט הפרוזדור, יהיה תלוי בין היתר בתוצאות הביקורת העצמאית, המתנהלת כעת, בנושא ההלוואות החשאיות המפוקפקות.

בית חולים, מוזמביק, אב ובתו

אב ובתו בבית חולים במוזמביק. תצלום: אוסף התצלומים של הבנק העולמי

ובכל זאת, אומר ויינס, חלק מהתורמים המובילים עודם בסימן שאלה. דונלד טראמפ הציע קיצוץ במימון האמריקני לשירותי בריאות בעולם, מה שישפיע על פרויקטים של תכנון משפחה (ובכלל זה ביצוע הפלות בתנאים ראויים) במוזמביק. עדיין לא ברור מי ימלא את החלל שייווצר. מעמדה המתמשך של מוזמביק כיקירת התורמים מוטל כעת בספק.

שים כמו לואיזה ימשיכו ללכת אל הצריפים מדי לילה. הן ימשיכו להסתכן כדי להאכיל את משפחותיהן

ביטול המימון לפרויקט הפרוזדור הוא בעיה שקרוליין רוז (Rose), ראשת משלחת "רופאים ללא גבולות" למוזמביק, מודעת לו היטב, אפילו ברמת השטח. "אנחנו מקבלים עוד ועוד בקשות ממרפאות במצוקה: 'אתם יכולים לתקן לנו את האמבולנס?' 'אתם יכולים לקחת את התרופות מהמרפאה שלנו ולהפיץ אותן?' 'תוכלו לשלם על הדלק?'" היא מנהלת משא ומתן עם התורמים הבינלאומיים של הפרויקט ומעודדת אותם להטמיע אסטרטגיות מימון זמניות עד למציאת פתרונות ארוכי טווח.

ויינס צופה שהמדינה תעבור מספר שנים קשות לפני שתוכל להתחיל בייצוא רחב-היקף של עתודות הגז, באמצע העשור הבא. מוזמביק עומדת כעת בפתחה של תקופת בחירות נוספת שעלולה להימשך קרוב לשנתיים ושבמהלכה יתלהטו הרוחות בלי ספק. "בינתיים, אזרחים מהשורה נלחמים מדי יום כדי להיחלץ מהעוני".

לכן נשים כמו לואיזה ימשיכו ללכת אל הצריפים מדי לילה. הן ימשיכו להסתכן כדי להאכיל את משפחותיהן. נוכח חוסר הוודאות שממתין למוזמביק בעתיד הנראה לעין, מיזמים כמו פרויקט הפרוזדור חיוניים מתמיד.

לואיזה בריאה ואופטימית בנוגע לעתידה ולעתיד ילדיה. הפרוזדור הניב עבורה, לסירוגין, פרנסה, טראומה מחרידה, תחושת שייכות וכעת גם תחושת תכלית. במובנים מסוימים המקום הזה הגדיר את חייה, אף שבו בזמן הוא הציב אותה בסכנה.

ב-2014 הוקם פרויקט הפרוזדור כדי להגיע לאוכלוסיות שקשה להגיע אליהן. לילה אחר לילה, אתר אחר אתר, מתחנת דלק אחת לבאה. הוא עודו בחיתוליו, ואף-על-פי-כן כבר הצליח לעזור לאלפי עובדות מין ונהגי משאיות. הנתונים הראשוניים מלמדים כי הפרויקט משפר משמעותית את מניעת ה-HIV והטיפול בו. והפרויקט מסרב לגווע למרות בעיות המימון והאקלים הפוליטי הסוער.

הלילה שלנו נגמר. בעוד כמה שעות השמש תעלה. הסוחרים יקימו את דוכניהם במרקדו דו גוטו וימכרו פירות וירקות. דייגים יתקנו את רשתות הדיג שלהם ליד מגדלור חוף מקוטי, סירות עץ ממתינות להם על החול. לואיזה תלווה את ילדיה לבית הספר.

דניאלה תפתח את דלתות המשרד שלה תחת מטריית הגאווה.

פרויקט הפרוזדור יפעל גם מחר.

 

ג'וּלס מונטגיו (Montague) היא נוירולוגית יועצת וכותבת המתגוררת בלונדון. ספרה Lost and Found, העוסק בסוגיות של חקר המוח וזהות, יראה אור ב-2018. היא גם מרצה אורחת בנושא חקר המוח בבֵּיירה שבמוזמביק.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי תומר בן אהרון

תמונה ראשית: מתוך "ללא כותרת" (1970), ציור של מלנגטאנה (1936-2011). מוזיאון CAMB, ליסבון. תצלום: פדרו ריביירו סימואש.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי ג'ולס מונטגיו, Mosaic Science.

תגובות פייסבוק